היום בבוקר, בשעה 8...חברה התקשרה אליי כולה בוכה...שאלתי אותה מה קרה...ההורים של הרשגד"ית שלי בצופים נהרגו בציר כיסופים אתמול בלילה...
זה קרוב כ"כ אל כולם...אבל אף אחד לא מבין את זה עד שמתים קרובים או קרובים של חברים...
אני לא מסוגלת עם זה...כל הגדוד שלנו היה מגעיל אליה...ו..בעע...חרא לי כ"כ עם התחושה הזאת..
לא מסוגלת ללכת לנחם אותה בשבעה, ואת אחיה (שנה מעליי), הם משפחה כ"כ שמחה ויהיה קשה לראות אותם במצב כזה...
אמורים להודיע להם עוד מעט, ואני לא יודעת מה לעשות
אתמול קראתי את הכותרת בכתבה בוואלה, אבל המשכתי, חרא מצב, אבל לא נכנסתי לקרוא את הכתבה...כי אמרתי: עוד פיגוע שגרתי. לא חשבתי שזה יכאב לי כל-כך.
יש לי מועקה על הלב, והיא לא יורדת

לפי דעתי הם כבר יודעים כי אחרי הכל ההודעה הראשונה מגיעה קודם כל למשפחה ורק אח"כ אפשרי לפרסם את שמות הנרצחים.
לפי דעתי אין לכם שום דבר אחר לעשות חוץ מללכת ולהיות שם איתה גם ברגעים הקשים לכם ותחשבי איך זה בשבילה..
גם אם היתם מגעילים אליה, אתם עדין צריכים להראות לה שאכפת לכם ודווקא בשעה קשה כזו להיות לצידה.

זה נכון שעד שמקרה כזה לא מכה במישהו קרוב אליך, אין לך מושג מה הוא הכאב שעובר על אלו שנפגעו או אלו שקרוביהם נפגעו. ככה זה בכל המקרים. וכאן בישראל, לצערי הרב, זו נהפכה לשגרה.

יהי זכרם ברוך.

ואו, זה ממש לא קל, זה אחד המצבים הכי קשים.
אני מסכימה עם KLUTCH שכל מה שיש לכם לעשות זה להיות איתה, הראות לה שיש לה על מי לסמוך, שיש אנשים שיהיו איתה בזמנים כל כך קשים.
אבל מצד שני, אם היא תרצה את המרחב שלה, את הלבד שלה ושל המשפחה זה ממש חשוב לתת לה אותו.

תהיו חזקים ותהיו לצידה.

יהי זכרם ברוך

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.