http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3010705,00.html

הפצוע הקשה ביותר מהפיגועים החליט: "רוצה למות"

בלעדי: שלושה ימים אחרי שפורסמה הכתבה בה תיאר הפצוע הקשה ביותר בפיגועים את רצונו העז והאמיץ לדבוק בחיים, החליט יונה מלינה סופית: קצתי בחיי. הבוקר הגיש באמצעות פרקליטו בקשה לבית המשפט, בה הוא דורש: תנו לי למות בכבוד
עופר מאיר
רק בסוף השבוע האחרון ריגש יונה מלינה , בן 37, הפצוע הקשה ביותר בפיגוע בארץ, שמשותק מצווארו ומטה, אלפי קוראים (ראו מסגרת). 9 שנים עברו מאז הפיגוע באוטובוס בירושלים, 9 שנים של מלחמה יומיומית על כל נשימה, על זכותו לאשפוז בבית, על הגדלת מספר הטיולים שלו, על מטפלים דוברי עברית. עד עכשיו. הבוקר (ב') החליט מלינה שנמאס לו, שחייו אינם חיים, ושהוא מעוניין לסיים אותם. הוא הינחה את עורך דינו להגיש בשמו לבית המשפט בקשה לאישור ניתוקו מהמכונות. כך נודע ל-ynet ומתפרסם כאן לראשונה.



מלינה הוא טטראפלג, משותק בכל חלקי גופו מהצוואר ומטה, ואינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו. 24 שעות ביממה הוא מבלה בשכיבה על גבו, מלבד מעט הזמן שהוא מבלה בכיסא הגלגלים שלו. שתי דקות של נתק מקרי בצינור

הסיפור המלאהקרב האחרון של הפצוע הקשה ביותר בפיגועים / רונית צחמחובר למכונה שמנשימה אותו 12 נשימות לדקה, בלי סיכוי להזיז איבר אי פעם, יונה מלינה, הפצוע הקשה ביותר מפיגועבארץ, לא מפסיק להלחם: על זכותו לאשפוז בבית, על הגדלת מספר הטיולים שלו, על מטפלים דוברי עברית. הקרבות האלה הפכו לטעם חייו. כשהוא מנצח באחד, הוא כבר מתכנן את הבא. אמו, מטפליו ועורך הדין שלו משתאים מול דבקותו של מלינה בחיים שאיש לא מאחל לעצמו

לכתבה המלאה

מכונת ההנשמה מספיקות כדי להמיתו. הוא סופר 12 נשימות בדקה, בסיוע מכונת נשימה, וגומע אותן בשקיקה. הוא מתקשה להאזין למוזיקה, המחייבת שימוש באוזניות, כי אינו יכול להיות בטוח שהוא עדיין נושם.



רצה לחיות בכל מחיר



מאדם נמרץ ואקטיבי, דובר תשע שפות, שפעל להגשמת יעדיו באופן עצמאי, הוא הפך למי שאינו יכול לעשות דבר בכוחות עצמו, אפילו לא לדבר או לנשום. הוא כפות בתנוחה סטאטית לשארית חייו. אבל מלינה מורגל במאבקים. בצעירותו נאבק לגלות את יהדותו ועלה ארצה בגפו, כשכל משפחתו נשארה בשווייץ. מאז הפיגוע, שתפס אותו בדרכו לשיעור באולפן לעברית באוניברסיטה העברית בהר הצופים, הוא נאבק, כנגד כל הסיכויים, על כל נשימה.





אימו, אווה לאופר, סיפרה כי "בהתחלה הוא רק רצה למות. הוא ידע בדיוק מה מצבו, מהרגע שאנחנו ידענו. הוא שכב בשווייץ ואמר: 'תעזרו לי לסדר לעצמי אפשרות למות, כי אני לא יכול לנשום לבד אפילו'. בזמן הזה באו לבקר אותו אנשים שהכירו אותו בישראל. הוא התחיל לשאול אותם אם הם יכולים לברר לו אם אנשים כמוהו יכולים לחיות בישראל. עלה במוחו הרעיון לחזור הביתה, וזו היתה נקודת המפנה. מאז הוא רצה לחיות. הוא אמר: 'אני רוצה להמשיך אפילו בנעליים אחרות'". אבל כעת, כאמור, הגיעה נקודת מפנה נוספת, סופית הרבה יותר ובלתי הפיכה, אם יאשר אותה בית המשפט.



פרקליטו, עו"ד צחי חושן, הגיש הבוקר (ב') לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה דחופה לדיון, שבה הוא מתבקש לאשר לנתק את מלינה מהמכשירים, ולאפשר לו לסיים את חייו בכבוד. "בית המשפט מתבקש להצהיר על זכותו של התובע, שחייו לא יוארכו, באופן מלאכותי", נכתב בבקשה, "להצהיר על זכותו של התובע, שלא לקבל כל טיפול רפואי הקשור למצבו הרפואי, שאין בו אלא כדי להאריך את חייו באופן מלאכותי, ולחילופין להצהיר על זכותו של התובע, שלא לקבל סיוע נשימתי ו/או הזנתי באמצעים מלאכותיים באופן מתמיד, כך שכל רופא, שיפעל למימוש הצהרה זו, יהיה מחוסן מכל תביעה פלילית ו/או אזרחית".



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/466735/YE0036356_wa.jpg]


יונה מלינה עם הוריו. (צילום: זום 77)



המשיבים לבקשה הם מדינת ישראל, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה והמרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, שם מטופל מלינה. בבקשה מתאר עו"ד חושן את הסיפור הקשה, וכותב כי "התובע אושפז בבית החולים 'הדסה' לאחר הפיגוע, והועבר להמשך אשפוז בשוויץ, ארץ הולדתו ומקום מושבו עד לפיגוע, כשהוא משותק ב-4 גפיו, מחוסר הכרה ומונשם. התובע הביע את רצונו לחיות במשך כל השנים ועד לאחרונה, למרות נכותו ומגבלויותיו הקשות מנשוא".



"לאחר ששב להכרה ביקש התובע לחזור לישראל, בטענה שעשה עלייה והחליט לקשור את גורלו בארץ. הוא הועבר לאשפוז במחלקה לשיקום נשימתי במרכז הרפואי 'שיבא' במאי 97', ומאוחר יותר ביקש להשתחרר מבית החולים כדי שיוכל להמשיך את חייו מחוץ לכותלי בית החולים וככל האדם".



"בקשתו של התובע לא כובדה. לפיכך, פנה באמצעותי אל המועצה לביטוח לאומי. בקשתו כובדה רק לאחר מאבק ממושך, שהסתיים בפניה לבג"צ. התובע נבדק במהלך חודש אוקטובר 98' ע"י פרופ' א. עורי, לשעבר מנהל המחלקה לשיקום נוירולוגי בבית החולים. פרופ' עורי קובע כי התובע 'סובל מטטרפלגיה מגובה C2 , אינו שולט על הסוגרים, עם גסטרוסטומיה להזנה ומונשם בהנשמה מלאכותית קבועה".



לא רוצה להיות מטופל בניגוד לרצונו



"יש לציין, כי מצב התובע, כיום, נשאר כמות שהוא מאז הפיגוע ואף הוחמר. התובע לקה בקיץ שעבר בדלקת קשה. הוא התאשפז בבית החולים ביום 14/8/04 ועבר ניתוח, שממנו לא החלים. ביום 11/11/04 ולאחר מאבק על חייו, שנמשך למעלה מ-9 שנים, התובע אמר לאחת מהמטפלות שלו מהפיליפינים, נורין, שאין עוד ברצונו להמשיך לחיות במצבו וכי הוא מבקש למות. התובע חזר על בקשתו פעמיים נוספות. התובע התאשפז שוב בבית החולים, ביום 21/11/04, עקב הידרדרות נוספת במצבו".





"התובע זכאי על פי דין לכך, שלא יטופל, ללא הסכמתו, ובניגוד לרצונו", מסכם פרקליטו. "כבוד בית המשפט דן בעתירות דומות והצהיר על זכותם של חולים סופניים, במצב דומה לזה של התובע, שחייהם לא יוארכו, באופן מלאכותי".

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.