ביום שאלוהים ברא את האישה הופיע מלאך ושאל: אלוהים, מדוע אתה משקיע כל כך הרבה זמן ביצירה הזו ?
אלוהים אמר: האם ראית את המפרט שתכננתי לה ?
היא מורכבת מיותר ממאתיים חלקים שיכולים לנוע על כוח רצון בלבד, יש לה זרוע שיכולה ללטף ארבעה ילדים בו זמנית ונשיקה שיכולה לרפא מברך חבולה ועד לב שבור, ואת כל מה שהיא עושה, תוכל לבצע בשתי ידיים בלבד.

המלאך נדהם מהתשובה.
רק שתי ידיים? בחיים לא! וזה רק הסטנדרט הרגיל? זה יותר מדי עבודה בשביל יום אחד! חכה למחר כדי לסיים!
לא, אני לא, אמר אלוהים. אני קרוב לסיום היצירה הזו, שקרובה כל כך ללבי. כבר עכשיו, עוד לפני שהיא גמורה, היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה, ויכולה לעבוד 18 שעות ביממה.
המלאך התקרב ונגע באשה: אבל עשית אותה כל כך רכה.
היא רכה, הסכים אלוהים, אבל גם קשוחה. אין לך מושג מה היא מסוגלת לבצע ומול אלו קשיים היא יכולה להתמודד.
האם היא תהיה מסוגלת לחשוב? שאל המלאך.
לא רק שתוכל לחשוב, אמר אלוהים, היא תוכל אף לחשוב בהגיון, ולהתווכח.

המלאך נגע בלחי האישה. אופס, יש פה דפקט, אמרתי לך שאתה מנסה להכניס יותר מדי בדגם הזה.
זה לא דפקט, אמר אלוהים, זו דמעה.
בשביל מה דמעה, שאל המלאך..
הדמעה היא דרכה להביע שמחה, צער, כאב, אכזבה, אהבה, בדידות... והיא מה שיעשה אותה כל כך דומה לי. אמר אלוהים.
המלאך התרשם. חשבת על כל דבר! אישה היא דבר מדהים באמת!
אכן כך ! יהיו נשים בכל הגדלים, בכל הצבעים ובכל הגזרות אבל לכולן אותן תכונות:
לנשים יש כוח ועוצמה אינסופיים,
הן סובלות קשיים אבל מסוגלות לחוש אהבה ואושר.
הן מחייכות ! כשהן רוצות לצרוח מרוב תסכול.
הן שרות כשהן רוצות לבכות מרוב אכזבה,
הן צוחקות כשהן כועסות,
הן נלחמות עבור מה שהן מאמינות בו.
הן מתקוממות כנגד חוסר צדק. הן לא מקבלות "לא" כתשובה, כשהן מאמינות שיש פתרון טוב יותר.
הן אוהבות אהבה שאינה תלויה בדבר.
הן בוכות כשהילדים שלהן מצליחים, ומעודדות חברים אל מול פני הכישלון.
הן מוצאות חוזק גם כאשר הן כמעט מתפרקות .
הן יודעות שחיבוק ותמיכה מרפאים הכל.
ליבן של הנשים הוא המנוע שמניע את העולם, וביום שבו יפסיק לפעום באהבה, תמות האנושות.

ובכל מקרה, אם באשה אכן יש פגם, הרי זאת העובדה שהיא שוכחת כמה שהיא שווה.

מתי הבנתי שאני אלוהים? ובכן, יום אחד כשהתפללתי, שמתי לב שאני מדבר אל עצמי (ניקולס פטרסון)