"אני סולחת למנגלה ולשאר הרופאים הנאצים"



האם אפשר לסלוח לפשעיהם של הרופאים הנאצים שהתעללו בקורבנותיהם? האם הסליחה היא הדרך היחידה להשתחרר מהם? כן, טוענת יו"ר הארגון האמריקני של תאומי מנגלה, שחוותה על בשרה את ההתעללות. בראיון מיוחד למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות היא מספרת על מפגש טעון באושוויץ עם אחד הרופאים הנאצים: "סלחו לאויב הכי נורא שלכם - זה ירפא את נפשכם וישחרר אתכם"
רונן ברגמן

אני סולחת לד"ר יוזף מנגלה! אני סולחת למנגלה ולכל שאר הרופאים שביצעו בי ובאחותי התאומה מרים ניסויים מזעזעים. אני סולחת להם על שהרגו את ההורים שלי, שגזלו ממני את שאר משפחתי, שלקחו ממני את הילדות, שהפכו את חיי לגהנום, שיצרו עבורי סיוטים שליוו אותי לילה לילה בששים השנים האחרונות. בשמי - ורק בשמי - אני מוחלת להם על כל המעשים הנוראיים הללו".





האמירה הכל כך רגישה הזו יכולה לבוא רק מפי מי שיש לו "מניית זכות" כה בסיסית על הסבל והיגון. אווה מוזס-קור היא יו"ר ארגון הגג האמריקני של תאומי מנגלה. היא איבדה את כל

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/565154/bergman1_m.jpg]
אווה ואחותה התאומה (צילום: מתוך Echoes From Auschwitz)

משפחתה באושוויץ וניצלה רק בזכות היותה תאומה למרים. ביחד בודדו בסלקציה המפורסמת בכניסה למחנה כשד"ר מוות, יוזף מנגלה - שהיה בעל אובססיה קשה לחקר תאומים - ראה את השתיים, והורה לשלוף אותן מהתור לתאי הגזים. ביחד עברו את הניסויים הזוועתיים שערך, שכללו החדרה של וירוסים לגופן, הזרקה של צבעים לעיניים וחיים בתנאים בלתי-אנושיים. יחד הצליחו, עם עוד קבוצה מצומצמת של שפני ניסיון, לשרוד את הגיהנום.





ביום שני הקרוב תנאם קור (בעלה הוא דודו של הבלשן ד"ר אבשלום קור) בכנס מיוחד תחת הכותרת "מדע, חוק ואתיקה" שייערך מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.



קור עלתה לארץ אחרי המלחמה, שירתה שבע שנים בחיל הנדסה ואז פגשה אמריקני וירדה לארצות הברית. כיום היא מתגוררת באילינוי. לראשונה היא מפרסמת כאן את קריאתה חסרת-התקדים לסלוח לרופאים הנאצים על הדברים שעשו, ולא רק להם: "אני מרגישה שכל חיי הם הד למה שקרה לי באושוויץ, הד בו נאבקתי כל חיי, עד שהצלחתי להביא את עצמי למצב של סליחה, ורק אז חזרתי לחיות".





ב-1993 יזמה קור פגישה, שתועדה על ידי הטלוויזיה הגרמנית, עם רופא נאצי לשעבר בשם ד"ר מונש. הוא הסכים לקבל אותה בביתו: "הייתי עצבנית נורא, ושאלתי את עצמי איך אוכל להתמודד עם זה, ומה אם הוא יתנהג אליי כאילו אני אפס, כמו שהתנהגו אליי באושוויץ. אבל הייתי חייבת לפגוש אותו. ד"ר מונש התייחס אליי בכבוד רב. כשהתיישבנו, אמרתי לו: הנה אתה, רופא נאצי מאושוויץ, ואני, ניצולת אושוויץ, וזה נשמע לי מאוד מוזר.





"דיברנו על הרבה מאוד דברים שאלתי אותו אם במקרה הוא ידע משהו על תאי הגז באושוויץ, והוא ענה לי: "זה הסיוט שאני חי איתו כל יום!" אחר כך הוא סיפר לי על הפעלת תאי הגזים, ועל איך הוא היה צריך לחתום על

תעודות הפטירה אחרי שכולם מתו. 'ד"ר מונש', אמרתי, 'יש לי בקשה. אני מבקשת שתבוא איתי לאושוויץ בינואר 1995, לטקס יום השנה החמישים לשחרור, ותחתום על מסמך שיצהיר את מה שאמרת לי עכשיו, שם במקום שבו ניצבים שרידי תאי הגזים, ובמעמד עדים'. הוא השיב בחיוב, ואני הלכתי הביתה מרוצה מאוד שיהיה מסמך שיוכיח את העובדות ההיסטוריות על תאי הגז באושוויץ, ויעזור לי להילחם בכל מכחישי השואה.





"ד"ר מונש זוכה כבר שלוש פעמים במשפט על הפשעים בהם היה מעורב. הוא לא היה חייב לי כלום והיה ברור כי בדברים שהוא אומר הוא עלול לסבך את עצמו שוב. ראיתי בכך צעד אמיץ. במשך חודשים ניסיתי לחשוב על דרך להודות לד"ר מונש, ואז יום אחד חשבתי: אולי מכתב שבו אני סולחת לו? הבנתי גם, שיש לי הכוח לסלוח, ושאף אחד אינו יכול לקחת ממני את הכוח הזה.





"ב-27 בינואר 1995 עמדנו ליד שרידי תאי הגזים באושוויץ, וד"ר מונש חתם על המסמך. אני קראתי את הצהרת החנינה שלי וחתמתי עליה. הגשתי שעול הכאב הוסר מעל כתפיי. כבר לא הייתי קורבן של אושוויץ. כבר לא הייתי אסירה של העבר הטראגי שלי, סוף סוף הייתי חופשייה. אז אני אומרת לכולם: סלחו לאויב הכי נורא שלכם - זה ירפא את נפשכם וישחרר אתכם!





"כפי שאני רואה את הדברים, רוב הממשלות ומנהיגי העולם נושאים עול כבד בניסיון לשמור על שלום, ולדעתי הם נכשלו מאוד, כיוון שלא קידמו את הנושא, לא עודדו ניצולי טרגדיות כמו השואה, ולא עזרו להם לסלוח לאויביהם כדי לרפא את עצמם. רוב הממשלות ומנהיגי העולם מקדמים רק דבר אחד, ותומכים רק בו: צדק. בכך הם בעצם דנים את הקורבנות לסבל נצחי. תגיד לי אתה, איש צעיר - כמה ניצולי שואה נרפאו כתוצאה מהמשפטים והמרדף אחר הנאצים ועוזריהם? הנקמה טובה בשביל עורכי דין, היא מצויינת לסרטים של הוליווד. לנו, לניצולים, היא לא עוזרת בכלום.





"גם בהקשר של השואה וגם בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני אני כל פעם שומעת את המשפט (קור עוברת לעברית) 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. מבחינתי, זה משפט מטופש. מה? מישהו אי פעם שכח את העמלק? To forgive does not mean to forget (סליחה אין משמעותה שיכחה). אני רואה עולם שבו המנהיגים יפעלו למען חקיקה של חוק לסליחה, חנינה והשלמה, ויתמכו בו, במקום בצדק ונקמה. ראינו בבוסניה, בקוסובו וברואנדה איך הקורבנות עצמם מתעללים באחרים והופכים אותם לקורבנות. אנחנו צריכים לנסות משהו חדש כדי לשים קץ למעגל הקסמים הזה".





ולו היה המוסד מצליח לאתר את מנגלה, תופס אותו ומביא אותו למשפט בישראל ואת היית נקראת להעיד?





"אני זוכרת היטב את דמותו, את החיוך השטני, את החלוק הלבן, את המגפיים המבהיקות. הייתי מספרת לכל העולם את כל הדברים הנוראיים שהוא עשה לי ולאחותי ולכל שאר התאומים, כדי שיזכרו. ואז הייתי ניגשת אליו ומשירה אליו מבט ואומרת לו שלא הוא ולא אף אחד מהנאצים האחרים יכלו לי, והנה אני כאן, חיה, בגיל מבוגר, ושאני סולחת לו על הכל ושנרפאתי מכל הדברים הזוועתיים שהוא עולל".

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

האם הכוונה שלך שעברתי על חוקי הפורום שאסור בשום אופן להשוות יהודים לנאצים?

אני לא השוויתי אותו לנאצי, רק בקשר לסוגיית הסליחה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

תראה, אתה יכול להיות אוהד של יגאל עמיר.זה לא מלבב כ"כ אבל זה בהחלט עניינך הפרטי. ואיני יכול לעשות עם זה כלום.
לגבי הגב' קור, היא הגיעה למצב שהיא רוצה לסלוח לאלה שהרעו לה ולמשפחתה מאד- זה עניינה הפרטי.
בעיני כל מי שיצא מהתופת שם - יש לו את כל הזכויות לחשוב ולעשות עם עצמו ועם רצונותיו (כל זמן שאינו פוגע באחרים) מה שהוא רוצה.
יש כאלה שסלחו באופן פרטי, יש כאלה שלא. יש כאלה שסוחרים עם הגרמנים -ויש כאלה שלא. כולם יצאו משם עם שריטות נפשיות עצומות-שפשוט אי אפשר לשפוט את שיקוליהם. רצונה כבודה.
וכמון שאמרתי היא יכולה לסלוח באופן פרטי. אין לה את הזכות ולא את היכולת לסלוח לעם הגרמני ולמעשיו. פשוט אי אפשר לסלוח.
עכשיו מה שייך לכאן יגאל עמיר? תגיד לי אתה .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אביב05 תראה, אתה יכול להיות אוהד של יגאל עמיר.זה לא מלבב כ"כ אבל זה בהחלט עניינך הפרטי. ואיני יכול לעשות עם זה כלום..

ואם כן מי שלא רק שאל האם אפשר לסלוח לנאצים, אלא גם עשה זאת, האם, האם אפשר להסיק אותה מסקנה. זוהי הנקודה שרציתי לברר.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אתה עורך השוואות בין יגאל עמיר לד"ר מנגלה?. אם כן רק תודיע על כך ליגאל עמיר עצמו .

ועל משקל הקבר של לילי ז"ל, http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...3053#post328456 אפשר לשאול אם רבין לא היה נרצח, ונשאר עד היום עדין בין החיים, האם היה סולח ליגאל ?

אם אתה לא נחסם, אתה לא קיים,,,

וגם לא עניינה הפרטי של לילי.

הרצח של יגאל עמיר היה רצח, וגם אם רבין היה סולח, זה לא היה משנה שום דבר בעניינו של עמיר. אם זה היה רק עניינו הפרטי של רבין, לא היו קוראים כל כך הרבה רחובות על שמו.

אותו דבר בקשר ללילי. מה ששרון עבר על חוק הקבורה, זה לא רק עניין משפחתי פרטי שלו. זה איש צבורי שצפצף על החוק.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

כשם שהגברת קור, שנפגעה באופן אישי, יכולה לסלוח רק בשם עצמה למנגלה, כך יכול רבין, שנפגע באופן אישי, לסלוח בשם עצמו לעמיר, מה שלא יכול למנוע את כליאתו, מאחר ועל פי החוק גם אם הקורבן סולח לנאשם, הרי שהמדינה תובעת במקרה של עבירה פלילית.

ביג ג'ו האיר את עיניי כשכתב בדבר הקושי להתדיין עם הדיוטות בענייני משפט.

אבל אני נאלץ בפורום הזה להדיין על עינייני כלכלה עם הדיוטות, על עינייני ציונות עם הדיוטות וזה לא פחות מסובך מאשר לדון איתם על עינייני משפט.

אם אתה לא נחסם, אתה לא קיים,,,

קודם כל עצם השאלה שמה את יגאל עמיר, על כל התיעוב והסלידה שאני חש כלפיו, על אותו מדף עם השרץ ד"ר יוזף מנגלה. חרף העובדה שמדובר בשני שרצים, הרי שעדיין הקונוטציה נראית לי לא נכונה ואפילו לי.ע לא מגיע שתשים אותו במחיצת י.מנגלה.
ולשאלה אם ניתן יהיה לסלוח ליגאל אמיר..... תנסה לשאול שוב בעוד 60 שנה. ... תבוא אז ונחשוב על זה.

זה כבר לא סתם סינדרום שטוקהולם - זה סינדרום המזוכיזם המביש בהתגלמותו הקיצונית המגעילה.
מאחר שהיא אינה יודעת איך לחיות עם הזכרונות הזוועתיים שלה - עדיף היה שתתאבד כדי להביא סוף ליסוריה - ובלבד שלא תפיץ באזני תמימי העולם את תורת המוסר החדשה המפלצתית שלה, המטיפה לאי-צדק, לסליחה לפושעים, לאי-נקמה. בקיצור אני מתעב אותה. אסור להקשיב לה.
היא היתה עומדת מול מנגלה ויורה לו כדור בראש? לא! היא היתה עומדת זקופה מולו ואומרת לו בגאון "אני סולחת לך". קשה לתאר את הגועל שהאשה הזאת מעוררת בי. להגנתה אני חייב לומר שהיא איננה אשמה - הסבל הממושך הביא אותה עד לשגעון.

אבל אני רואה חובה לעצמי להתריע באזני הקוראים לבל יקבלו את דעותיה החולות כדברי טעם.
הסבל שיגע אותה, ואינני רוצה שהיא תדביק בשגעונה גם אחרים. לכן אני נזעק.

אני משוכנע שאיומי החניקה שלך לא בדיוק יזיזו לה...
ובנוסף כדאימאוד שתלמד מעט דרך ארץ כלפי קשישים שעברו מוראות קשים כל כך,
ואם יש לך מחלוקת (לגיטימית) על דבריה- תלמד להתנסח יותר טוב.
לא בשבילה. בשבילך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה נכון, אני מתריע, ואני עושה זאת כדי שלא יושפעו אנשים מהשגעון שלה.
קשה לך שמישהו מתריע בשביל להזהיר?

שים לב שהתגובה שלך יותר עלובה מעלובה.

אתה "מתריע שאנשים לא יושפעו מהשגעון שלה"..... חתיכת חצוף בן חצוף , מי אתה שתנכס לעצמך את השואה , את הסליחה או את העדר הסליחה , מי אתה שתקבע שדבריה נובעים ממחלת נפש ?!

אני נאלץ להסכים עם דקדק בהתייחסותו אליך באשכול הזה .

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לך תחנוק אותה. או שרק אתה מאיים

בושה וחרפה . איזה דור גדל בארץ

חג פינוי שמח

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

אין לך שום זכות לשפוט את הגברת או להביע דיעה על דבריה ומחשבותיה.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

למזלך הרב...

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

כורכים את זנבם הארוך סביב צווארם ומדביקים עם פלסתר.
ככה שכדאי שתיזהר...

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

קח ואליום או לפחות קלמנרוין.
אני לא חושב שאתה באיזו שהיא עמדה לשפוט את מי ששרד את מחנות ההשמדה ונותר בחיים. זכותך לא להסכים אבל שאר הביטויים שלך לא ראויים. תנסה לחשוב קודם כל, אם אתה מכיר את עצמך, אם היית מסוגל לשורד את מה שהיא עברה. גם אז תהיה במרחק שנות אור מהזכות לשפוט אותה.

ביהדות זה לא מקובל, אבל יהודי ארה"ב עוברים תהליך מיזוג עם הנצרות ומאמצים את ערכיה. ניצולת שואה בארץ לא היתה ממהרת לחשוב כך ודאי שלא היתה מתבטאת, משום שאצלנו ערך "העין תחת עין" חזק יותר - בהתאם ליהדות. אבל בארה"ב ההתבטאות הזו נתפסת כגדלות נפש. שתהיה בריאה.

אלוהים מדבר עם משה ואומר לו :ויאמר ה' סלחתי כדבריך.
וכשאברהם מדבר עם אלוהים לפני מהפיכת סדום ועמורה- אתה רואה גישה סלחנית כי כשאברהם אומר האף תספה צדיק עם הרשע אומר לו אלוהים לא אספה בעבור ה50 או ה30 וכו'.
ומה מהותו של יוה"כ ?? לא חשבון נפש ובקשת סליחה??
ומנין בכלל לקחו הנוצרים הללו את אלמנט הסליחה אם לא מהיהדות? הם לקחו אלמנט ופיתחו אותו לראות עיניהם.
אז מה הענין?
כמו שכתבתי קודם. היא החליטה לסלוח .זכותה. אינך יכול להכנס לנפשה ולומר לה אסור לך הדבר כי זה נראה מוסר נוצרי. מה זאת הגישה הפטרנליסטית הזאת?? אתה יכול לדעת מה עובר בראשה??
אתה לא חייב ללוח, והעם היהודי כעם אינו יכול לסלוח . אבל כפרט -זאת זכותה המלאה.

יש ארגון "ההורים השכולים" (לא דייקתי בשם) שהוא ארגון שמאל קיצוני לכל דבר שעסוק באפולוגטיקה כלפי המחבלים שרצחו את ילדיהם . (והמנהיג הוא אדם דתי , כך שלא תוכל לומר שיש כאן משהו שבלתי מתקבל על הדעת ביהדות )
מדי פעם משדרים בטלוויזה סרט עם מישהו / מישהי שנפגעו מהטרור ורוצים להפגש עם המחבל שעשה להם את זה .

לא מדובר בתופעה אמריקאית ולא מדובר בתופעה נוצרית , מדובר לדעתי בפגיעה נפשית מסוימת "תסמונת שטוקהולם" (זה שמה , לא?) שאי אפשר להאשים בה את הקרבן .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

קיימת גישה פסיכולוגית ,לא רחבה כ"כ אבל היא קונה לה אחיזה מסוימת ,שמדברת על כך שכשאתה סולח למי שפגע בך,אתה בעצם מוריד מעצמך עול כבד מאד של רצון בנקמה. לדברי הגורסים זאת יש יתרון גדול למי שסולח ,הוא משתחרר מהעול שרבץ עליו ויכול להמשיך את חייו ברגיעה .
אני אישית לא מקבל זאת,אבל הזמנה לידי חוברת עם מאמרים ורפרפתי בה, והיו בה 2 מאמרים הקשורים לכך. כאסמכתט הם מביאים מחקר סטטיסטי שמדבר על כך שהאנשים הסלחניים יותר הם לרוב בכעלי אינטיליגנציה גבוהה יותר מאשר כאלה שאינם סלחניים. לא העמקתי בנושא, אבל הדושיח כאן הזכיר לי זאת. .
מה שכתבתי אינו אומר שאני מסכים לגישה או מקבל את הנתונים כמדעיים. אבל עובדה שהיו מי שנתנו על כך את הדעת.

אלא אם כן אנשים נהיים אינטיליגנטים יותר מעצם עובדה שהם מוותרים לאלה שפשעו בהם ?
גם אם נניח שאנשים אינטיליגנטים הם וותרנים יותר לפושעים , זה לא גורר איתו הבנה שזה נכון או צודק או כדאי . אנשים אינטיליגנטים עושים טעויות , החיים שלהם הם לא בהכרח "טובים " יותר מאנשים שאינם אינטיליגנטים . למעשה (פרט לנקודות קיצון ) אין שום הוכחה שעדיף להיות עםאי קיו גבוה יותר..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

רק שקראתי על כך במגזין כלשהו . (זה היה בתור לרופא שינים -אולי הוא נתן זאת בכוונה שנסלח לו על הסבל שהוא גורם לפציינטים )

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”