בנימין נתניהו, שר האוצר, סליחה, ראש הממשלה לשעבר, עומד להכריז היום על מועמדותו לראשות הממשלה. למה עכשיו? זה ברור. לדעתו, זה העיתוי המתאים לרכוב על רוחות הנקמה הנושבות נגד ההתנתקות בקרב קיצוני הימין.

מה שאי אפשר לדעת זה, אם ברגע האחרון הוא לא יתחרט. כאיש קוניונקטורלי שמרכזיות עצמו בעיניו היא העיקר, הכל אפשרי. כשממשלת אהוד ברק נפלה צץ פתאום נתניהו, שנטש את מפלגתו על חובותיה, או כהגדרת בכיר בליכוד "השאיר אותנו עם כל הקקי וברח לעסקים פרטיים", והודיע על מועמדותו לראשות הממשלה. אך באותה מהירות שבה הגיע מקריפטון הסיר את מועמדותו כשגילה שאריאל שרון יתמודד בבבחירות ישירות. אבל נתניהו אומר שלמד משגיאותיו. שהוא השתנה.

כראש ממשלה שנבחר אחרי רצח רבין, בעקבות מערכת הסתה שגם ביבי כיכב בה, התגלה ככישלון מוחלט. אף שהחב"דניקים פעלו למענו בסיסמה ביבי טוב ליהודים ממשלת שתי הקדנציות שהבטיח קרסה כעבור כשלוש שנים בבושת פנים. בנאום ההכתרה שלו התחייב להביא שלום אמת. הוא אף פנה ישירות לרשות הפלשתינית - ולדבר הוא יודע - ואמר להם, שהוא מוכן לשותפות ושכנות טובה. בפועל הוא קבר את הסכם אוסלו, גרם לשפך דם בפרשת המנהרה ("סלע קיומנו"), הביא להחזרת השייח יאסין לעזה ולחיזוק החמאס.

למרות הוויתור המאולץ שלו בחברון ולחיצת היד החמה עם ערפאת לא הגשים מלה מנאום השלום שלו. בניגוד להתרברבותו, היו בזמנו מאות אירועי טרור, וגם פיגועים, בהם קפה אפרופו ושוק מחנה יהודה.

עוד נקודה שחורה בכהונתו היתה ניסיונו לקומם את הקונגרס נגד הנשיא. לא ברור למה חתר לעימות עם הממשל, אך הוא הגיע לשלב שבו נחשב בעיני הממשל לשקרן מועד. בשלב הסופי ביל קלינטון סירב לדבר עמו, לא פנים אל פנים ולא בטלפון. אבל ביבי עשה נפשות בשיחות עם עיתונאים והסביר, שהלקח נלמד והוא השתנה.

סיסמת הבחירות של נתניהו, "מנהיג חזק לעם חזק", חשפה באמת עם חזק, אך מנהיג חלש ובעייתי. סגנון שלטונו סיבך אותו בפרשת הניסיון למנות יועץ משפטי "משלנו", שנחלץ ממנה בשן ועין בזכות יכולת הפלפול של אליקים רובינשטיין. הוא יצר אווירה שחצנית ועכורה ביחסים בין מפלגת העבודה לבין עדות המזרח, בין ה"אליטות", שבממשלה זו ריפד אותן יפה דווקא כשר האוצר, לבין מיעוטי האמצעים, שטינתם ל"מערך" היתה מושרשת בהם מימים ימימה.

הוא זרה שנאה בין-דתית ובין-עדתית. זוכרים את הלחישה באוזנו של הרב כדורי, ש"השמאל הם לא יהודים"? הוא פגע בנורמות של חברות, יושר, אמת וערכים בפוליטיקה. יצחק שמיר כינה אותו "מלאך חבלה". דוד מגן אמר עליו, שהוא "תאונה פוליטית". במקום לפעול לפיוס לאומי מלך הבאסטות הסית איש ברעהו. אך נתניהו אומר עתה שהוא השתנה ומצפה מהציבור שייתן בו אמון.

בעייתו העיקרית כראש ממשלה היתה בעיה של אופי. חוט שדרה רופף, אופורטוניסט, נוטה לפניקה (ראו פרשת הקלטת), חסר יכולת לעמוד בלחצים ולהבחין בין עיקר לטפל. עובדה, שהצביע בכנסת בעד ההתנתקות אחרי שניסיון הפוטש שלו קרס. למרות התנגדותו להתנתקות הוא היה בפועל שותף למהלך כולו בתוקף חוק האחריות הקולקטיווית.

במקום להתפטר מהממשלה מלכתחילה ולהוביל מהלך נגד היוזמה הוא התפטר כשהעניין הושלם. כנראה כדי לרכוב על זעם הנצים ולעמוד בראש המערכה נגד פינוי הגדה. אצל נתניהו הסגנון והפסאדה הם חזות הכל. לא ברור, איך יעמוד במהלך זה נגד העולם שנוטה חסד ואהדה לישראל. איך ירכוש את לבו של רוב ציבור המצביעים התומך בוויתורים תמורת שלום? באמירתו הידועה "ייתנו יקבלו"?

נתניהו, כדבריו, למד את הלקחים. אך גם בציבור למדו את הלקחים ועיקרם, שאופי לא משתנה. ביבי עכשיו, יותר מאי פעם, לא טוב ליהודים.

כתב יואל מרקוס

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...0&itemNo=618740

ווביבי עם מפלגתו גרועים ביותר ליהודים.(המרכז = המאפיה) ולא שיש אלטרנטיבה.
ביבי הוא דמגוג והוא טוב בזה.
עם הייתי מקים ממשלה כמו שאני רוצה אז ביבי היה מתמנה אצלי כשר ההסברה והתעמולה.
זה התפקיד היחידי שהוא יכול להועיל ולתרום.

ביבי למשרד הסברה ותעמולה.

ביבי מדבר על שחיתות אצל שרון בלי מצמוץ אבל צריך לזכור שהוא היה ראש הממשלה המכהן הראשון שנחקר בהזהרה 4 פעמים.
ביבי מדבר על התגברות הטרור אבל צריך להזכיר שהוא כראש ממשלה שחרר מהכלא את אחמד יאסין.
ביבי בתקופה שלו כראש ממשלה החזיר את חברון
וביבי בתקופה שלו כראש ממשלה הכניס את המוסד לשפל שלא ידעו כמותו וכמעט פגע בהסכם השלום עם ירדן

מפא"י לא נטשה אף שטח.(עובדה הסטורית)

שר החקלאות

-----------------------------
S e g m a n y

הצהרותיו ימין שבימין ופעולותיו השמאל של השמאל.

הוא לחיץ ולא ימרא פי האמריקאים וכל דרישה שלהם, ימלא מבלי להניע עפעף ולהתוכח.

בבי יביא שלום - חבל שזה יהיה בגבולות 1967 אולי אפילו עם מינוס מסויים.