לא פאשלות, פשעים מכוונים יש בתקשורת הבולשביקית
מספר דוגמאות לשרות הציבור שאינו מבחין בעצמו :
קשה להיות מגיש ומראיין. קשה למצוא את הדרך להדריך את המרואיין להגיד את מה שאתה רוצה שהוא יגיד, ושייראה שזה מה שהוא רצה לומר. כל כך קשה המשימה, שלפעמים צריך לנזוף במרואיין שאינו מספק את הסחורה המובטחת. כך כנראה חשב יגאל רביד, כשאירח בתוכניתו את ראש המכינה במעלה אפרים, הרב והסופר זאב שרון.
לפני התוכנית ענה הרב שרון לשאלת המפיק ואמר כי הוא מתנגד לסירוב פקודה. אך בראיון היה לו חשוב להעביר את המסרים החינוכיים והערכיים העומדים בתשתיתה של הדילמה לעקירת מתיישבים והרס ישובים על ידי חיילי צה"ל. המרואיין, שרון, סירב לענות לשאלות הרדודות של "כן" או "לא" - האם הוא מתנגד לסירוב פקודה, והתעקש לדבר על הנזק החינוכי והערכי שפקודות מעין אלו יגרמו לחיילים. תשובותיו לא מצאו חן בעיני רביד, והלה גילה חוסר סבלנות גדל והולך, עד שדרש ממנו במפגיע לחזור על הדברים שאמר לפני התוכנית. שרון לא סיפק את הסחורה.
לאחר הראיון הנ"ל הגיע לאולפן המכובד פרופסור מכובד, משה צימרמן (מי שהשווה בין ילדי חברון היהודים לנוער ההיטלראי). צימרמן התבקש להתייחס לפרץ הלאומיות במשחקי היורו, ולאמירה של כוכב נבחרת הולנד לפיה הם לא ישכחו את הכיבוש הנאצי לפני שישים שנה. וכה אמר צימרמן בסוף דבריו: "האנשים כאן [בכדורגל, ח"ל] מגויסים לרעיון לאומי. כאשר מדובר על לאומיות מגייסים גם את ההיסטוריה, ויש לה הרלוונטיות שלה. אני חושב שזה טוב מאוד. אני מעדיף אדם שמבטא את הלאומיות שלו בדרך הזאת על מגרש הכדורגל, מאשר אדם כמו שישב על ידך לפני שלוש דקות...".
המראיין, האמור להיות מקצועי, לא שמר על כבודו של המרואיין הקודם, אלא אף הוסיף הערה שהדהימה כמה מהצופים: "אז האדם הזה, לצערי, גנב לנו את כל הזמן. אני נורא מבקש ממך סליחה - אנחנו באמת נסתפק בדברים האלה ונשוב וניפגש בשבוע הבא, ברשותך".
הרב שרון, גנבת זמן שידור ממלכתי?
"רביד חוצפן. איזה מין דבר זה? להגיד אחרי שאני הולך שגנבתי זמן? לא אמרו לי כמה זמן יש לי. מדובר בחוסר אתיקה, עזות פנים, עזות מצח וחוסר מקצועיות של המראיין. אמרתי מה דעתי לפני הראיון, ואני לא חייב להגיד לו את מה שהוא רוצה לשמוע".
הרב שרון שוקל להגיש תלונה לרשות השידור.
ברשות השידור התייחסו בחומרה לראיון, ורביד ננזף על דבריו. "מבירור שערך מנהל חטיבת החדשות עם השדר, התברר כי הערתו של המגיש יגאל רביד היתה מיותרת ולא ראויה. מנהל החדשות העיר לו על כך והזהיר אותו שימנע מביטויים כאלה בעתיד". (תודה לרותי אברהם).
אילנה דיין בגלי צה"ל ראיינה מישהי בשם דנה איילון, ואחת השאלות ששאלה היתה, האם אין היא מתנהגת כמו אנשים ש "גדלים בשמאל ומנצלים את הערבים כמו בימין"? מנכ"ל אגודת 'זכות הציבור לדעת', הילה רפפורט, פנתה לאומבודסמן של גל"צ: "לאמירה חריפה זו, המאשימה מחנה שלם בציבור הישראלי בניצול ערבים אין מקום בתחנת שידור ציבורית..." וביקשה כי אמירה זו תתוקן. בהמשך, התקיים ראיון עם אביו של עבריין השירות, חגי מטר. דיין לא עצרה את האב, ולא הגיבה בחומרה כאשר האב התייחס אל צה"ל כצבא כיבוש, ואל החיילים כמי שעסוקים בלכבוש ולהרוג. להזכירכם, מדובר בתחנה של צה"ל.
בתוכנית 'שש עם' קיימה שלי יחימוביץ' דיאלוג עם ח"כ אחמד טיבי לגבי הצעת החוק של ח"כ צבי הנדל, המאפשרת הקצאת קרקע ליישוב קטן, עד 500 משפחות, ל"בני לאום מסוים בלבד". כך החל האייטם: "אני מוכרחה להודות שיש לי מבוכה מסוימת להתעסק בנושא הזה באופן עיתונאי כאילו יש כאן בעד ונגד כי מדובר בהצעת חוק גזענית, אין מילה אחרת".
אחמד טיבי החרה החזיק אחריה, ושניהם דסקסו יחד על הכוונות הגזעניות הנוראות של הנדל. תגובתו של הנדל? הלה כלל לא התבקש להשתתף או להגיב. אתיקה לתפארת. תגובת הנדל: תלונה נשלחה למנכ"ל הרשות השנייה וחברת החדשות.
וכך מסתיים אותו אייטם, שוב בהצגת עובדות בדוקות ואובייקטיביות :
שלי: "קשה לי להאמין שרוב הח"כים של הליכוד יצביעו בעד הצעה כזו".
טיבי: "שלי, אם היו שואלים אותך לפני שבוע שיש קצין בצה"ל שמרוקן מחסנית בילדה במרחק של אפס היית מאמינה? היית אומרת שאחמד טיבי מגזים ורוצה להשמיץ את צה"ל. זו דוגמא.
שלי: "חה"כ אחמד טיבי, אני מודה לך".
"...היכולת שלי לראיין מתנחלים כבדים היא מאוד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. שיעברו דירה, שיקבלו פיצויים נדיבים מאוד, יגיעו המאכרים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית".
(כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, נכדתו של ישראל גלילי, ממניחי היסוד להתיישבות ביש"ע, בראיון למיכל קפרא ב'מעריב').
בתקשורת שלנו יושבים פושעים ולא אנשי תקשורת .
ולסיום קטע משיחה עם עורך הג'רוזלם פוסט, ברט סטיבנס. מאת- אמנון לורד:
"אני חושב שזה נכון לגבי עיתונאים בכלל, לא רק ישראלים. זה מזכיר לי את השורה המפורסמת על 'עדר של בעלי דעה עצמאיים'. יש הרבה חשיבה קבוצתית. אבל יש פה נטייה לסטנדרטים חלשים של הוכחה ושל ראיות. יש לעיתונאים ישראלים הרגל בלתי נשלט להיתפס לסיפורים שמתאימים בצורה השקופה ביותר לנטיותיהם הפוליטיות. אין שום הבדל בין עמוד השער החדשותי של 'הארץ' לבין עמוד מאמרי המערכת. זה אירוני בעיני שמאשימים את הג'רוזלם פוסט שהוא ימני, בשעה שאנחנו עושים כל מאמץ כדי ליצור הבחנה בין עמודי החדשות שלנו לבין עמודי המאמרים.
"מבחינתי לקרוא את הדיווחים של עקיבא אלדר ב'הארץ' זה כמו לקרוא מאמר מערכת. אם עקיבא אלדר מציג כעובדה דברים שהוא מצטט מאיזה גנרל שהדברים שלו משרתים את השקפתו – מבחינתי זה לא עיתונות. זה מזעזע. רוב ההתרשמות שלי מהעיתונות הישראלית באה מ'הארץ'. ואלה האנשים שמחזיקים מעצמם כאנשים הכי קוסמופוליטיים, בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר. והם לא קוסמופוליטיים וגם לא כל כך משכילים".
אז מה הם? פרובינציאליים?
"הם מאוד פרובינציאליים ושבעי רצון מעצמם בצורה קיצונית. לדעתי, רק מעטים ביניהם יעמדו בסטנדרטים השרירים בכל חדר חדשות מערבי. הם צריכים לעשות לעצמם טובה ולקחת שנת שבתון פעם בחיים כדי לעבוד בעיתון אמריקני. הם יבינו את כללי האתיקה שמושלים בעיתונות אחראית".
|