02-08-2005, 18:18
|
|
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
|
|
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
|
|
|
הפרק הזה באמנת ג'נבה
מכוון לכך שההכרעה מושגת בשני מישורים - רצונו של החייל להילחם ויכולתו לעשות זאת.
(ע"ע אסטרטגי וטקטי).
מאחר שחייל פצוע יוצא ממעגל הלחימה, אין כל טעם או היגיון בגרימת סבל מיותר או להקשות בטיפול באדם שכבר אינו נלחם, ולכן חל איסור על שימוש בנשק שאין יכולת לאתר אותו לאחר הפגיעה בחייל.
למעשה חייל פגוע מעסיק צוות חילוץ וסגל רפואי ובסה"כ הרבה יותר אנשים מחייל הרוג...
דובר על שימוש בחרסינה, פלסטיק וזכוכית שנראים הרבה פחות ממתכות שונות.
כמובן שהימים השתנו וניתן לזהות גופים שכאלה באמצעים אחרים (MRI או אולטרסאונד), כך שגם אמנת ג'נבה זקוקה למתיחת פנים מסויימת....
אגב פלסטיק - צה"ל עשה שימוש בעבר בקליעי פלסטיק מתוך הכרה שכושר החדירה שלהם קטן בהרבה מקליעים רגילים. הם גם עוצבו אחרת (ויתקן מי שיתקן, כי אני כאלה עוד לא ראיתי, והידע בנושא נובע רק מרכילות). אז הועלתה הטענה שכבר עלתה שוב בנושא הפלאשט - היה מי שטען שהנשק אינו "חוקי" עפ"י אמנת ג'נבה, ולמעשה צה"ל עושה שימוש בנשק אסור, ומאידך היה מי שטען שאמנת ג'נבה עוסקת בלוחמה בין צבאות - ואגוני טרור אינם מוגנים באמצעותה של האמנה....
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק
|
ראשי
צ'אט
.......
מצב כלאיים
