21-11-2004, 15:13
|
|
|
חבר מתאריך: 09.11.04
הודעות: 110
|
|
האהבה - כל הסיפור שלי
בכיתה יא' הכרתי מישהי ממש חמודה והתחלנו לדבר באי סי קיו, בבית ספר, בטלפון ומאוד התיידדנו. התברר לי שהיא הבן אדם הכי מקסים שיכולתי לפגוש אי פעם ובאופן טיבעי התאהבתי בה. היו לי הרבה סימני שאלה כאן בקשר להרחבת הקשר שלנו. לא ידעתי אם לדבר איתה על זה, מה להגיד לה וכו'... הרבה מהשאלות, שאלתי כאן, בפורום, ותמיד קיבלתי תמיכה. תודה!
הייתי מאוהב בה בטירוף, כל הזמן הייתי חושב עליה. אחרי חצי שנה שאנחנו ידידים טובים וכבר מדברים על הכל, היו לנו הרבה שיחות מעניינות ומרתקות, החלטתי שאני הולך לדבר איתה על הרגשות שיש לי כלפיה. הרגשתי שגם לה יש רגשות כלפי ולכן החלטתי שהגיע הזמן שאגיד משהו בנושא. ביום שהגעתי להחלטה הזו, תכננתי ביום שלמחרת לדבר איתה על זה.
אבל... אבל למזלי הרע, עוד באותו הערב התברר לי שיש לה חבר.שבמקרה אני גם מכיר אותו, אירוניה...
היא לא אמרה לי כלום על זה ולפי מה שהבנתי הוא חבר שלה רק כמה ימים בינתיים.
אני הרגשתי את ההחמצה של החיים שלי. באותו יום הייתי מבואס כמו שלא הייתי מבואס בחיים שלי, לא האמנתי למשמע אוזניי כששמעתי את זה. לקחו לי שבועיים בערך עד שהתגברתי על עיקר ההחמצה הזו אבל לקחו לי יותר משבועיים לאבד כל רגש אהבה של יותר מידידה טובה כלפיה.
אני כמובן לא כעסתי עליה או משהו כזה כי זה הכל עניין של מזל. הוקדמתי בכמה ימים, כניראה.
החלטתי שהיא תהיה רק ידידה שלי וזהו. ידידה הכי טובה.. כי לא שכחתי את מה שהיה לנו לפני. הייתי חייב להגיע לידי החלטה זו כי אחרת לא הייתי יכול להמשיך לחיות עם רגש ההחמצה הזה,
חייבים להתגבר.
כל משך הזמן שהם היו חברים, הקשר ביני לבינה, ירד קצת. הגיוני... יש לה חבר אז זה דיי ברור שזה לא יהיה כמו לפני. כמובן שכל משך הזמן שהם היו חברים אני המשכתי לשמור איתה קשר כרגיל, זה לא אמור לשנות את הקשר הידידותי בינינו.
בתחילת יב', היא אמרה לי שהם נפרדו. זמן מה אח"כ היא אמרה לי שבאותו הזמן שאני הייתי מאוהב בה (היא לא ידעה את זה) היא הייתה מאוהבת בי. אירוניה... אה?!
אני הרגשתי שיש לה רגשות כלפי.
אני מאמין שהיא סיפרה לי את זה כי היא רצתה, כניראה, בקשר איתי. בקשר של יותר מידיד טוב, עכשיו. בגלל ההחמצה שהרגשתי ותהליך ההתגברות שעברתי... לא יכולתי לאהוב אותה יותר מידידה. אולי הייתי יכול אחרי תהליך מחודש של לחשוב על קשר רציני איתה.
בכל אופן, היא שאלה אותי אם היו לי רגשות אליה בעבר, ואמרתי לה שהיו לי בהתחלה אבל בסופו של דבר נטתי להאמין שלא יצא מזה משהו ושאני אשאר רק ידיד שלה.
היא, כניראה, הבינה שלא יצא מזה משהו עכשיו למרות שהיא לא שאלה אותי שום דבר ישירות ואני לא נתתי לה שום תשובה ישירה כי לא הייתי שאלה ישירה.
אני לא רציתי להגיד לה את האמת כי לא רציתי שהיא תרגיש כאילו היא אשמה במשהו, ושגם היא תרגיש החמצה כמו שאני הרגשתי.
מאז השיחה הזו הקשר בינינו התרופף קצת. כבר אין לנו שיחות בבית ספר כמו פעם, לא שיחות בטלפון, לאי סי קיו היא כמעט ולא מתחברת. בקושי אומרים "שלום" אחד לשני בבוקר. מידי פעם מדברים קצת אבל זה עדיין לא כמו שהיה פעם. בקיצור הקשר התדרדר.
חבל לי כי אני עדיין אוהב אותה. בתור ידידה. היא הידידה הכי טובה שלי ויש לי רגשות אליה אפילו כבר יותר מידידה, אלא כחברה טובה (אני מתכוון לא מבחינה רומנטית).
עכשיו, מה כדאי לי לעשות??
להגיד לה שאני רוצה לתפוס איתה שיחה הכי רצינית שבעולם ולספר לה את כל הסיפור פעם אחת ולתמיד מבלי ללכת סחור סחור?
או פשוט לוותר? לתת לקשר להישאר כמו שהוא ולאן שהוא ילך, שילך? אני ממש לא הייתי רוצה באופציה זו כי אני לא יכול לשכוח את מה שהיה לנו בתור ידידים טובים.
כבר עברו חודשיים מאז היא גילתה לי שהיו לה רגשות אליי.
מצטער על המגילה הארוכה.
הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתכם ואת עצותיכם.
אם אתם ממליצים לי לתפוס איתה שיחה ולדבר איתה על הכל, איך הייתם ממליצים לי להגיד לה את זה? כאילו חודשיים לא אמרתי לה כלום, אז מה הסיבה שאני אומר לה את זה עכשיו?
איך להתחיל את השיחה שלנו בנושא?
תודה רבה חבר'ה על התמיכה שלכם במשך כל הזמן הזה. באמת תודה רבה.
אני מאוד מעריך את זה.
_____________________________________
"My aim is to put down on paper what I see and what I feel in the best and simplest way."
--- Ernest Hemingway ---
|