רק לראות ילד שכותב "אני חייב את התקציר של הספר" הזה או ההוא, שלא לדבר על מקרה דבילי כמו זה שרוצה תקציר של "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", שזה ספר קליל שניתן לקרוא בפחות מיום (מניסיון, ולא רק שלי) מראה עד כמה הדרדרנו כחברה. מי שקורא תקצירים של ספרים כמו "המקרה המוזר" הוא באמת חתיכת אדיוט.


זה פורום ספרות וכתיבה?!

כותב נכבד
אני אונמם לא מנהלת פה, הייתי חברה בפורום הזה לפני שנסגר על נמת לשפץ אותו ואני מאוד שמחה לחזור אליו.
אף אחד פה מוחזק בכח, לא נאה לך אתה יכול לכלת למקום אחר.
אם אתה צוחק על אחרים על הספרים שהם קוראים או רק על התקצירים ואתה מעצמך לא מצליח למצוא לך פורום מתאים לפרסום נראה לי שיש לך עוד הרבה ללמוד...
ועוד דבר אחרון:

ישנו משפט בעברית שאומר כך:
דרך ארץ קדמה לתורה...
אם תכבד אחרים יכבדוך חזרה
לי נראה שלו ראוי שיקראו בכלל
את היצירות שלך.אישית אין סיכוי
שאקרא...

שיהייה לך יום מקסים

כן אין מה לעשות, הנוער של היום התדרדר ורק אני בסדר, הנוער של היום טיפש ורק אני חכם, הנוער של היום ריק ועצלן ורק אני יודע להגיד את זה ובאותה מידה גם יודע לא לעשות שומדבר.


תפעל לשנות את מה שמפריע לך, לזרוק את המילה אידיוט ולהמשיך הלאה זה לא הדרך.

מה בעצם אתה בא לשאול בהודעה הזאת? מה אתה בא להגיד?

אין מה לעשות, לא כולם קוראים ספרים, אם זה מתוך חוסר רצון או מתוך חוסר יכולת זה לא צריך להפוך אותנו למתנשאים, דווקא אולי למגישי עזרה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעשות שיעורי בית במקום אנשים אבל זה לא הופך אף אחד לילדי כלום...

שותה את הגשם המלוח, מסומם מהים או שיכור מהרוח

ביקורת מותרת ואפילו אפשרית בתנאי שמלבד לתת אותה אז תציע גם הצעות לשיפור.
אבל לזרוק הערות, להעליב את גולשי הפורום ולברוח בלי לתת שום עצה איך לשנות מה מפריע לך זאת לא הדרך.

"להעליב את גולשי הפורום"?! זו מטרתי? נו באמת, אני לא מעליב את קוראי הפורום אלא אנשים שמתעצלים לקרוא ספרים, וכן, אני חושב שזו בושה, וכן, אני חושב שזה אסון ברמה החברתית, וכן, חבל לי וכואב לי ברמה האישית.
לגבי מה שכתבה יונית - אני לא מלגלג ולא צוחק על אחרים אלא כואב את המצב, ועד כמה שאני יודע, זו זכותי המלאה לעשות זאת.

יותר מכך, אני בטח ובטח לא צוחק על הספרים שאנשים קוראים: כל ספר שמישהו קורא מוסיף לידע ולנופך התרבותי שלו (טוב, כמעט כל ספר). מה שכן מציק לי היא הדרישה לתקציר של ספר! האם אותו אחד שמבקש את התקציר לא יכול להשקיע יומ-יומיים בקריאת ספק קליל (ומהנה מאוד) כמו "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה"? מדוע אנשים לא יכולים לקרוא ספרים? האם הם לא מודעים לחוויה העצומה שבקריאה של ספר טוב באמת? האם הם לא יודעים שקריאה של תקציר איננה הבנה אמיתית של הספר?

עצה לגבי שינוי... טוב, הכנסת אותי לבעיה פה; אני לא ממש יודע מה לענות לזה. קטונתי מלפרסם תוכניות לימוד במקום משרד החינוך, אבל הייתי מציע שברמה האישית כל אחד יתמרץ את הקרובים אליו לקרוא ספרים טובים, שלא לדבר על הורים, שפשוט ח י י ב י ם להכריח את הילדים שלהם לקרוא במקום לראות המורדים או אקסיט או משהו מהדברים הללו. מה שכן, דווקא אנשים שבניגוד אלי לא מזדעזעים מהמצב (האם אלו אתם?) בוודאי אינם עוזרים לשנות אותו.

ולגבי _NEVER_: זו בוודאי לא התנשאות שלי, מכיוון שאני לא חושב שקיים משהו אימננטי שגורם לאותו אחד לחוסר יכולת לקרוא את הספר (אלא אם לא שפר עליו מזלו, אבל שנינו יודעים שזאת לא הכוונה - אני לא פה כדי ללגלג על בעלי תסמונת דאון או דיסלקטים שפשוט באמת לא יכולים לקרוא*)
ואם זה מתוך חוסר רצון - אני בוודאי שלא מתנשא עליהם, אלא כועס עליהם ועל המצב (ולכן גם עלינו) שהביא אותם לכך.
אך אדם שבוחר שלא לקרוא ספרים בכלל אלא במקום זה לראות משהו ריקני בטלוויזיה הוא אכן אדיוט ואכן איש-של-כלום, ואני לא מוכן לקחת בחזרה את דבריי בנושא.
ומדוע הוא איש של כלום? מכיוון שאם כל מה שעובר ברחבי תודעתו העלובה היא השאלה מי ינצח בתוכנית המציאות הזו והזו, אין לו שום שאר-רוח ובוודאי אינו מפתח אישיות משלו.

וזהו, עד הויכוח הבא.





* אגב, מניסיון של עבודה עם בני נוער וילדים אני יכול לומר שכמעט כל אחד יכול לקרוא, כולל בעיות קשב קשות ועוד מחלות או מצבים נפשיים, לא עלינו.

כאחת שמוכרת לקרובים לה כתולעת ספרים, יש גם לי תקופות שאני קוראת יותר ותקופות שאני קוראת פחות. אצלי בבית כן קוראים ספרים גם אם לוקח להם זמן רב כי אכן בבית יש ילדים עם ליקויי למידה, אז לא כל ההורים דוחפים את הילדים לקרא אז מה.
עליך לחשוב גם על כך שכדי שיהייה ספרים בבית על ההורים לרשום את הילד לספריה ובמצב של היום לא לכולם יש את האפשרות הזו, אז אם ניתן לעזור ללילד כזה ולתת לו את התקציר למה לא.....
גם אני כואבת את המצב שילדים היום לא קוראים ספרים שזה אחד הדברים הכי מהנים שיש אבל אני לא מלגלגת עליהם גם אם אפשר לקרוא את הספר תוך שעה...
יכולת לומר את הדברים בצורה פחות מלגלגת ולא לפנות ספציפית לילד זה או אחר...


יונית

כאחד שממש לא קורא ספרים אני עדיין מודה שזאת בעיה רצינית.
בסופו של דבר החור השכלה של הדור שלי יבוא על ידי ביטוי.
בכל מקרה במקרה שלי אני אוהב לקרוא,
אבל זאנר מאוד מאוד מסויים כנראה אפילו יותר מדי וקשה לי לאתר אותו.

אהבתי את התשובה המתחמקת שלך....





יונית

יש לי ילד שהוא היפראקטיבי ונסיתי לראות דרך העיניים שלא
איך הוא רואה את הדברים....

אם הוא עדיין בגיל צעיר אז לדעתי את צריכה לעמוד על כך שיקרא ולו רק כדי לפתח את הדמיון.
אחר כך שהוא גדל שילמד להתמודד עם טקסטים ארוכים (ולא תמיד מעניינים)
ובסוף אולי לעודד אותו לקרוא ספרות מקצועית

המעניין הוא שלא קיבלתי ולו תגובה רצינית אחת לדברים שרשמתי כאן, למרות שנזדעקתם לגנות את מה שאמרתי.

בכל אופן אתה צודק
כשיש היום יותר מידי אפשרויות ויזואליות אז אנשים יעדיפו לראות במקום לדמיין.
כשאנשים מדמיינים הם סקרניים וכשאנשים סקרנים הם מקבלים תמריץ ללמוד ולדעת.
מה אפשר לעשות? בכנות? אני לא יודע
אני כבר לא ילד ועדיין אין לי ילדים משלי כך שלשמש דוגמא ו/או לכפות קריאה אני לא יכול
אנשים צריכים משמעת עצמית ואת זה קשה להנחיל בהם

משמעת עצמית זה דבר שקשה עד בלתי אפשרי להנחיל באדם בוגר, אך לא בהכרח בילד. אך מה קשורה משמעת עצמית לקריאת ספרים? אינני מבקש שילדים יקראו מאמרים משעממים אלא ספרים מעניינים וטובים. כמובן שהטיעון שלך לגבי האפשרויות הרבות שבסופו של דבר מגבילות את הילד הוא טיעון מאוד חזק, וכך למשל ילדים היום מעדיפים לשבת אל מול המחשב ולשחק במשחק כזה או אחר על פני משחק עם ילדים בני גילם בחצר או בבית של ילד אחר. אכן, הדמיון מדוכא על-ידי שפע ההזדמנויות הוירטואליות בעיקר.
הפתרון אמור להתחיל בעקירה מהשורש של תרבות הכלום, ששיאה (לפחות כרגע) מתבטא בהתפתחות האינסטנט-סלבריטאיות בתוכניות המציאות השונות.
כמובן שהטיפול בתופעה אמור לגלוש מעבר לרמה האישית: החינוך לערכים חייב להיות של המדיה, וקודם כל - של המדינה.
אך מה לעשות שהפכנו אט-אט לחברה צרכנית מטורפת, במובן זה שאיננו יודעים מה אנו עושים ולשם מה.