מר ישראלי וכותרות הבושה

אליעזר פומרנץ

יושב מר ישראלי בסלון ביתו
במיטב שנותיו האיש וכוחו איתו
שייך כמו כולם לרוב הממוצע והדומם
מושך יום יום בעול - מבלי להתקומם.
גבו אל הכורסא, רגליו עלי שרפרף
מחזיק ביד עיתון - "גבר משופשף"
אך מוחו לא קולט את שרואות עיניו:
הזוהי משכורתם של חבר בנקאיו?!!!
אלו המחזיקים לו את ה"עובר ושב"?
עובר שוב על הספרות: כן זה כתוב, זה לא חלום
הוא ישראלי לא עושה בחודש מה שהם עושים ביום !
מה בעצם כוחם של מנהלים בלתי-נילאים
היושבים בראש הפירמידה וכיסיהם מלאים.
והוא נזכר שכשהופיעו אצל בייסקי בעליון
חטפו שם גם בושה, גם חרפה וגם קלון.
והנה שוב חוזר הסיפור ושוב מודגש השוני
בין אבירי השכר לבין החיים מתחת לקו העוני
ומסתבר שסוד הצלחתם של העוסקים במלאכת העושר
הוא יותר חוסר בושה מאשר חוסר יושר.
ובודאי שיש פה ניצול של ישראלי הפרייר וכל החלכאים
הנאלצים לדפוק כל בוקר על דלתם של בנקאים
ולשלם עמלות קטנות - מבלי שמרגישים - אך כסף רב וטוב
עבור כל נייר קטן, חתימה גדולה וגם על "בוקר טוב".
ומתחמץ ליבו של ישראלי ושוב חוזרת התחושה
שיש כאן עסק, לא עלינו, עם חסרי בושה.
וכך בסוף היום השאלה פתוחה נשארת:
איך מכניסים כזה נושא לסדר ולמסגרת
והאם הכאוס יישאר - או שאפשר אחרת.

לילה, מאוחר, שקט בסלון
גם ויצטום והלפרין כבר הלכו לישון
קם לו ישראלי מיישר את הגב
מנסה לגרש ממוחו שוחטיו סוחטיו
נכנס למיטה מתוסכל מהורהר
לאסוף כוחות לכותרות של מחר.

(השיר נכתב על ידי אליעזר פומרנץ ניצול שואה שמנסה בשארית כוחו לגרום לבנקים ובראשם בנק לאומי לשלם ליורשי הניספים את הכספים המגיעים להם על פי קביעת וועדת החקירה הפרלמנטרית שסיימה פעולתה כבר לפני מחצית השנה לאחר מסכת ארוכה ומכוערת של משיכת זמן, איומים וחוסר שיתוף פעולה מצד הבנקים הישראלים ואדישות מכוערת של הממשלה וחברי הכנסת)

לק"י

שהוא בכלל צריך להתאמץ בשביל זה.אני לא מבינה למה זה לא ברור שהכסף מגיע לו וזה באמת נוראי,מקווה שהוא ינצח במאבק והלוואי ולא יתבררו עוד חרפות ובושות כאלה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.