במיקרה, ההיסטוריה נתנה לנו הזדמנות מסוימת לבחון את ההצעה שלך.
אחרי 2006 היו דיבורים על "דוקטרינת הדאחיה", כלומר- massive retaliation בנשק קונבנציונלי נגד ארגון שיתקוף את עורף ישראל.
האלוף גדי אייזנקוט אמר:
היה ברור שהכוונה לא רק לחיזבאללה אלא גם לחמאס, סוריה וכו'.
- האם ההרתעה (האמינה- שהרי בוצעה ב-2006) עבדה?
לא- החמאס גרר את ישראל ל-"עופרת יצוקה".
ראשית - האלוף איינזקוט או כל מי שדיבר על דוקטרינת הדאחיה עשה זאת בצורה מגושמת, לתקשורת הישראלית. זה שהוא צוטט בחו"ל וגולדסטון ימ"ש השתמש בזה -זבשנ"ו. אבל ככה לא עובדים. זה הפוך ממה שאני הקטן סבור שצריך היה לעשות !
אני דיברתי על
1. דיברתי על השמעת איום אמין. משמע: ראש הממשלה ושר הבטחון, הם ולא אחרים, צריכים להשמיע את האיום הזה, מעל בימת הכנסת, לא פחות. כמו שדוד לוי עשה פעם בפאתוס (זוכר? אחרי הנסיגה).
2. דיברתי על השמעת האיום הזה בפורומים בינלאומיים רשמיים - או"ם, מועה"ב, האג, ממשלות זרות.
זה צריך להיות בכתב. רשמית. חד וחלק.
"אם גורם עוין או מדינה כלשהי יירו טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראלית - ישראל שומרת לעצמה הזכות לכבוש כל שטח ממנו נורים טילים או שהיא סבורה שחיוני לבטחונה. ישראל שומרת לעצמה הזכות לגרש זמנית את אוכלוסיית השטח הנכבש עד לחתימת הסכם שלום ; שטח זה יוחזר רק בתנאי חתימת סכם שלום מלא, מגובה בערבות בינלאומית אמינה, פירוק נשק האויב לשביעות רצונה של ישראל; ופירוז עמוק של כל השטח ממנו נשקף על ישראל איום".
ולזה יש משקל שונה לגמרי. כאשר ראש הממשלה הישראלית משמיע איום כזה, ללא כחל וסרק, loud and clear כמו שאומרים , יש לזה משקל ומשמעות שונים לגמרי מאשר דבריו של אלוף כזה או אחר, עם כל הכבוד, שהיום הוא כאן ומחר הוא שם, ושניתן להתכחש לדבריו.
כאשר האיום מושמע מבעוד מועד, זה לא איום - זאת אסטרטגיה צבאית מדינית. זה מנוף מדיני דיפלומטי רב עוצמה. המדיניות היא המשכה של המלחמה במקרה הזה אם לעשות פראפרזה. עצם השמעת האיום בצורה ועל ידי מי שהושמע - הופכת אותו לאסטרטגיה מדינית צבאית שכל מי שעיויו בראשו חייב להתחשב בה ולהביא אותה בחשבון בשיקוליו !
אלו לא מילים ריקות - אלא התחייבות. מדיניות שמאלצת מדינות וארגונים לנקוט עמדה מבעוד מועד.
מדינות למשל תוכלנה להשתמש בזה כמנוף ללחצים על מדינות עוינות לישראל. ובמקרה הצורך - כצידוק למכות שישראל תנחית על אויביה, בבחינת "אמרנו לכם, הזהרנו אתכם".
אף אחד לא יוכל לטעון שהופתע; שישראל משתמשת בכוח לא מידתי או סביר; וכו'. ואם יטענו - הטיעון יהיה חלש. הם הוזהרו. ואם ההחלטה לפתוח באש היתה שלהם או שהם עברו קו אדום ישראלי שהיה ברור להם שיוביל לפתיחה ישראלית באש כגון הכנסת מערכות נשק שוברות שוויון וכו'.
לשאלה מי פתח באש, מי יצר את הפרובוקציה שהובילה לפתיחה באש יש חשיבות עצומה בדיפלומטיה הבינלאומית.
למעשה, איום ישראלי במתכונת שאני מציע יוביל לפתיחת מערכה דיפלומטית, מלחמה קרה ומלחמת מילים - מבלי שתיירה ירייה אחת. התוצאה תהיה חידוד קווי המגע ונקודות המחלוקת - ושלילת התואנות הקבועות המופנות נגד ישראל (תגובה בלתי מידתית, פתיחה באש ראשונה, וכו').
- האם הדיבור הגלוי על כוונה כזו נתן לגיטימציה לפעולה דומה?
לא-
גולדסטון השתמש בציטוט הזה עצמו בדו"ח שלו כדי להראות כוונה לפשע מלחמה, אף שבעזה
לא נמחקו רבעים שלמים מהאוויר!!
גולדסטון היה כותב את מה שכתב גם אם היו נהרגים בעזה 100 פלשתינים.
וגם אם היו נהרגים 10,000. זה היינו הך.
לפיכך גולדסטון אינו שיקול כאן. ההיפך! תמיד אפשר יהיה לבוא ולטעון: הזהרנו, התרענו - האויב זלזל, ולכן נענש.
מכאן אני מסיק שאיום מקדים בהגליה וסיפוח שטחים לא יהיה מרתיע [1], ורק יזיק- בסכסוך עתידי, גם אם האויב לא יירה הרבה על העורף ואנחנו לא נספח שום שטח, נואשם בהרס בתים ובהגליה "כפי שאלוף שלכם פירסם מראש".
לא דיברתי על סיפוח - אלא על כיבוש שטחים מהם נורים טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראלית!
כיבוש - במובן של כיבוש רמת הגולן 67'. הריסת ישובים אזרחיים וגירוש האוכלוסיה. זה ימנע גרילה - וייתן לנו מנוף לחץ אדיר על האויב.
ובכדי למנוע מראש תסריט כמו 242/338 - יש להכריז מראש, בצורה אמינה, ולהפקיד זאת בידי האו"ם וממשלות זרות, כי ישראל תחזיר את השטח שנכבש אחרי חתימת הסכם שלום, מגובה בערבויות בינלאומיות מוצקות, שיבטיח את בטחונה, וה כולל פירוז עמוק למשל של דרום לבנון, ופירוק נשק עוד לפני החזרת השטח. עד שלא נראה 40,000 רשק"ים ואי אילו טונות של מטענים מפורקים - לא יוחזר השטח.
הפואנטה שאת זה יש להכריז מראש. זה צריך להיות מונח בגלוי על השולחן.
[1] נאמר, פרט למתאר "מלחמת העצמאות", בו ישראל נמצאת בסכנה קיומית; מתאר נגדו אמורה להיות לנו הרתעה אחרת.