שלום לכולם,
רציתי לדעת איך אתם מכינים את עצמכם לגיבוש (כלשהוא לא משנה איזה)?,
מטרת הגיבוש היא בעצם לבדוק את החוסן המנטלי שלכם, האם יש לכם דרך לחזק אותו, מאחר שבסופו של דבר נגמר הכוח ואתה נשאר רק עם הראש....
ספרו איך התכוננתם לגיבוש , האם היה יותר קשה? , האם היה קל?, האם אתה מקבל שוק?

יאללה בייי

הכל בראש!!!

אבל הדעה שלי היא כשאתה רץ אז אתה בעצם יכול להפסיק בכל שניה, אפילו שקשה לך...אז נגיד אתה אומר לעצמך שעכשיו אתה רץ 10 קילומטר, ואחרי 7 כבר מתחיל לכאוב לך הצד ואתה צא וכואב הראש והרגליים שורפות ואתה בכל זאת ממשיך ומסיים את הריצה- עבדת על הכושר המנטלי .....

רק דעתי!

אני מסכים עם זה שככל שתתאמן יותר קשה ולא תוותר לעצמך אתה תתחזק מבחינה מנטלית
החוזק המנטלי שהתמודדות עם קשיים תיתן לך זה שבגיבוש אתה תגיד לעצמך - אני מכיר את הקושי והכאבים האלה אני יכול להתמודד איתם

בנוסף תבוא לגיבוש ותכניס לעצמך לראש - אני לא פורש !!!!
זה אמנם קל להגיד אבל תחשוב על הסיפוק האדיר הזה לסיים גיבוש עד הסוף אולי זה יעזור לך .
ברגעי משבר תחשוב אם הפתרון הוא פרישה ? אם אתה פורש אתה מתחיל להתאושש ואחרי שתאושש תחשוב לעזאזל למה פרשתי יכולתי להמשיך לסחוב עוד קצת .
תגיד לעצמך שאתה מסיים את הגיבוש ואם אתה מתאים ליחידה שאליה עשית גיבוש אתה גם תעבור .

תכניס את זה טוב טוב לראש , תתאמן טוב ואין שום סיבה שלא תסיים גיבוש , לא חשוב מה הקושי שלו .
אם תעבור או לא ....זה כבר עניין אחר אבל לפחות תסיים .

תשמע אחי זה נכון שהכל בראש, אבל לכושר יש תפקיד גדול מאוד ההייתי בגיבוש של השייטת ורוב האנשים פרשו כבר במסע הראשון אז פשוט תתאמן על הכושר והמנטלי כבר יבוא לך לבד אתה תראה

תשמע, אני הייתי בגיבוש וזה מאוד נכון שהכל בראש כי בשלב כלשהוא כבר הרגליים גמורות ומה שמניע אותך זה הראש. "הכל בראש" ז"א שמה שלא יהיה אתה מסיים את הגיבוש הזה. פשוט תכניס לך לראש שאין מצב שאתה פורש... לא קיים כזה מצב אצלך.....
ודבר מאוד חשוב שלא אומרים פה זה שאתה יכול להיות הכי תותח מבחינת כושר ולסיים הכל ראשון אבל...
אם אתה לא מספיק נחמד ומסתדר עם כולם ועוזר מתי שאתה יכול וצריך אז לא יקבלו אותך לאף מקום...
תזכור את זה.... בהצלחה בגיבוש!!

תראה קודם כל אין ספק שבלי כושר לא תסיים את הגיבוש וחובה להגיע בכושר בסיסי.. ( אצלי למשל במסע רצנו עם תדל עלינו ואסור היה להתרחק יותר משני מטר מהמפקד ומי שפיגר פשוט יצא מהגיבוש)
אבל בגיבוש הם מקדישים מעט חשיבות לכושר הנוכחי שלך. כי הם באים בגישה שאת הכושר הם ישפרו כבר בצבא. צריך להגיע בכושר שיאפשר לך לסיים את הגיבוש.
מה שהכי חשוב למפקדים בקטע הפיזי הזה.. זה לראות שאתה נותן את כולך לא נשבר ולא שם זין על הכאב... אז כואב.. אז מה.
עכשיו בקשר ללקבוע לעצמך לרוץ עשרה קילומטרים כדי לחזק כושר מנטלי אני לא מסכים..
אם אתה לא מאומן בריצה מרחק יחסית ארוך ומאד כואבות לך הרגליים במהלכה לא מומלץ כלל להמשיך.. כן זה אמנם יחזק אותך מנטלית אבל גם ידאג שלא תוכל לעמוד על הרגליים בגיבוש
חשוב למשוך הלאה בריצה לפעמים למרות שכואב הצד או שקצת קשה אבל רק אם זה במרחק סביר שאתה אמור להיות מסוגל לעשות ושלא יביא לפגיעה.
באופן אישי אני חושב שהצד המנטלי שלי חוזק בעיקר באלונקה עליה התאמנתי.. פשוט אמרתי לעצמי שלא איכפת לי שכואב אני ממשיך.. וככה עשיתי.. ובגיבוש גם תמיד תמיד הייתי עם אלונקה ואין לי ספק שהמפקדים ראו את זה.
אבל הכי חשוב לטפח אגו בריא על הדיונות.. למשל בספרינטים פשוט חשבתי לעצמי בשמחה.."נראה לך שהוא!! יעקוף אותך?! יאללה רוץ כבר!!"