 |
27-07-2005, 08:11
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
|
באחת ועשרים ה"נפוליאונצ'יקים" התחילו לירות
באחת ועשרים ה"נפוליאונצ'יקים" התחילו לירות
מאת אלי אשכנזי
רק באחרונה התגלה היכן היה מיקומם המדויק של ארבעת התותחים שהשתתפו במערכה על עמק הירדן במלחמת העצמאות. "הם הצילו את העמק ואולי אף את מדינת ישראל", טוען ההיסטוריון שחקר את הקרב
בעוד כמה שנים, אם מאמצי השיווק של הקבלן יעלו יפה, תעמוד בקצה המזרחי של קיבוץ אלומות שכונה חדשה, שתשקיף על הכנרת ועל עמק הירדן. דייריה העתידיים של השכונה ישמחו בוודאי לשבת על הדשא בשעת בין-ערביים ולהביט בנוף המרהיב. קרוב לוודאי שהם לא יידעו שממש בנקודה שבה הם יושבים ניצבה סוללת הארטילריה הראשונה של צה"ל - ארבעה תותחים מיושנים ששינו את פני המערכה על עמק הירדן ב-1948, שיש הסבורים כי בזכותה נמנעה התקדמות הצבא הסורי עד פאתי חיפה.
רק באחרונה התגלה מיקומם המדויק של התותחים בזמן הקרב. האיש שאחראי לכך הוא אסף אגין, היסטוריון תושב יבנאל שחוקר את המערכה על עמק הירדן. סיפורם של התותחים, שנהפך לדבריו למיתוס כבר בזמן המלחמה, מרתק אותו זה זמן רב, והוא ביקש לחקור את השתלשלותו ואת השפעתו על קרבות מאי 1948 בעמק הירדן.
כרטיס הטיווח שבזכותו הצליח החוקר לאתר את מיקומם המדויק של התותחים
בעת חיפושיו במוזיאון צה"ל אחר מסמכים, הוא נתקל בכרטיס טיווח של תותחי 65 מ"מ, שבזכותו הצליח למפות בדיוק מרבי את מיקום התותחים. העבודה נעשתה בעזרת מודד מוסמך, מתי חן ציון, שהתנדב לסמן בשטח את מיקום העמדות, על פי נ"צ מדויק.
בעיות באיפוס
תחילתם של הקרבות בעמק הירדן ב-15 במאי, "באחת לפנות בוקר", מדגיש אגין. זאת היתה מתקפה משולבת, סורית-עיראקית. בעוד שהעיראקים התמקדו באזור קיבוץ גשר וכאוכב אל-הווא (כוכב הירדן), תקפו הסורים בגזרת עין גב-מסדה-שער הגולן. הסורים הגיעו עד סמרה שעל שפת הכנרת (היום קיבוץ האון) ושער הגולן, וב-19 במאי הגיעו עד משטרת צמח. הכוונה היתה לחצות את הירדן בסכר דגניה ב-20 במאי, ומשם להמשיך עד פאתי חיפה. הכוחות הישראליים נערכו בדגניה א' ובדגניה ב' לקרב המכריע.
באותו זמן היתה צמרת השלטון הישראלי בעיצומו של מרוץ נגד השעון שמטרתו להכניס לשדה המערכה את הנשק "החדיש" - חמישה תותחים מיושנים שהגיעו באונייה מצרפת ב-14 במאי, יום הכרזת המדינה. תותחים אלה זכו לכינוי "נפוליאונצ'יקים".
לרוע המזל, התותחים הגיעו ללא מתקני הכיוון שלהם, החיוניים לתפעולם. בנוסף, איש בצה"ל לא ידע להפעילם. אלא שצירוף מקרים זימן לאונייה שנשאה בבטנה את התותחים אדם שיסייע בתפעולם. אגין מצביע על יומנו של דוד בן גוריון, שכתב ב-16 במאי כי "התותחים החדשים מורידים עכשיו (מהאניה). עם העולים אתמול הגיע קצין צרפתי (יהודי) בקי בתותחים".
לדברי אגין, האיש היה ליאון קויפמן, אדם בעל סיפור חיים מרתק. הוא נולד ברוסיה, גדל בצרפת, למד הנדסה והוכשר כקצין תותחנים. במלחמת העולם השנייה נשבה על ידי הגרמנים בגבול בלגיה, אולם הצליח לברוח והגיע לצפון אפריקה. כעבור כמה שנים שמע קויפמן כי מדינת ישראל מותקפת, מיהר לשוב לצרפת ועלה על אונייה שנסעה לישראל.
עם הגעתם של התותחים נעשה מאמץ אדיר להכשירם לפעולה. הם נלקחו לחוף הים בהרצליה לירי ניסיון. בשל חשיבות המערכה על עמק הירדן הוחלט כי ארבעה מחמשת התותחים יועברו לאזור. יש הטוענים גם כי משלחת של ראשי היישובים בעמק הירדן, שנפגשה עם יגאל ידין, ראש אגף המבצעים במטכ"ל, סייעה לקבלת החלטה זו.
כעת החל המרוץ להצבת סוללת התותחים באזור ששולט על שדה הקרב. אגין גילה כי מסעה של הסוללה צפונה לא היה פשוט: נהגי המשאיות לקו בקלקול קיבה קשה ומדי פעם נאלצו לעצור בצד הדרך. מאוחר יותר, כשהם כבר קרובים מאוד לאזור הקרבות, סמוך למושבה יבנאל, חששו הנהגים מהפגזות מטוסים ופחדו להמשיך בנסיעה. קצין שאיים עליהם בנשק אילץ אותם להמשיך להתקדם. רק לקראת צהרי 20 במאי הגיעו התותחים לאלומות ומוקמו במדרון.
מתחתיהם כבר התחולל קרב קשה. הכוחות הסוריים איבדו כחמישה טנקים, וייתכן שגם החלו לסבול ממחסור בדלק ובתחמושת. "החום של עמק הירדן לא הקל עליהם", משוכנע אגין, שמצביע גם על הלחימה העיקשת ומעשי הגבורה של הלוחמים בשתי הדגניות.
בתחילה היה קושי בהפעלת התותחים. מאחר שמתקני הכיוון שלהם לא היו בנמצא, מפעיליהם התקשו לאפס את הכוונות. תחילה הם ירו לכנרת כדי לראות היכן הם פוגעים ואז התחילו להסיט את האש אל שדה הקרב.
במאמר על אותו קרב, שכתב קצין סורי והתגלגל לידיו של אגין, נכתב כי בשעה 13:00 נתן המח"ט הסורי הוראה לעבור למגננה. רק ב-13:20, כשהסורים נמצאים כבר בצמח, החלו התותחים לירות. "מרגע זה התמונה משתנה", משוכנע אגין. "כשפגזי התותחים רודפים אחרי הסורים, המגננה הופכת למנוסה. התותחים, אם כן, לא הכריעו את הקרב על הדגניות - את זה עשו הלוחמים שעמדו בקו האש. אבל התותחים שינו את פני המערכה, כי מכאן ואילך הם שולטים באש על העמק ומונעים מהסורים לחזור ולתפוס את צמח. הסורים, מצדם, עם תותחים שהיו מוצבים באזור תל קציר של היום, מונעים מהכוח הישראלי להיכנס לצמח".
תותחים בגינה הפרטית
במשך השנים רבים ניסו לקשור את עצמם לסיפור התותחים, ואגין מציין בחיוך כי "במרוצת השנים התברר כי בסוללה היו הרבה מאוד תותחנים, כך לפחות על פי אלה שטענו כי ירו בהם". הוא, מצדו, משוכנע כי כעת אפשר לקבוע שהתותחים "הצילו את עמק הירדן ואולי אף את מדינת ישראל".
לאחר שאותר מיקומן המדויק של סוללת התותחים ועמדת קצין התצפית הקדמי, מבקשת המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות להקים נקודת תצפית שבה יוצבו כמה "נפוליאונצ'יקים" שיופנו אל עמק הירדן. לדברי אגין, מספר התותחים מטיפוס זה הגיע בתש"ח לכ-50. "במרוצת השנים יישובים שונים 'אימצו' כמה מאותם תותחים, והם הגיעו אפילו לחצרות פרטיות", אומר אגין. אחד מהתותחים הוצב אחר כבוד בכיכר המרכזית של טבריה, אף שלא השתמשו בו בקרבות על העיר, שהסתיימו כבר באפריל 1948, חודש לפני הגעתם של ראשוני התותחים. אגין מקווה כעת למצוא חלק מהתותחים ולהציב ארבעה מהם במדרון שבקיבוץ אלומות.
עומרי שלמון, סמנכ"ל המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות ומנהל אזור הצפון בה, מוצא עניין רב בסיפור שהוא מכנה "פיקנטי". לדבריו, "העיסוק במיקום המדויק של התותחים בעת הקרב והסיפור שנלווה לכך מייצרים סקרנות ועניין. דרך זה מסופרים סיפור הקרבות ומסכת שלמה של העמידה מול הצבא הסורי בעמק הירדן". המחקר של אגין והצבת תותח ושילוט מתאים במיקום המקורי יאפשרו, לדברי שלמון, "לגעת בסיפור הזה, הודות לכך שהמבקר יהיה במקום המדויק שבו הוא התרחש".
כעת נעשים מאמצים לאיתור כמה מהתותחים כדי שיהיה אפשר לבנות את האתר, בין היתר בעזרתה של עמותת התותחנים, שנרתמה לפרויקט. "אם נשיג תותח, המקום יקום", מבטיח שלמון, שמודה כי "אין כוונה לגעת בתותחים שהוצבו כבר במקומות מרכזיים, גם ללא קשר היסטורי, כמו בטבריה למשל. התותח במקום הזה הוא כבר חלק מנוף העיר".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0 |
|
ראשי
צ'אט
.
מצב כלאיים
