לחברה שלי יש חיבה לסרטי סימנטקים. חרף חוסר התפעלותי מהעניין, זה לא באמת מטריד אותי.
היום חשקה נפשה לראות סרט בשם "הילדים של מחר", ולפיכך נכנסנו לאתר הסינמטק, בכדי
ללמוד מעט אודות סרט אלמוני זה.
קיווינו לקבל תקציר של העלילה, בכדי לדעת האם הסרט מעניין או לא, ולא רק שזכינו לקרוא
תקציר, אלא גם נפלה בחלקנו הזכות לקרוא פנינה אמיתית - ביקורת שנכתבה ע"י אחד מעובדי
הסינמטק.
אני אחסוך מכם את כל הטקסט, ואצטט מתוכו רק את הפיסקה האחרונה (אותה אני רואה כדובדבן
שבקצפת) :
"מסעם של השניים בין האינטרסים המנוגדים של כל הצדדים עתיד להפגיש אותם עם שאלות
כואבות בדבר עתידו של המין האנושי. סרטו החדש של אלפונסו קוארון מציע חזון דיסטופי לא קל
לעיכול. אך אף מעבר להיבטים התמטיים של סרטו, הישגו המרשים הוא האופן שבו מעצב קוארון
את העתיד הקרוב. השמיים הנמוכים, הגוונים האפרוריים ומצלמת הכתף הקרובה אל הגיבורים
מייצרים אווירה קודרת וסוחפת את הצופים אל לב האקשן, המבויים כאן בוירטואוזיות יוצאת מן
הכלל. אחרי שני כותריו האחרונים “ואת אמא שלך גם“ ו“הארי פוטר והנסיך מאזקבאן“, מגלה כאן
שוב קוארון תבונה קולנועית, שמצליחה להפוך את המוצר הזה לאקשיונר מתוחכם המצליח להסעיר
את הרגשות ולעורר את המחשבה. (109 דקות. אנגלית, איטלקית, רומנית, ספרדית, תרגום
לעברית)".

אני מבקש מן הקוראים לשים לב לריכוז המרשים של מלים לועזיות שאינן נמצאות כמעט בשימוש
בשפה העברית (דיסטופיה, תמטיקה), לשימוש בשמות תואר נלהבים ("לא קל לעיכול",
"ווירטואוזיות יוצאת מן הכלל", "תבונה קולנועית" - והמנצח הגדול בעיני: "אקשיונר מתוחכם
המצליח להסעיר את הרגשות ולעורר את המחשבה").
ביקורת נלהבת כזו, לא ראיתי מאז שבן דודי בן השלוש ראה את שרק 2 בדיבוב העברי ואמר
שהיה אחלה. אני שואל את עצמי מה עליי להסיק מכזו ביקורת: האם הסרט הוא כזה טוב? האם
המבקר הוא צעיר הנוטה להגזמות פרועות? האם בסינמטק חיפה, החליט מישהו לחמוד לצון עם
גולשי האתר, ולהעלות שם ביקורת שתיראה כמו פארודיית נונסנס על כל עניין ביקורות הסרטים?
אי אפשר לדעת, ועל כן החלטתי שאמנם אני לא אלך לראות סרט זה - אבל אני מבטיח להפוך
לקורא שקדן של ביקורות הסרטים ההזויות של סינמטק חיפה. הם אמנם חלשים בתחביר עברי
(השקיעו יותר מדי אנרגיות במציאת סופרלטיבית ומלים לועזיות, ולא נשאר להם זמן לדעת
להשתמש במיליות חיבור וסימני פיסוק, באופן תקני), אבל הם בהחלט חבר'ה נלהבים, שיודעים
להעלות חיוך על השפתיים - גם אם לא התכוונו לכך...

שהכותב בסך הכל רוצה להעלות את רמת הכתיבה. מה שהוא בעצם אומר זה שהסרט חזק... לפי דעתי...

כתיבה כזו היא לא ניסיון לפארודיה. אני יכול לתת לך דוגמא שעולה לי עכשיו לראש - מאיר שניצר, מבקר הסרטים של מעריב כתב על הסרט "מישהו לרוץ איתו" משהו כזה:

"בלפר (משחקת את תמר) מעצבת את תמר לכלל יהלום רב צלעות" > או משהו כזה.

יכול להיות שזה נשמע לך מוזר/מצחיק, אבל לפעמים מבקרי סרטים משתמשים בשפה הזו כדי להעשיר את הביקורת

מקווה שעזרתי

אין לי צל-צילו של ספק שהנ"ל רצה להעביר לנו מסר של התפעלות מהסרט. הנטייה הזו (שייתכן
וקיימת גם אצל שניצר - בדר"כ כשאני רואה כתבה שהוא חתום עליה, אני מפהק ועובר הלאה במורד
העיתון...) היא בסה"כ תופעה שניתן לכנותה בעברית תקנית וראוייה בשם "פלצנות".
אין שום סיבה בעולם להשתמש בכאה שמות תואר היסטריים לסרט. הוא נהנה מהסרט? אחלה,
שיכתוב שאהב את הצילום, המשחק, הלבוש, הבימוי, פס הקול ועוד ועוד, אבל רצוי שישתמש בשפה
שלא נראית כאילו ישב במשך שעתיים עם מילון, ודחף לביקורת שלו, כל סופרלטיב אפשרי...

כשאני כותב שזה נראה לי מצחיק, אני לא מתכוון שזה נראה לי מצחיק במובן של "הני לו יודאה מא
או קטוו שם", אלא במובן של "למה החרטטן הזה מתאמץ כ"כ לסגנן את דבריו במלים שברור לחלוטין
שאינו משתמש בהן דרך קבע?". זה מצחיק בסגנון של צפייה בהחלקה על בננה, ולא במובן של
צחוק נבוך של מי שלא מבין במה מדובר.

בקיצור, מבקרי טלוויזיה, מוסיקה, אמנות, קולנוע וכד', שחושבים שאם יתאמצו לכתוב בשפה מליצית
וחסרת טעם - נתפסים כנלעגים ע"י רוב רובם של מי שלא נוטה להתפעל ממראית עין, אלא
מתעסק גם עם התוכן...

כתבתי כדי להסביר... חחח

אני מסכים איתך במאה אחוז...

לפעמים זה כתוב כ"כ "מעצבן" שאי אפשר להתרכז ולהמשיך לקרוא את הכל...
כ"כ נכון

שגם סימונה מדימונה וגם ינון מסביון יוכלו להבין מה כתוב על מנת לגבש דעה
אולי זאת בעצם הבעיה עם הסינמטקים- הכל רשום בשפה מליצית כך שרק ה"משכילים" יוכלו להבין מה כתוב ולצפות בסרטים שחלקם, אני בטוח, לא שונים מסרטים הוליוודים מבחינת עלילה