ניסית לסרקו אבל הסריקה יצאה דפוק, אז העתקתי את הכתבה לאתר. אני אנסה לסרוק את התמונות(אפילו שהן לא משהו) מאוחר יותר. תיהנו!
כתבה מתוך המוסף לשבת של ידיעות אחרונות, 7.10.05
זנבו הארוך של צה"ל
מאת: יוסי יהושוע וראובן וויס.
בצה"ל זה כבר כלל ברזל: בראש צוות צועד כלב * עכשיו גילו את הפטנט
גם צבאות זרים: יחידת הכלבנים של צה"ל, הנחשבת לטובה בעולם, מאמנת
ומספקת להם כלבים לגילוי חומרי חבלה * באזורי לחימה בעולם פועלים
חמישה חיילים ישראלים על ארבע, שכבר הצליחו לאתר שמונה מטעני חבלה
ולמנוע אבידות רבות * תעודות הערכה כבר מחכות להם בבית
"כשאני הייתי מפקד פלוגה בגבעתי, אם בכניסה לנצרים מישהו היה אומר לי שצריך לחכות עד שיביא כלב מהבסיס בסירקין, הייתי עושה לו תנועה של אצבע משולשת", אומר סגן אלוף יוני. "היום", הוא מודה, "לא הייתי זז מטר בלי כלב שיילך לפניי".
סגן אלוף יוני, מפקד יחידת "עוקץ", או בשמה העממי יחידת הכלבנים של צה"ל, מביע היום למעשה את התחושות בצה"ל כולו. מפקדי היחידות הבינו שהכלבן, או בשמו המקצועי הנוהג, הוא זה שצריך לצעוד עם כלבו בראש הכוח. "מפקדי הפלוגות, שהם מבחינתי דרגי העבודה, מתקשרים אליי באופן אישי ומבקשים כלבנים ספציפיים", מגלה יוני. "מתקשר מפקד פלוגה ומבקש: 'שבץ לי את הכלבן הזה. הוא היה עשר בפעילות אתמול בלילה. אני רוצה אותו איתי גם היום'. תיאורטית גם אם הייתי יכול להכפיל את היחידה, זה עדיין לא היה מספיק לדרישות מהשטח. מפקדים רוצים כלב איתם. גם כשיש מודיעין סגור, ויודעים בוודאות לקראת מה הולכים במבצע כזה או אחר, המפקדים דורשים: ,תביא כלב. אפילו שניים או שלושה'".
לא לחינם הפכה "עוקץ" בשנים האחרונות לאחת היחידות העסוקות היותר בצה"ל. רק בשנת 2004 השתתפו 200 מלוחמיה בכ-1,800 מבצעים. "זה אירוני", אומר יוני, "אבל חמש השנים האחרונות הנוראות של מדינת ישראל לקחו את היחידה הזו שנות דור קדימה. בשורה התחתונה, אין תחליף לניסיון מבצעי".
היחידה הטובה בעולם
לא רק בצה"ל הבינו את חשיבות השימוש בכלבים. "כמעא כל צבא שמכבד את עצמו בעולם, עובד עם כלבים", מסביר יוני. "קוריאה, אינדונזיה, מלזיה, הודו, ארה"ב, בריטניה. כולם קונים כלבים".
באופן טבעי, רבים מן הצבאות שהחלו להיעזר בכלבים מעוניינים להגיע ולהשתלם ביחידה הצה"לית. כמעט ולא קיים בעולם גוף כלשהו הניעזר בכלבים שלא שמע על יכולותיה של היחידה, הנחשבת לטובה בעולם בתחומה. המצב בגיע לידי כך שמחירים של גורי הכלבים מגזע מלינואר (זן של רועה בלגי), שבהם משתמשת היחידה, האמיר לסכומים אסטרונומיים של בין 3,000 ל-5,000 יורו לגור. "יש תחרות מטורפת על הכלבים האלו", אומר רב-סמל מתקדם מיכאל לפושניאנסקי, המאלף הראשי ביחידה. "זה שוק קטן, בין 15 ל-20 סוחרים בסך הכל, וכשנודע שצה"ל רוכש את הכלבים שלו בהולנד, כולם פנו לאותם סוחרים. כשכולם קונים מאותו מקום, מלבד זה שהמחיר עולה, יש גם פחות ממה לבחור".
אלא שלא מספיק לאתר את ה"חנות", צריך גם לדעת מה לקנות ומה לעשות עם הקנייה. סא"ל יוני אומר ש"הסוד הכי שמור היום בצה"ל הוא השיטה של מיכאל לבחור גורים. בפרק זמן של מקסימום חצי שעה הוא עורך לגור מבחן יכולות סודי, שמוכיח את עצמו בכל פעם מחדש. עד שמיכאל הגיע ליחידה רק 60% מהגורים שנרכשו התאימו לעבודה הנדרשת. היום אחוזי ההצלחה עומדים על 90%".
"אחרי ה-11 בספטמבר כל העולם החל לעבוד עם כלבים", אומר לפושניאנסקי, "וכולם מבקשים להגיע וללמוד איך זה פועל אצלנו".
רב סרן ליאור, ססגן מפקד יחידת "עוקץ", מספר כי היחידה לא ממהרת לחשוף את קלפיה בפני כל צבא בעולם. "לא כל נציגי הצבאות שבאים לבר אצלנו רואים הכל", הוא אומר. "זה תלוי ברמת שיתוף הפעולה הקיים בין הצבאות. יש כאלו שרואים רק חלק מן היכולות, ויש כאלו שעוברים כאן הכשרה של ממש".
"הם נותרים פשוט המומים מהיכולות", מספר סא"ל יוני. "אמרתי למפקד אחת היחידות הזרות שהשתלמו אצלנו שיש משפט ידוע שאומר 'אין גוד ווי טראסט'(אנחנו בוטחים באל), ואצלנו ביחידה אומרים 'אין דוג ווי טראסט'" (אנחנו בוטחים בכלב).
במקרים מסוימים לא מסתפקים ב"עוקץ" בהדרכה בלבד. חמישה מהכלבים שאומנו ביחידה פועלים כיום באזורי לחימה שונים בעולם, בשירות אותן יחידות זרות. חמישה 'חיילים' ישראלים על ארבע, שמקבלים פקודות בעברית במבטא זר. בתקופה הקצרה שהכלבים שם הם כבר בצליחו לאתר שמונה מטעני חבלה, שהיו אמורים להתפוצץ ולגרום לאבידות רבות. ביחידה כבר מכינים להם תעודות הערכה.
תא מקושט בבלונים
רס"ן ליאור, שגדל ביחידה וביצע בה את כל קשת התפקידים עד תפקידו הנוכחי כסגן, מספר כי ב"עוקץ" מתייחסים לכלבים כאל לוחמים לכל דבר. כשכלב חוזר מפעילות מבצעית עם הצלחה של גילוי מטען או מעצר מחבל, דואגים החיילים לקשט עבורו את התא בבלונים צבעוניים. הצלחות הכלבים נרשמות, ובטקסי היחידה הנערכים פעמיים בשנה זוכים גם החיילים בתעודות הוקרה וגם הכלבים.
אחד המקומות המכובדים בבסיס של היחידה הוא בית הקברות לכלבים שנהרגו בשעת מילוי תפקידם. "כל לוחם שמגיע אלינו נלקח כבר בערב הראשון להית הקברות", מספר סא"ל יוני. "כדי להבין את הקשר המיוחד שנרקם בין הלוחם לכלבו. מדי שנה אנחנו עורכים טקס זיכרון לכלבים שנהרגו, שאליו מגיעים לוחמים שעבדו עם הכלבים וכבר סיימו את שירותם או משפחות שכולות של לוחמים. הפסל באמצע בית הקברות אומר למעשה את הכל - הלוחם וכלבו יצוקים באותה אבן, מקשה אחת".
כשיוני רוצה לתת דוגמה לחיבור שנוצר בין הנוהג לכלבו, הוא מזכיר את סמ"ר נדב קודינסקי (20) ז"ל, שנהרג בדצמבר האחרון עם כלבו "דיאבלו" במהלך איתור מנהרה מתחת לגדר המערכת באיזור מעבר קרני. "חיכינו עם קבורת הכלב עד שבני המשפחה יסיימו לשבת שבעה", מספר יוני. "זו הייתה הבקשה שלהם. הם לא הסכימו שהטקס ייערך בלעדיהם. הם ידעו כמה נדב היה קשור ל'דיאבלו'. הם היו אמורים להשתחרר ביחד מצה"ל, וכבר סוכם שנדב ייקח אותו ויגדל אותו אצלו. לראות את אבא של נדב עומד ומכסה את הקבר של 'דיאבלו', היה מחזה קורע לב".
-אבל כאשר הכלבן שולח את כלבו לסיור מקדים הוא הרי יודע שיש סיכוי שהוא ייפצע או ייהרג.
"בכל טקס קבורה לכלב ובכל יום זיכרון אני חוזר על המשפט שנצרב אצלי מאחד השירים של יהודה פוליקר - 'פחות אבל כואב'. זה עדיף לאבד כלב מאשר חלילה את אחד הלוחמים, אבל זה עדיין כאב נורא. זה כלב שגדל אצלך ולצידך. שעבדת איתו באימונים, ישנת איתו בלילות וסמכת עליו ברגעים הכי מסוכנים. זה חבר".
"כשנוהג יוצא עם כלב למשימה, הוא מתוח לא פחות ממנו", אומר רס"ן ליאור. "זה כמו לשלוח בן. האם הוא יצליח ויביא לך גאווה עצומהף או יכשל ויבייש אותך. וזה עוד בלי שדיברנו על הדאגה".
האיתור והחיסול
ולפעמים הגאווה והכאב חוברים יחדיו. כמו במקרה של הכלב "רודי", שחשף את מחבואו של בכיר מחבלי בחמאס בשומרון נאסר א-סיידא ומת בפעולה. במשך קרוב לחמש שנים ניסו כוחות הביטחון ללכוד את א-סיידאף שהיה אחראי לרצח 27 ישראלים, בין ביתר בפיגוע האוטובוס בעמנואל, אבל הוא חמק פעם אחר פעם. במארס 2003 יצאו חיילי גדוד 890 של הצנחנים יחד עם כוח של השייטת לחפש אחריו בשטח שליד הכפר פונדוק, הסמוך לקדומים. א-סיידא היסווה את עצמו היטב בתוך שיח, והחיילים שעברו במרחק של פחות ממאה מטר ממנו לא הבחינו בו. מי שאיתר אותו היה "רודי",, שניגש אל השיח והחל לגרד אותו ולנבוח בעוצמה. א-סיידא הבין שהוא נחשף, ירה פעמיים ב"רודי" והרג אותו. "רודי" היה הקורבן האחרון שלו: לוחמי הקומנדו הימי הסתערו לעבר א-סיידא והרגו אותו ביריות.
כלבי התקיפה ביחידה מאומנים לנשוך, אבל אינם יודעים להרפות. גם לא על פי פקודה. "ככה אנחנו רוצים את כלבי התקיפה שלנו", אומר המאלף הראשי לפושניאנסקי, "נחושים. שלא יפתחו את הפה אלא רק כדי לשפר את האחיזה. להעמיק את הנשיכה".
דוגמה ךנחישות הזו הייתה בדיוק לפני שנה, בערב ראש השנה שעברה. כוח צה"ל שבראשו לוחם היחידה עם כלב מגזע מלינואר הגיע לבית בכפר נור א-שמס. ההערכה הייתה שבבית מסתתרים מספר מבוקשים. לאחר שהם לא נענו לקריאות, נשלח כלב התקיפה אל תוך הבית. הוא הסתער על המחבל הראשון ו"ננעל" לו על היד. המחבל המבוהל ירה ללא הבחנה לעבר הכלב. גם מחבל שני שהסתתר בבית ירה לכיוון הכלב, במטרה לשחרר את חברו. האגן ורגליו האחוריות של הכלב רוסקו משבעה כדורים שפגעו בו, אולם גם כך, תוך יבבות כאב, הוא המשיך לגרור את עצמו מבלי להרפות מהמחבל. באותו אירוע מצא הכלב את מותו. שני המחבלים שהיו עסוקים במאבק איתו נעצרו בחיים.
שבועייים לאחר מכן, בערב חג הסוכות, חדרו ארבעה מחבלים לשטח ישראל באיזור קיבוץ נחל-עוז. תצפיתנית שהבחינה בחדירה הזעיקה למקום כוחות צבא רבים, אולם בשל הערפל הכבד ששרר בשטח הם לא הצליחו לאתר את המחבלים. "מקס", כלב רועים גרמני שאומן לגישוש ומרדפים, הוזנק למקום כשהוא מסומן באמצעים זוהרים לאיתורוף ויצא בעקבות ארבעת המחבלים. ברשת בקשר נשמעה התצפיתנית מתדרכת את הכוחות בתלהבות: "הוא מצא אותם. הוא קופץ עליהם. הוא נושך אותם". בעקבות ההכוונה הגיעו הלוחמים אל שלושה מהמחבלים וחיסלו אותם. "מקס" עצמו ספג כדור באחוריו. על אף הפציעה הוא המשיך בסריקות ואיתר גם את המחבל הרביעי, שחוסל אף הוא.
הכלבן איבד אצבע
הנחישות הנדרשת מהכלבים גובה לפעמים גם מחיר לא נעים. ביחידה מתלוצצים, בפרפראזה על משפטו המפורסם של רפול, "חייל שלא ישב בכלא אינו חייל", כי "כלבן שלא ננשך הוא לא כלבן". אצל רוב הכלבנים ביחידה ניתן בקלות לאתר צלקת עמוקה בחלק זה או אחר של הגוף. "מדובר בכלבים בעלי אופי חזק. אמיצים, נחושים וזריזים מאוד", מסביר לפושניאנסקי. "לפעמים, אפילו תוך כדי משחק עם כדור, מרוב רצון להקדים את הכלבן, הפ תופסים לו את היד". רק לפני חמישה חודשים איבד אחד הכלבנים ביחידה את אגודלו כשהשתעשע עם "אודי", אחד הכלבים של היחידה. לאחר שניתוח איחוי האגודל נכשל, שוחרר בחודש שעשבר הכלבן מצה"ל.
במקרה אחר, לפני כשנתיים בשכם, כמעט עלתה הנחישות הזו בחייו של כלבן. באירוע, שבו נהרג לוחם שייטת, נפצע הכלבן באורח אנוש מקליע שפגע בראשו. הכלב שהיה איתו ניצב מעליו ולא הניח לאיש להתקרב אליו. רופא השייטת, שניסה להעניק לכלבן טיפול רפואי, ננשך בידי הכלב. רק כלבן אחר שהגיע למקום הצליח, תוך שכדורים שורקים סביבו, למשוך את הכלב ולאפשר טיפול בחברו. למרבה המזל, הטיפול ניתו בזמן וחייו של הכלבן ניצלו.
"הקשר בין הנוהג לכלבו הוא בלתי ניתן לתיאור", אומר רס"ן ליאור. "בתנאים קשים מאוד של 40 מעלות חום או בקור של מינוס 4 מעלות,יש דברים שהכלב לא יבצע בלי הנוהג שלו. מה שמניע את הכלבים האלו הוא הרצון שלהם לרצות את הנוהג. כלבים מרזים, ממש מאבדים ממשקלם, כשהנוהג שלהם יוצא ל'רגילה' או לקורס. הכלב ממש מתגעגע לנוהג שלו. הכלבים כאן מקבלים טיפול טוב יותר מאשר 85% אחוז מכלבי הבית, מבחינת יחס, מזון וטיפול וטרינרי. הכשירות המבצעית מחייבת את זה".
גם אנקדוטות לא חסרות ביחידה. לוחמים ב"עוקץ" מספרים על אחד מחבריהם שהוקפץ מביתו לפעולה בשעת לילה מאוחרת. "הוא הגיע לבסיס, חושך מוחלט, המסוק כבר חיכה לו. הוא משך את הכלב לתא ההטסה והם הוטסו לשטח. כשהוציא את הכלב מהמסוק והתכונן לצאת בראש הכוח, הוא גילה שהוא הביא את הכלב הלא נכון. כמובן שהוא לא יצא לפעולה".
עכשיו, לאחר יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה, נמצאת היחידה על פרשת דרכים. "אנחנו חייבים להיות רלוונטיים כל הזמן. להתאים תמיד את היכולות של הכלבים לצורכי צה"ל", אומר סא"ל יוני. "אחרי כל שינוי אנחנו בוחנים דיוויני פעולה חדשים, מתכוננים לגזרות פעולה חדשות".
אפילו לעליית מחירי הגורים בעולם נערכו ביחידה, ופתחו מעיין "מיני בית גידול" משלהם. לצורך כך נרכש כלב מלינואר מובחר בעל אילן יוחסין מפואר בסכום של 6,000 יורו. "הכלב הזה", צוחקים ביחידה, "לא יוצא לפעילויות, למרות הפוטנציאל העצום שלו. הוא חי בתא משי, וכל היום מרביע. ארבעה גורים ממנו כבר עובדים ושבעה נמצאים כעת בקורסים".
"צריך להבין", מסביר המאלף לפושניאנסקי, "שתקציב הרכש שלנו מוגבל. בעולם כבר משלמים הרבה יותר מאיתנו על כל גור כזה, אבל למזלנו הסוחרים ממשיכים למכור לנו אפילו במחיר זול יותר, רק כד שהם יוכלו להתגאות ולפרסם שהם מוכרים ל'עוקץ'. זו מבחינתם ההוכחה הטובה ביותר לאיכות של הגורים שלהם".
כלבים למען ילדים
סא"ל יוני אומר שמה שמפריע לו תמיד בכתבות על היחידה הוא המיקוד בכלבים ולא בלוחמים. "יש כאן לוחמים באיכות הגבוהה ביותר. מגיע אלינו רק אחד מתוך כל שישה שמבקשים, וגם כאן יש אחוז נפל לא מבוטל, קרוב ל-30%. הלוחמים עוברים מסלול קשה מאין כמותו. הם עוברים טירונות לוחמים רובאי 07 ואז מסלול הכשרה מפרך, שרק בסופו, אחרי כשנה וחצי של שירות צבאי, הם מורשים לצאת לפעילות בשטח. לא כל אחד יכול לשרת בתפקיד כזה. האנשים כאן, מעבר לאומץ, שהם הרי אלה שצועדים בראש הכוח, צריכים להיות אסרטיביים מאוד, אחראים, בטוחים בעצמם. אנשים בדרגת רב"ט או סמל צריכים להיות מסוגלים לעמוד על שלהם ולומר במקרים מסויימים גם למפקדי יחידות כמו השייטת, סיירת מטכ"ל וסיירות אחרות, שהם לא שולחים את הכלב. זה לא פשוט לעמוד בלחץ כזה. המפקדים בשטח, שדואגים ללוחמים שלהם, יכולים לפעמים לדרוש מהנוהג לשלוח את הכלב לבית למרות שזה לא כלב תקיפה אלא כלב לאיתור חומרי נפץ. הלוחם צריך לדעת לסרב. לדעת להגיד אחרי שכלב סרק חמש דירות ברציפות, שהכלב עייף וצריך מנוחה, גם אם זה אומר שכוח שלם עכשיו יעצור את הפעילות וימתין. איכות האנשים האלה מתבטאת ברמת המיומנות של הכלבים. בצה"ל ומדינות אחרות כבר למדו להכיר אותה היטב".
רס"ן ליאור מגלה שלוחמי היחידה זוכים עוד לפני שיחרורם להצעות עבודה מארגונים שונים בארץ ובעולם. "ממש מחזרים אחריהם", הוא אומר. "תעודה של לוחם ב'עוקץ' שווה הרבה כסף בשוק הפרטי. שמענו על לוחמים שלנו שהכשירו כלבים בדרום אפריקה, או על כאלו שבאמצעות חברה ישראלית אזרחית הכשירו כלבים לכורדים בצפון עיראק".
למרות הסיכונים, האדרנלין והסיפוק שבחשיפת מטען או מעצר מחבל, מספר סא"ל יוני על משהו שמרגש אותו יותר. "אחת לשבוע מגיעים לכאן ילדי ביה"ס 'קורצ'אק' מפתח תקווה. אלה ילדים שסובלים מפיגור קל. הם מגיעים לכאן, לובשים מדים ומתפקדים כחיילים לכל דבר. מאכילים את הכלבים, מנקים להם את התאים, מסרקים אותם ומטיילים איתם. כשאני רואה את זה אני מתרגש יותר מהכל. התרומה הזו של הכלבים לילדים, היא לא פחות חשובה".
סיציאה מהבסיס, ליד החנייה, נמצאת מכלאה גדולה ומרווחת. "קוואנדו", כתוב על השלט התלוי עלייה. כלב המלינואר שבתוכה מביט החוצה בעיניים נוגות. "הוא חולה בסרטן", מסביר רס"ן ליאור. "אנחנו דואגים לו לטיפול אונקולוגי. אנחנו רוצים שיחלים".
- ואז תחזירו אותו לפעילות?
"הוא בדיוק בגיל פרישה, אז לפעילות הוא כבר לא יחזור. אבל למרות המחלה אנחנו לא נרדים אותו. הוא הציל חיים של כל כך הרבה חיילים, מגיע לו שעכשיו אנחנו נשמור על החיים שלו".
ראשי
צ'אט
10-10-2005, 15:08
מצב כלאיים
