כעת, לאחר שענני האבק והעשן שוקעים מעל הרס היישובים היהודים, גירוש יושביהם והפיכתם פליטים בתוך מדינתם במהלך ברוטאלי שהונהג על ידי משטר רקוב, מושחת, מסובך בפלילים, משוחד עד לשד עצמותיו,
מתחיל זמן חשבון הנפש. על פי מנהג המקום, יכה כל אחד קודם על חזה רעהו, לאחר שיסיים יעבור לרעהו הבא. על פי אילוצי הזמן, זמן חשבון הנפש המיידי יוגבל עד לאירוע הגדול הבא.

שחקני המחזה בחוות החיות של משפחת שרון, אינם נושאים את תגי הרוע או תגי הטוב על פי התייצבותם באחד הצדדים כי בעיקר, על פי אנושיותם בתוך מהומת האלוהים של החודשים האחרונים.
מאחר ואדם קרוב אצל עצמו ואצל עולמו האמיתי והוירטואלי, אני בוחר להתייחס אל מה שנעשה כאן בפורום.
בימים שלא כתיקונם, שהם מרבית הימים במדינת ישראל (ולכן אין טעם להזכיר ימים כתיקונם), ישנה החלוקה האוטומטית של ימין שמאל, טוב רע, שחור לבן, מידי פעם מישהו שובר את שבלונת החשיבה של עצמו ומפתיע את סביבתו הוירטואלית לזמן קצר.
כאשר מדובר באירוע קצר מועד, לא כל אחד יכול להגיב ולשטוח את משנתו מפאת קוצר הזמן ולפעמים מפאת קוצר הידיעה ועל כן לא תמיד ניתן לדעת את דעתו של כל אחד בכל נושא אבל ברמת סבירות מסויימת ניתן להמר עליה.
הרס ישובי גוש קטיף וגירוש היהודים משם, לא היו אירוע קצר מועד אלא אירוע מתמשך שהתפרש על פני חודשים ארוכים ולווה באינסוף אירועי משנה קצרים יותר. כל אחד קיבל את זמנו ואת אירועו על מנת לשפוך את מררתו, להטיל את ברכתו, לחלוק את שמחתו ולשתף בצערו.
מתוך סך המשתתפים כאן, היו אנשים שאיבדו את אנושיותם הבסיסית, האלמנטרית. איבדו או שמעולם לא היתה קיימת מעולם בלב האבן שלהם. לא עלה בידם, במשך תקופה ארוכה, להנפיק ולו מילת צער אחת על הרס עולמם של אלפי אנשים שחלקם, שכולים, יתומים, אלמנות.
היו כל כך הרבה אירועים וכל כך הרבה הזדמנויות להראות קצת אנושיות בסיסית, הכי בסיסית שיש. משהו שיאפשר להסתיר את השינאה הכל כך יוקדת. מסתבר שזו היתה משימה בלתי אפשרית עבור חלקינו.
אות קלון עבורם.

שאמר היום בגילוי לב שעל תושבי הגוש לבקש סליחה מעם ישראל
על שהתנתקו ממנו לפני שנים וחיו בבועה בתוך עצמם מבלי לנסות ולהפנים שהם חלק ממדינת ישראל.
היום הם משלמים את המחיר.
העם ברובו רואה בהם חבורה של נצלנים שישבו על ברזי המדינה ועל חשבון הוילות היפות שלהם שלא הוסיפו דבר לבטחונה , לחיזוקה ולשגשוגה של המדינה.
אין להאשים את משפחת שרון (כבר מראש אני מודיע שאני לא תומך במשפחה ויש לי בעייה רצינית עם כל נפוטיזם מכל סוג שהוא). המתיישבים או המתנחלים או המתנחבלים , הכל בעיני המסתכל , הוציאו את עצמם מכלל העם הזה ופשוטו כמשמעו - הם משלמים את המחיר הכבד כעת.

אין ספק שהם חיו בבועה. ,בועה רוחנית" בבועה הזו, חיה כל קהילה דתית שבונה לעצמה מסגרת חברתית תומכת וחמה שאינה קשורה למיקום אלא קשורה לאופי החיים הדתי. חיים לפי אידיאל, חוגגים ביחד, שמחים ביחד, מתאבלים ביחד. קהילות מהסיגנון הזה הן המתכונת לקהילות גדולות ובריאות יותר וקהילות גדולות ובריאות יותר הן חלק מהמתכונת לעם בריא נפשית.
את ה"בועה החומרית" שהיתה לתושבי נצרים, אני לא מאחל לאף אחד מתושבי תל אביב, התקפות טרור בלתי פוסקות, שגרת מלחמה קבועה, שום דבר נורמלי משיגרת החיים של שאר תושבי מדינת ישראל.
עבורו זו בועה "טובה", למרות שהחיים שם בעיני החילוני הממוצע וגם לא מעט מהדתיים הם על גבול הבלתי אפשרי, זו בועה טובה כי הוא מאמין וחי על פי ערכים. הוא לא התכוון לבועה חומרית למרות שזה מה שאתה באופן טבעי מסיק מדבריו על פי סולם הערכים האישי שלך.
"הוילות היפות" הן טיעון דמגוגי נחות וחלק ממערכת ההסתה ושטיפת המוח שמעבירים לך ואתה מעביר לאחרים. את ה"וילות" היפות שלהם יכול כל תל אביבי עם דירת שני חדרים לבנות בעצמו בכל אחד מיישובי הנגב. האם תלך לשם ? מבחינה זו, כל יישובי הנגב, חיים בבועה, מה ההבדל?

אין ספק שהם משלמים מחיר כבד אבל השינאה שמופנית אליהם, השימחה לאיד וחוסר היכולת להזדהות עם הכאב שלהם ברמה האנושית הכי בסיסית שיש, מעוררים תחושת קבס.