בהפטרת השבוע כתוב "אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיה יז-כג). ופסוקים אלו באים לתת תשובה לכל אלה שיש להם ספקות ח"ו לגבי הגאולה העתידית והמשיח ונביא מעשה:
"מתפלא אני עליכם, היהודים", אמר המלך לרב היהודי, "הן עם חכם הוא עמכם, שכן מאמינים אתם באלקים. ואם כך, כיצד תופסים אתם בשכלכם, כי המשיח לכשיבוא יוכל לכפות את מרותו על כל העולם כולו? כיצד יתכן דבר כזה: אדם יחיד יעמוד נגד טבעו של העולם, שאינו אוהב לקבל מרות! אכן,לפלא בעיני כיצד אתם מאמינים בזאת"!
"אדוני המלך", השיב לו הרב, "המתן כמה ימים ואשיב לך תשובה על תמיהתך"!
המלך הסכים לבקשה. חלפו ימים מספר והרב הגיע לארמון המלך. "אדוני המלך", היתה בפיו בקשה, "האם תסכים לקנות שבעים תרנגולים גדולים וחזקים, ובנוסף אליהם עוד תרנגול אחד קטן ורך"? גם לבקשה זו נאות המלך. משהובאו העופות הורה הרב להכניסם לתוך חדר סגור, ושם להשאיר אותם משך יום שלם בלי מזון ובלי שתיה.
חלף היום, ובבוקר המחרת פנה הרב בלוויית המלך לחדר התרנגולים. בידיהם אחזו מזון עבור העופות. הם פתחו את חלון החדר ומבעדו השליכו פנימה שיבעה גרגרי מזון.............................................. ............... התוכלו לשער את אשר התרחש בחדר באותו רגע? עשרות עופות מורעבים התנפלו על הגרגרים, כאילו היו הם חיות טרף ולא תרנגולים תמימים. אכן, זה כוחו של הרעב! ואולם, מעט הגרגרים שפוזרו על הרצפה לא הספיקו לכולם, על כן נערך מאבק קשה בין העופות, כל אחד דחף וניקר את רעהו, נוצות נמרטו, ודם החל זב מגופותיהם.
בעוד שבעים התרנגולים פוצעים זה את זה ומשמעים קולות קרקור חזקים, ניצב לו התרנגול הרך והקטן מן הצד, גם הוא ראה את הגרגרים, אך ידע שהוא – החלש והקטן – לא יוכל להלחם עם שבעים התרנגולים החזקים, ועל כן העדיף להתרחק מהמערכה הניטשת. רועד מפחד הסתתר אפוא בצילו של כסא, שעמד בפינת החדר.
כך חלפו להן כמה דקות של מהומה. ואז, לאחר שכל התרנגולים היו פצועים וחבולים, השתרר שקט בחדר. על הרצפה שכבו העופות, שבורי כנפים ומרוטי נוצות. מידי פעם נשמע בחלל החדר קרקור של מכאוב, ................ או אז העז התרנגול הקטן להוציא ראשו מתחת לכסא. במעט חשש הביט כה וכה, ומיד נעלם חששו: כל התרנגולים שכבו כואבים ונאנקים, אף לא אחד מהם עמד או זז ממקומו!
"הגיעה העת"! אמר התרנגול לנפשו. הוא הגיח ממחבואו, ובבטחון רב החל צועד לו מעודנות על פני החדר. הוא ידע בדיוק להיכן עליו ללכת: במרכז החדר נחו להם עדיין גרגרי המזון, שהתרנגולים הניצים אף לא טעמו מהם. אל הגרגרים הללו פסע התרנגול והחל לאכול מהם לתאבון, בלי שאף אחד מחבריו יפריע לו....
כל אותה עת ניצבו הרב והמלך אצל החלון והביטו במחזה בדומיה. ועתה, כשהחל התרנגול את סעודתו, אמר הרב:
"רואה אתה, אדוני המלך? התרנגול הזה משול הוא למשיח. עתיד הקב"ה לסכסך את שבעים האומות זו בזו – כל אומה תכה בחברתה עד זוב דם. ואז, לכשיפלו האומות פצועות וחבולות, יבוא המשיח – שאינו אלא אדם אחד! – ויגאל את כולנו.שנאמר "ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון"."מי יתן", סיים הרב דבריו,"כי נזכה לבואו במהרה בימינו"

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

''ויפתח ה’ את פי האתון'' (כב, כח)

הוכיחו לו לבלעם, לבל יתגאה בכך שזכה לנבואה, שכן אתון זו שבוודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר, בכל-זאת זכתה לראות פני מלאך ונפתח פיה לדבר, מכיון שהדבר היה לטובת ישראל – כך גם הוא לא זכה הוא לנבואה, אלא משום שיש בה תועלת לישראל, ואילו הוא עצמו אינו ראוי לזה יותר מן האתון.

''הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ'' (כד, ה)

רש''י: אמר לו(בלעם להקב"): אם כן אברכם. ענה לו הקב"ה: אינם צריכים לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך.

בשני אופנים מתנכלות האומות להביא חלילה כליה על עם-ישראל. חלק מהן זומם לעשות זאת על-ידי גזירות קשות ועינויים קשים, וחלק מהן – על ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה ולשמד.
בלעם הרשע ניסה תחילה את דרך הקללה,וכשנוכח לראות כי אינו מצליח בזאת,לפי 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וה' מצילנו מידם'–ביקש איפוא לנסות את הדרך האחרת,של הברכה וההתקרבות,כדי להביאם לידי טמיעה.
לפיכך אומר לו הקב"ה:מוחלני לך טובותיך וברכותיך – ''לא מדובשך ולא מעוקצך'' –לא מנשיכתך ולא מנשיקתך''.

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (כד, ה)

ר"שי: ראה בילעם שעושים בני ישראל את מחייתם בעולם הזה עראי כאהל שאין זה מקום קבע של מגורים.
מסופר שבא אורח לביתו של החפץ חיים, תייר מארץ רחוקה, שהתבונן סביבו הבחין את הפשטות שמאפיין את הבית. בבית היו רק דברים הכרחים ביותר. הביע האורח תמיהתו על כך באוזנו של החפץ חיים זצ"ל. השיב לו החפץ חיים בתמיהה "וכי היכן רהיטיך: השיב לו האורח: אמנם אני גר בארץ רחוקה וכאן אני מתגורר זמני במלון ויש לי רק ריהוט הכרחי בלבד אך בביתי בארץ הרחוקה יש לי רהיטים רבים ומפוארים.
נענה החפץ חיים ואמר לו: אכן גם אני נוהג כמוך בעולם הזה אני מרגיש את עצמי עובר אורח. ומקום מגורי בעולם הבא שם אקבע את ביתי על כן לא ראיתי לנכון למלא את ביתי בריהוט מפואר. כל מה שאני משתדל כל ימי הוא לרכוש רק אוצרות נצח בעבודת ה’ יתברך כדי להכנס לטרקלין שהוא עולם הבא.

"ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו.ויאמר בלק אל בלעם לקב אויבי "

מה היה חרי האף הגדול של בלק על בלעם, הקשה בעל "בית הלוי" זצ"ל, הלא מיד כשבא בלעם אצלו הקדים ואמר: "הנה באתי אליך, עתה היכול אוכל דבר מאומה, הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר". מראש אמר לו שאינו יודע אם יוכל לקלל, מדוע איפא כעס עליו בלק?
ביאורם של דברים: כאשר אדם אומר "לא אוכל לעשות דבר זה" יש לדברים שתי משמעויות, והכל לפי הענין. אם למשל, יאמר אחד לחברו שילך ויתן סטירת לחי לאדם נכבד, והוא ישלם לו תמורת זה סכום כסף מסוים – ישיב חברו "לא אוכל לעשות דבר זה". אם יפנה האיש אל אדם אחר ויבקשו להרים את חומת העיר תמורת אותו סכום כסף, אף כאן תהיה התשובה: "לא אוכל". .
גם אם זהות שתי התשובות בסיגנונן,הבדל גדול קיים ביניהן,הראשון באמת יכול לבצע את מה שנתבקש, אלא ששכלו, אינו מניחו לעשות זאת.השני לעומת זאת – באמת אינו יכול לבצע את הדבר.
הנפקא מינה שבין שני ה"לא אוכל", תבוא לידי ביטוי ברגע שסכום הכסף המובטח יוגדל לסך עצום ורב. בתנאים כאלה יתכן בהחלט שהראשון יסכים לסטור על לחיו של הנכבד. אך זה שנתבקש להרים את החומה לא יוכל לעשות זאת בעד כל הון שבעולם, לפי שפעולה זו הינה באמת בלתי אפשרית.
בזה תוסבר אי ההבנה שהייתה בין בלק ובלעם. כאשר בלעם אמר לו שאינו יכול לקלל את ישראל, הבין בלק שכוונתו היא שאינו רוצה לעשות דבר שהוא נגד רצון הקב"ה, לכן גם לא התייאש, לפי שהכיר היטב את תכונותיו של בלעם וחשב להבטיח לו עוד ועוד כסף,עד ש'יתגבר' על "אי יכולתו" לעשות נגד רצון ה'
כאשר ראה בלק שגם בפעם השניה והשלישית עדיין עומד בלעם ומסרב לקלל את ישראל, חרה אפו ואמר לו: "מה עשית, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים". אז השיב לו בלעם: "טעית בחשבונך. אתה סבור שבאמת אוכל לקלל אותם, ורק רוחי המעודנת לא תתנני להלוך נגד רצון ה', ולפיכך חשבת להטות רצוני על ידי כסף. ובכן, מודיע אני לך שגם אם תתן לי מלא ביתך כסף וזהב 'לא אוכל לעבור את פי ה', באמת לא אוכל לעשות זאת".................... . זהו שאומרת הגמרא שנתן הקב"ה חכה בפי בלעם, שלא היה מניחו לקלל. (לקח טוב).

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק