בפרשתנו מוזכרת מצוות לא תעשה שלא ללבוש שעטנז,ונביא על כך מעשה:
תלמידו של הגאון הקדוש רבי יהושע ליב דיסקין מבריסק היה רבי דניאל.עני מרוד היה, הוא חי חיי דוחק עם משפחתו בכוך מלא טחב.אך דבר זה לא מנע ממנו ללמוד תורה בשקידה ובהתלהבות יומם ולילה.
תלמידי הגאון מבריסק היו עוקבים ברטט אחר כל תנועה קלה של רבם. . והנה הבחינו לאחרונה, כי תמיד בברכת הלבנה, כאשר מגיע הרב למילים "שלום עליכם", הוא מפנה את מבטו לעבר רבי דניאל, העומד לו מכונס בפינה ומחכה שיחזיר לו "עליכם שלום".
"מדוע זכה רבי דניאל לכך?" תמהו התלמידים,וכאשר שאלו את רבי דניאל בעצמו על כך,לא ידע להשיב.
חקרו ובררו התלמידים אודות התנהגותו של רבי דניאל. והנה לימים נודעה גדלותו. אשתו של רבי דניאל הייתה מנהלת את כל משק הבית בכוחותיה הדלים. בזה ראתה את עולמה. היא קיימה את צואתו של אביה, שבקש שבעלה לא יבטל חלילה שעה אחת מתורה ותפילה בגללה. ואכן, אישה צדקת זו שמרה בקפדנות על צו אביה. . היא מעולם לא בקשה מבעלה שיעזור לה בקניותיה בשוק, היא לא נתנה לו לעשות שום עבודות בית, ואכן רגליו של רבי דניאל לא דרכו ולא נראו בשוקיה של ירושלים, או בפתח חנות כל שהיא. . יומם ולילה עסק בתורה ובתפילה, כשאשתו דואגת לכל.
ביום חמישי אחד, יום השוק, ראו לפתע תושבי ירושלים את רבי דניאל מסתובב לו יחידי באחד משוקי ירושלים ההומים ושק עמוס על שכמו. תמהו העוברים והשבים על הדבר: הייתכן, רבי דניאל בשוק?! . חיש מהר נפוצה השמועה, ושכנות סקרניות התענינו אצל אשתו לפשר הדבר, והיא, הצדקת, סיפרה לשכנות והתנצלה מדוע הרשתה הפעם לבעלה להתרוצץ בשוק ולבטל מתורתו, וכך סיפרה:
"אתמול, ישב לו בעלי כדרכו ולמד. באותה שעה עבר לפני פתח ביתנו רוכל עני המוכר בגדים ישנים משומשים. הלה הכריז על סחורתו. יצאתי החוצה והתחלתי לברור בגדים המתאימים לילדי. והנה בעוד אני בוררת, יצא בעלי החוצה ואמר לי כי עלי לבדוק את הבגדים, האם הם נקיים משעטנז. לא היססתי. ביקשתי מהרוכל שימתין. לקחתי שנים שלושה מעילים מהערמה ועליתי בחיפזון לשכננו רבי שמואל, הידוע כמומחה לברור שעטנז, כדי שיבדקם.
ואכן רבי שמואל בדק ואמר לי כי הבגדים כולם מלאים שעטנז. כמובן שחזרתי מיד ובטלתי את הקניה. . הרוכל אסף את בגדיו והלך לדרכו ובעלי רץ בינתיים לישיבה וחזר בשעה מאוחרת בלילה.
למחרת, נזכר בעלי בעניין ושאלני אודות קנית הבגדים. . סיפרתי לו את המעשה,ולפתע הוא החויר והחל רועד בכל גופו ואמר: ’הייתכן? הרי צריך לברר מיד את כתבתו של הרוכל, מי יודע, אם איזה יהודי לא נכשל בינתיים באיסור חמור של שעטנז’...
בקושי רב עלה בידי לברר אצל השכנים את כתובתו.אי שם בירכתי השוק גר הרוכל, במרתף. . בעלי צרר מייד את כל כספנו,הוא לקח גם הלוואה קטנה ורץ מיד אל הרוכל.כשהגיע למרתפו, הוא חקרו אם יש לו עוד בגדים כאלו. הרוכל השיב לו בחיוב, והצביע על ערמה של בגדים במרתפו. . חיש מהר קנה בעלי שק גדול,חזר לרוכל,קנה ממנו את כל הסחורה והביאה אל ביתנו.בחצר ביתנו הכין מדורה גדולה והטיל בה את כל השק בשמחה עצומה ואמר:"עתה בודאי לא יכשלו יהודי ירושלים באיסור שעטנז".
סיפור זה סיפרה אשתו של רבי דניאל, ואחד מתלמידי הגאון מבריסק, ששמע זאת, סיפר לגאון מבריסק. . סיפור זה, המתאר את מסירות נפשו של יהודי לקיים מצוות שעטנז, הגדיל את חינו בעיני רבו, ותלמידי הרב החלו אף הם להביט על רבי דניאל בהערצה. (613 סיפורי על תרי"ג).

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

''לתת לו פי שנים'' (כא, יז)
מעניין הדבר, שהאותיות ''בכר'' כשלעצמן מרמזות על כך, שהבכור זכאי לחלק פי שנים בירושת האב. שכן כל אות ב''בכר'' מניינה כפול ממנין האות שלפניה באלפא-ביתא: ב' כפולה מן א' , כ' כפולה מן י' ר' כפולה מן ק'.

''איננו שומע בקולנו'' (כא,כ)
בסנהדרין כתוב:היה אחד מהם חרש אינו נעשה בן סורה ומורה שנאמר: איננו שומע בקולנו, ולא חרשין

מה ראיה היא זו, שאם אחד ההורים חרש הוא אינו נעשה בן סורר ומורה, והלא הכתוב ''אינו שומע בקולנו'' מוסב על הבן? ברם, כשאדם מטיף מוסר לזולת אין הוא עשוי להשפיע עליו אלא אם כן הוא עצמו שומע את אשר פיו אומר והוא עצמו מקיים את אשר הוא דורש מחברו, כי אז הרי אלו דברים היוצאים מן הלב והם נכנסים אל הלב

אם אחד ההורים ''חרש'' הוא ואיננו שומע בעצמו את אשר הוא דורש מבנו, מן ההכרח שיהיה הבן ''איננו שומע'' ואין האשמה תלויה בו, וממילא אי-אפשר לדון אותו בתור סורר ומורה, שכן האשמה תלויה בהוריו. ובכן, מכיון שאמרה תורה: ''איננו שומע בקולנו'' – מחמת שחיתותו ורשעותו, הרי משמע מזה שההורים עצמם אינם ''חרשין'' ושומעים הם מה שיוצא מפיהם, שכן אלמלי היו ''חרדין'' ובעצמם לא היו מתנהגים ביושר ובהגינות, הרי לא היה ה''איננו שומע'' של הבין מחמת שחיתות ורשעות, אלא משום שדברי-ההורים אינם עשויים להשפיע עליו.

''וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ'' (כא,כב)
בעת שנפטר המקובל הגדול רבי משה קורדברו, פירש האר''י הקדוש ז''ל את הפסוק: ''וכי יהיה באיש חטא משפט מות'': וכי יהיה איש צדיק גדול, אשר יחסר בו היסוד של משפט-מות (''חטא הוא מלשון ''חסרון'', כמו: ''והייתי אני ושלמה בני חטאים'') – שאין עליו שום עבירה, אשר בעטיה יהא עליו למות, ובכל-זאת ''והומת'' – הוא נפטר מן העולם – ''ותלית אותו על עץ'' – תלה תתלה זאת בחטא של עץ-הדעת, שבעטיו נגזרה מיתה אפילו על צדיקים כאלו, כמו שאמרו חכמינו: ''ארבעה מתו בעטיו של נחש'' .

"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" (כב, יא)
כתב החינוך הטעם שאסרה התורה ללבוש צמר ופשתים יחדיו לפי שהיו הכומרים של עכו"ם לובשים כן. ואף יש איסור לשבת על כלאים מדרבנן כשהן רכים שמא יכרך על גופו של היושב.
ומסופר על מהרי"ל דיסקין זצ"ל שפעם נתבקש אל המלך, ובקשו להושיבו בעגלה על כסא מרופד. . הרב חשש שמא יש בו כלאים לכן ביקש שיושיבוהו על כסא לא מרופד, ולמרות שאז היתה סכנה מגזירת המלך, לא עשה שום חשבון מכיון שהיה חשש של איסור.

"לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה" (כה, יג)
רש"י : גדולה,כשמכחשת את הגדולה.שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.
כך הוא הדין לעניין כל דבר שאדם נוהג בו איפה ואיפה בינו לבין אחרים.שבראותו על חבירו איזה דבר שאפשר לדונו גם לכף חובה וגם לכף זכות,הוא מכריעו לחובה.ואילו במקרה דומה שיארע בעצמו,ידונו לכף זכות. . דבר זה אף הוא בבחינת "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה",כי לעצמו הוא מודד בגדולה ולזולתו בקטנה. וכיוצא בזה ישנן דוגמאות לרוב,כיצד בני אדם סותרים את עצמם במחשבתם,בדיבורם ובמעשיהם, בין מה שנוגע לעצמם ובין מה שנוגע לאחרים. (רבי אליהו דושניצר).

https://2005-uploaded.fresh.co.il/2...15/66991289.doc

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק