"רואים בחושך" מאת חגי דגן.

הספר מתאר, בין השאר, את תהליך ההכשרה של אנשי 8200 ואת הווי השירות בבסיס הצפוני בשנות ה-80 וה-90 (מצ"ב קטע). גם מי שאינם בוגרי היחידה ייהנו מסיפור ריגול מרתק.

הסופר כתב:

"עד היום כמעט לא נגעתי בעבר הצבאי שלי. ברומן הזה החלטתי לפתוח את הארגז הנעול הזה.

שירתי ביחידה בין השנים 1984-1989. הייתי מב"ר בצפון ולאחר מכן קב"ר במרכז. עסקתי בעיקר בזירה הלבנונית. זו היתה התקופה של רצועת הביטחון, של התקפות חוזרות ונשנות על מוצבי צה"ל וצד"ל ושל ניסיונות פיגוע "מרשימים" כמו ליל הגלשנים. חלק מהאירועים האלה מצאו את דרכם לספר. הספר מתאר את החוויה המודיעינית, את מה שעובר על בני האדם שיושבים עם האוזניות, שמביטים בצגים. הוא מתייחס ברצינות לתהליך עיבוד המידע ולדרמות הכרוכות בו. שאלה מרכזית שעולה בו היא כיצד אנחנו מתייחסים לצד השני, לאובייקט המודיעיני שתשומת הלב שלנו נתונה לו, ומה קורה כשהוא מפסיק להיות תמונה או קול והופך לאדם של ממש. במקרה שלי זה קרה כשהוזמנתי, כקב"ר, להשתתף בתשאולים של 504. מובן שברומן טושטשו כל הפרטים הרגישים או המזהים, אבל רוח הדברים, הדרמה, המשברים, ההתרגשות הגדולה – כל אלה לא טושטשו."

ספרו החדש של חגי דגן הוא מותחן רב-שכבתי הלוכד בכישרון רב את הלך הרוח ביחידה לאיסוף מודיעין אותות ופענוח הצפנים של אגף המודיעין בצה"ל. זהו רומן בדיוני, אך לא מעט חלקים שלו מתארים את המציאות כמות שהיא. זהו אינו ספר המאפשר השוואה בין גיבוריו לבין אנשים בשר ודם, ועם זאת, אפשר ללמוד ממנו על יחידה 8200, תפקידיה, מבצעיה, שיטות פעולתה והממשק בינה לבין הזרועות וגופים אחרים בקהילת המודיעין - יחידה 504 של אמ"ן, המוסד ושב"כ.

https://www.haaretz.co.il/blogs/yos.../BLOG-1.8923529