 |
18-10-2009, 08:10
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,326
|
|
|
יחזקאל דרור | מדוע נכשלנו בעזה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1121779.html
"'עופרת יצוקה' היתה הפעולה הכי מתוכננת בתולדות מלחמות ישראל", כפי שקבע אלוף בן במאמרו "גולדסטון צדק" ("הארץ", 16.10). אבל אוי לתכנון כזה, שמצטיין בתחכום טכני אך לוקה בחד-ממדיות.
האחריות לכשל זה אינה של צה"ל, שכן מראש אין להטיל עליו חשיבה מדינאית. ההבדל בין תכנון צבאי, ולו גם מעולה, ובין חשיבה מדינאית נוסח בצורה קולעת בכותרת לספרו הקלאסי של ההיסטוריון הגרמני גרהרט ריטר: "אומנות המדינאות ומלאכת המלחמה". צה"ל מופקד על מלאכת המלחמה. עליו לעסוק בתכנון צבאי. אבל אומנות המדינאות היא גורלית. ולכן על אנשי המדינאות לשלוט בתכנון הצבאי, להנחות את הצבא ולפקח עליו.
החשיבה המדינאית צריכה להיות רב-ממדית. עליה לאזן בין הצורך לפגוע קשות באויב לבין מניעת נזק, שנובע מפגיעה בתדמית בשיעור העולה על התועלת שנובעת מפגיעה זאת. מבצע "עופרת יצוקה" לא עמד בדרישה זו.
מסתבר שוב שהמלצות מרכזיות של ועדת וינוגרד לא מומשו. לקח חשוב ממלחמת לבנון השנייה היה ההכרח בראייה מדינית-ביטחונית משולבת, שבה משרד החוץ הוא שותף מלא בהחלטות ביטחוניות וצבאיות. בעניין זה ראוי לבדוק שתי שאלות: האם משרד החוץ התבקש לבחון את תוכניות "עופרת יצוקה" בראייה מדינית, כולל תדמיתית. אם כן, האם משרד החוץ ראה מראש את האפשרות של התרחיש הסביר של הקמת ועדת גולדסטון, או ועדה דומה, אם היחס בין נפגעים פלסטינים לנפגעים ישראלים במבצע ייראה "בלתי סביר". אם משרד החוץ לא נשאל, האחריות היא על ראש הממשלה. אם משרד החוץ נשאל ולא הדגיש את החשש לפגיעה חמורה בתדמית כתוצאה מריבוי הרוגים פלסטינים, האשמה עליו.
בראייה מדינית, לשיקולי תדמית אין בהכרח מעמד מכריע. יש הישגים שבשבילם כדאי לישראל לספוג פגיעה קשה בתדמיתה, אם אין דרך אחרת. זה בעליל לא היה המצב ב"עופרת יצוקה". אם היתה מתקבלת ההמלצה של שר הביטחון להפסיק את הפעולה כעבור שלושה ימים, היתה מושגת הרתעה מפני ירי על הדרום ללא ריבוי יתר של נפגעים פלסטינים ובלי הרס צורם.
לחלופין, היה מקום לכבוש את מרבית עזה תוך השמדת כוחו של החמאס והעברת השליטה לרשות הפלסטינית. הישג מופגן כזה היה שווה פגיעה בתדמית של ישראל. יתר על כן, ניצחון בולט שהיה כדאי מבחינת הרשות הפלסטינית ומדינות ערב המתונות היה ממתן מאוד את הנזק התדמיתי שנגרם לישראל - שכן עולם כמנהגו נוהג: למנצח בצורה בולטת סולחים על "חטאיו". אבל ישראל לא שברה בצורה מופגנת את "כוח ההתנגדות" ולא שינתה את השליטה של חמאס בעזה.
אין מפלט מהמסקנה הכואבת, ש"עופרת יצוקה" חזרה על השגיאה החמורה ביותר של מלחמת לבנון השנייה, שהודגשה על ידי ועדת וינוגרד: "דשדוש". ישראל לא הפסיקה את הפעולה כעבור ימים מעטים וגם לא הפעילה את השלב הנוסף של כיבוש עיקרה של עזה. התוצאה היא הישג מוגבל בעלות יתרה, דהיינו הפסד נטו.
אינני יודע אם מבחינה תועלתנית, שהיא לדעתי השיקול המכריע, הקמת ועדת חקירה משפטית היא צעד כדאי. אבל אין ספק שדרוש לפעול נחרצות כדי להכפיף את מלאכת המלחמה, עם כל חשיבותה וההערכה למופקדים עליה, לאומנות המדינאות. האחריות לכך מוטלת על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, בסיוע המקצועי של המטה לביטחון לאומי.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
