לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה עשרים פלוס 20plus.fresh.co.il I'll be back חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > 20 פלוס
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
האשכול נעול
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 21-07-2005, 19:01
  טופי טופי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.04
הודעות: 1,618
יחסי מין וירטואלים..

http://news.walla.co.il/?w=//750713

עקב שיחה בצאט עלה הנושא... וחשבתי שיהיה נחמד לשמוע מה דעתכם על זה

לדעתכם יחסי מין וירטואליים זה דבר שקיים או שזה בכלל לא בגדר יחסי מין...
לדעתכם בסיפור שיש למעלה על הבן אדם הזה ששידל ילדות להתפשט מולו במצלמה רצוי לתת לו עונש מאסר ?
אם כן.. כמו שנותנים לפדופיל רגיל?

לדעתי צריך לתת לו מאסר אבל לא כמו פדופיל מהמציאות.. כי במציאות אתה מבצע מעשים מגונים בקטין בצורה פיזית וממשית וזה משאיר טראומה הרבה יותר גדולה...
אבל עדיין רצוי מאסר כדי למנוע את התופעה...

עכשיו בלי קשר לפדופיליה או לקטעים לא חוקיים...
אתם הייתם מסוגלים להפיק הנאה ממין וירטואלי?
ניסיתם את זה פעם?


באהבה/ידידות/שנאה וירטואלית אתם מאמינים?
לדעתי כן אפשר להיקשר לאנשים אחרי התכתבות ממושכת... להתרגז עליהם.. להתידד איתם.. לפתח איתם שיחות נפש.. אבל כל זה בפרופורציה כי בכל זאת קיים גבול בין וירטואליות למציאות ואנשים הם לא תמיד במציאות כמו שהם במחשב...
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 22-07-2005, 13:59
צלמית המשתמש של kukURIku
  kukURIku kukURIku אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.09.02
הודעות: 17,305
שלח הודעה דרך MSN אל kukURIku
פרוטוקל מישיבה משותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טופי שמתחילה ב "יחסי מין וירטואלים.."

http://www.knesset.gov.il/protocols...2005-05-24.html

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול
מישיבה משותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה - ‎180
וועדת המדע והטכנולוגיה -
יום שלישי, ט"ו אייר התשס"ה, (‎24 במאי ‎2005) שעה: ‎12:30



סדר היום: השקת אתר האינטרנט של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית


נכחו:

חברי הוועדה: אתי לבני
מיכאל איתן
ענבל גבריאלי
לאה נס
גדעון סער
עמרי שרון
יולי תמיר

מוזמנים: מיכל עוז מדריכה מחוזית בתחום מניעת התעללות
משרד החינוך והתרבות
מיכל כפרי יועצת לשרה
משרד החינוך והתרבות

עדה פליאל-טרוסמן סגנית מנהלת השירות לנשים ונערות
משרד הרווחה

דבורה איציק אחראית תחום אלימות במשפחה משרד הבריאות

רפ"ק דינה מרום קצין מדור אלימות במשפחה
המשרד לביטחון פנים


איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

הילה קרנר-סולימאן מנכ"לית
טניה אברבנאל דוברת
אביגיל אשל גיוס כספים
מיכל בלאס גיוס כספים
ליאת בן מאיר שלום יועצת משפטית
צביה בר רכזת פיתוח פרוייקטים
אתי גריידי רכזת משרד
הדר דנציג-רוזנברג צוות משפטי
גיא עמיעד יועץ שיווק ואסטרטגיה
תמר ורצמן רכזת


ליזה ניקולאיצ'וק מנהלת, מרכז סיוע לנשים - נגב
שרון לינהרד טלמור מתנדבת, מרכז סיוע לנשים - השרון

נגה שילוח מנהלת, מרכז סיוע - ירושלים
אודליה ויינראוב מתנדבת, מרכז סיוע - ירושלים
מזל לוי מתנדבת, מרכז סיוע - ירושלים
שולמית פוזן מתנדבת, מרכז סיוע - ירושלים
טלי פרץ כהן מרכז סיוע - קריית שמונה והגליל
רננה רוטין מרכז סיוע תאיר
נאוה טנא מתנדבת, מרכז סיוע תאיר
שרית מימראן מתנדבת, מרכז סיוע תאיר
ימית שנון-מזרחי גיוס כספים, מרכז סיוע ‎221
יעל אנוך-מעוז מנהלת, מרכז סיוע חיפה
נורית למשטיין-אחסי יו"ר ועד מנהל, מרכז סיוע חיפה
מרים שלר מנהלת, מרכז סיוע תל אביב
מרגלית שיבק רכזת משרד, מרכז סיוע תל אביב
נוגה רביב מנהלת מרכז סיוע
יהודית אילני מנהלת מרכז סיוע
נועה הריס מנהלת מרכז סיוע

צביה רוזנברג מרכז סיוע לנשים דתיות
שולמית שרמר מרכז סיוע לנשים דתיות
בתיה שפט מרכז סיוע לנשים דתיות
ילתא רוטנברג מרכז סיוע לנשים דתיות
ברכה פלץ מרכז סיוע לנשים דתיות

אהוד-צבי שור מתנדב, קו גברים דתיים - ירושלים

עינת ארליך עזרת נשים
מירב מיכאלי עזרת נשים
איה פוגל עזרת נשים
כרמית דרגושנסקי עזרת נשים
אתי אשד "אתי אשד בע"מ", עזרת נשים
לירון חסון יועצת תקשורת, "אתי אשד בע"מ", עזרת נשים

חיים כהן חברת "פיליפ-מוריס"

מוניקה שולדינגר הקרן החדשה לישראל

מימי אקרמן מנהלת תחום רווחה ובריאות, קרן רש"י

רינה גן נציגת פדרציית מיאמי, ארה"ב

קרולינה אייזן יו"ר יחסי ציבור, הדסה ישראל
חגית תימור אחראית אינטרנט, הדסה ישראל

עו"ד הלית כהן מחלקה משפטית, שדולת הנשים

בראל אוליגט

אהרון פויירשטיין עיתון "כל העיר"


מנהלת הוועדה: דלית אליהו

קצרנית: דרורה רשף



השקת אתר האינטרנט של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית


היו"ר אתי לבני:

שלום לכולם, בוקר טוב. אני שמחה לארח את כולן וכולם פה בכנסת, באירוע מאד חגיגי וחשוב, שהנושא שלו - כולם יודעים - השקת אתר האינטרנט של מרכזי סיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית. האתר הזה עולה ממש - אני לא יודעת אם ברגעים אלה, אבל בוודאי בשבוע זה לאוויר, ואני בטוחה שהוא ילך וישרת את מטרתו יותר ויותר.

מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי עבירה מינית זה פרוייקט אדיר של החברה האזרחית, וכמו ששמעתי עכשיו, מתחיל להיות מימון ממשלתי - יש לאורך השנים, אבל עכשיו הוא מתחיל להיות משמעותי. יש שני מיליון שקל נוספים שביקשנו להעביר למרכזי הסיוע כדי למנוע קיצוצים, ואני מקווה שישתמשו בהם בצורה הטובה ביותר.

בבוקר הייתי בקריה האקדמית בקריית אונו, באירוע של מרכז נוגה - מרכז משפטי לנפגעי עבירה, שהוקם בקריה האקדמית, וייתן סיוע משפטי, אינפורמציה, ליווי, לאנשים שהם קורבנות.

אני שמחה לראות שבכל מיני מקומות - בכנסת, בחקיקה, במשטרה - בהרבה מאד מקומות נושא של נפגעי עבירה מקבל קדימות, חשיבות, בולטות, בכספים וסיוע.

חוק זכויות נפגעי עבירה ‎2001 נכנס לתוקפו השנה, חודש אפריל ‎2005. החוק נחקק בשנת ‎2001, לקח לו ארבע שנים להיכנס לתוקף. הרבה, נכון? הרבה מאד. ובמהלך השנים האלה אנחנו, בוועדת חוקה, לחצנו וקיימנו הרבה מאד ישיבות ודרישות כדי שהחוק הזה ייכנס לתוקפו, וזה קרה באופן הדרגתי, ונדמה לי שהיום כל החוק הזה הוא חלק מספר החוקים של מדינת ישראל, ומחר, בוועדת חוקה, אנחנו עומדים לאשר תקנות נוספות לקיום החוק שמגישה שרת המשפטים, ואני מקווה שכל הנושא הזה ייצא לדרך.

החוק הזה התחיל כך שאמרו שהוא לא ניתן לביצוע, עלותו היא שישים מיליון שקל - כך אמר משרד האוצר - בלתי אפשרי לבצע אותו. ואז התחלנו להתווכח, להתדיין על הנושא ולבדוק את זה, והנה מתברר שהעלות של החוק הזה התכווצה לשניים או שלושה מיליון שקל. יישומו ייתן פתרון ואפשרויות לקורבנות העבירות בכלל, וכידוע קורבנות העבירות המיניות הן חלק ניכר מקורבנות העבירה, לרבות אונס, הטרדות מיניות, וכל צורה של ניצול מיני. בנים ובנות. ואני מקווה שגם דרך האתר, גם דרך מרכזי הסיוע, גם דרך המרכז האקדמי בקריית אונו, גם דרך הכנסת - בכל המקומות האלה - אנחנו עכשיו נתגייס ונעשה משהו כדי לפצות את קורבנות העבירות.

אני מעבירה את זכות הדיבור למנהלת מרכזי הסיוע. בבקשה.

הילה קרנר-סולימאן:

אני מודה לכל מי שהגיע לכאן, ואני מודה גם ליושבת ראש הוועדה למעמד האישה. אנחנו חדשות לבקרים עוסקות בתכנים האלה במסגרת הוועדה, ותכף יצטרף אלינו יושב ראש ועדת המשנה למדע ואינטרנט חבר הכנסת מיקי איתן, שבמסגרת ועדת חוקה אנחנו עושים אתו הרבה מאד עבודה משמעותית וחשובה שקשורה לזכויות נפגעי עבירה. טניה, הדוברת של האיגוד, תתייחס בעיקר לרציונל ולפרקטיקה. אני רוצה לומר כמה דברים אידיאולוגים, ברשותכם.

הסוגייה של אלימות מינית עלתה לראשונה לסוג של תודעה כשפרויד, בשנות התשעים של המאה הקודמת, חקר נשים היסטריות. והוא גילה שכל הנשים שהוא דיבר אתן עברו התעללות מינית בילדות. הוא פרסם מאמר מופלא שמתייחס לתופעה, ואחרי שנה חזר בו. החברה הבורגנית בווינה ובפריז לא יכלה להכיל את הידיעה שבבורגנות מתרחשים מעשים של התעללות מינית בילדים. מאז הנושא הזה הושתק, לא היה קיים עד שנות השישים והשבעים, והוא עלה אחר כך לתודעה על ידי התנועה הפמיניסטית בארצות הברית ואחר כך בארץ. ואנחנו כל הזמן מתמודדות עם הסוגייה של השתקה והכחשה, שעוברת גם דרך האשמת הקורבן וגם דרך אי אמון בנתונים.
הייתה לי דוגמה פה, לפני ארבעה חודשים, אחרי שקיימנו דיון בוועדה למעמד האישה על הטרדה מינית בצבא, ובאה אתי פונה שעברה אונס בצבא, והתקשורת כיסתה את זה וזה זכה לסיקור נרחב. למחרת הגענו לדיונים כאן שוב, וכשפניתי לאחד מהכתבים לעניין אותו בנושא החדש, אז לפני שהוא שמע הוא אמר: די כבר עם נפגעות אונס. שמענו אתכן אתמול, אי אפשר גם היום, כמה אפשר. וזה בעיני סוג חדש של השתקה, שהבנו שיש אונס, אנחנו לא מתווכחים אם זה, אבל למה צריך לדבר על זה כל כך הרבה. ובעיני, הקיום של האתר הזה, לא זו בלבד שהוא עוד דרך שלנו לומר לנפגעות: אתן לא לבד, הוא גם עוד דרך שלנו לקרוא תגר על כל מי שלא רוצה לשמוע, על כל מי שלא רוצה לדעת.

יש לנו גם כמה חובות נעימים. להודות, קודם כל, לחברת פיליפ-מוריס - חיים הנציג שלה - שענתה על הצורך שכבר היה קיים בצורה מאד מוחשית בשנים האחרונות, ולא הצלחנו למצוא לו תקציב. ברגע שפיליפ-מוריס שמעו על הצורך הזה הם מייד התגייסו ותרמו בנדיבות, כמו לפרוייקטים אחרים, ואפשרו באמת את ההקמה של האתר.

אני רוצה להודות לעזרת נשים, חברותינו, שמלוות אותנו כבר עשר שנים ובמידה רבה אחראיות לכך שהשיח על אונס, על אלימות מינית, על אלימות מינית נגד נשים וילדים יצא מהחצר האחורית, יצא מהארון וקיבל מקום בקדמת השיח הציבורי.

אני רוצה מאד להודות גם למתנדבות וגם לצוות של האיגוד, של המרכזים, שנמצאות פה, ולטניה הדוברת שלנו שהשקיעה לילות כימים, מחשבה, יצירה, הרבה מאד עבודה קשה, כדי להוציא את הפרוייקט מן הכוח אל הפועל.

ברשותכם, אני רוצה לסיים בסוג של מחווה לאנדריאה דבורקין, לוחמת פמיניסטית יהודיה, מנהיגת המאבק הפמיניסטי בארצות הברית כנגד ניצול מיני של נשים בתעשיית הזנות, בתעשיית הפורנוגרפיה, כנגד אלימות כלפי נשים וילדים. היא נפטרה לפני שישה שבועות בוושינגטון. אני רוצה לקרוא לכם כמה שורות מתוך הרצאה שהיא נשאה לפני כמה שנים באיידהו, מול אולם של ‎500 גברים. גברים שלקחו על עצמם ליצור גבריות אחרת, המקבילה האמריקאית לתנועה לגבריות חדשה בישראל. היא דיברה אתם משך שעה על זה שלא יכול להיות שוויון בספירה הציבורית, בלי שיהיה שוויון גם בבית פנימה, והיא מסיימת כך - זה תרגום מאד מאד חופשי שלי, והוא נשמע פחות רהוט מהדברים שהיא אמרה באנגלית:

"ואני רוצה יום אחד של הפוגה. יום חופש אחד, יום אחד בלי. יום אחד שבו לא יתווסף סבל חדש לקיים. ואני מבקשת מכם לתת לי את זה. ואיך אוכל לבקש פחות, זה כל כך מעט. ואיך תוכלו להציע לי פחות, זה כל כך מעט. אפילו במלחמות יש שביתות נשק. לכו ותארגנו שביתת נשק. תעצרו את הצד שלכם ליום אחד. אני רוצה ‎24 שעות של שביתת נשק, שבהן לא יהיה אונס. ואני רוצה לראות אתכם מעיזים לנסות את זה. אני דורשת שתנסו את זה, לא אכפת לי להתחנן שתעשו את זה. אם לא בשביל זה, בשביל מה אתם כאן? מה עוד יכול להיות חשוב כל כך? וביום הזה, ביום שביתת הנשק הזה, ביום הזה שבו אף לא אישה אחת תיאנס, נתחיל את הפרקטיקה האמיתית של השוויון, משום שלא נוכל להתחיל את זה לפני היום הזה. לפני היום הזה לשוויון אין משמעות, הוא שום דבר, הוא לא אמיתי, אבל ביום הזה הוא יהפוך לאמיתי. ואז, במקום אונס, לראשונה בחיינו, גברים ונשים גם יחד, נתחיל לחוות חופש". אנדריאה דבורקין.

היו"ר אתי לבני:

חבר הכנסת מיכאל איתן.

מיכאל איתן:

זו לא חובה. אפשר לראות את האתר קודם, אם אתם רוצים.

היו"ר אתי לבני:

נראה את האתר.



טניה אברבנאל:

צהרים טובים לכולם. העשייה על האתר הייתה מצד אחד מאד מאתגרת, אבל מאד מספקת. מאד הרגשנו כל הזמן שאנחנו באמת עובדות על משהו שצריך אותו.

האתר נמצא בהרצה בימים האחרונים. וכמו שהילה אמרה, הצורך היה קיים כבר הרבה זמן. היינו פשוט צריכים את התקציב, כדי שנוכל לכסות אותו. כבר בימים שהוא נמצא בהרצה קיבלנו דרכו לא מעט פניות, גם לאינפורמציה, גם לסיוע - שאותן העברנו הלאה למרכזים. די ברור לנו שבשנה הקרובה, בעקבות האתר, תהיה עלייה בכמות הפניות.

קצת רקע לגבי מה שעמד לנגד עינינו כשתכננו את האתר. המטרה הייתה לענות על הצורך של החור הפעור הזה של מידע שלא היה קיים וזמין, בנושא של אלימות מינית. האתגר שניסינו לענות עליו היה לספק אינפורמציה בצורה שתענה על צרכים של כל חלקי האוכלוסייה. אם זה נפגעות ונפגעים שמחפשים מידע, וזה עוד צעד בדרך להרמת הטלפון אל מרכזי הסיוע, שיכול להקל עליהם, קצת לקרוא על מה שעובר עליהם ועל אחרים, להבין מהו הסיוע שהמרכזים נותנים ומה מחכה להם אם הם מחליטים להתקשר. מצד שני גם אנשי מקצוע - אם זה משפטנים, מטפלים, אנשי חינוך שמחפשים אינפורמציה על סדנאות אפשריות וכולי.

אני אנסה להציג מאד בקצרה כמה היבטים של האתר ואת הרציונל שעומד מאחוריהם. אז קודם כל היה לנו מאד חשוב להביא נתונים או היבטים על ההיקף של התופעה. אלו עובדות שסותרות הרבה מיתוסים שעדיין קיימים בדעת הקהל. במקרה הזה פה אנחנו רואים נתון שאומר שרוב מקרי האונס מתרחשים בביתה של הנפגעת או בביתו של התוקף. לנו, במרכזים, זה ברור מאליו, שברוב המקרים האונס מתרחש במקום שאמור להיות בטוח, אבל אני חושבת שלרוב האנשים שרואים את המידע הזה זה משהו מפתיע וגם קשה לעיכול. היה לנו חשוב להבליט את זה. נתנו עוד קצת אינפורמציה על ממדי התופעה.

דבר נוסף שהיה לנו מאד חשוב להבליט אלה השירותים שמרכזי הסיוע נותנים. כל נפגעת או נפגע שנכנסים יוכלו מאד בקלות לראות מה האופציות שעומדות בפניהם במידה שהם רוצים להיעזר במרכזי הסיוע. ושוב, יש פירוט על סוגי הסיוע השונים, החל מסיוע טלפוני והמשך בפגישות אישיות, קבוצות התמיכה והליוויים שאנחנו עושים. הליווי בהליך הפלילי, למשל, זה נושא שאנחנו יודעות שמלווה בהרבה חרדה. נפגעת שחושבת על פתיחה בהליך פלילי, יש לה הרבה חששות, היא לא יודעת לקראת מה היא הולכת ומהו בעצם הסיוע שהיא יכולה לקבל. המטרה שלנו פה היא גם לתת אינפורמציה על העזרה והליווי שהיא יכולה לקבל אם היא מחליטה לפתוח בהליך, וגם הרבה מאד אינפורמציה על ההליך הפלילי עצמו.

גדעון סער:

הן מדברות גם בהליך אזרחי.

טניה אברבנאל:

הליך אזרחי זה הליך מיוחד שבו אנחנו מפנות לעורכי דין שיכולים לעזור.

עוד דבר שהיה חשוב לנו זה לספק אינפורמציה בכמה שפות, בהתאם לקו של מרכזי הסיוע, של פניה ותמיכה במגזרים ואפילו פעילות אקטיבית. אז יש לנו, מעבר לעברית, דפים בערבית, ברוסית, באנגלית יש לנו אתר-ראי שמקביל לאתר העברי.

קריאה:

חסר אמהרית.

קריאות:

יש. יש.

הילה קרנר-סולימאן:

יש קו חירום באמהרית, אבל אינטרנט וטקסט בכתב - הקהילה דוברת האמהרית פחות נגישה אליו.

טניה אברבנאל:

זה גם משהו שנוכל להוסיף אם יהיה צורך בזה.

לגבי השפות אני רוצה רק להדגיש, שאנחנו משקיעים הרבה מאמצים בפעילות האקטיבית וה-‎outreach לאוכלוסיות האלה, ואנחנו חושבות שהמידע הזה, באתר, חשוב מאד גם למגזרים.

כמו שאתם רואים מצד ימין פה, לכל מרכז סיוע יש אזור שמוקדש לו באתר, כשהכוונה הייתה גם לאפשר נגישות ישירה למרכזי הסיוע השונים עבור נפגעות ונפגעים, וגם לאפשר למרכזי הסיוע לקיים איזשהו קשר רציף יותר ומידע ספציפי לקהילה שהוא משרת.

יש לנו פרק משפטי שהוא מאד מאד מעמיק בכמות ועומק האינפורמציה שהוא מספק, מתוך הבנה לכוח שהידע נותן ורצון לתת לנפגעת או לנפגע כמה שיותר מידע על כל השלבים שהם עשויים לעבור במהלך ההליך הזה, אם הם מחליטים לפתוח בו, המשמעויות של השלבים השונים והאופציות שעומדות לפניהם. במקביל, בנוסף לכך שמרכזי הסיוע עוסקים גם בתחום של הכשרת אנשי מקצוע מתוך רצון לאפשר לפרקליטים, אנשי חינוך וכולי, להכיר את העולם הרגשי והנפשי של הנפגעות והנפגעים שהם באים אתם במגע , הכנסנו גם פרק של ספרות מקצועית שיש בו גם מאמרים בנושאים שונים, גם ספרות מומלצת, משהו שמאפשר לפתוח צוהר לעולם הזה. אנחנו גם יודעות שגם לנפגעות ולנפגעים עצמם יש, הרבה מאד פעמים, צורך לקרוא על התופעה ולתת סדר ומשמעות למה שהם מרגישים וחווים.

לקראת סיום - הילה הזכירה את זה נדמה לי - הכנסנו גם פרק של גנריה, שמציג יצירות של נפגעי תקיפה מינית, מתוך רצון להשמיע גם את הקול של הנפגעות והנפגעים ולא רק של מרכזי הסיוע. ובאמת, הגישה שלנו היא שכל נפגע או נפגעת שישלחו יצירות, אנחנו נוכל להוסיף אותן למאגר.

אני מזמינה את כולם להיכנס לאתר ולבדוק יותר לעומק את התכנים שלו.

היו"ר אתי לבני:

תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת איתן.

מיכאל איתן:

תודה רבה. אני רוצה להתייחס בקצרה לחלק שבו אני מעורב, מבחינת הכנסת, בשני כובעים. כובע אחד זה יושב ראש ועדת המשנה תחת אחריותה של ד"ר לאה נס, כיושבת ראש ועדת המדע, שבו אני רוצה לדבר על תחום האינטרנט וטכנולוגיית המידע, ובכובע השני, כיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, על נפגעי עבירה. יש לנו רומן בהמשכים עם הנציגות של הקבוצות השונות של הקואליציה ואני רוצה לדווח קצת גם על התחום הזה.

נתחיל עם הנושא של האינטרנט. אני שמח מאד על היוזמה. אני רק רוצה להזכיר לעצמנו שהאינטרנט לא פותר את הכל. הוא מגיע היום - להערכתי - רק לשליש מהאוכלוסייה הבוגרת בקרב השכבות בשלושת או ארבעת העשירונים התחתונים. אם אנחנו ניקח את ארבעת העשירונים התחתונים של ההכנסה, אחוז האנשים שיש להם גישה לאינטרנט בקבוצה הזאת הוא בערך כשליש מהאוכלוסייה. זה אומר ששני שליש מהם אינם מגיעים לאינטרנט. וזה אומר, שאנחנו צריכים להשתמש באינטרנט כאמצעי, לא בהכרח לאלה שיש להם גישה, אלא למתווכים שבעזרתם אנחנו יכולים להגיע לאוכלוסייה שזקוקה לשירות. זה אומר, מבחינתכם, שאתם צריכים לדאוג שעובדים סוציאליים במתנ"סים, במרכזי להבה, בספריות, במקומות שבהם יש גורמים שמאפשרים גישה לאינטרנט לאוכלוסיות יותר חלשות שאין להם אינטרנט בבית, הגורמים האלה, המתווכים, יהיו מודעים לשירות שאתם מציעים, ויהפכו להיות סוכנים שלכם למתן השירות. גם לכאלה שמגיעים למקום לצורך האינטרנט, או אפילו לכאלה שלא מגיעים למקום, אבל יידעו שהם יכולים לקבל את השירות, והסוכנים יהיו אלה שיפעילו אותו עבורם, וייכנסו לאתר האינטרנט על מנת להוציא את המידע.

לסיכום הנקודה הזאת אני חושב - ואת זה אני אומר לחברי הכנסת. מדינת ישראל צריכה להשקיע יותר, והממשלה לא עושה מספיק מבחינת השוויון במתן השירותים שהיא מפתחת כשירותי ממשל זמין. משקיעים משאבים, מי שנהנה מהאינטרנט זה המעמד הבינוני, וככל שמשקיעים בשירותים האלה יותר, והוא נהנה מזה יותר - ברמות השונות. מחינוך ועד למילוי טפסים - הפערים לא קטנים, אלא גדלים, דרך הטכנולוגיה של האינטרנט. וגם כאן, תהיה לכם דוגמה פשוטה. אתם תראו תכף שאם תקבלו מענה וכניסות לאתר, זו תהיה קבוצת אוכלוסייה של מעמד בינוני אם לא נעשה איזשהן פעולות התערבות על מנת לגשר בין הפערים.

הנקודה השניה שאני רוצה לדבר עליה זה הנושא של ועדת החוקה. ועדת החוקה, בתקופת כהונתה הנוכחית, שמה לעצמה כאחד ההדגשים ובסדרי עדיפויות, להיות יותר מודעת לצורך לטפל ולתת סיוע לנפגעי עבירה באופן כללי. הקונספציה שצריך כל הזמן לשים את הדגש על העבריינים, גם בעניין ההרתעה וגם בעניין השיקום והטיפול, שהיא נכונה לכשעצמה, אנחנו מתקנים היום לגביה קצת את הפרופורציות ועושים איזון. אנחנו אומרים: רגע אחת, בתמונה נמצאים גם נפגעי עבירה, והחברה שלנו צריכה לתת לזה מענה. הרעיון המרכזי מונח בהבנה שמדינה שיש בה יחסי ממשל ואזרח שמבוססים על איזושהי אמנה חברתית, צריכה לתת לאזרח הגנה מהממשל. ואם הוא לא קיבל הגנה, הוא צריך לקבל על כך פיצוי, כי משהו יסודי הופר במחויבות כלפיו. התפיסה הזאת מתחילה לחלחל, ואנחנו יצרנו בוועדה מגילת זכויות של נפגעי עבירה שמתבססת על החוק של נפגעי עבירה משנת ‎2001, אבל כפי שאתם יודעים, הבעיות הן בלחץ לקביעת סדרי עדיפויות ולקבלת התקציבים. אנחנו יכולים לקבוע - וקבענו - מגילה נהדרת של כל הזכויות שאנחנו רוצים להגיע אליהן, אבל אנחנו עדיין נמצאים בראשית הדרך ביישום.

להיות ספציפי - ובזה אני אסיים - המאבק שלנו הוא על מימוש החוק. היה חוק ולא נתנו לנו לממש את החוק, לא היו תקציבים ובחוקי ההסדרים למיניהם ביקשו מאתנו כל פעם לדחות ולדחות את החוק, ואנחנו משתדלים כל פעם לדחות עד כמה שאפשר פחות ולממש כמה שאפשר יותר. אני לא רוצה להגיד שאנחנו באים הנה עם הישגים גדולים מאד, אבל מחר אנחנו כבר עומדים לאשר תקנות. זה ממש מגיע בזמן. אנחנו מדברים על דברים שנותנים זכות הגנה על שלומו וביטחונו של נפגע עבירה, כאשר הוא יקבל מידע במענה קולי כל פעם שעבריין יהיה לו קוד, וכל פעם שעבריין ייצא לחופשה או עבריין ילך לבקש שחרור, וכולי. יעדכנו את נפגעי עבירה, יתנו מעמד לנפגעי עבירה בבקשות לעיכוב הליכים, יתנו להם מידע והגנה כשהם באים לבית המשפט לדיונים, ואנחנו משתדלים להתקדם בעניין הזה.

הגשנו הצעת חוק ביוזמת חברת הכנסת גילה גמליאל - היום היא סגנית שר - שהוא חוק מהפכני מבחינת הגישה השיפוטית. לפיו, כאשר המבצע של העבירה ביצע את העבירה, ריצה את עונשו ואפילו הוכח שהוא חזר למוטב - למרות שבעבירות מין בדרך כלל אנחנו יודעים שההנחה הזאת אינה נכונה, להפך, במרבית המקרים הוא עבריין שיחזור על עבירותיו. אבל בהנחה, אפילו, שהוא ריצה את חובו לחברה וחזר למוטב והפך לאחד מל"ו - אם עצם העובדה שחזרתו לאחר המאסר למקום מגוריו עלולה לגרום לנפגע העבירה נזק פסיכולוגי - לא פיסי - של ממש, קבענו שאפשר יהיה להרחיק אותו ממקום המגורים או ממקום העבודה.

זה שינוי גדול בקונספציה, שבא לממש את אותו העיקרון שעליו דיברתי. אם כבר אנחנו נמצאים בדילמה שמשפחה מחזיקה ילד או ילדה שעברו עבירת מין, וגם אם האדם ריצה את עונשו וגם אם הוא מאה אחוז בסדר - ואנחנו מניחים שהוא מאה אחוז בסדר, לרגע - אבל עצם עלייתו במדרגות כדי להגיע הביתה תביא לכך שהילד או הילדה, המבוגר או המבוגרת, יחזרו חזרה לשוק או לטראומה - נשאלת השאלה מי צריך לסבול בעניין הזה? האם קורבן העבירה צריך לחשוב לעבור דירה, או העבריין לשעבר שהוא אולי אדם חף מפשע. ובדילמה הזאת אנחנו הכרענו הכרעה ברורה. אנחנו אומרים: אם אנחנו כבר מגיעים למצב הזה ומישהו כבר יצטרך לעבור דירה, זה יהיה העבריין. זוהי הצעת חוק שמסמלת את הגישה.

אני מאחל לכולנו שיהיו כמה שפחות נפגעי עבירה, אבל כשיהיו כאלה - ויהיו כאלה מטבע המין האנושי - נדע לתת להם את הסעד המתאים ולתת את ההדגשים על מנת לא להשאיר אותם לבד, כי זה קרה כתוצאה ממחדל של כולנו, שלא ידענו לתת להם את ההגנה שאנחנו צריכים לתת לכל אדם ואדם, על מנת שלא יבצעו בו את העבירות מלכתחילה.


היו"ר אתי לבני:

תודה רבה. מירב מיכאלי מעזרת נשים.

מירב מיכאלי:

אני נרגשת, זוהי הבעת אמון, באמת. האמת היא שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. נאמרו פה כל כך הרבה דברי טעם נהדרים, אבל, חבר הכנסת מיקי איתן, אני אקח חלק מהדברים שלך.

קודם כל, אני רוצה להניח את דעתך. כשאתה אומר שהממשלה משקיעה בשירותים חברתיים באינטרנט, ושהאינטרנט מגיע רק למעמד הבינוני ולכן זה מגדיל את הפערים - תנוח דעתך, הממשלה לא השקיעה אגורה באתר הזה, כך שלעניין זה אנחנו יכולות להירגע, והאתר הזה באמת התאפשר - אני מסכימה אתך, אגב, שהוא לא נותן תשובה לכולם, ובכל זאת לעשירונים מסוימים ולציבור מסוים, זה שלא היה עד עכשיו אתר אינטרנט, זה שאנחנו חוגגות עכשיו את הקמתו של אתר אינטרנט, יש בזה משהו מביך מבחינת מידת הפיגור שאנחנו מצויות בו. אז גם את זה צריך לזכור, שגם מהצד הזה יש בעיה, וכאן באמת צריך להגיד תודה. והתודה לפיליפ-מוריס - ולחיים, שמייצג כאן את פיליפ-מוריס - היא לא רק כדי לעשות וי על יחסי הציבור, אלא משום שאל"ף, בלתה - גם היום לא היינו מגיעות עד הלום - ובי"ת - משום שנכון הדבר שמאז שעזרת נשים התחילה לעבוד, באמת אפשר לדבר הרבה יותר על אונס. אפשר לדבר על אונס, אפשר לדבר על תקיפה מינית, אפשר לעשות על זה ישיבה בכנסת, וזה דבר שאין לבטל אותו.

עדיין, למשל, חברות מסחריות, מאד מאד מהססות להיכנס לאונס ולתקיפה מינית, כי זה עדיין מריח להם לא טוב, זה לא טוב להם לדימוי ולתדמית. לכן, זה שפיליפ-מוריס כן הייתה מוכנה גם לבוא הנה, לכנסת, ולהצטלם בהקשר של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית - אל"ף כדאי לשבח על כך את פיליפ-מוריס, ובי"ת, נשבח את עצמנו בכל זאת על חצי צעד קדימה.

אני מאד מברכת על כך שחוק זכויות נפגעי עבירה התקבל. זה מסוג הדברים שהם נחמדים, צריך לשבח עליהם, אבל בסופו של דבר אנחנו בפיגור. משום שהחוק הזה לא כולל פיצוי כספי. משום שנפגעי ונפגעות עבירה, זה לא מממן להם את הטיפול הפסיכולוגי שהם צריכים. זה לא רק שאם הוא יחזור הביתה, התוקף או העבריין, אז הם יעברו טראומה. הטראומה כבר שם. עכשיו, בשביל לחיות מחדש, להתחיל חיים מחדש, צריך טיפול.

מיכאל איתן:

אנחנו נפגשנו עם ביטוח לאומי, ויש עכשיו כבר תזכיר להצעת חוק מטעם הביטוח הלאומי, שהנושא הזה ייכלל בתוך הביטוח הלאומי.

מירב מיכאלי:

ואני רוצה לראות את משרד האוצר מעביר את זה, דחוף, בחוק ההסדרים הקרוב. דחוף. דחוף מאד.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד - הכסף הוא כסף, זה ברור. אבל אחת מהסיבות שעדיין אין כסף היא בגלל ש-גם אתה אמרת על נגישות של ציבורים מסוימים, כלומר שהאינטרנט צריך להיות נגיש לסוכנים או סוכנות שיעבירו את האפשרות לשירותים לציבור של נזקקות-נזקקים, ואפילו טניה, כשהציגה את האתר, אמרה: להקל עליהם, על הנפגעות, על הנפגעים, שזאת, אני חושבת, הטעות הבסיסית, כי זה לא הם, זה אנחנו. אדם יכול להיות גם עובד סוציאלי וגם נפגע תקיפה מינית. אישה יכולה להיות גם חברת כנסת וגם נפגעת תקיפה מינית, וגם לעבוד במקצועות אחרים, חופשיים, כאלה או אחרים, ולהיות נפגעת תקיפה מינית בעת ובעונה אחת. זה שאתה נפגע או נפגעת תקיפה מינית לא הופך להיות הדבר היחידי שמגדיר אותך, ואף אחת ואף אחד מאתנו לא חסינים לזה. עד גיל ‎12 ילדים נפגעים חשופים לזה כמו ילדות בנות - עד גיל ‎12 - והם חשופים לזה בבית באופן מוחלט - אבא, אח, אבא חורג, דוד. ‎U name it - כל מה שעולה בדעתנו. אז יש כמות אדירה של גברים שמן הסתם לא מדווחים על הדבר הזה, כי מה הם יעשו עם זה? לא רק החברה הבורגנית בצרפת וכולי לא יכלה להכיל את זה, אף אחד מאתנו לא יכול להכיל את זה בתוך עצמו הרבה פעמים. ודאי וודאי נשים שממשיכות להיות אחר כך נחותות במעמדן החברתי, וממשיכות להיות חשופות לתקיפה מינית, בעת שבנים גדלים לפחות ונעשים גברים, ויותר מסובך להתעסק אתם בחלק מהמקרים.

זאת אומרת, צריך להבין שגם גברים הם נפגעי תקיפה מינית ולא רק נפגעות, למרות שהדיבור בנפגעות הוא רלוונטי. צריך לדבר ב"אנחנו נפגעות", משום הנחיתות. גברים בקבוצות תמיכה - אתם צריכים לשמוע את זה הרבה פעמים - הדיבור של גברים נפגעים הוא על החוויה של נחיתות נשית. הם מדברים על כך שהם מרגישים נקבה. כי התקיפה הזאת, החדירה, החודרנות, הדבר הגברי הזה, הופך אותם כאילו למשהו נקבי, ונקבי כידוע הרי הוא נחות.

אנחנו את התיקון צריכות לעשות באמת בשלב הראשוני, בזה שאנחנו צריכות למגר את הפטריארכיה, במובן הזה שצריך לתת כסף גם - לא נעים לי להגיד את המילה המגונה - לחינוך. במדינת ישראל בימים אלה להגיד חינוך זה באמת חומר נפץ לסוגו, אבל קיימת תוכנית לשוויון בין המינים, שצריך לחנך אליה מגיל מאד מאד צעיר, צריך לתת את האופציה הזאת לשוויון אמיתי בין המינים. היום עדיין חובת ההוכחה היא אל האישה: תוכיחי שנפגעת. בעוד שהאמת היא שחובת ההוכחה צריכה להיות אחרת, כי המצב הוא שיש כל הזמן תקיפות וכל הזמן נפגעות ונפגעים.

אני, מהניסיון שלי בעבודה בענייני תקיפה מינית, מכירה את זה שיש קונצנזוס שאונס או תקיפה מינית זה דבר רע, אבל תמיד אנחנו, בעיקר עם גברים, מגיעים לשלב של: השאלה מה את מגדירה אונס. הקמפיין שלנו, שנועד לחשוף את האתר הזה, שבאמת רק נותן טיפה של תובנה לגבי תקיפה מינית, הוא איזשהו שאלון, שאני חושבת שכל אחת וכל אחד שיקרא - גם אם לא יענה - על השאלות, יקבל מושג מאד ברור מהי תקיפה מינית, ותקיפה מינית זה לא מה שחשבנו. אז אנחנו, בטרם נלך, עינת ואני שמינינו את עצמנו פה לדיילות, נחלק לכם שאלונים. יש לנו שאלון אחד לנשים ושאלון אחד לגברים ואנחנו מאד נשמח אם תיקחו לכם דקה לעיין בו, להעז ולסמן איזו תשובה או שתיים, וגם לחלק לחבר'ה. מיום ראשון, אגב, זה יהיה באינטרנט. נגיש לכל המעמד הבינוני - אל תהססו.

היו"ר אתי לבני:

תודה רבה. ח בר הכנסת גדעון סער, בבקשה.

גדעון סער:

רק ברכות להילה, לכל הצוות, גם לך, אתי ולמיקי, על כינוס הישיבה הזאת, אבל קודם כל לכל מי שעוסקות בנושא הזה במרכזים, במסירות מאד מרשימה וראויה להערצה. אני חושב שצריך לחזור ולומר את שם האתר. זה לדעתי הפרט שהיה חסר בכל הסקירות ששמענו. עד כאן.

הילה קרנר-סולימאן:


מיכאל איתן:

איזו מילה צריך להגיד בגוגל כדי להגיע לשם?

הילה קרנר-סולימאן:

מרכזי סיוע לתקיפה מינית, וגם עזרת נשים יעלה את האתר הזה.

היו"ר אתי לבני:

חברת הכנסת ענבל גבריאלי.



ענבל גבריאלי:

תודה. קודם כל, ברכות, ויותר מברכות - תודות, ממני ובוודאי בשם רבות ורבים אחרים שאינם נמצאים כאן, להילה היקרה, וכמובן לכל מי שתרמה ולכל מי שתרם ולו חלקיק קטן ליוזמה הנפלאה הזאת. אז נכון שיש קצת רגשות מעורבים, כי אנחנו בפיגור, ונכון שעכשיו, כשמסתכלים על זה, לאור כל אתרי האינטרנט שאנחנו כבר כן מכירים, זה נראה נפלא מדי ופשוט מדי ו- למה זה לא היה כאן קודם? אז יחד עם התחושות האלה, תחושת הפיגור ותחושת העיכוב והאיחור, עדיין מאד משמח, עדיין מאד מחמם את הלב.

במהלך הדיון ניסיתי להריץ איזשהו תסריט. לי יצא לקבל פניות מנשים שנפגעו, מנשים שאפילו נאנסו, ולא היה להן מספיק כוח או מספיק מוטיבציה, שבעצם הבושה שהם חשו הייתה כה גדולה עד כי הן לא פנו למרכזים, ואני יודעת שאפשר יהיה למצוא שם מענה חלקי. אני יודעת שגם המידע ואפילו המשפט שכתוב שם בגדול, שרוב מקרי האונס מתבצעים בביתה של הנאנסת או בביתו של התוקף, יכולה אולי ברגע הראשון להפחית את מידת האשמה שמרגישה הנאנסת, שבסך הכל היא הכניסה אותו לביתה, או שהיא נכנסה לביתו שלו ושם זה קרה.

אני חושבת שאתר האינטרנט הזה, התרומה הכי גדולה שלו, יכולה להיות בדחיפה שתהיה לאותה נפגעת או לאותו נפגע, כן להרים טלפון, כן לעשות איזשהו מעשה, כן לפתוח את הפה, כן לומר כמה מילים, לדבר על זה, ואז בעצם להתחיל את הטיפול.

לגבי אוכלוסיית היעד. אז בין אם הותקפתי או אותקף, ובין אם לא, ובלי שום קשר לעובדה שאני מטפלת בנושא הזה והוא מעניין אותי ואני רוצה להעביר אותו מן העולם, את כל הנושא של קיומם של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית - ללא כל קשר הייתי נכנסת לאתר, ואני חושבת שזה מה שירחיב את המודעות. העובדה שאני אדע, מחר מחרתיים תפנה אלי מישהי, לא כחברת כנסת אלא מישהי קרובה אלי, ואני אדע בו ברגע להעביר לה את המידע, אני חושבת שזה הרבה הרבה יותר רחב מאשר שליש מהאוכלוסייה, מאשר אותו מעמד בינוני שהזכרנו. המידע הזה הוא מעניין, המידע הזה הוא חיוני, אני מכירה רבים שירצו שהמידע הזה יהיה אצלם, אם בשביל ידע כללי ואם כדי להעביר אותו הלאה.

הוזכר כאן הנושא של חינוך וחינוך לשוויון. אני, במשך כשבועיים, עד לשבוע שעבר, הרציתי סדרת הרצאות לנשות קואופרטיב דן, בנושא של האישה במאה ה-‎21. ואתן יודעות מה? מסתבר שנשים לא מרגישות שהיה כאן פמיניזם. נשים לא מרגישות שמשהו קרה, משהו זז . נשים לא מודעות, בכלל, לחקיקה הענפה שהייתה כאן, ורבות מכן היו בכנסת לפני, פעילות בנושא של חקיקה, וישבו בוועדה הזאת, בדיוק כמו שאנחנו יושבות עכשיו. נשים לא מודעות לזה, נשים לא מרגישות את זה. הרבה פעמים במהלך השבועיים האלה אני נדהמתי מהתחושות השליליות ומהסלידה שנשים מגלות כלפי המונח פמיניזם. והאמת היא ששוויון מתחיל במקום אחד. שוויון מתחיל בתוכנו, שוויון מתחיל בבית. נחנך כמה שנרצה ונחוקק כמה שנרצה - אם זה לא ישתלב בתחושות שלנו, אם אנחנו לא נתפוס את עצמנו כשוות, זה לא יביא לשום מקום.

הקשר בין שוויון ובין תקיפה מינית. אני מוכרחה להגיד, מירב, שאני מסכימה רק באופן חלקי עם מה שאמרת, כי - אני מוכנה לתת את עצמי כדוגמה. אני חברת כנסת, פמיניסטית לכאורה או לא לכאורה, תופסת את עצמי כשוויונית, מנהלת אורח חיים שוויוני, מודעת היטב לזכויותי, מודעת היטב לזכותי על שלמות גופי - גם לי זה יכול לקרות, וגם אני יכולה להיקלע למצב הזה של שתיקה, ואפילו לא לספר את זה להילה, שמעבר לזה שאנחנו עובדות יחד היא חברה טובה מאד ויקרה שלי. אז אני חושבת שכאן זה קצת מנותק, הנושא של שוויון שלנו כפוטנציאל לתקיפה מינית.

נקודה אחרונה שאני רוצה להעלות, שוב, בנושא של השוויון - השוויון צריך להיות שוויון זכויות אל מול שוויון חובות. ועוד נקודה שהתעוררה לאחרונה גם בתקשורת וגם כאן, בכנסת, זה הנושא של אונס. אז נכון שכאשר חוק העונשין נוקט לשון זכר הוא מתכוון גם אלינו, הוא מתכוון שגם אנחנו, הנשים, לא נבצע את העבירות האלה, אבל משום מה השתרשה כאן איזושהי תפיסה מאד מעוותת, שאישה לא יכולה לאנוס. אישה לא מועמדת לדין על אונס, לא מואשמת על אונס, גם כשהיא מבצעת כזה. וגם הצעות חוק שאני יודעת שהוגשו בכנסת הקודמת, שנקטו לשון ספציפית של אינוס על ידי אישה, לא התקבלו. וגם הצעת חוק שהגשתי בכנסת הנוכחית - אני מקווה להעלות אותה שוב, אחרי שהיא כבר נדחתה - אינוס של קטין על ידי אישה.
היו"ר אתי לבני:
יש הצעת חוק, בעקבות המקרה של המורה - - -
עדה פליאל-טרוסמן:
לא צריך הצעת חוק, החוק הוא לשני המינים.
ענבל גבריאלי:
נכון, החוק הוא לשני המינים ואני הזכרתי את זה, ופקודת הפרשנות אומרת לנו באופן מפורש: בכל מקום בו כתוב: החובל, הגונב, התוקף - הכוונה היא גם לחובלת, הגונבת, התוקפת. אבל מסתבר שהשתרשה נורמה אחרת. ואם צריך לכתוב מפורשות, או לפחות לחנך אותנו - אותי, כמחוקקת - בדרך כזו של כתיבה מפורשות, שכן, אישה יכולה לאנוס, ונתחיל מזה שנגדיר את זה לקטינים. אז אם צריך לעשות את זה, כדי למנוע מצבים שאישה שאונסת קטין בסופו של דבר בכתב האישום שלה יהיו סעיפים של מעשה מגונה או תקיפה, אז נכתוב את זה מפורשות. ואני חושבת שברגע שנטשטש את ההבחנה בחובות, אולי נצליח גם לטשטש את ההבחנה בזכויות, וכן נגיע לשוויון המיוחל. ועוד פעם הרבה ברכות.

היו"ר אתי לבני:

תודה רבה. כן. אני פותחת את הדיון. מי רוצה להשתתף, להעיר, להוסיף, לתרום? מי מתנדבת ראשונה?

אהרון פויירשטיין:

אני מבקש לשאול משהו. אני מהעיתון "כל העיר", ואני רוצה לדעת האם לפי מה שנראה היום, המצב מבחינת תקיפה מינית ופגיעות כאלה הוא ברמת עלייה, ברמת ירידה, ומה הסיבה למצב שיש היום?

הילה קרנר-סולימאן:

יש עלייה בדיווחים, עלייה דרמטית מאז שעזרת נשים חברו אלינו. בעשר השנים האחרונות יש יותר ויותר פניות. לסבר את האוזן, בשנה האחרונה קיבלנו בסך הכל יותר משלושים אלף שיחות לקווי החירום - מתוכם ‎8049 פניות חדשות של נשים, עשרה אחוז מתוכם גברים שבעיקר נפגעו בילדותם, שדיווחו לראשונה בחייהם על היותם קורבנות לתקיפה מינית.

אנחנו נוטות להאמין שהעלייה בדיווח קשורה לעלייה במודעות. אבל אנחנו כן חשות שבמגזרים מסוימים או בפלחים מסוימים יש גם עלייה אמיתית, וזה קשור בעיקר לאלימות של בני נוער. אלה התחושות שלנו, וזה לאו דווקא קו החירום, אלא מכניסה שלנו לבתי ספר והפעילות החינוכית של מרכזי הסיוע. הגילאים שבהם בני נוער מבצעים עבירות מין הולכים ופוחתים. אנחנו כבר מכירים מקרים של תוקפים בני עשר ובני ‎11. יש הרבה יותר מקרים - כמעט כל כניסה שלנו לבית ספר פותחת תיבת פנדורה שבה אנחנו מגלים שיש, חוץ מהקורבן והתוקפים, מערכת שלמה של בני הגיל שידעה ולא עשתה כלום, ולכן ההתייחסות של מירב לחינוך לשוויון בין המינים, ובכלל פעילות חינוכית בבתי הספר במערכת החינוך, היא קריטית. זאת התופעה היחידה שאנחנו מרגישות שיש בה גם עלייה אמיתית, וזו גם העלייה הבולטת ביותר בדיווחים. הדיווחים עלו השנה לעומת השנה שעברה ב-‎50% על אונס קבוצתי, ו-‎30% של תקיפה מינית שהיו מעורבים בהם מתבגרים.

אהרון פויירשטיין:

ולמה העלייה הזאת אצל בני נוער, להערכתך?



הילה קרנר-סולימאן:

אני חושבת שהם לא מקבלים מספיק ידע - מהניסיון שלנו, עצם המעבר למין, עצם המעשה המיני, הוא מעבר הגבול. מיניות היא דבר שמצד אחד מאד מאד טאבו עדיין - לפחות במסר שעולם המבוגרים שולח להם - מצד שני יש גירוי להתנהגות מינית ולסוגים שונים של ביטויים מיניים דרך הפרסומות ודרך הטלוויזיה. אני אומרת פה דברים שבוועדה למעמד האישה בוודאי כבר הפכו לבנליים ושגורים, אבל יש לחץ מאד גדול לקיים יחסי מין - אנחנו מכירים את כל הביטויים השגורים שמעידים על חיזוק חברתי ומעמד חברתי וסטטוס חברתי - כל המסרים האלה, לצד היעדר מידע, היעדר ידע, היעדר רגישות, היעדר דיבור עם בני הנוער, הם קרקע די פורייה, לצערנו, לאלימות מינית בקרב מתבגרים.

מרים שלר:

חשוב לציין שהסדנאות שאנחנו עושות זה משהו שבית הספר עצמו צריך לממן. הממשלה לא משתתפת בזה בכלל, וכל סדנא שאנחנו עושות זה במימון של בית ספר ספציפי או תרומות. ואחרי כל סדנה שאנחנו עושות בבתי ספר וחטיבות ביניים - אין סדנה שאנחנו עושות שבני נוער לא מתקשרים אלינו ומבקשים עזרה. ואחרי כל סדנה שאנחנו עושות, תמיד יש פניות לקווי חירום.

דבר נוסף מאד חשוב שצריך לציין, זה שאנחנו רואות שככל שהתקופה שעוברת בין התקיפה לבין הפניה לעזרה קצרה יותר, הסיכויים להחלמה וחזרה לאיזשהם חיים רגילים הם גבוהים יותר. חשוב גם לציין שאנחנו ערוכות לעשות סדנאות בכל בתי הספר בכל האזורים בארץ, אבל אנחנו לא יכולות להגיע לבתי ספר שאין להם מימון אם זה לא דרך קרנות. זה דבר מאד חשוב.

איה פוגל:

תגידי כמה עולה סדנה, שיידעו על מה מדובר.

מרים שלר:

יש כל מיני סוגים של סדנאות, אבל כמאה וחמישים שקל. אם זה שעתיים, זה כבר ‎300 שקל לסדנא.

היו"ר אתי לבני:

לאיזה כיתות, לאיזה גילאים זה מיועד?

מרים שלר:

מכיתות ז' ועד י"ב, ואין בית ספר שאנחנו עובדות בו, כמעט, שלא מבקשים שנחזור חזרה. הרבה מאד בתי ספר הם במצוקה, רוצים לפנות אלינו, הם לא יכולים לממן את זה. הרבה פעמים אנחנו נקראות בדיעבד אחרי שיש אירוע בבית הספר. אין ברירה, אנחנו נכנסות גם אם אין מימון. וזה דבר שמאד חשוב לציין אותו.

אתי אשד:

מה התקציב השנתי של הסדנאות?

מרים שלר:

התקציב השנתי בכל מרכז זה משהו אחר.



קריאה:

כמה סדנאות יש?

קריאות:

כ-‎7000 בשנה בכל הארץ.

מרים שלר:

אין אף גורם אחר שמדבר על זה, והיועצים בבתי הספר לא יודעים מה לעשות עם זה.

ענבל גבריאלי:

היו בתי ספר שהתנגדו לקיום הסדנאות? שלא אפשרו לכם להיכנס?

מרים שלר:

כן, בטח.

ענבל גבריאלי:

רק מטעמים כלכליים או היו עוד טעמים?

היו"ר אתי לבני:

רגע, כן, בבקשה.

עדה פליאל-טרוסמן:

אני סגנית מנהלת השירות לנערות וצעירות במשרד הרווחה, ואני מאד מאד רוצה לברך את הילה ואת מרכזי הסיוע על עליית האתר שלדעתי באמת ירחיב את הפניות, כמובן במגזרים מסוימים, אבל יאפשר באמת לנערות ולנערים ולנשים מבוגרות יותר לפנות. עד שפונים אל מרכזי הסיוע, הנפגעת או הנפגע צריכים לעבור תהליך. ועצם הקריאה ומתן האינפורמציה יכולים להוות איזשהו קטליזטור לפנייה לעזרה. אני רוצה גם להגיד שהשירות שלנו מתכנן לפתוח אתר בנושא של פגיעות מיניות, שיהיה מכוון למטפלים. ככה שתהיה קצת יותר תפוצה לנושא באינטרנט ואני מקווה שזה באמת יעזור לכולנו.

מיכל כפרי:

אני יועצת שרת החינוך לנושא השוויון בין המינים.

היו"ר אתי לבני:

כתוב לי ששרת החינוך הייתה אמורה להיות כאן. יכול להיות?

הילה קרנר-סולימאן:

לא. שרת החינוך הוזמנה ולא יכלה להגיע, אבל היא מאד מאד תומכת בפעילות שלנו, והיא חברה בעזרת נשים.

מיכל כפרי:

אני מכירה ושותפה ומקיימת קשרים עם איגוד מרכזי הסיוע הרבה מאד שנים, עוד מהזמן שעבדתי עם לימור לבנת כשרת התקשורת, החל במרכז בירושלים והילה בת בית אצלנו. נושא ההכשרה לא קשור לנושא שוויון בין המינים, דווקא, אלא לשירות הפסיכולוגי הייעוצי, אבל אני רוצה לחזור למה שאת אמרת לגבי נושא השוויון בין המינים, ולנצל את ההזדמנות כאן ולהודות גם לחברת הכנסת אתי לבני.

כשהגענו למשרד החינוך שילשנו את תקציב השוויון בין המינים ומרביתכן מכירות את הנושא, יש עשייה ופעולה נרחבת. לפני שנתיים הוצאנו מכתב בחתימת השרה והמנכ"לית ליום המאבק הבינלאומי, בנובמבר, עם מדבקת מרכזי הסיוע לכל בתי הספר, ואני מניחה שנוכל לחזור על הפעולה הזאת גם לגבי אתר האינטרנט.

רציתי כאן להודות לחברת הכנסת אתי לבני, שדאגה לכך שתקציב השוויון בין המינים קיבל עוד שלושה מיליון שקלים. הכסף הגיע, אתי, וזו ההזדמנות להודות לך מקרב לב. הוא ינוצל, ואנחנו גם מתכננות פגישה לגבי הדרך - היכן ניתן להרחיב ולעשות, ואני בטוחה שהנושאים שהועלו כאן היום יילקחו בחשבון.

היו"ר אתי לבני:

תודה רבה.

הילה קרנר-סולימאן:

משרדי הממשלה הכפילו את התמיכה שלהם השנה במרכזי הסיוע - חד פעמית, בינתיים - בזכות הפעילות של אתי לבני עבורנו, אז תודה.

בתיה שפט:

אני ממרכז סיוע לנשים דתיות. אני רק רוצה להמשיך ולומר משהו לגבי האינפורמציה. אנחנו מתחילים את הסדנאות - שאלתם באיזה כיתות - בגני הילדים וגם בבית הספר היסודי. הסדנאות לא מתחילות בחטיבות הביניים, אלא ממש מהגיל הרך.

יעל אנוך-מעוז:

אני מנהלת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס, חיפה. רציתי להוסיף ולהגיד שאתר האינטרנט מכוון גם לעוד קהלי יעד, כי יש שם המון אינפורמציה לעובדים סוציאליים, לשוטרים, למורים, לצוותים רפואיים, הכל במטרה אחת, שיפתחו את העיניים ויפתחו את האוזניים כדי לשבור את קשר השתיקה. מספיק לא לראות. צריך לפקוח עיניים ואוזניים ולראות את הנפגעות. אחת מתוך שלוש נשים. זה אומר שאם תסתכלו בחדר הזה, יש כאן. אז למה אנחנו לא רואים אותן ולמה אנחנו לא שומעים אותן? כי אנחנו לא יודעים איך. אז אני מזמינה גם את אלה שלא נפגעו לקרוא, כי יידע בנושא הזה הוא מאד חשוב. ‎www.1202.org.il .

שולמית שמר:

גם אני ממרכז סיוע לנשים דתיות. אני רוצה לשאול מה ניתן לעשות לגבי הענישה של אותם תוקפים. אנחנו קוראים בעיתונות ושומעים בכלי התקשורת על קלות, הקלות הבלתי נסבלת של הענישה לגבי אנסים ותוקפים תקיפה מינית. מה אנחנו יכולים לצפות שייעשה בחקיקה, כדי שאנחנו, כשאנחנו שומעים את פסקי הדין הללו, לא נזדעזע.

מיכאל איתן:

אני חושב שזו שאלה מאד אקטואלית. מפעילים עלי עכשיו לחצים מוצדקים בקשר להצעת חוק שכבר התגלגלה בכנסת, מתגלגלת שנים. חוק לטיפול בעברייני מין. אני אומר את זה כך: ענישה זה צד של מערכת המשפט. אנחנו יכולים להביע מפעם לפעם תגובות על קלות בענישה, אבל הפתרון היותר יסודי שאליו צריכים לחתור, זה גם העניין השיקומי והטיפולי. ובעבריינות מין אנחנו יודעים שהמעשים שנעשו עד עכשיו הם מעטים, צריך להשקיע הרבה מאד משאבים.

משרד האוצר הביע לאחרונה נכונות להקצות כספים לפרוייקט ניסויי, שבמסגרתו יתחילו לעשות טיפול בנושא של עברייני מין ומעקב לאחר שחרורם, מתוך כוונה לצמצם את התופעה. ואני יכול להגיד כך - אני קצת מגמגם, כי זאת האמת: אנחנו יודעים מה צריך לעשות, ואנחנו רחוקים משם מרחק גדול. אבל, אתם יודעים מה? אני לוקח על עצמי קצת יותר לדרבן את זה, ולנסות לקדם כמה שאפשר גם את הצעת החוק וגם את ההיענות של האוצר להתחיל, אפילו עם פיילוט, אבל העיקר להתחיל ומשם להתקדם הלאה.

היו"ר אתי לבני:

אנחנו, בוועדה למעמד האישה, עושים מעקב, בעיקר כאשר זה מתפרסם. כאשר יש פסק דין יוצא דופן עם ענישה קלה אנחנו מקיימים דיון, אבל גם באופן סדיר. ואנחנו מזמינים את מנהל בתי המשפט כדי שיעביר גם את המסרים האלה. אנחנו תמיד מקבלים איזשהם נימוקים, מדוע במקרה כזה כך וכך. אבל אנחנו מקיימים מעקב אחרי זה, ואני מזמינה את כולם - אם יש לכם אינפורמציה שאנחנו לא חשופים לה, אנחנו נטפל גם בנושאים האלה.

מיכאל איתן:

רק שכחתי להיות הוגן. נתתי קודם פעמיים קרדיט לגילה גמליאל. את הצעת החוק הזאת יזמה חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, שכבר לא בכנסת, וזה חוק שהוגש ועכשיו אימץ אותו חבר הכנסת מוחמד ברכה והחלנו עליו את הרציפות, כך שמגיע לה גם כן הקרדיט.

גיא עמיעד:

אני מתנדב באיגוד. כשאני לא עושה מילואים אני עובד כיועץ תקשורת ושיווק. מה שחשוב לזכור לגבי האתר הזה, דבר ראשון זה הקיום שלו. אם עד היום הקיום של אייטם בנושא אונס או תקיפה מינית היה כהבלחה - יש ידיעה בעיתון, כתבה בטלוויזיה - הקיום של הנושא הוא עכשיו ‎24 שעות. זה לא תלוי באירועים, באייטם, בכתב או במדיה אחרת. כמו שהנושא הזה לאורך כל השנה קיים במציאות היומיומית שלנו, הוא קיים שם.

דבר נוסף שחשוב לזכור, זה שפילוח קהלי היעד, מי האנשים שזה מגיע אליהם, נפגעות ונפגעים ואנשים שמטפלים בהם - לדעתי הפילוח עושה עוול לנושא הזה. האתר מתאים לכולם. הוא מיועד לכולם. כל מי שחושב שהוא נפגע, או שלא נפגע. כל מי ששכן או מי שנמצא שם, כל מי שעובד במקום עבודה מסוים - מהיום המידע הזה נגיש. בשעה שתיים וחצי בישראל או בשעה תשע בערב בניו-יורק, והשינוי מתחיל מכאן. השינוי מתחיל מהמידע שנותן כוח לאנשים להבין את הנושא ומה ההשפעה שלו על החיים שלהם.

היו"ר אתי לבני:

תודה רבה.

הילה קרנר-סולימאן:

מילות סיום? בחדר הזה יש התכנסות, גם של חברי כנסת שמאד קרובים ומחויבים לעשייה שלנו, יש פה גם מתנדבות של מרכזי הסיוע וגם תורמות חשובות שלנו - נציגות של פדרציית מיאמי ושל הקרן החדשה לישראל - ובאמת השילוב הזה, של המתנדבות, של עובדי המרכזים, של התמיכה של בית המחוקקים ושל התמיכה הכספית שמאפשרת את הפעילות שלנו, הוא זה שמאפשר לנו להרחיב את הפעילות ולסייע, ואנחנו אסירי תודה על הדבר הזה.

היו"ר אתי לבני:

יופי, תודה. אולי כולנו נחזור על הכתובת של האתר. ‎www.1202.org.il.



הילה קרנר-סולימאן:

‎1202 - כמו קו החירום שלנו, ו-‎1203 לנערים וגברים.

קריאה:

שכחת להגיד תודה גם למשרד ראש הממשלה.

קריאות:

למשרד הרווחה.

היו"ר אתי לבני:

אז תודה לכולם, גם למשרד ראש הממשלה, ולכולם, להילה, למתנדבים, למתנדבות, ולכולנו - שיהיה בהצלחה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה: ‎13:35.
















_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
האשכול נעול

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 07:55

הדף נוצר ב 0.48 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר