 |
19-08-2005, 07:37
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 07.09.02
הודעות: 17,302
|
|
|
פינוי מאונס מרצון
חמי אבנרי
כמה צירופים ממכבסת המילים של גוש קטיף.
פינוי מרצון
רבות מדובר בימים האחרונים על שלב ה"פינוי מרצון". בתקשורת מדווחים על משפחות ראשונות של מתנחלים שהקדימו והתפנו "מרצון", וגם שרון קרא למתנחלים למלא אחר החוק ולהתפנות "מרצון". מנגד, תומכי התנתקות אחדים תוהים ומיתממים, מה הבעיה הגדולה בפינוי? הרי בכל יום שאנשים עוברים בית. אלו ואלו מטשטשים את ההבחנה בין מעשה מרצון למעשה מאונס.
אנשים רבים שותקים מיוזמתם - האם הדבר מצדיק סתימת פיות על-ידי השלטון? לא מעט אנשים מתאבדים מרצונם - האם הדבר מצדיק הריגתם בידי אחרים? אנשים מסכימים לקיים יחסי מין בהסכמה - האם הדבר מתיר אונס? על כן, אל נדבר על פינוי מ"רצון". אכן, לשלטון יש כוח, ובמקרים מתאימים יש לו גם הרשות להפעילו. אך אין לרשויות השלטון לא רשות ולא כוח למחוק את ההתנגדות, להפוך את המחאה להסכמה, את האונס לרצון. כפיה היא כפיה היא כפיה.
השלטון מעוניין והתקשורת מעודדת כי יתקיים בתושבי גוש קטיף הרעיון: כופים אותו עד שיאמר רוצה אני. הדבר יהיה הרבה יותר נעים ונוח. פיתויים מוצעים ואיומים מופרחים, ותכליתם להביא את העקשנים לומר, בעצם אנחנו רוצים לצאת. אבל המתישבים מסרבים להיכנע. כל שנותר להם הוא להגן על כבודם והאוטונומיה של רצונם. לשמור על זכותם לומר: הרצון שלנו הוא להישאר. אולי תצליחו להוציא אותנו, אבל לא לשנות את הרצון.
הפור נפל
כתבי שטח ומראיינים באולפן שואלים בתמיהה מתיישבים בגוש קטיף: האם אינכם מבינים שהפור נפל? מה עוד יכול לקרות? כדאי לעיין במקורו של ביטוי זה - הפור שהטיל המן הרשע להשמיד את היהודים (אסתר ט', כ"ד). אותם מראיינים, שמחו כנגד שימוש בדימויים וביטויים חריפים ופוגעניים מהקשר השואה, נמצאו - בתום לב או בבורות - משווים את גזירת ההתנתקות לגזירתו של הרשע ההסטורי. וידוע סופו של הסיפור: הצורר נתלה ולימים ההם קראו פורים, על שם הפור. ואם הביטוי "הפור נפל" מזכיר דווקא את חג הפורים, אל ייפלא שהמתיישבים נוהגים כמרדכי היהודי אשר לא יכרע ולא ישתחווה, מתפללים ומצפים לנס של "ונהפוך הוא", ו"ליהודים היתה אורה ושמחה".
התנתקות תחת אש
"לא תהיה התנתקות תחת אש", הצהיר ראש הממשלה. פשטות הדברים כפי שהובנה לכל שומע היתה כי אם תהיה אש - לא תהיה התנתקות. בא הפרשן היצירתי שרון והבהיר: אם תהיה אש - נטפל בה. ההתנתקות תבוצע, אך נדאג שלא תהא אש. אבל גם שליט חזק כשרון אינו שולט על האש. לכל היותר הוא יכול להגיב לאש, אך לא למנוע אותה. אפשר לערוך התנתקות שלא בהסכמה, אך אין התנתקות חד-צדדית. תמיד ישנו צד שני, והוא פועל בשטח ויש לו ראיה ופרשנות של המציאות.
בין כך ובין כך התכוון שרון שההתנתקות לא תתבצע על הקרקע כאשר מעליה ניתחת אש מלמעלה. "התנתקות תחת (=למטה מ..., under) אש". אלא שבין אם תהיה אש בעת הפינוי ובין אם לא, ההתנתקות תהיה תחת (=תמורת, in exchange for) אש. במקום "עין תחת עין" קיבלנו "נסיגה תחת אש". שטחים תמורת טרור. הם יורים ואנחנו יוצאים. כך רואה זאת הצד השני, וקשה לומר שמדובר בפרשנות רחוקה.
אנשים עוברים דירה כל הזמן
נכון, בני אדם הם בני תמותה ובני תזוזה. אנשים עוברים בתים. לעתים מרצון, לעתים בשל אילוצים של עבודה, משפחה וכיו"ב. הם עוזבים את המקום, אך המקום נשאר. אדם העוזב את נוף מולדתו, יודע כי בעתיד יוכל לחזור בעצמו, עם בן זוגו, ילדיו ונכדיו ולהראות להם: "כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדי, כאן בניתי את ביתי בשתי ידי". הוא נפרד מהמקום אך מסרב להתנתק מעברו וזכרונותיו.
אלא שבגוש קטיף, הבולדוזר יהרוס הכל. ימחה כל זכר. ימחק את טביעות האצבעות. יפרמט את הדיסקט. יגשים את חלום הגויים: "ולא ייזכר שם ישראל עוד". לכן, לא מדובר בפינוי; המעשה הוא חורבן. לא רק האנשים מועברים על כרחם; המקום עצמו נידון לכליה. הבתים, הגנים, מבני הציבור, בתי הכנסת ואפילו בתי הקברות. לא תיוותר אחוזת עולם ואף לא אחוזת קבר. אי אפשר יהיה לחזור לביקור, לא יישאר שריד ולא מזכרת. לא רק החלום לעתיד יעוף, ולא רק ההווה יקפא. כאן גם העבר יימחק. סביבת גוש קטיף - היה לא תהיה.
זו הגזירה וזו הכוונה. מולה עומדים בני אדם המבקשים לשמור על כבודם, להותיר בגיאוגרפיה ולו משהו מהביוגרפיה האישית והקהילתית שלהם. לא למחוק את הכל, לא להשמיד כל שריד, לא להרוס עד היסוד. שיישאר לפחות משהו מכל הדם והיזע, המסירות, האמונה, החלום והתקווה.
חמי אבנרי, תושב אלון שבות, דוקטורנט למשפט חוקתי באוניבסיטת חיפה ועמית מחקר במכון שוורץ / בית מורשה בירושלים.
(16.08.05, 09:37)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3127967,00.html
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
