אני יודע שעבר חודש מאז שעברתי את מה שאני הולך לספר, רקשעד עכשיו זמן פנוי לא היה כל כך, ותמיד רציתי לשתף אתכם בחוויה נעימה ולא נעימהשעברתי לפני כחודש.
בחג הפסח האחרון הייתי בנפאל בכדי לעזור בארגון של ליל הסדרהגדול בעולם, שמתקיים זו השנה ה- 21 בקטמנדו בירת נפאל. את הכרטיס טיסה קיבלתי מתנהמחבר, וממילא את המסלול הוא תיכנן בשבילי.
הכול היה נראה טוב ויפה עד שהתברר לי שהכרטיס בחזור עוברדרך דובאי, שזו מדינה שנמצאת באיחוד האמירויות הערביות, וידוע שלישראלים אין דריסתרגל שם, נכנסתי לפאניקה, והייתי ממש לחוץ, רק שידעתי שאין לי אפשרות אחרת, כי זההכרטיס שקיבלתי, ואם טוב לי אז סבבה, ואם לא אז פשוט אני לא טס.
אחרי קצת בירורים הבנתי שאפשר לשרוד את זה, ובמיוחד שקיבלתידיווחים שמדובר באחד מהדיוטי פרי היפים ביותר בעולם, ועוד שמועות מעניינות, וכך עםחששות והרבה סקרנות לקראת העתיד יצאתי בטיסה של חברת רויאל נפאל מקטמנדו לכווןדובאי.
כשנחתתי השעה הייתה כבר 3 לפנות בוקר ואולם בית הנתיבות היהיחסית שקט, הפאר וצורת המקום הגניבו אותי, בכניסה לדיוטי פרי כבר קלטתי שזה מקום לא רגיל. השכרת רכב של מכוניות יוקרה כמו פרארי, למבורגיני רולס רויס, ובנטלי, והם חונות ממש מול הכניסה, לימוזינות של הבתי מלון היקרים בעולם. שירותים של טיסות במסוק ועוד דברים שחירפנו אותי לרגע. אבל הייתי מת מעייפות, ואחרי שיטוט קצר מצאתי לי כיסא נוח שהיה בעצם כמו מיטה, תפסתי פוזה נוחה ונרדמתי.
בשעות הבוקר התעוררתי בגלל הרעש הפתאומי שהפר את השקט, כאשרמהרמקולים של השדה תעופה נשמעת תפילת הבוקר: ...."וואאללללללה אקבר", אני לשנייהנבהלתי, ואז כשנזכרתי איפה אני נמצא, נסיתי לחזור לישון עד הטיסה שהייתה אמורה לצאתשעתיים לאחמ"כ. (סה"כ המוזיקה הזאת מוכרת לי מהארץ - כך זה שגרים בשטחים, רק היו חסרים כמה מטחי ירי.)
הפעם הבאה שבה התעוררתי השעה כבר הייתה 8:05, וזה אומר שלפני 5 דקות יצאה הטיסה, קמתי מהר רצתי לכוון השירותים שטפתי פנים וישר רצתי לכוון שער העלייה למטוס. כשהגעתי למקום הבנתי שחבל על הזמן, השער כבר היה סגור והמטוס החל כבר לנוע לכוון המסלול....., רציתי לבכות וניסיתי להסביר לדייל שעמד שם באיזה מצב אני נמצא, שאני אוכל רק אוכל כשר, ואין לי כסף מיותר לשלם אקסטרה לכרטיס נוסף, ושמחכים לי בצרפת, ואין לי שום אפשרות ליצור קשר...אך הוא לא יכל לעזור לי.
ברגעים הראשונים כמעט והשתגעתי, הרגשתי כל כך דפוק, אבל הבנתי שעם ההרגשה הזאת אני לא יגיע לשום מקום. אחרי חיפוש קצר מצאתי את משרדי החברה, ושם אחרי שהסברתי להם מה קרה לי היה נראה שאני הולך לאכול אותה (וזה סיפור בפני עצמו) אבל תכל'ס, ב"ה, מנהלת המשמרת הבינה את מצבי והיה נראה לה שאכפת לה מאוד ממני והיא פשוט סידרה אותי בצורה שאני לא מבין איך זה קרה עד היום.
השעה הייתה קרוב ל10, ירדתי למטה לאולם בית הנתיבות, והבנתי שעכשיו אני יצטרך להתפלל ולהניח תפילין כאן, כי אחרי הטיסה המתוכננת לא תהיה לי אפשרות זה כבר יהיה לילה. קצת חששתי בהתחלה אבל איך אומרים גאווה יהודית, הפשלתי שרוולים והנחתי את התפילין שמסביבי יושבים מאות אנשים כולם עם טרבושים על הראש, זקנים ארוכים ועבותים, וכל תנועה שאני עושה או זז כולם אחרי ..והקטע הכי חזק כולם בשקט, זה היה כל כך מעניין שכשסיימתי והתכוונתי לעזוב לכוון השירותים כולם ליוו אותי במבטים עד שנעלמתי מהאופק.
התחנה הבאה שלי הייתה, חנות אינטרנט. שם ביררתי מה הם הפרשי השעות בין דובאי לפריז, כשאחרי דקה קיבלתי את התשובה המבוקשת. ואז שאלתי אם יש לו מושג מה הפרש השעות בין דובאי לישראל. האדם שאותו שאלתי דפדף בספר שהיה מונח לפניו, ואז שראיתי שהוא עבר את האות ' i ', הסברתי לו שישראל אמורה להיות באות הזו, ואז לתדהמתי הוא מראה לי את הספר כאשר אני רואה שמדינת ישראל בכלל לא מצויינת בספר. לרגע נבהלתי אבל אז אמרתי לעצמי אולי זה נעלם, אתה יודע מדינה קטנה. רק שאחרי כמה דקות ראיתי שטעיתי, שאלתי אותו אם אני יכול לעשות שיחת טלפון לישראל, כאשר התשובה שהוא אמר לי הגניבה אותי: "אדוני אין אפשרות לעשות שיחות לישראל, אין לנו שום אפשרות גישה למדינה הזו". אני הייתי בשוק והוא שקלט שאני בשוק ניסה לצנן קצת את ההלם שלי בכך שהוא אמר לי: "אני מציע לך שתבקש מאמא שלך לנסוע לירדן ולשם תוכל להתקשר אליה בכיף."
אני ממש נבהלתי מכל הקטע הזה ופשוט התחלתי לזוז כשאני לא יודע לאן העיקר ללכת. אחרי סיבוב של חצי שעה בשדה תעופה הענקי מצאתי כמין מועדון יוקרתי שבו תמורת סכום נחמד אני יכול לשהות שם להשתמש באינטרנט חופשי וכן לשתות שתייה כאוות נפשי.
הייתי כל כך שמח שמצאתי את המקום הזה, לפחות אני יעביר את הזמן עם המסנג'ר וקצת יגלוש לאתרי חדשות ואולי גם קצת בפורומים נחמדים מהארץ עד הטיסה.
ההפתעה הראשונה הייתה כאשר שמתי לב שאין אפשרות להתחבר למסנג'ר, וכך אחרי מספר רב של ניסיונות כושלים פניתי לאחת מהעובדות שסיפרה לי שאין אפשרות במדינה הזו לשימוש בכל דבר שקשור לצ'אט וזה כולל גם מסנג'ר. הייתי קצת בשוק אבל אין מה לעשות.
ואז כשהגיעה ההפתעה השנייה כבר הרגשתי שאני עומד להתפוצץ, ניסיתי להיכנס לאתר ישראלי שמסתיים ב co.il ולהפתעתי היה רשום שאין אפשרות גישה לאתר בשל סיבות דתיות. (ראו תמונה מצורפת), אני כל כך נלחצתי והתפללתי שהזמן יעבור מהר ואני יברח מדובאי הזאת לפני שעוד יהרגו אותי פה על איזה קידוש ה', או קידוש מדינת ישראל.
יש עוד הרבה מה לספר ומה להאריך, אבל אחרי שהייה של כמעט יום בדובאי עזבתי בשלום את המדינה, כאשר את כל הדרך לצרפת ביליתי בשיחות עם הדיילות ועם נוסעים שנגנבו לשמוע שאני מישראל, ושאני שורד את כל הדברים הקשים שהמדינה עוברת שם. (מזל שהם לא ידעו שאני כבר לא שנתיים בארץ) למספר שעות הרגשתי דובר המדינה, ונראה לי ששיחקתי אותה, וזאת משום שהגעתי לידי כך שאחת מהדיילות שהיא מערב הסעודית אמרה שהיא מרחמת על היהודים. לא שזה עזר לי הרבה.
אז זהו להפעם, אני מצרף כאן כמה תמונות נחמדות מהשדה תעופה, והעיקר שיהיה לכם שבת שלום ומבורך, ואם אתם מתכוונים לזוז לדובאי אי פעם, צרו איתי קשר, זה ישתלם לכם. ביום אחד הצלחתי לתפוס שם קשרים עם המנקים של השירותים, עם המוכרים של הדיוטי פרי, ואפילו עם כמה דיילות ועם ה.....(טוב זה כבר חסוי).
1. זה מה שקיבלתי על המסך שניסיתי להיכנס לאתרים שמסתיימים ב IL