ב-22 ביולי 1946, חדרו אנשי אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים לעובדי מטבח ערבים, למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון, שהיה מקום מושבו של מנהל השלטון המנדטורי. אנשי האצ"ל נשאו עימם כ-350 קילוגרמים של חומר נפץ אשר הוסתרו בתוך שבעה כדי חלב.

האצ"ל שלח שלושה אזהרות בטלפון לפני פיצוצו של המלון, אחד נשלח למלון עצמו, השני לעיתון ה'פלסטיין פוסט' והשלישי לקונסוליה הצרפתית שהייתה בקרבת המלון. למרות אזהרות הארגון אף אחד מהשוהים במלון לא פונה וכ-25 דקות לאחר שליחתם המלון פוצץ.

במשך עשרה ימים חולצו מההריסות 91 הרוגים. מהם 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו 5 אורחים אחרים במלון. 476 איש נפצעו כתוצאה מהפיצוץ. מחיר הדמים הכבד עורר הסתייגות מהפעולה : העיתונות העברית והאנגלית גינו אותה, ההגנה הודיעה על ניתוק גמור מהאצ"ל ודוד בן גוריון גינה גם הוא את הפעולה באומרו "האצ"ל הוא אויב העם היהודי".

האם לדעתכם הייתה זו פעולה מוצדקת שנעשתה כנגד מטרה צבאית (או שלפחות לא נחשבת למטרה אזרחית), או האם היה זה פיגוע חבלני ולא יותר שנועד לפגוע גם באזרחים?

עם האנשים שאיתם דנתי בעיניין, הרוב מחזיקים בדעה השנייה אולם ישנם רבים הרואים בראשונה כההגדרה הנכונה לפעולה שנעשתה על יד האצ"ל במלון המלך דוד. כי הרי אין להתעלם מן העובדה כי המלון היה מקום מושבו של משרדי הממשל המנדטורי בא"י באותה תקופה וכי האצ"ל שלח אזהרות על מנת שהבניין יפונה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הפעולה, שבוצעה בתיאום עם כל גופי מפקדת תנועת המרי העברי, כללה גם בקשה מפורשת של ההגנה, שיושמד הארכיב הבריטי, שבו, עפ"י החשד, הוחזקו המסמכים המסווגים שתפסו הבריטים
במוסדות הלאומיים וביגור (בין השאר מפלה לידיהם כרטסת חברי הפלמ"ח). מצב זה גרם לכך שהאצ"ל
נדרש לתכנן פעולה שבה יהיה מספיק זמן לאנשים לצאת - אבל לא מספיק זמן לפנות ציוד ומסמכים
סודיים. זה הבסיס להתרעה הקצרה יחסית - אך המספקת (לו התייחסו אליה הבריטים ברצינות).

עדינה חי-ניסן התקשרה לכל הגורמים שתיארת, ולו הגיבו הבריטים כראוי, איש לא היה נהרג.

תגובת ב"ג וההגנה הייתה שיא של צביעות, שאפיין, אגב, את תגובתם לפעולת דיר יאסין (בה נטלה
חלק חוליית רגמים של הפלמ"ח, שידעה היטב שלא היה כל טבח). ב"ג הבין שארגונו הוכרע בשבת
השחורה, והוא מצא עצמו כפליט בפאריז, ועל כן חיפש תירוץ לנטוש את המאבק הצבאי. הטרגדיה של
אי-פינוי מטה המנדט (כן, רוב הנפגעים היו קשורים לאדמיניסטרציה המנדטורית), נתנה לו את הצידוק
שרצה. בגין תיאר את המאורעות בספר "המרד" באופן מרתק, גם אם חד-צדדי, מטבע הדברים. בכל
מקרה, מה שנותר היו חילופי גירסאות בין עמיצור פאגלין ("גידי", קמב"צ האצ"ל, לבין יצחק שדה,
קמב"ץ תנועת המרי העברי מטעם ההגנה).

מרגע שהרג אזרחים נהיה לגיטימי ולא חשוב מה לאומיותם, כל יתר ההסברים הופכים להיות שוליים. מהר מאוד מגיעים לפיצוץ שגרירויות, בתי מלון, מקומות בילוי, רכבות ואוטובוסים. לאזהרות אז לא היה כל טעם, שהרי אלה שקבלו אותם לא יכלו להחליט על פנוי. בשפה של היום זה נקרא כסת"ח. גאולה כהן יכולה לילל מכאן לנצח, אף אחד לא היה לוקח הודעה כזאת ברצינות. שוב הוכח שההבדל בין טרוריסט ולוחם חרות הוא רק הבדל סמנטי ותלוי בנקודת ההשקפה. רוב פעולות האצל נועדו יותר להוכיח שהם קיימים מאשר להשיג מטרה אמיתית כלשהי. מזכיר במשהו פלגים פלשתינאים מסוימים. מתי יום השנה לאלטלנה?

"לאזהרות לא היה כל טעם שהרי אלה שקיבלו אותם לא יכלו להחליט על פינוי". זהו שקר נתעב, שכן
ג'ון שאו קיבל גם קיבל את האזהרה, ולו רצה - יכול היה להורות בן-רגע על פינוי המבנה - אך למעשה,
הוא דרש לא לעשות זאת "כדי לא להכנע לטרור". לפי שיטתך, אין הבדל בין פיגוע שבו אין התרעה
שיכולה להציל חיים, לבין פיגוע שבו כווולם יכלו להנצל.
פעולות אצ"ל ערערו את שלטון הבריטים ברמה כזו, שרוב הדיונים בפרלמנט הבריטי שעסקו בא"י -
היו בגללו, ורוב קריאות העיתונות הבריטית "לצאת משם" היו בגללו.
בין הפעולות שגרמו לערעור בסיס השלטון הבריטי בארץ:
1. ליל ההלקאות (חרף מספרם הקטן של המולקים, הרושם שיצרה בבריטניה היה עצום - נייטיבס מכים
אדונים בשוט...).
2. פיצוץ המטה הראשי של המנדט במלון המלך דוד. פעולה, שכאמור, אושרה ע"י ההגנה, שאף נתנה
לה דחיפות יתרה.
3. הפריצה לכלא עכו - הפעולה הצבאית החשובה ביותר בתולדות המנדט של איזושהי מחתרת בארץ.
ערעור של היכולת הכי בסיסית של השלטון להאבק בלוחמי החופש: היכולת לכלוא אותם.
4. שבירת הגרדומים ע"י תליית שני הסרג'נטים, בעקבות תליית שלושת פורצי כלא עכו.

לולא אצ"ל ולח"י (בעיקר אצ"ל) הבריטים לא היו נסוגים מכאן. עד כדי כך פשוט. פעולות ההגנה היו
בעלות ערך מדיני ותעמולתי רב מחוץ לבריטניה - אבל הפעולות שגרמו לבריטים עצמם להתקפל, היו
אלה שבהן נפגעו מוסדות וחיילים בריטיים, ואת זה ההגנה מיעטה לעשות (בעיקר אחרי שיתוקה
למחצה אחרי השבת השחורה).

• לפי רוח הקרב הנושבת מדבריך רק עוד חסר שתכנה אותי "בולשביק"
• בגלל ההערה האחרונה שלי הצלחת לעשות Shifting ולעבור מן הטרור ל"פעולות".
• אני לא יכול להתווכח עם ההוד הפאר ההדר וזרי הדפנה שאתה שוזר ל"הישגי" אצל.
• כל מה שאתה שם בתודעתם של האישים שהזכרת, על כך נאמר: "במי שמת תולים כל חטא"
• עד כמה שאני זוכר סגרו את בגין בהיתרו בדרכו לארה"ב כי עדיין ראו בו טרוריסט
• הוא גם קבל אזהרה חד משמעית, שלא תיפול שערה מראשו של נורטון – וזה אמנם האריך ימים.

אני מציע שקצת תמתן את התבטאויותיך אפילו אם התגובות לא לרוחך, אחרת תסחף ועוד נשמע ממך "מי כבש את יפו אם לא בגייייין"
מהו סימן העלה המופיע על יד שמך?

1. לא אכנה אותך בולשביק. אתה בסה"כ מוסת. את הרעיונות שלך ניתן לקרוא בכל ספר היסטוריה
מפא"יניקי קלאסי. מאז חלפו עשרות שנים, והעובדות נראות אחרת...
2. ההערה האחרונה שלך הייתה מביכה - וביזתה אך ורק אותך. כל מי שיודע קמצוץ על הטרור
הפלסטיני, יודע שאין אף ארגון יהודי שדגדג אותו. הלוואי ופעלו כמו האצ"ל. היו לנו הרבה פחות נרצחים.
האזכור של אלטלנה היה גם כן מגעיל, מהעיד שאתה לא כ"כ מכיר את הסיפור.
3. אינך יכול להתווכח עם העובדות.
4. תובנה מרתקת, ולחלוטין חסרת כל רלוונטיות.
5. סיפור מעניין, שגם אם הוא נכון, מלמד על הבריטים, ולא על בגין.
6. שקר מוחלט. התחלת בשגיאת כתיב (מדובר על מורטון, ולא נורטון), ובגין לא קיבל אף התרעה
בקשר אליו, בין השאר, בגלל שלא היה קשור למצוד אחריו. לח"י היה קשור במצוד הזה, ומורטון יכול
להודות אך ורק למזל שיצא בשלום, כי כמו שהעיד שמיר "היינו קרובים".

בקיצור, פמפלט פוליטי מאוד מרגש, חסר תוכן ברובו - והתוכן שכן ישנו - לא מדוייק להחריד.


באשר לעלה, הוא סימון של אדמיניסטרטור של האתר...