הציבור הציוני-דתי ישלם בריבית דריבית על קריצת העין המופנית לנוער הצמתים. הרב בני לאו קורא לעצור את הספורט החדש והמסוכן של המגזר הסרוגchangeClass();
14/6/2005

אוסף נערים ונערות, מוסתים על ידי קומץ שחצנים שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, מאיים להבעיר עלינו את הבית. לא יעזור לנו להגדיר את אותו נוער בצמתים כ"שוליים" או "עשבים שוטים". הם באים ממרכז הפעילות של הציונות הדתית: מישיבות תיכוניות, מסניפי תנועות הנוער, ממשפחות היושבות בלב הערים ונפשם יוצאת לגוש קטיף. אם אנחנו, בני הציונות הדתית, לא נעצור את המגמה הזו, נשלם על כך מחיר נורא. חוסר האמון שמתעצם בין הנוער למוסדות המדינה עתיד להתפתח לניכור מערכתי. הספורט היותר נחשב בקרב בני נוער הוא להיעצר על ידי המשטרה. פתחו לך תיק – יצאת גדול. התעמתת עם שוטר – יצאת צדיק. שיבוש מערכות כללי.

הנוער אינו רע. הנוער קולט את העולם דרך עיני ההורים, המדריכים, המחנכים והסביבה הקרובה. כבר כמה חדשים שהנוער הזה שומע בשיחות ליל שבת דברי נאצה על ראש-הממשלה והסובבים אותו. כל מהלך נוסף שנכשל, מעצים את תחושת חוסר האונים והייאוש מחלחל הביתה. נוער הרואה את הוריו ומוריו מיואשים, מבקש לעשות מעשה גבורה של הצלה. כך היה מאז ומעולם. המעשה של חסימת הצמתים הוא איוולת שבאה מתוך רצון לעשות מעשה.


מוכרחים לעצור את השבר הזה
כמעט כל הרבנים בגוש קטיף, ביהודה ושומרון וברחבי המדינה, מדברים על עמידה איתנה בלי לערער את שלומה ובטחונה של המדינה. רוב רבני ישראל מתנגד נחרצות למעשי האלימות שנעשים על ידי ילדינו בצמתים. ובכל זאת – כשעוברת מכונית "משלנו" ליד קבוצת מפגינים בצומת – מיד נשמעות צפירות של הזדהות עם נפנופי ידים כאות נצחון. זהו חומר הדלק האמיתי שמזין את האש הזרה הזו. תחושת הסיפוק הלא רישמית שמהדהדת בבתי הכנסת ובבתי המדרש מחזקת ומדרבנת את אותם "מתנדבים" לעבור עוד קו לא מסומן ולפרום עוד תפר בחברה הישראלית.

אנו מוכרחים לעצור את השבר הזה. ההורים, עם המדריכים והמחנכים, צריכים לשמוע לקול ההנהגה שקורא לחדול באמת מליבוי היצרים ופורקן המתחים במחיר פגיעה בזולת. הילדים שלנו אינם רעים ואינם מופקרים. אם המסר של הסביבה יהיה חד משמעי בהתנגדותו להבערת הצמתים – הם לא יהיו שם. אם נעצום עינים – נשלם על כך את מלוא המחיר. אם נקרוץ בשובבות על הצלחתן של ההפגנות – לא נוכל לגלגל עיניים צדקניות ולומר "ידינו לא שפכו". אי אפשר לנהל בו זמנית את מבצע "פנים אל פנים" ואת מבצע הבערת הצמתים. מי שהיה בדרכו הביתה ונתקע לשעות בצומת בוערת לא יפתח את הדלת להידברות ומפגש עם עם ה"אחר". ככל שתתגברנה חסימות הצמתים והבערת הצמיגים – יתגברו הזמנות הכרטיסים לחו"ל בחודש ההתנתקות. הציבור הישראלי, היושב בשלווה בין גדרה לחדרה, יעמיק את ההתנתקות הריגשית מהציבור היושב בגוש קטיף: "אל תקרא לי אחי".

קיץ של השתדלות, עשייה ואחווה
יש לנו עניין גדול להעביר תחושת כאב לכל חלקי העם, אך לא זו הדרך. אסור לנו לתת לעם להתנתק ולא לגרום לחלק גדול של החברה הישראלית לאבד את הכאב של חלק אחר של אותה חברה. מסוכן מדי לשחרר את כל היצרים ולפעול מתוך תחושת יאוש ונבגדות. זה לא יועיל מאומה. לא בכך תהיה תפארתנו ולא בזה תבוא תשועתנו. את ההתנתקות לא נעצור על ידי העמקת ההתנתקות. עכשיו, כשהכל נמצא בידים של העם והשלטון אומר את דברו, אנו צריכים לפעול בהשתדלות לחיבור כלפי שמים וחיבור כלפי העם. אנו נקראים להשתדלות הזו. זו אחריות של כולנו: הורים, רבנים, מחנכים, ראשי ישיבות ואולפנות, ראשי תנועות הנוער – כולנו צריכים להיערך לקיץ של השתדלות: הרבה עשיה פנים יהודית לתיקון חברה בכל פינה ברחבי המדינה. להיות בשיא העשיה במהלך החדשים הקרובים ולהביא את העם לתחושת אחווה.

אנו נאכל את מה שנבשל. על זה אמר כבר שלמה המלך (משלי כד): "כי תאמר הן לא ידענו זה, הלא תוכן לבות הוא יבין, ונוצר נפשך הוא ידע, והשיב לאדם כפעלו".

הרב ד"ר בני לאו הוא הרב של בית מדרש מורשה בירושלים, ורב קהילת רמב"ן.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/945/854.html