אז ככה.... כמו שפרסמתי לפני כמה ימים לגבי ההרצאה של נוח הרץ בשבי הסורי והמלצתי לבוא... למרבה הצער אף אחד לא התעניין לבוא אז אני אכתוב את ההרצאה =]:

אז ככה: יום שבת 6.10.1973

באותו יום הייתי מליאומניק בדרגת סגן אלוף. הייתי אז בנגב ליד דימונה. אני יושב לי בחוץ עם אישתי שהייתה בהריון מתקדם ועם התינוקת שלי בת שנתיים. פתאום אני רואה ג'יפ ומזהה את המספר. ישר קלטתי מה הולך להיות... כרגיל הזנקות לטייסים... אך לא עלה בדעתי שביום הקודש זה הזנקה למלחמה. החיילים נתנו לי את הצו ואישתי כבר היתה רגילה ונסעתי איתם. כ שעה לאחר הנסיעה התחילו צפירות.. אני מדליק את הטרנזיסטור שלי ושומע שפורצת מלחמה...

יום ראשון 7.10.1973

כל החיל היה מושבת. 30 % מהטייסים בטייסת שלי לא הגיעו.. והיו לנו אבדות רבות. כולנו היינו שאננים מששת הימים... חשבנו שזה יסתיים בתוך יום-יומיים גג בקהיר ודמשק. בסוף היום כבר רוב הטייסים הגיעו והתחלנו תדריכים. על הטייסת שלנו הוטל לעזור לכוחות השיריון ברמה ולנטרל את מערך ה נ"מ של הסורים. כולנו היו מתודרכים. סימתנתי מפה והחלטנו ליישם טקטיקה חדשה של טיסה בגובה 20 מטר על מנת לא להתגלות במכ"ם ונסיקה לגובה רב... היפוך והפצצה... זאת היתה התוכנית..

יום שני - רביעי 8.10.1973-10.10.1973

הפסדים רבים: כך סיפר נוח. אבי שהיה טייס צעיר יחסית נימרח על עמודי חשמל בעת שביצע את הטיסה בגובה נמוך... לא השגנו ניצחונות מהוללים... מערך הנ"מ של הסורים היה מוצלח ולא איפשר לנו לעבור את החרמון. בסה"ך לטייסת שלנו נירשמו ההשיגים הבאים ביומיים של לחימה: 4 מטוסים הופלו, עמדה אחת הושמדה. זהו.... כך סיפר נוח בצער רב....

יום חמישי- 11.10.1073

היה הטור של הלהק שלי לבצע את החדירה. סימנתי במפה וחרשתי עליה יותר מכמה שעות. עשיתי חישובים: מההמראה עד הכינרת 10 דקות... תימרונים מסביב לכינרת עד התור שלי 3 דקות. מהכינרת עד הגבול 2 דקות 10 שניות עד המטרה. תידרכתי את הבן זוג שלי. ואמרתי לו: אנחנו עוברים את הכינרת- דממת אל-חוט... ציוץ אני לא רוצה לשמוע.
כך היה... הכל היה מתוזמן ופעל היטב מבחינת זמנים... הייתי מעל הכינרת והקפתי אותה עד שהגיע תורי לבצע את החדירה. ראיתי את הזוג חוזר ואמרתי : שיהיה בהצלחה.. תיזכור מה שעשינו: טסים נמוך עולים.. פועלים נגד ג'י, מפציצים וחוזרים. לטייס בחיל האוויר זה היה בושה לחזור עם הפצצות על המטוס ולכן דרשתי שאם הטייסים מפספסים שנסנו לפגוע במשהו אחר...
אז טסנו... אני ואהבן זוג שלי.. זוג סקיהוקים טסים בגובה נמוך עד כדי כך שהמטק"ים ניפנפו לנו שלום וראינו אותם... התמקדתי במצפן. כל תזוזה קטנה במצפן היתה חשובה... הגענו ליעד... אני מושך סטיק למעלה ועוד לפני שהייתי ב- 6 ג'י הרגשתי כזאת בומבה במטוס.... הורדתי את הסטיק... נאדה.... הכל מושבת... אסור היה לי לדבר.... זה מה שעבר לי בראש + כיסא מפלט... אני מסתחרר וניכנס לבלאק-אווט. הכל חושך.... 10 שניות... זה מה שהפריד ביני לבין המוות כך מספר נוח... לא יודע איך הוא אמר ובפוקס משכתי את הידית של הכיסא מפלט.. עפתי מהמטוס ושוב ניכנסתי לבלאק אווט.

יום לא ידוע

בית החולים בזארקה- מחנה צבאי סמוך לדמשק. אני קם כולי כאבים ולא יכול איפלו להזיז את הראש.. הכל נילכח ממני: שעון היוקרה שקיבלתי ליום הולדת, טבעת הנישואין... הכל.... הרגל שלי ממש כאבה.... לא הבנתי ממה... לאחר 5 דקות באה אחות וקראה לרופא האחראי.. הם הזריקו לי מורפיום והתמסטלתי. אחרי בערך חצי שעה בא חוקר. הבן-אדם דיבר עיברית שאפילו קרייני טלוויזיה לא דוברים.
הוא שאל אותי מה שימך. אני שמעתי מה שלומך ועניתי לו: כואב לי הראש וכל הגוף. פעם נוספת הוא שואל אותי בעברית: מה שימך?! אני שוב שמעתי מה שלומך ועניתי כמו שאמרתי... כאוב לי הראש וכל הגוף. הוא סטר לי וצעק לי באוזן שימך!!!!... אז הבנתי.... אמרתי לו אפריים. (ככה תרגלו אותנו). זהו... החקירה הראשונה.

לאחר שלושה ימים עברתי ניתוח לקריטת הרגל הימנית שלי. ויום לאחר מכן... בלי שום חיטוי אלה רק מורפיום ואספירין מעמיסים אותו עם שק על הראש לאוטו.. הובילו אותי לבית כלא. זארקה- בית כלא של השטן... ככה קראתי לו.הייתי בצינוק מספר 3. לפני הדלת הורידו לי את הכיסוי ושלחו אותי כמו כלב עם שמיכה לתא באוך 2 מטרים וברוחב 50 ס"מ!!. כולי קופא וכואב. ואני בלי רגל ושתי שמיכות עוטף לי את הראש ואת הרגל.

החקירה השניה: החוקר לטעמי היה אותו אחד.. הייתי עם כיסוי ראש בשתי החקירות הראשונות. החוקר אומר לי: אנחנו יודעים שאתה טייס אז אין לך מה לשקר. אני ציפיתי דהוא ישאל על סודות המגירה שלנו או משהו כזה.. ולהפתעתי הוא שאל אותי איפה נולדתי. אמרתי לו: אני צבר, יליד הארץ. הוא שואל אותי האם הוריך גם צברים? עניתי: לא. הוא שאל מאיפה הם באו? עניתי: אירופה יחד עם העלייה ה-5 ב- 1934. הוא שאל אותי שוב: מאיפה? עניתי מאירפה. הוא אמר לי: חתיכת בן זונה וסטר לי ככה שהשן שלי ירדה. הוא סיפר לי למה הוא הכה אותי: הוא אמר: עד 62 הייתי בפלשתינה. אתם גנבים יא יהודים. גנבתם את האדמה של סבי ליד חיפה. אני ברחתי מכם דרך לבנות לסוריה והתגייסתי לצבא הסורי כדי לזרוק אותם לים! כך אמר לי. ואני חושב על זה: רגע, הוא במידה צודק... יש בו אמונה ואני לא יכול לכפות עליו כלום... שתקתי..

החובש הראשון:

בלילה השני בכלא ביקר אותי חובש צבאי. אדם ממש חביב ונחמד. הוא היה הרדיו שלי. סיפר לי מה קורה בעולם ובמלחמה. עד היום לא מצאתי אותו... רציתי לגמול לו כל כך. הוא בא לבדור לי את הרגל. הזמינו אותו רק בשבילי כי הייתי השבוי הפצוע הכי קשה בסוריה. אני ראיתי את התחבושת שחורה... אבל ממש שחורה כמו טוש שחור בגלל כל הדם הקרוש. לא יכולי לראות... הוא הוריד אותה... ואמר לי באנגלית: זונות, איפילו לא שמו לך חיטו. היה לו בקבוק אלכוהל ואמרתי לו: תביא לי. הוא היתעקש ואמר חכה מחר ואני אביא לך פחות שורף... אמרתי פליז... תביא... שפחתי חצי בקבוק על הרגל... צרחתי... כל הכלא שמע אותי.. הוא החליף תחבושת וכל יומיים באל לבקר אותי. למחרת בא רופא מטעם בית החולים ונתן לי חיטוי טוב יותר...

חקירות, עינויים ומסכת התעללויות.

נוח לא הרבה לדבר על זה.. רק ציין שכל יום עבר חקירה והעללויות. הוא זרק מילה על אלקטרודות שהוצמדו לו לפיטמות... לא ארחיב...

לאחר 4 חודשים לבד....
אז כמו שציינתי לאחר 4 חודשים וחצי נוח הועבר לתא עם עוד שבויים. הם חולקו שלתי קבוצות: קניצים ונגדים. איתו היו כל מני: שריונאים, טייסים, אנשי מודיעין...
למזלם כך אומר נוח הם לא נישברו כמו הנגדים ולא הלכו מכות.... גם 4 וחצי חודשים הם היו ביחד.

הצלב האדום
כמה ימים לאר שקובצו כולם יחד באו נציגי הצלב האדום ומסרו שלהם מכתבים, שלחו בשבילם ובדקו אותם. לבסוף שיחררו אותם היבה לארץ ישראל.

היום נוח חזר בתשובה, והפך לחרידי. הוא מרצה הרבה בחיל האוויר, ומרצה פני אנשים על סיפורו ודרך ההתחזקות שלו דרך האמונה היהודית בכלא.

~סוף~ מקווה שהנהתם! =]

איך פספסתי, בכלל לא ראיתי את ההודעה שלך על ההרצאה.
האם היא תהיה שוב? כמה עולה כניסה?

"מה זה חופש בכלל , אם לא נצחון האדם על עצמו"

כמו שכבר כתבתי אז - אני קצת מכיר את הסיפור, אז אשלים...

ציטוט:

אז ככה: יום שבת 6.10.1973 באותו יום הייתי מליאומניק בדרגת סגן אלוף. הייתי אז בנגב ליד דימונה. אני יושב לי בחוץ עם אישתי שהייתה בהריון מתקדם ועם התינוקת שלי בת שנתיים. פתאום אני רואה ג'יפ ומזהה את המספר. ישר קלטתי מה הולך להיות... כרגיל הזנקות לטייסים... אך לא עלה בדעתי שביום הקודש זה הזנקה למלחמה. החיילים נתנו לי את הצו ואישתי כבר היתה רגילה ונסעתי איתם. כ שעה לאחר הנסיעה התחילו צפירות.. אני מדליק את הטרנזיסטור שלי ושומע שפורצת מלחמה...

למיטב ידיעתי את דרגת הסא"ל קבל לאחר מכן, אבל יכול להיות שאני טועה.

ציטוט:

יום ראשון 7.10.1973 כל החיל היה מושבת.

עובדתית זה לא נכון. נח היה טייס עייט, ואכל לא כל טייסות העייט היו בכוננות מלאה. בסיסים אחרים כן היו ערוכים. האם מדובר במצב מקומי? לא יודע, אלב גם ההכללה הנגדית היא אינה נכונה.

עכשיו מכאן והלאה - נח הרץ נפגע בנטישה ורגלו נקטעה. למרות זאת, הוא החליט שהוא חוזר לטוס, ועבר להטיס מסוקים (בל 205 אם איני טועה), כשמשתדלים להרחיק אותו מהגזרה הצפונית (עפ"י אמנת ג'נבה - מי שנשבה פעמיים באותה מדינה, אפשר להוציאו להורג - כך עפ"י נוח, לא יודע אם זה נכון).

נוח חזר בתשובה, ומשם הועבר לפקד על יחידת גדנ"ע אוויר, שם הכרתי אותו כחניך. הכל היה טוב ויפה, עד שבח"א שמו לב שאנשים סביבו מתחילים לחזור בתשובה...

מי שהיה המדריך שלי בכיתה ט', הפך לימים להיות הרב של תל-נוף....

את נוח לא ראיתי מאז שנת 1983, אז השתחרר והוחלף ע"י סא"ל אורי פז. מידי פעם ניתן לראות שנוח עוסק בהרצאות בהן הוא משבח את ריבונו של עולם, לרוב יחד עם מסתערב שחזר בתשובה וכד'. לא קשה לנחש מה אופיים של ארועים אלה.

בכל אופן - העובדה שהאיש חזר מהשבי, לאחר פציעה קשה, וחזר לטוס והמשיך לשרת - הרי שהיא ראויה לכל שבח!

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

עכשיו מכאן והלאה - נח הרץ נפגע בנטישה ורגלו נקטעה. למרות זאת, הוא החליט שהואחוזר לטוס, ועבר להטיס מסוקים (בל 205 אם איני טועה), כשמשתדלים להרחיק אותו מהגזרההצפונית (עפ"י אמנת ג'נבה - מי שנשבה פעמיים באותה מדינה, אפשר להוציאו להורג - כךעפ"י נוח, לא יודע אם זה נכון).



נכון מאוד:


מי שנשבה בפעם השניה באותה מדינה נחשב כמי שחזר אליה כמרגל, ולכן ישנה סכנה שיוצא להורג.

משפט בינלאומי זה צד חלש אצלי

אני מקווה שזה ברור שהדברים שכתבתי לא נועדו להטיל ספק באיש, אלא להשלים פרטים כמי שהכיר את הסיפור קצת יותר מקרוב...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אתה צודק, הוא היה סגן או סרן בזמן המלחמה. הוא היה טייס בטייסת "נשר הזהב" בעציון (שהייתה בתהליך הקמה), ומטוסיה וטייסיה פוזרו בין הטייסות הותיקות. הרץ טס במלחמה בטייסת "הכנף המעופפת". (יש לי בספר הטייסת את מספר המטוס אותו נטש, אני בטוח שגם לעמוס יש אותו בשליפה).