|
17-06-2005, 09:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.06.05
הודעות: 99
|
|
האם היהודים הם "עם"?
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי Jarvis שמתחילה ב "נכון, אנחנו עד כדי כך גזענים שהעלינו 300K נוצרים..."
האם היהודים הם "עם"?
אתה שואל: "האם היהודים הם עם? או שמא רק דת? יש תנועה לאומית יהודית?". מהצבה זו של השאלות ניתן להבין שלדעתך התנגדות לציונות נובעת בעיקרה מסירוב להכיר ביהודים כ"עם", וממילא בתנועתם הלאומית, שהיא בעיניך הציונות. אנסה לטעון שאין הדבר כך. אכן, לפי דעתי היהודים לא היו מעולם "עם כלל עולמי", כלומר "עם" אחד המפוזר בכל העולם. עד לעידן המודרני היהודים היו קיבוצים דתיים בעיקרם, בעלי סממנים אתניים משותפים, במידות שונות, בארצות שונות. הקשר בין ציבורים יהודיים בעולם היה בעיקרו דתי ומסחרי. לא היתה להם הכרה לאומית שכן תודעה כזו טרם נולדה. הם ראו עצמם, לטוב או לרע, כאזרחי המדינה בה ישבו, אפילו אם סבלו בה מאפליה מרה. דובנוב למשל מספר לנו כיצד הצאר ניקולאי הראשון (האנטישמי הפאנטי) רשם ביומנו בעת מסע בתוככי ברוסיה את רשמיו על היהודים: מוצצי דם האיכרים, מהרסי הכפר הרוסי. ולאחר מכן המשיך: מפתיע הוא כיצד ב-1812 הם הראו כלפינו נאמנות לדוגמא ועזרו לנו ככל שיכלו עד לסיכון חייהם(1).
בעידן הלאומיות היו אלה יהודי האימפריה הרוסית שהתקרבו ביותר למה שניתן לכנות "עם". הם היו בעלי שפה, תרבות ודת משותפים, היו מאורגנים בקהילות משלהם, וגרו בטריטוריות מסוימות בהן היוו חלק ניכר מהאוכלוסייה.
ההגדרה של מיעוט דתי-לאומי התאימה להם פחות או יותר. הם ודאי לא היו "עם" במובנו הרגיל של המושג משום שחסרו טריטוריה, שבלעדיה אין גם עצמאות, וגם תודעה עצמית של "עם" (כל אלה אינם "תנאים" שסטאלין העמיד ליהודים לפי הוויכוחים הסוערים בשעתו) אלא אפיונים מקובלים כפי שהובנו על ידי כל. הציונים הבינו זאת היטב, כאשר בבואם לפלסטינה ראו כמטרתם הראשונה לרכוש קרקע כבסיס לעצמאות ולהתהוות אומה, כפי שזה אכן קרה.
אך אין לשכוח שציון התכונות הלאומיות הייחודיות של היהודים אינו מתאר את התמונה כולה. חלקם של היהודים היו מעורבים באוכלוסייה הכללית, דיברו את שפתה, רצו לקבל את תרבותה וחיו מחוץ לקהילה ולדת.
ובאשר להנחתך המרומזת שאם יש עם-יהודי יש גם תנועה לאומית יהודית, ובהקשר שלנו תנועה ציונית. בעידן הלאומיות נוצרו אומות ותנועות לאומיות על בסיס טריטוריאלי. מטרתם היתה להשתחרר מעול כיבוש זר לא כמו מטרת התנועה הציונית - להגר לארץ אחרת. יש לזכור שאומות נוצרו גם בלי מוצא לאומי מוגדר, תרבות והיסטוריה משותפים ובלי תנועה לאומית. כך נוצרו אומות אמריקה הצפונית והדרומית, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה. מאידך גיסא, נוצרו אומות ממיצרף עמים ושבטים מרובים ושונים בעלי שפה ותרבות שונים (סין, הודו ואפילו צרפת, איטליה וכמובן שוויצריה). וכן יש אומות שונות המדברות באותה שפה - אנגלית, ספרדית, פורטוגלית, גרמנית, צרפתית ועוד (אנגלית היא דוגמה מובהקת: אנגליה, אירלנד, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה ואפילו בהודו נחשבת האנגלית כשפה לאומית). כך שאפשר בעצם לומר שאומה יכולה להיווצר בלי או עם תנועה לאומית, ו"עם" עשוי או לא עשוי להפוך לאומה. הנוסחה: "עם", תנועה לאומית, אומה - אינה אוניברסאלית ובוודאי אינה חוק.
היהודים ברוסיה לא היו פשוט "עם" וסוף פסוק. הם היו כידוע מפוזרים בתוך האוכלוסייה בה חיו. הם היו, למרות האנטישמיות, קשורים לאוכלוסייה זו בקשרים אמיצים כולל תרבותיים ולאומיים (יש להדגיש שההיסטוריה שלהם אינה רק מסכת אחת של רדיפות ופוגרומים; ההיסטוריון סלו ברון כבר העיר שככלות הכול היהודים ככלל חיו ברמת חיים גבוהה בהרבה מהמוני העם הרוסי)2. רק בבחינה של המציאות היהודית הזאת אפשר לנסות להבין איזה תנועה לאומית יכלה להתפתח בתנאים אלה. התודעה הלאומית שהתפתחה בין המוני היהודים מצאה את עיקר ביטויה ב"בונד". הבונד ביטא היטב, במגבלות הקיימות, שאיפות לאומיות מוגבלות במסגרת האומה והמדינה הרוסיים. אכן אפשר לתאר, אילו היהודים היו באמת פשוט "עם יהודי", ולו רובם חיו בטריטוריה רציפה, היו פני התנועה הלאומית אחרים. היו שואפים מן הסתם לאוטונומיה לא רק תרבותית (הבונד) אלא גם אזרחית או אף הינתקות מן המדינה הרוסית. בתנאים הריאליים ברוסיה נוצרו בעיקרם שלושה זרמים גדולים בקרב היהודים: 1. הבונד; 2. אלה שרצו להיות אזרחים מלאים של המדינה (ליברלים וסוציאליסטים בעיקרם אך גם היהודים האורתודוקסים); 3. המהגרים, הם היו אולי הזרם הגדול שבהם. הציונות היתה תנועה קטנה, ולא חשובה במיוחד ברוסיה האימפריאלית עד 1917. רוב היהודים רצו להשתלב ברוסיה בדרך אזרחית או מהפכנית ואלה שרצו להגר בתגובה להתרוששות כלכלית או הנגישות האנטישמיות, עשו זאת בהמוניהם - אך לא לפלסטינה. דווקא על רקע ההגירה ההמונית (כ-2.5 מיליון יהודים היגרו בין 1880 עד 1920 לארצות המערב, לפלסטינה היגרו באותה תקופה 80,000), אפשר היה להיווכח כמה חלשה היתה התנועה הציונית. הציונות דיברה בעיקר לליבם של משכילים שהושפעו מזרמי הלאומיות המערב-אירופית ובעיקר מן הרומנטיקה הגרמנית-אירופאית של אותה תקופה (עד היום חלק גדול מן האידיאולוגיה והטרמינולוגיה הציונית ספוגה במושגים וביטויים ממקור זה שאינם כלל מוצרים תרבותיים-עבריים-יהודיים כפי שרבים נוטים לחשוב - למשל "שורשים" "לא פרודוקטיבי" וכן הבוז לעיר והאלהת הכפר, האיכרים כלשד האומה, הבוז למסחר ועוד).
בחרתי בדוגמה של יהודי הקיסרות הרוסית - הציבור בעל התחושה הלאומית המפותחת ביותר מכל הקיבוצים היהודיים באותו זמן. קיבוצים יהודיים בארצות אירופה המרכזית והמערבית באותה תקופה היו כמעט חסרי תחושה לאומית יהודית. התפתחה בהם תנועה ציונית זעירה בלבד - אם בכלל. רובם ראו עצמם כאזרחים מלאים וכבעלי לאומיות של הארץ בה ישבו. ולא נזכיר כבר את היהודים בארצות ערב שמעולם לא פיתחו תנועה לאומית יהודית או ציונית. מכאן מסקנתי שתיאור היהודים בעולם העבר "כעם כלל עולמי" שהולידו תנועה לאומית גדולה - הציונות - אינו תואם את המציאות.
ומה היום? האם קיים היום "עם יהודי"? ואפילו "כלל עולמי"? ניקח שוב לדוגמא את הציבור היהודי הגדול ו"הלאומי" ביותר - את יהדות ארה"ב. האם יש "עם יהודי" בארה"ב? העמדת השאלה עצמה נראית מגוחכת. הראשונים שיסתייגו ממנה יהיו היהודים האמריקאים עצמם. אצל היהודים יש מסורת דתית-אתנית בעוצמה זו או אחרת, ויש "מתבוללים" גמורים. אך הם אינם "עם" ואינם מפתחים תנועה לאומית יהודית. אם נסתכל על היהדות האמריקאית בעין מפוכחת, נמצא אפילו פרדוקס מסוים, שכן למרות קשרם הרופף של רובם לדת, עדיין הזיקה המשותפת החזקה ביניהם הם דווקא הפולחנים הדתיים: ברית מילה, בר-מצווה, חתונה אצל רב, יום כיפור והליכה מזדמנת לבית הכנסת. לכן יתכן שלמרות הרוגז שזה מעורר אצל יהודים לאומיים, אולי בכל זאת ההגדרה המתאימה להם היא אכן של רכיב דתי-אתני מסוים של החברה האמריקאית.
זה לא היה מקרה שבעל הטור הידוע סאפייר (מהימין האמריקאי) הקובל על היעלמות הולכת וגוברת של מספר היהודים באמריקה, ממליץ ליהודים כאמצעי-נגד לאמץ את הדת לליבם. "יהדות" הוא אומר, "אינה מרק עוף או פוליטיקה ישראלית. הזהות היהודית מקורה בדת העתיקה ...ששמרה עלינו חמשת אלפים שנה.."(3).
אלן דרשוביץ (העורך דין הידוע, ימני ופרו-ישראלי) התפלמס בשעתו עם יוסי ביילין שטען שקשה להישאר יהודי חילוני מחוץ לישראל. הוא רוצה לקיים את היהדות בארה"ב אבל לחפש תוכן חדש המתאים למציאות החדשה, בה לדבריו אין אנטישמיות. המציאות היא לדעתו שרוב יהודי ארה"ב לא יעלו לישראל, כי צריך לספק ליהודי הגולה סיבות טובות "כדי שהללו ינטשו את הארצות הנפלאות שאיפשרו להם לשגשג והרוצות שהם יישארו שם כאזרחים מדרגה ראשונה"(4).
בלי להסכים לכל דבריהם, תיאורם את היהדות האמריקאית הוא קרוב למציאות, בוודאי בכל הנוגע ל"עלייה" - מאזן ההגירה בין ארה"ב לישראל מאז 48' הוא בערך 1:10 לזכות ארה"ב (כאשר לכיוון אחד בלבד, להגר לישראל, אין מגבלות כניסה).
כמובן שכאן יכולה לעלות הטענה שיהדות ארה"ב היא בת זיקה עמוקה לישראל, על עזרתה לישראל וכולי. טענה זו נכונה לפחות בחלקה, אך בעניין זה אין היהודים נבדלים מן האירים, האיטלקים, היפנים, הסינים ורוב המיעוטים שהם כולם, כולל היהודים, קודם כל בעלי הלאום האמריקאי עם סימני מוצא אתניים בעצמה זו או אחרת.
אולי כל "ההתפלספות" הזו היא מיותרת (אך לא בישראל). אם אדם גר וחי במדינה מסוימת - במקרה שלנו בארה"ב, מתפרנס בה, מגדל שם את ילדיו, מדבר את שפתה, שותף מלא ובולט לתרבותה, משרת בצבאה בשעת מלחמה וגאה להימנות עם אזרחיה, כלום אינו שייך לאומה האמריקאית? איך אומרים האמריקאים? "אם מישהו מגעגע כמו ברווז ומדדה כמו ברווז כנראה שהוא ברווז". כלום מדליין אולברייט והנרי קיסינג'ר, סול בלאו ופיליפ רוט, אירוינג ברלין וג'ורג' גרשווין, גומפרץ וסידני הילמן, הנרי מורגנטאו וורבורג, נועם חומסקי וסידני הוק, וודי אלן וקירק דוגלס ואפילו השמרנים החדשים מסוגו של וולפוביץ' אם להזכיר רק כמה שמות מפורסמים, לא ייחשבו אמריקאים "שלמים"?
אם משווים בין סוגי לאומיות אפשר להבחין בין לאומיות הרדריאנית המבוססת על מוצא משותף, על שפה, מסורת ותרבות משותפים, לבין הלאומיות האזרחית שנולדה במהפכה הצרפתית, זו המוענקת לכל אזרח הנמצא בתחום הטריטוריה של המדינה. הלאומיות הראשונה היא האתנוצנטריות והלאומנית לרוב. קל להבחין איזה מן לאומיות יש לנו בארץ. אתנוצנטריות זו באה לה גם מן הציונות שינקה אותה כאמור מהזרם הרומנטי-לאומי של אירופה בסוף המאה הקודמת. מכל מקום ליהודים תמיד התאימה יותר זו האזרחית, ובמידה שזה היה תלוי בהם, הם תמיד בחרו ברוב עצום סוג זה של "לאומיות". כך בעבר באימפריה הרוסית וכך גם כיום בארה"ב.
המאבק בין שני סוגי הלאומיות האלה מתעורר כיום בכל עוזו גם בישראל: מדינה יהודית או מדינה לכל אזרחיה?
(נלקח מתוך מאמרו של שמואל אמיר )
_____________________________________
Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.
|
|