 |
22-06-2005, 23:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.12.01
הודעות: 20,962
|
|
|
מה שרע הוא ששעור תנ"ך בתיכון לא נותן הרבה ידע, להפך...
בתגובה להודעה מספר 135 שנכתבה על ידי php שמתחילה ב "מה רע במחברת וספר תנ"ך? :) אני לא הולך לבי"ס דתי, אז כן בזה מסתכם כל הידע שלי."
זה די מוציא את הטעם מכל הדיון, כי אתה מדבר מידע שטחי של 40 פרקים מהתנ"ך, ועם
כל הכבוד לך ולמערכת החינוך, זה לא הרבה...
לגבי הדוגמה של DarkiWing הרגע עניתי למעלה באריכות, אבל השורה התחתונה היא
שהדוגמה שלו שגויה, כי הנערים היו רחוקים מלהיות צדיקים, קדושים, תמימים וחפים מפשע...
זה ש"ה' החזיק בלב פרעה" לא רלוונטי לעובדה שהמצרים העבידו בפרך את בני-ישראל
ולא רק פרעה. הם נענשו על חטיאהם, ופרעה נענש על חטאיו.
גם לגבי פרעה לא דייקת. אמנם כתוב כי אלוהים אומר למשה "ואני אקשה את לב פרעה"
בשמות, פרק ז':א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן
אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן
אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. ג וַאֲנִי
אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ
מִצְרָיִם. ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם;
וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים,
גְּדֹלִים. ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם;
וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם. ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--כַּאֲשֶׁר
צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ. ז וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן,
בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה--בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה. {פ}
אבל אם תשים לב לכל המקומות שבהם כתוב "ויחזק לב פרעה" תראה תמונה קצת
שונה. אני אעבור על כל המקרים, בצירוף ההסברים:שמות פרק ז':
ח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. ט כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם
פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ
וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה--יְהִי לְתַנִּין. י וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה,
וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה
וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים;
וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ,
וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם. יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה,
וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. {ס}
ראב"ע מפרש:
(יג) ויחזק, מעצמו, בעבור שראה שעשו החרטומים כמעשה אהרן.
שמות פרק ז':
יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ
עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה
מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.
כ וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם
אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר,
לְדָם. כא וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם,
לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. כב וַיַּעֲשׂוּ-כֵן
חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר
דִּבֶּר יְהוָה. כג וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ, גַּם-לָזֹאת.
כד וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת: כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת,
מִמֵּימֵי הַיְאֹר. כה וַיִּמָּלֵא, שִׁבְעַת יָמִים, אַחֲרֵי הַכּוֹת-יְהוָה, אֶת-הַיְאֹר. {פ}
שוב פרעה פועל מעצמו, כמו למעלה.
רשי" מפרש:
ויחזק לב פרעה, לומר: על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסים
לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה מלאה
כשפים.
כאן מגיעה מכת כינים, שאותה חרטומי פרעה לא מצליחים לעצור בעזרת
כשפיהם, ומזהירים את פרעה שפה הוא משחק בליגה של הגדולים, וזה
גדול עליו. שוב, הוא לא מקשיב לבדו.
שמות פרק ח':
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר
הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ
וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים,
בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יד וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים, וְלֹא
יָכֹלוּ; וַתְּהִי, הַכִּנָּם, בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה. טו וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע
אֱלֹהִים הִוא; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. {ס}
שמות פרק ט':
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי
הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. ב כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בָּם.
ג הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר
וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד. ד וְהִפְלָה יְהוָה--בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם;
וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דָּבָר. ה וַיָּשֶׂם יְהוָה, מוֹעֵד לֵאמֹר: מָחָר, יַעֲשֶׂה
יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה--בָּאָרֶץ. ו וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, מִמָּחֳרָת, וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה
מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-מֵת אֶחָד. ז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה--וְהִנֵּה לֹא-מֵת
מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל, עַד-אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם. {פ}
פרעה חוטף דבר, שבא בבירור מאלוהים, שכן הוא פגע רק במצרים, ופרעה
עדיין לא מקשיב - על דעת עצמו.
שמות ט':
ח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ כִּבְשָׁן;
וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה, לְעֵינֵי פַרְעֹה. ט וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם;
וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
י וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה;
וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. יא וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים,
לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה--מִפְּנֵי הַשְּׁחִין: כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-מִצְרָיִם.
יב וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה. {ס}
רק עכשיו, אחרי מכת שחין, אחרי 4 פעמים שליבו של פרעה "התחזק" לבדו,
רק כאן אלוהים מתערב וכתוב "ויחזק ה' את לב פרעה". במכה הבאה פרעה
שוב מחליט לבד להתעלם מהאזהרה:
שמות ט':
לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-יְהוָה; וַיַּחְדְּלוּ
הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה. לד וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר
וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. לה וַיֶּחֱזַק לֵב
פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. {פ}
פרעה חוטף ברד מעורב באש, ושים לב מה קורה: קודם פרעה מוסיף לחטוא,
לבו ולב עבדיו כבדים, וליבו מתחזק.
חזקוני מסביר לנו מה הולך פה:ויוסף לחטוא, ויכבד לבו הוא ועבדיו, אמרו: אין הקב"ה מביא
ככה פעם שניה. ד"א לפי שאמר למעלה: ה' הצדיק וגו' (פסוק
כז), משמע שלא היה בלבו לחטוא ולעכבם ועכשיו כשנתחרט
כתיב ביה.
כלומר, פרעה ועבדיו תפסו מעצם חכמים ואמרו "וואלה, טוב, אלוהים עשה לנו
ברד מפחיד אש, אבל הוא לא יעשה לנו ככה שוב - אז אפשר להמשיך להרוג
את בני-ישראל"...
חזקוני ממשיך לפרש, ומסביר:ויוסף לחטוא, לפי שאמר למעלה: חטאתי הפעם (פסוק כז).
כן דרכם של רשעים כשהם בצרה נכנעים, עברה הצרה חוזרים
לקלקולם, ולשעבר היתה הצרה עליהם, כדכתיב: הירא את דבר
ה' וגו' (לעיל פסוק כ), ועכשיו כשעברו היסורים, בעטו בהם.
חזקוני מסביר שפרעה ואנשיו הם חבורת רשעים, שכשרע להם, נכנעים
וממבקשים סליחה יפה יפה. ואז כשלרגע עוזבים אותם בשקט - הם שוב
בשלהם.
ספורנו מסביר בקטע הזה שפרעה הכביד את לבו שלו בעצמו, ואילו אלוהים
חיזק את ליבו(שלמרות שפה אלוהים דווקא לא מוזכר) - כלומר, נתן לו את
הכח והסיבולת לעמוד בעוד מכות.
פרעה בעצמו לא רצה לשחרר את בני-ישראל, אבל זה היה קשה לו, כך
שהיה משחרר אותם כשהעצבים שלו היו קורסים. אלוהים פשוט נתן לו את
האומץ והסיבולת שהוא כל-כך רצה כדי להיות מסוגל לא לשחרר את בנ"י.
בארבעת האיזכורים הבאם של "ויחזק לב פרעה" מצויין שאלוהים היה זה שחיזק את ליבו
אבל זה בא אחרי פעם אחת שבה פרעה החליט החלטה מטורפת, לאבד עם שלם, והיו לו
חמש אזהרות כבדות, שמהן בחר להתעלם. רק אחרי זה אלוהים מתחיל לספור לו ריבית
ולחזק את ליבו.
נחזור לקטע מתחילת פרק ז', שבו אלוהים מספר למשה שהוא הולך "להקשות את לב פרעה".
יש שני פירושים עיקריים שמסבירים מה הכוונה ב"ואני אקשה את לב פרעה". הרמב"ן נותן
את הפירוש הראשון, ואומר כך(:(ג) ואני אקשה את לב פרעה, אמרו במדרש רבה גלה לו שהוא עתיד
לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה.
ועוד שם כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א), אמר רבי יוחנן מכאן פתחון
פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש
יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו
פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל בו דלת מן התשובה
כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע כיון ששגר הקב"ה אצלו
חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את
ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך...
ריק לקיש מביא את ההסבר שנתתי למעלה: מכיוון שהיו לו אינספור הזדמנויות לחזור בו, עכשיו
הוא חוטף בגדול על זה שלא ניצל אף לא אחת מהן. את הפירוש השני נותן ראב"ע(רבי אברהם
בן עזרא, אבן עזרא), שגם הרמב"ן מזכיר אותו בהמשך דבריו, אבל אבן עזרא מתנסח בצורה
קלה, פשוטה וברורה יותר:(ג) ואני אקשה, יש לשאול, אם ה' הקשה את לבו מה פשעו ומה
חטאתו. והתשובה, כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל
כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו, וזה אפרש בפ' כי תשא,
ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה (דבר' ה כו). והנה טעם אקשה את לבו
למען רבות מופתי. וישועה אמר, כי טעם אקשה את לבו לסבול את
המכות, ולא דבר נכונה.
("ולא דבר נכונה" משמעו לא חזר בתשובה, כמו באיוב)
הגרסה המקוצרת של פירוש ראב"ע מוותרת על כל הקטעים המתסבכים, ואומרת פשוט:(ג) ואני אקשה את לב פרעה, רבים תמהו ואמרו, אחרי שהשם
הקשה לבו, ומה פשעו ומה חטאתו, ואנשי שקול הדעת השיבו,
כי פירושו, שאמץ לבו לסבול הצרות, ודעתי תדענה בפסוק כי מי
יתן והיה לבבם זה (דברים ה כו).
ראב"ע ורמב"ן שניהם מביאים את פירושו של ספורנו שהזכרתי למעלה, שאומר בפשטות:
לא הייתה פה היפנוזה או שליטה מחשבתית. פרעה בחר לבדו לא להקשיב ולהכביד את
לבו. כל מה שאלוהים עשה היה לחזק את לבו מספיק כך שתהיה לו האופציה לבחור האם
להקשיב או לא - ולא שישחרר את עם ישראל פשוט מחוסר ברירה. פרעה לא בחר טוב...
בקיצור, גם פה - פרעה בחר לבד, ואף-אחד לא התערב בבחירתו החופשית.
לילה טוב. |
|
ראשי
צ'אט
מנהל 
מצב כלאיים
