ובסיפור הזה טמון מוסר השכל גדול מאוד, למי שרק יבין...
היו היו פעם חבורה של חברים טובים, והחברים הללו חיו בממלכה מרוחקת..
המלך האכזר ששלט עליהם ביד רמה, לא אהב את זה שהם חבורה כ"כ מגובשת ויפה..
אז המלך החליט להציק להם, והיה מתחזה כאנשים אחרים ועוד ועוד, הכל ע"מ לפרקם,
החברים התכנסו בחדר מחתרתי וניסו לתכס עצה מה לעשות,
וכך, במהלך שהתגבש בזמן מסוים קמו להם ביום בהיר אחד החברים ההם, והודיעו בממלכה
שהם עוזבים להקים להם ארץ אחרת, ארץ דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה.
חבר זה, קיבל את תפקיד שר האוצר, זה קיבל את תפקיד שר הפנים..
וכך, חיו להם חבורה קטנה ומגובשת בארץ גדולה גדולה, ולמרות שהארץ הייתה גדולה מידי בשבילם
הם שמחו, והיה להם כיף עם זה...
עברה שנה חלפו להם שנתיים, ובאמצע כל פעם מעיבות מריבות תככים קנאויות ומזימות,
האוכלוסיה צמחה, הטכנולוגיות כל הזמן השתפרו, אך הסיפורים התככים והמזימות הרסו כל פינה טובה ממש כמו גידול ממאיר.
חלפו להן שלוש שנים (ואולי קצת יותר) המדינה נמצאת במקום מדהים מבחינת רמה צבאית, טכנולוגית ומדינית, אך כיום, החברים אינם.
זה פרש, זה הופרש, זה בלית ברירה עזב באישון ליל וחבירו ראה שכבר אין שם אף אחד, אז נסע גם הוא.
אז אימרו את דעתכם, מה היה עדיף?
מדינה לא מפותחת במיוחד, עם חברים טובים?
או שמא, מדינה חברה בG8 אך, חברים זו מילה שבה מזמן נשכחה?
בתקווה לטוב, ובגעגועים לימים אחרים,
יענקי.

לק"י
ואני מעדיפה חברות טובה על מדינה מפותחת,כי מה עוזרת כל הטכנולגיה אם אין עם מי לשמוח, ולצחוק ולשיר?ואם אין על מי לסמוך ולהרגיש שייך...עדיף חבר טוב על אלף מונים...=)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ואללה לא יודע למה זה מזכיר לי את הסיפור של ''פרש''

מעניין באמת

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

כי אני לא חושב שאני מכיר אותו.