יש משהו שאני לא מבין:
כולם מגנים את הקצח שהיה בשפרעם ומוקיעים, בצדק, את הרוצח וכו' וכו'.
מה ההבדל בין זה לבין מה שעשה שלמה בן יוסף? למי דלא יודע, בן יוסף וחבריו החליטו לנקום על מס' פיגועים בירי על אוטובוס ערבי עם ערבים חפים מפשע- אמנם הם לא פגעו באיש, אך נתפסו ושלמה בן יוסף נתלה (ליתר פירוט - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9...5 %D7%A1%D7%A3).

מה ההבדל ביניהם? אני ממש לא מבין. למה בן יוסף נקרא "הרוג מלכות" ונחשב כאחד מגיבורי התקופה קודם הקמת המדינה?? הרי הוא רצה להרוג חיפם מפשע! (אם נתעלם מכך שהתליה שלו לא היתה מוצדקת).

יש הבדל, אם כי שלמה בן יוסף בעיני - אינו גיבור. (בכל האמור ל"פעולה" שלו). ההבדל מתמצה בשני דברים, אחד ברור ומובהק, השני - יותר בעייתי.

שלמה בן יוסף עשה את מעשהו באין מדינה יהודית ובתקופה של מלחמה נגד כובש זר.
הדבר השני הוא, ברמה המוסרית האנושית: הוא ירה מן המארב על אוטובוס. לא ראה את הלבן בעינים של הקרבן שנעץ מבט חרד בקנה הרובה. בסקאלה הנוסרית אנושית - זה נראה אחרת.

בן יוסף פעל בתקופת המרד הערבי, שהייתה מלחמה בין שתי אוכלוסיות. היישוב היהודי ברובו נקט
באותה עת במדיניות של הבלגה (שהלכה ונסדקה באותה עת, אבל עדיין הייתה מדיניות רשמית),
כאשר בקרב המחנה הרוויזיוניסטי נוצרה תחושה שהדרך היחידה ליצור מאזן הרתעה עם הערבים,
הוא להשיב באותה מטבע. לשפוט את בן יוסף על צורת חשיבתו, יצריך לשפוט את צ'רצ'יל ורוזוולט
על הפצצות האימים על ערי גרמניה, גם אלה שלא היוו שום מטרה צבאית - כשהמטרה נועדה לערער
את האוייב פסיכולוגית.
נתן זאדה פעל במדינה יהודית ריבונית כאשר יש חוק, ועל כן הוא רוצח פשוט, שלא עומדת לזכותו
אף לא אחת מהטענות שעומדות לזכות שלמה בן יוסף, שהסיבה היחידה שנידון למוות בעטייה, היה
הרצון הבריטי לפייס את הערבים, שעשרות מביניהם הוצאו להורג באותם ימים.

זה שלא היה שלטון יהודי בארץ, זה כלל לא קשור. בן יוסף ירה על אוטובוס של ערבים תמימים רק מתוך תחושת נקמה. אני בטוח שגם זאדה הרגיש ככה (והמרחק ממקום הירי לנפגעים הוא בכלל לא מהותי). גם אז וגם היום אנו נמצאים בעימות עם הערבים. מה שאסור היום היה אסור גם אז.
וגם מי שתמך אז בפעולות תגמול- הכוונה לקיני פורעים, על הבסיסים שלהם (בשביל זה הוקם החי"ש, הנודדת, וינגייט , פו"ש וכו') - לא לירי על אוטובוס מסכן ליד ראש פינה. גם כאן ירו באוטובוס מסכן.

וגם שם העונש לא היה בפרופורציה - וגם כאן, כולנו מסתייגים מהלינץ'. ובכל זאת אותו אנחנו מוקיעים אבל בן יוסף, לא רק שהוא לא דמות נייטרלית (מה שצרילך להיות לדעתי) אלא הוא מוכר כהרוג מלכות - ומקום מוכר לו בקודש הקודשים של הציונות.
העובדה שלא היתה מדינה יהודית לא מתירה"לקחת את החוק לידיים", ולנסות לפגוע חופשי בכל אחד מעם האויב. במיוחד כשמדובר בהרג חפים מפשע. מה זה משנה אם החוק האנגלי או העברי אוסר זאת. זה אסור לפי נורמות מוסריות אוניברסליות.
צ'רציל ורוזוולט- כאן היה גם שיקול רציני לסיום מלחמת עולם, ככה שאין הנדון דומה לראיה.

"לקיחת החוק לידיים" אינה מושג שקיים, כאשר יש מלחמת אזרחים בין שתי אוכלוסיות. אני יכול
לבשר לך שפעולות היחידה של וינגייט כללו הריגת בני ערובה, הריגת כל ערבי עשירי בכפרים של
פורעים, פיצוץ בתים על יושביהם וכד' - וזה לגיטימי לחלוטין, שכן המלחמה לא הוגבלה לצבא כנגד
צבא.
המושג של "חפים מפשע" לא קיים לגבי אוכלוסייה שהלוחמיה אינם סדירים ונתמכים ע"י עורף אזרחי,
כשם שאינו קיים לגבי תושבי דרזדן ב1945.

http://makorrishon.co.il/article.php?id=613

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2....92.D7.A0.D7.94

מסיבה זו, אני מניח, שלא הוכנס לרשימה יחד עם המוצאים להורג מאצ"ל, לח"י, ניל"י, "עסק הביש"
והמחתרת הציונית בעראק.
אגב, פרט פיקנטי הוא שיחד עם מאיר פיינשטיין נתפס ונידון למוות גם דניאל אזולאי, אלא שעונשו הומתק
ללא סיבה נראית לעין (באותה עת), והוא נשלח למאסר עולם, בעוד שפיינשטיין נשלח לתא הגרדום,
שם התאבד יחד עם ברזאני שעות לפני התלייה המתוכננת. כיום ידוע שאזולאי היה בעצם איש הש"י (שירות
הידיעות של ההגנה, ואביהם של המוסד/שב"כ/אמ"ן), והיה בעצם שתול בתוך האצ"ל.

ואיך זה השפיע על השלטונות. אגב, נראה לך חכם שהנדונים למוות סרבו לחתום על בקשות החנינה
[...] האם לא תבינו שבבקשות החנינה שלכם הנכם משפילים את כבודכם ואת כבוד עם ישראל כולו? הרי זו התרפסות בפני הרשות בנוסח הגלות. אנו הננו שבויים ואנו דורשים שיתייחסו אלינו כמו אל שבויים ...

איך אתה מבין את המושג "כבוד עם ישראל" ובמה היה כבוד העם נפגע אם הם היו נשארים בחיים?

אני אשתדל להביא את שמותיהם המדוייקים בימים הקרובים.
לגבי השאלה של בקשת חנינה: אני לא בעמדה מוסרית לשפוט אנשים כאלה שהלך הרוח שלהם היה
כזה שראה בעצם הבקשה לחנינה, הכרה בשלטון זר. אין לי ספק שעשו מה שעשו מטעמים
אלטרואיסטים לחלוטין, ולכן קטונתי מלמתוח עליהם ביקורת, הגם שמנקודת הזמן של היום, נראים
מעשיהם קיצוניים בהקשר של ההקרבה העצמית המוחלטת שהיו מוכנים לה.

עלה בחלקי להכיר את מי שהכין את התפוז הממולכד ברימון שאתו הם התאבדו. סא"ל (מיל) אלעיזר בן עמי.