היום חל יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, כוחות הבטחון ונפגעי פעולות איבה.

באשכול זה אתם מוזמנים לספר סיפורים אישיים, על מכרים שנפלו במערכות ישראל ולהדליק נר לזיכרם.

אנו מבקשים מכל גולשי הפורום לכבד את היום הזה ולהתנהג בהתאם.

עצור ופרוש הוא אחי יעקב, אבל בהתבקעו, על מררתו נשפכת: "זה שהם לא סיפרו לי איך הוא נהרג, זה שהייתי צריך לחקור ולבדוק ולגלות בעצמי, זה עוד מילא. אבל הניסוח הזה, ה'נפל במילוי תפקידו' הזה, זה מה שמשגע אותי."
יד ביד עמדנו אצל המצבה וגדם אצבעו של אחי בוער בידי. "נפל במילוי תפקידו," אמר בבוז מר. "כמו פקיד שהתחלק על שלולית של תה במשרד. גם הוא נפל במילוי תפקידו, לא?"
ואחר-כך, בקול נמוך יותר, הוסיף: "ולא במילוי תפקידו הוא נפל. הוא נפל במילוי תפקידם. בגלל כמה קצינים מטומטמים שלא ידעו איך להוציא חוליות לשטח, ובגלל
כמה חיילים היסטריים שקודם ירו בו ואחר-כך לא הצליחו למצא אותו עד שנגמר לו כל הדם. אז עכשיו הם אומרים לי שזה לא משנה, שכל מי שנהרג הוא חלל. לא משנה אם בקרב או באימונים או בתאונה. אני לא צריך אותם ואת החגיגות שלהם! אני לא בעסק שלהם ואני לא מתכוון לשחק את המשחקים שלהם. לא רוצה את האנדרטות שלהם ואני לא אתן לאף אחד להשתלט לי על החיים!
"אתה יודע כמה ימי זיכרון יש למשפחה כזאת בשנה? יום הזיכרון של המדינה, ויום הזיכרון של החטיבה, ויום הזיכרון של היחידה, ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר, שלא נשתעמם אפילו רגע. והימי זיכרון שלי, מה איתם? היום שהוא נולד, והיום שהוא נפל, והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה? ומה עם רגע זיכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא נפל ממנו כשהיה בן שש? והדקה דומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו שלמד איתו בכתה אחת, ושניית זיכרון בגלל מישהו בלונדיני כמוהו? והמקומות? כמה שזה נדוש וכמה שזה נורא. זה לא רק הקבר, זה גם האנדרטה של הכפר, והאנדרטה של החטיבה, והאנדרטה של הפיקוד, וגלעד פה, וגלעד שם והלוח זיכרון בבית הספר. וחוץ מזה יש את המקום ששם הוא נהרג, שבארץ הזאת זה אף פעם לא רחוק יותר מדי מהבית, והמקום שלו ליד השולחן, וכשעורכים את השולחן אתה תמיד חושב אם לשים גם את הצלחת שלו. וכששואלים אותך במשרד ממשלתי כמה ילדים יש לך? מה לענות? שניים או שלושה?"

מתוך הספר עשיו של מאיר שלו, תודה לזיו פרי (fat fish) על ההקלדה

לריכוז מידע על אירועי יום הזיכרון בישובים השונים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני מתגעגע.מתגעגע לפגישות אז ליד בית שאן,לכול הימים העליזים שבהם זרקנו בקבוקים על פושעי השרוכים.מתגעגע לימים שהלכנו ביחד,שם מאחורי העץ הזה בפארק ליד בלומפילד,שתמיד עקפנו אותו מחשש לנאחס.אתה הובלתי אותי..ההיתי יותר צעיר ממך,אבל אתה ההית החבר הכי טוב שלי.גדלנו בשער 5 ביחד,אתה הכנסתי אותי לזה.ואני לא שוכח איך הכרת לי את כול השער.
אני לא שוכח איך הכרנו בעמותה אז,אני בסך הכול בחור צנום גבוה ורזה,ואתה..חזק,שרירי,מוצק,פשוט בטון.אבל מאחורי הגוף הזה..איזה לב היה לך,ארז.אחחח..איזה לב.תמיד מתחשב,תמיד עוזר,הראשון שנזכר בזה שיש למישהו צרה.פשוט בן אדם מושלם.אתה הבן אדם הכי מדהים שיצא לי להכיר,ארז.אני לא אומר את זה כי זה סתם מכובד,אני אומר את זה כי זה פשוט ככה.וכמובן התגייסת,איך לא-הכי מובחר שיש,הכי קרבי שיש..הקומנדו הימי.לא היה לי ספק בכלל שתסיים את המסלול-לא בגלל החוזק הפיזי-אלא בגלל הלב הרחב,הרצון לעזור-תמיד,גם כשהכי חרא-,והיכולת הזו לשים יד על הגב ולדחוף.פשוט לדחוף.לא שכחנו אותך ארז ,ולא נשכח אף פעם..אז היום הפועל קצת מקרטעת,אבל אני בטוח שאתה נותן חיוך קטן מלמעלה,שם בין מלאכים-איפה שאתה נמצא.מתגעגעים..
סמ"ר ארז אשכנזי ז"ל,נפל ב2003 בפעולה בעזה.
הסיירת כמובן לא שוכחת את עידו שפירא שנפל בג'נין לפני שנה,את מורן כהן שנפל במלחמה האחרונה,ואת ערן זולדן ז"ל שנהרג בתאונה,ועוד רבים נוספים.
תהיו בלבנו תמיד כולכם חברה,חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה,לא שכחנו אף אחד ממכם-נקווה לעתיד טוב יותר.

היינו זוג יונים תמימים ובישניים
חלמנו אז על בית עם גינה וילד
פתאום הכל נגמר הלב שלי נשבר
כשהבשורה הכי מרה דפקה בדלת

נשבענו אמונים שנאהב לעולמים
כל יום חיכיתי שתשוב
הלכת לצבא ואיתך האהבה עכשיו קשה לי ועצוב
אתה שאהבת לא תשוב לעד
אתה למעלה ואני לבד

הזמן חולף לאט בתוך העצב שט
בלילות אני בוכה ולא נרדמת
ובתמונה ממול חייל משמר הגבול
מביט אלי באהבה המיותמת

לפני הגיוס שלו בעת ביקור בניו יורק עם אבא ינון איש יקר שגם אחיו נפל באחת המלחמות

בפעם האחרונה שאבא ינון הגיע לניו יורק לא היה לי אומץ להסכל לו בעינים וינון סיפר על

ארז היה קשה לעצור את הדמעות.

וזאת המדבקה של השייטת ארז ז"ל נתן מתנה לחבר.

http://www.banim.org/

הראשון שהכרתי היה אלמוג קליין ז"ל מן המושב שלי. הוא נהרג במוצב 'דלעת' ביום שבת בבוקר, ה 29 באוקטובר 1994. היה רק בן 21. הוא נהרג בהתקפת מוצב, מרסיס של מרגמה. (http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514137 ). למחרת כל המושב נסע להלוויה שהייתה הכי עצובה בחיים שלי.

בטירונות לקחו אותנו יום אחד להיות משמר כבוד בהלוויה של הלל רוזנר ז"ל. גם הוא נהרג ב'דלעת' והאמת היא שבכלל לא הכרתי אותו. הוא נהרג עם עוד שני גששים כשעלו על מטען וחטפו פצמ"רים בפעילות מבצעית ליד המוצב (http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514336 ). זו הייתה הפעם הראשונה שלי כחייל בהלוויה צבאית. ההורים שלו דתיים ובקשו לקבור אותו עוד באותו הלילה. בצהריים תרגלנו ירי של חסרי קליע ואחרי שעה עם הרס"ר כבר היינו מתורגלים היטב.
ההלוויה הייתה בתל אביב ואני זוכר שעמדתי בשורה האחורית של משמר הכבוד ומישהו פשוט נשען לי על הגב ולא הפסיק לבכות כל ההלוויה. זה היה יום לפני יום הולדת 19 שלי.

באמצע 1996 הוצבתי בפלחה"ן נח"ל, זה היה זמן קצר אחרי ההיתקלות ב"עיקול בז", שוב פעם ליד דלעת. לא הכרתי את ההרוגים בהיתקלות: סגן ישי שכטר, סגן ליאור רמון, סמ"ר אשל אמיר בן משה, סמל יניב רואיימי וסמל עידן גבריאל זכרונם לברכה.
בארבעה בפברואר 1997 הייתי בתחילת קורס קצינים והודיעו שהייתה תאונה בצפון. אחרי שעה בערך כבר ידענו בדיוק את היקף האסון (חברה של אחד הצוערים שרתה בבור של פיקוד צפון). 73 הרוגים, עשרים מהם מפלחה"ן נחל. ראה תמונה המצורפת לעיל. הם היו במסוק בדרך ל 'דלעת'. שחררו אותנו ליומיים ללכת להלוויות ומרוב הלוויות לא ידעתי לאן ללכת. בסוף הלכתי לשתיים באזור הדרום: של נדב לישצינסקי ושל עידן מינקר.
לא הכרתי חלק גדול מהם. מאוחר יותר שרתו בפלוגה, אחיות, חברות וקרובי משפחה של ההרוגים. כך למשל, מיטל, אחות של יניב רואיימי הייתה ע. קמב"ץ ולירן, חברה של אבנר אלתר ז"ל, הייתה הסמב"צית.
לא רחוק מהבית של ההורים שלי, ליד קיבוץ נגבה, נמצאת גבעת תום ותומר על שם תומר קידר ותום כיתאין שגם הם נהרגו באסון המסוקים. המקום מאוד יפה ומומלץ לבקר שם אם אתם באיזור.

ב 7 בספטמבר 1997 נהרג ב'דלעת' סגן אבי בוק ז"ל מסביון (http://www.girlfriendsidf.org.il/he...ry_avi_book.htm ).
פצמ"ר פגע בתעלה בה עמד. התעלות בנויות בזיג זג כך שאם הפצמ"ר נופל חמישה מטרים ממך אין קו ישיר בינך ובין הרסיסים. אז יומיים יהיו לך צלצולים באוזניים אבל תישאר בחיים. לאבי לא היה מזל והפצמ"ר נפל ממש עליו. אני הייתי אז קצין של צוות טירונים. אני מתבייש לומר שאני לא מצליח לזכור אם נסענו להלוויה. אני חושב שכן. כך או אחרת הלכתי לניחום אבלים וגיליתי שאימא שלו נפטרה מסרטן כמה שנים קודם לכן. אבי נהרג יומיים אחרי "אסון השייטת" ומצב הרוח הכללי במדינה היה ירוד.
חברה שלו לא שרתה בפלוגה. קראתי עליה פעם כתבה. עליה ועל עמותה למען חברות של חיילים שנהרגו בצבא. http://www.girlfriendsidf.org.il/index.htm . בהזדמנות אני ארחיב בנושא הזה של חברות של החללים. יצא לי להכיר מקרוב כמה בנות שהחבר שלהן נהרג (לאו דווקא בצבא).

עמית אסולין ואור כהן ז"ל נהרגו בלבנון (לא ב'דלעת') ב 26 ליוני 1998. הם עלו על מטען.
http://www.gal-ed.co.il/nachal/show...e=10&template=5
http://www.gal-ed.co.il/nachal/show...e=10&template=5
עמית היה איתי בצוות והיה מפקד צוות. אני הייתי אז הקמב"ץ. בערך שמונה שעות קודם לכן ליוויתי אותו לנקודת היציאה והבטחתי לו שלא ידאג וייחכו להם שניצלים חמים וצ'יפס טרי. התפקיד שלי במוצב פרג, מחוץ לגדר, ליד קריית שמונה, הסתכם בלהעיר את הטבח בזמן כדי שהאוכל יהיה מוכן בזמן ולנסוע עם הספארי לאסוף את הכוח. חוץ מזה הייתי אחראי לכתוב את סיכומי הפעילות כך שכתבתי לפחות חמש פעמים משפט בסגנון: "חזרנו עם אור ראשון, ראו אותנו, חשש שנקודת המארב נשרפה ומומלץ שלא לצאת לשם שוב".
היה כעס גדול בפלוגה אחרי שהם נהרגו.

ואחר כך קו בבופור (http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=299250 ) בלי הרוגים, תודה לאל. ובאפריל 99' יצאתי לאזרחות. בערך שנה אחר כך יצאנו מלבנון.

אמרתי אז לבן דוד שלי שהתגייס לגבעתי שהוא כבר לא יגיע ללבנון אבל שלא יצטער יותר מידי כי אכלנו שם הרבה חרא. ואז פרצה האינתיפדה השנייה והוא ניתקל וחטף אש פי מאה ממה שהצוות שלי חטף. וגם יצא לו לבקר בלבנון במלחמה האחרונה...

כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך" - הרבי מקוצק

הבלוג: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlo...rName=itaybraun
התמונות http://www.flickr.com/photos/itaybraun/sets

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/511625.jpg]
1987, סיגל רודריג, פרח יפה שנקטף טרם זמנו, והלך לבלי שוב - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511625


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/511980.jpg]
1988, עופר סטרינסקי, נפטר במהלך אימון שגרתי במהלך קורס הקצינים שלנו, ניסיתי עם החובשים להחיות אותו, נכשלנו והוא מת לי בידיים - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511980


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/511984.jpg]
1988, מוקי גורן, חברנו לאותו קורס קצינים, נהרג במהלך אימון לש"ב, כאשר היינו בהלוויה של עופר - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511984



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/511729.jpg]
1988, יוני ברנס, שאיתו העברתי חגים בריתוקים, נהרג בהיתקלות כשרסיס פגע לו במצחו - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511729




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/513041.jpg]
1990, פיני לוי, שכן ומיישב הארץ, נפל במהלך שירות מילואים כאשר מחבל חדר למוצב - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=513041


1998, תמיר רוזנפלד, חבר טוב שנפטר במהלך שירותו כלוחם מג"ב - http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=515159



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer/251101/154264/00_a.jpg]
2001 , אדם ווינשטיין הקטן, שנהרג בפיגוע במדרחוב בירושלים. למרבה הכאב אדם נולד בערב יום הזיכרון, והפך מאז מותו את הטקס לאישי הרבה יותר - http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1455,FF.html


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/516273.jpg]
2002, טירן ארזי, חברי לנשק שנהרג בג'נין במבצע "חומת מגן" כאשר כבר חשבנו שלנו, בגילנו, זה יותר לא יקרה - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516273


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/517409.jpg]
2007, והשנה במלחמת לבנון השנייה נוסף עוד חבר למשפחת חללי צה"ל - גלעד בלחסן, חבר טוב וגבר שבגברים - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=517409


יהיה זכרם ברוך, לא נשכח אתכם חברים.

! This is Sparta

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/516727.jpg]

גיא גמליאלי ז"ל

שעבר את נהר הירדן עם ציוד מלא על גופו רק בגלל שהקצין שלו אמר לו (והוא לא היה מסרב פקודה לקצין שהעריץ) ופשוט נסחף כמו אבן.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/304541/adi_a.jpg]

עדי אוסמן ז"ל

שהייתה לבדה בחדר במוצב ללא נשק כאשר המחבל רצח אותה והצליח לרצוח עוד חיילת וחייל שבא לנטרל אותו.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/516970.jpg]

נירצי לנדסמן ז"ל

שנהרג בתאונת דרכים אחרי הבילוי בחמישי בערב, הוא ישב מאחור ולא היה חגור, שתי האחרים שישבו מקדימה והיו חגורים ניצלו.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.rotem4ever.co.il/gallery/rotem/images/DCP_13.jpg]

רותם וינברגר ז"ל

נרצחה בפיגוע בצומת גהה עם עוד חיילת וחייל.



יהיה זכרם ברוך.

עברה עוד שנה, אבל הכאב עדיין מרגיש טרי על כל אחד ואחד מהם, ועדיין קשה להאמין שהם כבר לא פה.

הגלריה שלי בפליקר

השיר נכתב לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.לזכר כל אותם חיילים שנלחמו בשביל המדינה שלנו.
יהי זכרם ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה

השיר והקליפ נערכו נכתבו והוקלטו על ידי WhiTe DoG and Black-Z


לינק לשיר : http://www.freakbox.co.il/Shir_Lamalot_T.O.R.mp3
לינק לקליפ + הורדה : http://www.metacafe.co.il/watch/538108/shir_lamaalot
לינק לקליפ :

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לזכר אותם 22,000 חיילים.
יהי זכרם ברוך.

משהו חסר לי פה. מישהו. יותם, לאן נעלמת? התמונות שלך, כל כך נדירות וכל כך מעניינות, לימדו אותנו עוד קצת על מה שהיה שם מעבר לגדר. מהמילים שלך למדתי עוד קצת על הריחות והצלילים של המקומות האלה. יות, המילים שלך חסרות לנו.

אף פעם לא ידעתי שמרגלית צנעני כתבה שיר על השכול. אני שומע אותה שרה ברקע והתמונות שלך בילדות, ובביצפר, ובצבא, ועם הנוער שאותו חינכת ללכת בדרכך. מלח הארץ היית, בלי מרכאות ובלי ציניות. מורה ומחנך שהקדיש את חייו לגדל דור חדש של אנשים טובים, להנחיל להם ציונות במובן האמיתי של המילה. הדמעות לא מפסיקות - עוד סיגריה ועוד אחת, המילים יוצאות אבל החלל שהשארת לא נסתם. הוא לעולם לא ייסתם.

הייתי שם, אתה יודע. בערב הנורא ההוא. מאות אנשים מסביב, ילדים וזקנים וצעירים שכולם הכירו אותך ובאמת העריכו את כל מה שעשית. אלוהים יודע שעשר שנים לא בכיתי כמו בערב ההוא, כי איך אפשר להישאר אדיש כשארבע מאות איש עומדים מסביבך ולא מפסיקים לבכות. הערב בצפירה חשבתי עליך, והתגעגעתי לבנאדם שלא הכרתי.

באמת לא הכרנו מספיק. עשרים פעם תכננתי לקפוץ לעמק, לשבת איתך על קפה שחור מול השדות ולדבר על מה שהיה ולא נראה עוד. אבל אתה ראית עוד פעם - פעם אחת יותר מדי.
תנוח בשלום, גבר. נשתדל לשמור על מה שנשאר.

שמעתי בכי
מרחוק שמעתי בכי,
אחי אחי האם תדע
מאין בא, הגיע הנה.
לא חדל ביום בלילה,
אחי אחי ובביתי,
החריד שנתי, לא סר ממנה.
מתוך בדידות, מתוך שממה,
מרעב או מצמא.

בגינה, בכל פינה הוא,
אבי, אבי האם היה זה
קול חיה או קול של ילד.
בגגות דבק הבכי,
אמי, אמי, אמרי לי מי,
אמרי לי מי בוכה בדלת.
מתוך כאב, מתוך צמא,
ואימת המלחמה.

מרחוק שמעתי בכי,
שחזר ושב, סבב
במערב, העולם חרב.
מתוך עימות ואלימות,
מרחוק שמעתי בכי,
האם הלך אולי לכאן נשלח,
מן המזרח.
מתוך יתמות, סירוב למות.

מרחוק שמעתי בכי,
אחי, אחי האם זה סב,
האם זה אב, או בן יחיד הוא.
ונישא הקול ברוח,
אחי, אחי האם כוון האם הובן,
ימים יגידו.
מתוך כאב, מתוך צינה,
ואימת המלחמה.
המילים מאתר שירונט

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מילים: נתן יונתן
לחן: נחום הימן

אם תלך עכשיו, הכל עוד ישאר לי
קצף חרציות, שלהביות זהב
צפצפה כסופה, הלב שלי אומר לי
אם לומר שלום, אז בוא נאמר עכשיו.

אם תלך עכשיו, קולך מקצה הגשר
יצלצל אלי כואב ומאוהב
ילטף פני באצבעות של גשם
כנגיעה קלה של רוח בכוכב.

אם תלך עכשיו, ציפור קטנה לוחשת
לאוזני ציוץ עליז ומאושר
מה קרה פתאום, שאת פריחת הקשת
עננים כיסו, לאן תלך עכשיו?

אם תלך עכשיו, יפה כמו רקפת
אהבה שלך בין הסלעים תדעך
איש אחר יביט, איך יד הזמן קוטפת
פרח עלומי שבגנך פרח.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כל בני אשדוד שנפלו במערכות ישראל באתר עיריית אשדוד

ומתוכם חללי צה"ל הבאים:

סמ"ר טל אמגר ז"ל - טכנאי אוויוניקה בטייסת 193, נהרג ב 14.07.06 מפגיעת טיל באח"י חנית


סרן אביב חקאני ז"ל - קצין המנהרות של האוגדה הדרומית, נהרג ב 12.05.04 באסון הנגמ"ש ברפיח


סרן משה טרנטו ז"ל - קצין המנהרות של האוגדה הדרומית, נהרג ב 29.11.04 בקריסת מנהרה בציר פילדלפי


סרן אוברסט דני שלום ז"ל - טייס F-16, נהרג ב 17.01.95 עת התנגש ב F-16 אחר מערבית לאשקלון בזמן אימון


סמל אייש חופית ז"ל - פקידה בפיקוד דרום, נירצחה ב 25.02.96 בפיגוע התאבדות בצומת אשקלון


רס"ר פול ביבס ז"ל - מכונאי מוטס בטייסת 114, נהרג ב 04.02.97 באסון המסוקים


בני אשקלון:
חבר של אחי: רס"ן יהודה בבלי ז"ל - טייס F-15 במילואים, נהרג ב 25.04.91 עת ביצע מופע אירובטי בתל נוף

קרוב משפחה: טוראי סמי מגידנה ז"ל - שיריונאי, נפל ב 07.06.67 מפגיעת פגז בזחל"מ שלו בסיני במלחמת ששת הימים


"פרחים בני חלוף" - אתר הנצחה
- לנירצחי פיגוע מחבל מתאבד באוטובוס בשכונת קרית מנחם בירושליםב 21.11.02
- הגב' אסתר גאליה ז"ל מכוכב השחר שנירצחה מירי ממארב ב 18.11.02
- אל"מ דרור ויינברג ז"ל האגדי, החיילים והאזרחים שנירצחו על ציר המתפללים של ק.ארבע ב 15.11.02

אל"מ דרור ויינברג ז"ל - מח"ט יהודה, נפל עת הסתער על מחבלים שפתחו בירי על מתפללים בק. ארבע ב 15.11.02


יהי זיכרם וזכר כל הניספים על על תקומת ישראל ברוך

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

קהילת שלנו מורידה את ראשה למען חיילי צבא הגנה לישראל שנהרגו במלחמות על קידוש ה'
יהי זיכרם ברוך!

יִזְכֹּר
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי מִלְחֲמוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.knesset.gov.il/tour/images/eternal_anim.gif]

כל חברי הקהילה מוזמנים להגיב!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

רפ"ק אלי אברם -

לא אשכח איך כילד וכנער מתבגר הייתי מביט תמיד בשכן החסון ששירת כקצין בימ"מ ואח"כ הקים את יחידת המסתערבים ימ"ס.
לא אשכח שכאשר כדור היה עף החוצה מהמגרש המגודר בבית הספר, אנחנו היינו צריכים לטפס על השער וללכת להביא את הכדור - ואילו אתה היית מטפס בקליליות על הגדר הגבוהה כ-7 מטר ומביא ישר את הכדור.
היום אני יודע כי השפעת עלי לא מעט בהחלטות שבחרתי בהמהלך השנים בשירותי בצה"ל.

רס"ן איתן בלחסן סגן דוד גרניט וסגן לירז טיטו-

הגעתי אל הסיירת כקצין מיחידה אחרת, איתן קיבל אותי כהנחתה מלמעלה - "תוציא אותו לפעילות שישתפשף קצת" קבעו לאיתן, איתן מייד שאל וחקר על הרקע המקצועי והמבצעי שלי, סיפרתי לו שהייתי במקרה בהתקפה הגדולה על דלעת שבה נהרג ליאור שבתאי, נלחמתי כמה שניתן ממוצד דלעת כמו יתר החיילים ששהו במוצב וכי הייתי בהמון נוהלי קרב כקצין- אבל המבצעים תמיד בוטלו.
לא מספיק אמרת לי בארבע עיניים, אם כל הכבוד למסלול שלך ולהוראות מלמעלה, סיירת צנחנים עובדת בחזית הלחימה מול חיזבאללה, נראה מה יהיה אמרת לי.

לאחר מספר ימים בהם התאמנתי עם צוות הלוחמים על נוהל קרב רציני, ובהם הצלחתי להרשים מעט את הלוחמים על היחידה האורגנית שלי וכושר הסחיבה של משקלים כבדים, זיכה אותי לא פעם בכינוי קרנף, הייתי רואה כי איתן היה בודק אותי כל פעם, עומד מהצד ובוחן, היה מתקיל אותי בשאלות מבצעיות, לאחר שהיה מסופק מהתשובות, ביקש שאני אעביר תדריך מסודר ללוחמים בתחום שהסיירת רצתה להתמקצע בו ותמיד הייתה זקוקה ללוחמים מחוץ ליחידה עבורו.

עוד מבחן עברתי בכדי לרכוש את אמונו של איתן חשבתי, או אז כשהגיע ג'רי מח"ט הצנחנים דאז לתחקר את הסיירת לפני תחקיר אלוף פצ"ן, ג'רי בהנחיית איתן (נודע לי) חקר אותי כמו שמעולם לא חקרו לוחם לפני מבצע, לארח כל תשובה הבטתי על איתן- היה מסופק.

יום המבצע הגיע - איתן מדבר איתי ובודק את המוכנות שלי בפעם האחרונה, יצאנו ביצענו חזרנו
איתן מגיע אלי וטופח לי על השכם ואומר לי "אתה כבר לא בתול - אתה אחד מאיתנו"
וואלה איך שהייתי מבסוט באותו הרגע, לא איכזבתי אותו, קניתי את אמונו.

והאמון לא אחר לבוא- עוד מבצע ועוד מבצע וכך חלפה חצי שנה ואני מסופח לסיירת, צריך לחזור ליחידת האם שלי ואיתן לא משחרר, האמת הרגשתי מחוזר - יחידת האם כמו האישה לה אני נשוי וסיירת צנחנים היא הפילגש המחזרת.

וכך איתן הכניס אותי לנוהל קרב ארוך ומייגע למבצע שהסיירת זכתה לקבל כאשר התמודדה מול השייטת וסיירת גולני, בתקופה הזו איתן הצמיד אותי אליו, תכנון המבצע, תדריכים אצל כל העולם ואשתו, אז למדתי להכיר את האדם הנערץ על פקודיו ומפקדיו כאחד, מפקד כריזמטי ומקצועי, היה מדבר בשקט עם עוצמה של פצצת אטום, שדיבר כולם הקשיבו, תמיד הייתה דממה כשדיבר.

המצבע בוטל פעם אחר פעם עד שנדחה למועד אחר.

בפיקוד לא רצו מצב בו הסיירת לא פועלת מבצעית מספר חודשים, לכן ארגנו מבצע בזק, מבצע צל קראנו לו- מאחר ונחשב כעומד בצילו של המבצע ב"ה" הידיעה שנדחה קצת.

לקחו מבצע קודם בג'אבל צאפי שעשינו, נוהל מזורז ויציאה, יומיים לפני הוקפצתי למבצע אחר של יחידת האם שלי, איתן אמר לך, תהנה וספר לי אח"כ, במבצע הזה כבר היית- ממחזרים אותו.

כמה ימים אח"כ אני חוזר הבייתה לאחר הפעילות שבה הייתי, אני בחדר עם החברה, שוכבים משתוללים, הרהיטים זזים והביפר שלי נופל מהשידה והסוללה יוצאת.

בבוקר אני מגיע לבסיס, לא החזרתי את הסוללה לביפר, יושב במשרד שלי ואז נכנסים אלי לחדר חברים מהיחידה ושואלים לשלומי באופן מוזר - לא מבין למה והם לא מסבירים את עצמם.

פתאום הטלפון מצלצל ואני עונה - על הקו חבר מהסיירת שיצא לבה"ד 1 - הוא שותק לרגע ולא מבין איך אני מדבר איתו, הוא מוודא שזה אני ואז זורק לי פצצה - אמרו לי שנהרגת עם איתן ודוד אתמול בלילה בקלעות. הבנתי מאיפה הבילבול - קצין החליף אותי במבצע - לירז טיטו שנהרג.

אני רץ לביפר מסדר את הסוללה- ורואה "שלושה קציני סיירת הצנחנים נהרגו לפנות בוקר מחוץ לגזרת הביטחון, מפקד הסיירת ...."

לא האמנתי חשבתי שעובדים עלי, רצתי למדור רכב, בדרך ראיתי את סא"ל ק מפקד היחידה, אמרתי לו שאני טס לבית ליד -"קח נהג", איזה נהג ואיזה בטיח, טפסתי סונומה שבאה לצאת מהיחידה, הוצאתי ממנה קצין, אמרתי לו מצב חרום, וטסתי לבית ליד.

איתן דוד ולירז נפלו בקרב , במבצע שקראנו לו מבצע צל, באמת צל כבד נפל עלינו מאותו היום.....

סגן רועי קלר -

גינג'י טוב קראתי לך, מה לך צהוב משיכון דן וסיירת אגוז?
לא אשכח איך באחד התרגילים בקורס קצינים, רצנו יחד לאחר מילכוד מבנה וצעקנו כל הדרך למסוק, איך שמחנו לסיים את השבוע המפרך ולצאת לחופשת פסח....

רועי היה מבקר אותי מדי פעם, תמיד דאגתי לסדר לו איזה חבילה מהיחידה שלי (פליז, נעלים מבצעיות, איזו חבלה, תיקים, ווסט) תמיד חששתי שחסר לך משהו ואתה מתבייש לבקש, יש לי כל מה שצאיך אמרת לי תמיד אבל תביא שיהיה, גולנצ'יק הפכת לי אה?

חודש לפני ההיתקלות של סיירת צנחנים, ביצענו אימון משותף בצפון, איזה כיך היה לספוג את העוצמה והשקט הפנימי שהלך שהלכו תמיד לפניך, לעזור לחבר היה בשבילך דרך חיים, ותמיד שאלתי את עצמי מאיפה יש לך פאקינג כ"כ הרבה כוחות לעזור לכל העולם.

חודש אחרי איתן דוד ולירז גם אתה נפלת על אדמת הלבנון - שנה שעברה אני, עומר, וע' שהפך להיות מפקד יעל ביקרנו אותך בגן השיש, היום נלך להוריך, תשכב על משכבך בשלום חבר יקר.

לקנקון במקסיקו כבר לא נבקר ביחד כמו שתיכננו פעם.
לשחק סקווש עם בגדים חדשים לבנים של נייק כבר לא נשחק...
עם הקצינה ההיא שתכננת עליה כבר לא תצא...
במילואים כבר לא ניפגש..

רק בתמונות אני רואה אותך, ובלילה שאני עוצם עיניים לא אחת אני שומע אותך קורא לי בשם המשפחה שלי, כמו שתמיד אהבת לעשות.

רועי רעי לא אשכח אותך..


הרשימה עוד ארוכה אבל אני אפסיק כעת....

מרגש

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ערן גד - http://www.eran-gad.org/

הכתבה על הבאתו למנוחות : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1719708,FF.html

יגאל ליבשיץ - סמ"ר יגאל ליבשיץ, בן 20 מראשל"צ

יגאל ליבשיץ, בן 20 מראשון לציון, שירת בגולני ואמור
היה להשתחרר בתוך כחצי שנה. חבריו ליחידה וללימודים
תיארו אותו אתמול כ"בחור מקסים, שצוחק על כל העולם
וחבר טוב". ליבשיץ שימש כנהג מ"פ בגדוד טירונים.

"הוא היה בנאדם שלא יכול היה לשבת רגע אחד", סיפר
גיא בנקלר, חברו לשירות מהיום שהתגייסו. ליבשיץ אהב
לבלות, הלך למסיבות ורכב על אופנוע. "להורים שלו
הוא היה קורא 'המדור', מרוב שדאגו לו", סיפרו חבריו
עוד מימי הלימודים יערה ואסף, אותו פגש רק ביום שבת
האחרון בחוף פלמחים. ליבשיץ השאיר אחריו הורים ושתי אחיות.

סמ"ר יגאל ליבשיץ הובא אתמול למנוחות בבית העלמין בעירו.

הנה הכבתה על התקפת בסיסו : http://news.walla.co.il/?w=//373969

סמל אשר (אשי) שי, אחיה של אימי, הדוד שלא הכרתי. נולד בד' אייר תש"ט (3.5.1949) , יום הזיכרון הראשון צה"ל, ונהרג על גדות התעלה בכ"ח באלול תשכ"ט (11.9.1969) בעת הפצצה מצרית על המוצב, כשדחק בחייליו להיכנס לתוך הבונקר, והוא לא הספיק..
שירתת בהנדסה קרבית, בנית את קו בר-לב, ובבוא היום, כשהייתי אני אמור להתגייס, ידעתי בבירור לאן אלך. לא הכרתי אותך, רק סיפורים שמעתי אודותיך, הקלטה מגלי צה"ל שבועיים לפני שנהרגת ושלושה שבועות לפני שהיית אמור לעזוב את הקו, ובתוכי הרגשתי צורך אז להמשיך דרכך. התגייסתי להנדסה קרבית, ולאחר תום שירות הסדיר שלי, אימי, אחותך סיפרה לי דבר שלא שמתי לב אליו כלל: את השנה ו-8 הראשונות לשירותי, העברתי בדיוק כמוך. טירונות, אימון, קורס מפקדים, קורס קצינים ששנינו לא סיימנו, ואז תעסוקה מבצעית כמפקד. אתה בתעלה ואני בלבנון. תאר לך מה היא חשבה כל אותו זמן, כמה ימים לא ישנה כמו שצריך. אתמול "חגגנו" את יום הולדתך בטקס יום הזיכרון בביה"ס שכל כך אהבת, והיום נפגשנו שוב כבכל שנה, וניפגש שוב בשנה הבאה.

סמל דן (דני) זהבי, חברי לשכבה ולבלאגנים שהיינו עושים בביה"ס. לוחם בפלחה"ן נח"ל, נהרג באסון המסוקים מעל שאר ישוב. ממה שאמרו לי, הייתי האחרון לגלות שהיית על אחד המסוקים, למרות שכל הערב והלילה ניסו להשיג אותי דרך הטלפון הנייד ודרך הגדוד, משום שאת הלילה ביליתי איתך, בשאר ישוב, מפנה חברים לנשק וציוד מהאדמה הבוצית, בינות לשברי המסוקים. רק כשהגעתי חזרה למוצב, ורק אחרי שסיימתי עוד סיור על הגדר, התפניתי להקשיב לעשרות ההודעות בטלפון הנייד. רק אחרי 4 ימים זיהו אותך בוודאות, ההרוג היחידי מהשכבה.

יהיה זכרכם ברוך.

"רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות "

(ויין וו. דייר, "אזורי המשגה שלך")


"If everyone is thinking alike, then sombody isn't thinking"
GEORGE S. PATTON