פרש - התקדם בחיים - המאבטח שכשל בהגנה על יצחק רבין היום אחראי על אבטחת ראש הממשלה

התקדם בחיים
10 שנים אחרי הרצח, המאבטח הצמוד של רבין עדיין בשטח. לא מזמן מונה לרמ"ח אבטחת רה"מ
עמרי אסנהיים וחן קוטס-בר
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/maariv.gif]

11/11/2005
בשבוע שעבר עסקו בשירות הביטחון הכללי בהכנות לקראת הטקסים לציון עשור לרצח יצחק רבין ז"ל. לצורך תיאום האבטחה של ראש הממשלה שרון שהשתתף בחלק מהאירועים נערכו פגישות תיאום והתקיימו דיונים. נציג משרד ראש הממשלה היה ארז חלפון, האחראי לתיאום סיורים. נציג השב"כ, כמה אירוני, היה אחד ממאבטחיו של רבין. היום אותו מאבטח הוא ראש מחלקת אבטחת ראש הממשלה ביחידה לאבטחת אישים. זהותו, כולל האות הראשונה של שמו, אסורה כיום לפרסום על פי חוק השב"כ. במקום שמו הוא יכונה כאן "המאבטח".
בעשור האחרון, מאז רצח רבין, קודם המאבטח ומילא שורת תפקידים במסגרת השב"כ בארץ ובחו"ל. כל עלייה שלו בסולם הדרגות, בוודאי זו האחרונה, העלתה שאלות ונגעה בנקודות רגישות. ועדת החקירה שהוקמה לאחר הרצח לא הטילה דופי בתפקודו של שומר הראש, להפך. אבל הוא היה ונשאר האיש שאומן משך שנים לשניות בודדות של פעולה וכשל במבחן התוצאה. השאלה אם ראוי שימשיך לאבטח ראשי ממשלות אינה מרפה.
"הוויכוח קיים גם בשירות", אומר שלמה הרנוי, לשעבר מפקד היחידה ואחראי על המאבטח. "שנה אחרי הרצח המאבטח קודם לתפקיד ראש ענף. ישבו על המדוכה והחליטו שאין שום כתם בעברו. אז גם פסקו שמאותו רגע זה לא יעלה שוב. צריך להבין את המושגים: מבחינתנו, רצח רבין היה הרבה יותר גרוע ממלחמת יום הכיפורים לצבא. אנשים ביחידה היו גמורים נפשית. אנחנו עמדנו בעמק הבכא.
"למאבטח היה תפקיד מרכזי בהתאוששות של היחידה אחרי הרצח ברמה המורלית, המבצעית, המקצועית. רק בגלל זה מגיע לו. אי אפשר שבכל פעם שהוא יעמוד לפני קידום יבדקו מחדש את כל מה שקרה. די. אם המאבטח מתאים אז הוא מתאים. אנחנו כנראה ניקח את זה איתנו לקבר. גם בעוד 40 שנה, בבית העלמין, יהיה ויכוח מי אשם ולמה".

"לא חוכמה גדולה"
אבל למה דווקא הוא עומד היום בראש המחלקה שאחראית לאבטחת ראש הממשלה?
"כי זה הכי מתאים לו. כי המאבטח הוא איש של שטח, של מאבטחים. זה כר הדשא שלו. הוא יעשה את זה הכי טוב היום, כי מי שנכווה ברותחין ייזהר גם בצוננים".
"אף אחד לא אמר למאבטח שהוא לא ראוי", מביע בכיר ביחידה לשעבר את דעתו, "להפך. לכן לא היתה שום מניעה לעצור את התקדמותו או להתנקם בו. השאלה שאנשים מעלים היא האם מוסרית הוא יכול להמשיך לעבוד עם ראש הממשלה. זאת שאלה שראוי היה שהוא עצמו ישאל את עצמו בבוקר כשהוא מתגלח ובלילה כשהוא הולך לישון".
מה אתה היית עונה לעצמך על שאלה כזו?
"אני הייתי קם והולך בלי לחשוב פעמיים. הוא חזר לשפיץ של הפירמידה במקום שהוא הכי לא מתאים, לא מבחינה מבצעית אלא מבחינה מוסרית. אני יודע שאם הייתי מפקד היחידה, הייתי קורא למאבטח לחדר, סוגר את הדלת ואומר לו: 'שמע ידידי, ראש מחלקה אתה תהיה כי מינו אותך, אבל אני לא יכול לשים אותך להיות אחראי לאבטחת ראש הממשלה. יש עוד כמה תפקידים יפים במסגרת היחידה לאבטחת אישים שאתה יכול למלא. למשל ראש מחלקת מבצעים'".
מה עמד מאחורי ההחלטה של אבי דיכטר למנותו?
"חוסר מחשבה ולא חוכמה גדולה. יש כל כך הרבה תפקידים בשירות. להביא אותו דווקא לשם? אין דברים יותר חשובים להתמודד איתם?".
חלפון, ממשרד ראש הממשלה: "אנחנו לא מתעסקים במינויים של השב"כ. מבחינתנו, אם השב"כ בחר בו כאיש המקצוע לעשות את העבודה, אנחנו נותנים בו אמון".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/392/244.jpg]

כמו אוטומט
בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ה-4 בנובמבר 95' יצא ראש הממשלה יצחק רבין יחד עם רעייתו לאה לעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל. זו היתה המשמרת של המאבטח, שנשא אז בתפקיד פיקודי זוטר ביחידה לאבטחת אישים. בבוקר הוא עוד סייר עם החולייה באזור העצרת. איש לא חזה שבערב תשתנה ההיסטוריה של המדינה, שתורות אבטחה וקונספציות יעמדו למבחן אמת וייכשלו.
"הפמליה של רבין ירדה במדרגות", משחזר מנחם דמתי, נהגו האישי של רבין, את רגעי הרצח. "אני חיכיתי להם ליד הרכב. רבין הגיע, הלך שני מטרים ואז התפרץ הרוצח והתחיל מטח יריות. המאבטח נשכב עליו. אחר כך הוא וע' הכניסו את רבין לאוטו. שמעתי שאגה מהמאבטח: 'סע לבית החולים'. הוא פעל כמו אוטומט, חד, ענייני, מוכוון מטרה, שאל את ראש הממשלה: 'נפצעת?', ורבין מילמל: 'הגב, הגב'.
"נסעתי לכיוון בית החולים. בדרך צעקתי למאבטח: 'תנשים אותו'. ראש הממשלה שכב על הגב, הראש שלו היה על הדלת. המאבטח הנשים אותו. בשלב מסוים הוא התעייף והרים את הראש לשנייה. לא היה לו אוויר. כשהגענו לאיכילוב צעקתי: 'תביאו אלונקה'. תפסתי את ראש הממשלה בגב, שוטר שהצטרף אלינו תפס אותו מהרגליים והמאבטח החזיק מהראש. דהרנו לחדר המיון. כל הצוות התחיל לטפל בראש הממשלה והמאבטח נעזב בצד".
את אירועי אותו הלילה שיחזר המאבטח רק באוזני רעייתו וחבריו ליחידה שראו אותו עוד באותו לילה. "הגעתי אליו שעה אחרי הרצח", מתאר אחד מראשי המחלקות ביחידה בעבר, "הוא היה בשוק. הוא ידע שרבין מת. אמרתי לו: 'מבחינתך יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. יש לך משפחה, ילדים, נסה לחשוב על זה'".
הוא הביע צער, לקח אחריות?
"זה היה עוד מוקדם, אבל הוא ידע שהצלחה לא היתה שם".

"חיבק אותי חזק"
שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה באותם ימים: "יומיים אחרי הרצח הגעתי אליו עם דליה רבין. המפגש היה קשה. המאבטח היה מרוגש. אחר כך דליה יצאה מהחדר ואני נשארתי איתו לבד. הוא היה בהתמוטטות. עצוב עד אימה. בכה, חיבק אותי חזק. חיבקתי אותו בחזרה. הוא אמר שהוא לא יכול לסלוח לעצמו, שהוא יודע שהוא לא אשם, אבל בכל זאת הוא זה שהיה אחראי לרבין ומאוד קשה לו. אמרתי לו שאני מבין, שאין לי עליו כעס. הוא אמר לי שבדיוק לרגע הזה, של ההתנקשות, הוא התחנך הרבה שנים ואימן את עצמו, שהוא מרגיש כישלון".
איתן הבר: "נסעתי אליו ישר אחרי הלוויה של רבין. כשהגעתי הוא פרץ בבכי נורא. הוא סיפר לי בדיוק מה היה שם. הסברתי לו שאין לי שום דבר נגדו".
ט', קרובת משפחה של המאבטח: "בעיניים שלו אפשר היה לראות שהרצח גמר אותו. הוא לא אמר כלום, אבל היה ברור שהוא שבור".
לחבריו מהשירות שבאו לבקרו אמר המאבטח שהוא מאשים את עצמו, שבגללו מת רבין ושבגללו נהרסה המדינה. העובדה שלא הוטל דופי בהתנהלותו באותו ערב לא שינתה. "אסור שזה ירדוף אותך", אמרה לו לאה רבין ז"ל, "אתה צעיר ואתה חייב לנסות להתגבר". "זה היה קטע קשה", מתאר דמתי שהיה נוכח באותו מעמד, "המאבטח לא היה מסוגל להסתכל ללאה בעיניים. הוא אמר רק 'הוא היה באחריותי' ובעיקר בכה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/392/241.jpg]

המאבטח צמוד לרבין

חפץ חשוד
הוא בן 40 וגדל בשכונה הדרומית של כרמיאל. אמו היא פנסיונרית של מערכת החינוך. אביו היה בעבר עובד רפא"ל, אקורדיוניסט ושופט כדורסל בשעות הפנאי. מלבד המאבטח נולדו לזוג עוד בן ושתי בנות.
חברים מתקופת בית הספר מתארים אותו כמצחיקן, כמלא חיים וכאהוב הבנות. "היה בו מין חוסר אחריות מובנה, שהיה במידה מסוימת חביב", מספרת מורה שלו מאותם ימים. "פעם הבריז מבית ספר ובדרך החוצה זרק את הילקוט שלו בין השיחים. מורה מצא את התיק, שמיד עורר חשד. הזעיקו חבלן משטרתי ונוצרה מהומה גדולה. רגע לפני שהחבלן פוצץ את התיק, הוא הופיע. הוא לא הבין למה כולם מתרגשים ואמר: 'מה אתם עושים? זה התיק שלי'. הוא היה כל כך מקסים, שובה לב. אי אפשר היה אפילו לכעוס עליו".
את תהילתו רכש המאבטח בעיקר בזכות כושרו הגופני. גם היום, כשהוא כבר בתפקיד בכיר ביחידה, מעידים חבריו על יכולות ספורטיביות משובחות ועל חוזק פיזי בלתי רגיל. מגיל אפס הוא משחק כדורסל, היה שחקן מצטיין בהפועל כרמיאל ושותף לעליית הקבוצה לליגה הלאומית לנוער. האהדה הספורטיבית, למרות זאת, היתה שמורה אצלו תמיד למכבי תל-אביב. חודש אחרי רצח רבין נסעו לבקרו כוכבי הקבוצה. "הפגישה היתה מרגשת", אומר אבי נמני, "הקשר נמשך תקופה מסוימת, המאבטח היה מגיע למשחקים שלנו, אבל אז זה נותק".
בין אימון כדורסל אחד למשנהו היה המאבטח פעיל בחוג הסיור של החברה להגנת הטבע. הוא נחשב מהגרעין הקשה של חוגי הסיור בצפון. אבשלום שחר, אז מרכז החוגים באזור, נהג לכנותו "ילד פרא". המאבטח שמר על קשר עם החוג גם אחרי שהתגייס. הוא נהג ללוות את הקבוצה בכל יציאה שלה מכרמיאל.
ביולי 86' יצאו 25 נערים ונערות לטיול הסיום של קורס מדריכים צעירים בחוגי הסיור. המאבטח לא יכול היה להצטרף. הוא קבע איתם באילת בסוף המסע. בדרכם לאילת נכנסו חברי הקבוצה ליריחו, שם הושלך לעברם רימון. 13 נערים נפצעו. "המאבטח הגיע לבית החולים שבור", סיפר שחר. "הוא אמר לי: 'איך לא הייתי שם? אולי הייתי עושה משהו'. כשרבין נרצח נזכרתי ברגע הזה. חשבתי על חוסר האונים שהמאבטח הרגיש כשלא היה לידי בפיגוע ביריחו. זאת תחושת תסכול מדהימה. קיבינימט, אני לא הייתי שם כשהמאבטח היה בצרה".

הכי מהיר בפלוגה
הוא ניסה להתקבל לסיירת מטכ"ל, לא הצליח והתגייס לצנחנים בנובמבר 83'. חבריו מאז מתארים חייל פרפקציוניסט, מהחמישייה המובילה בפלוגה, הרץ הכי מהיר במחלקה. כבר אז נהג להגיד לחבריו: "תראו, אני עוד אהיה מאבטח בשב"כ".
הוא סירב לצאת לקורס קצינים, למרות הנתונים המתאימים. "כל שנייה היתה לו 'פגישת מוטיבציה'", סיפר אחד מחבריו לשירות הצבאי. "התחננו שילך לקצונה, אבל הוא סירב. כל מה שרצה זה להיכנס לתוך שק השינה ולישון".
במהלך השירות הצבאי הכיר את מי שהפכה לימים לאשתו. למסיבת השחרור שלו כבר הגיעו יחד. לאחר שהשתחרר החל לעבוד כמאבטח מטוסים. אשתו היתה דיילת באל על. כשהמאבטח התחיל לעבוד בשב"כ, שש שנים לפני הרצח, הם התחתנו. היום הם הורים לשלושה ילדים. מעגל חבריהם מורכב בעיקר מאנשי השירות ובני משפחותיהם.
ליל הרצח, אומרים מקורבים, הותיר בהם צלקת שלא תימחה. המאבטח גזר על עצמו ועל כל בני משפחתו שתיקה. פניות של עיתונאים נדחו על הסף. בעשר השנים שחלפו מאז הרצח לא התבטאו בתקשורת אפילו פעם אחת.
המאבטח הצטרף ליחידה לאבטחת אישים בגיל 24. הוא התקדם במהירות. תחילה עבד כ"חייל" בצוות אבטחה. אחר כך איבטח שרים, בין השאר את רבין, אז שר הביטחון. בליל הרצח כבר נשא בתפקיד פיקודי ביחידה. באותה תקופה נהגו בשירות להוציא ללימודים את מי שראו בהם פוטנציאל להשתלב בעתיד בשדרת הפיקוד. המאבטח היה ביניהם וגם קיבל מלגת הצטיינות.
"יש כאלה מבין המאבטחים עם דם בעיניים", אומר הרנוי. "המאבטח לא כזה. יש בו נחישות, לב רחב. הוא חברותי, סימפטי, אחד שכיף להיות איתו, מצחיקן. כשהיחידה היתה יותר קטנה, לפני הרצח, כל פעם שאנשים היו עוזבים היו עושים מסיבות פרידה עם חיקויים, דמויות. המאבטח כיכב בהן. בחור חם, אחד שסוחף אחריו אנשים. גבר עם ביצים בשפת העם. אחד שהיית הולך אחריו, וזה דבר שלא נפגע בעקבות הרצח. ההפך. זה אפילו התחזק. הוא הפך סמל לצעירים ביחידה. גם בגלל ההתאוששות שלו".
אחד המאבטחים ביחידה: "פעם בשבוע היינו משחקים כדורסל במתקן האימונים, עם הווי של צחוקים, ירידות אחד על השני, סטייל ה'בונדינג' האמריקני. המאבטח היה תמיד לב העניין, המארגן. לא איש מתוחכם. חם, סחבק כזה. מקצועי, אבל לא תותח על. איש אפור, 'הארד וורקר'. מאוד טקטי. לא אסטרטג גדול. נניח יש נוהל הליכה עם מאובטח, דבר טכני, אז בדברים האלה הוא חזק.
"לקחת משהו רב כוחות ולתכנן אותו ברמה האסטרטגית, בזה הוא היה פחות טוב. לא אנליטי מדי. איש שטח, היפראקטיבי, לא יושב בשקט. הדמות שלו מזכירה את ג'ק באואר בסדרה '24'. הפוזה של המאצ'ו הטיפה רגיש, שלא בדיוק הולך לפי הנהלים, מסתבך בגלל שיש לו פה גדול. הפוליטיקה הפנימית של הארגון מגעילה אותו. הוא אמוציונלי, מהיר לשלוף".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/392/243.jpg]

המאבטח עם פרס

לא הרים ידיים
איזה קשר היה לו עם המאובטחים?
מאבטח ביחידה: "נהדר. אצל רבין למשל הוא היה בן בית. הוא הסתדר מצוין עם לאה, למרות שלא כל קודמיו הסתדרו איתה. המאובטחים נורא אהבו אותו. אחר כך זה כבר הושפע מהמיתולוגיה של הרצח ורק התחזק".
העדות הראשונה נגבתה מהמאבטח עוד בליל הרצח, באחת ושבע דקות לפנות בוקר, שלוש שעות וחצי אחרי ההתנקשות, על ידי צוער המשטרה יוני הירשהורן. "המאבטח היה נסער", נזכר הירשהורן השבוע, "הוא התייחס רק לעובדות בצורה קרה. היה ענייני, למרות הסיטואציה".
ימים אחדים אחר כך נכח המאבטח בשחזור של הרצח בכיכר. "שם ראיתי את המאבטח בפעם הראשונה מאז הרצח", אומר הרנוי, "חיבקתי אותו. הסתכלנו על השחזור. זה היה קשה. שמו אותנו למעלה. אסור היה לנו להיות למטה כי פחדו שנחסל את יגאל עמיר".
בסוף ינואר96' נפתח משפטו של רוצח ראש הממשלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המאבטח העיד במשפט. "העדות שלו היתה יוצאת דופן", אומרת עו"ד פנינה גיא, התובעת במשפט, "לא מבחינת העובדות, אלא מבחינת ההתנהלות. המאבטח שמר על איפוק והצליח לרגש את מי שהורשה להיות נוכח באולם הדיונים".
מספר שבועות אחרי הרצח, בסוף נובמבר 95', חזר המאבטח לעבודתו ביחידה לאבטחת אישים. תחילה לעבודות מטה ומשם לשטח. עד לרצח למד גאוגרפיה במקביל לעבודה באוניברסיטת בר-אילן, שבה למד באותם ימים גם רוצח ראש הממשלה. אחרי הרצח החליט המאבטח להפסיק את לימודיו, בניגוד לדעתו של הרנוי, שנקרא אז לחזור מחו"ל לשורות השב"כ כדי לסייע בשיקום אגף האבטחה.
המאבטח אמר לו שלא יוכל לשבת באוניברסיטה בשעה הרת גורל כל כך מבחינת הארגון והמדינה. "היה ברור שהמאבטח יישאר בשירות", אומר ישראל חסון, לימים סגן ראש השב"כ. "אני זוכר שהוא הגיע אלי למשרד. שנינו הכרנו את רבין היטב, לשנינו היה קשה. זו היתה יותר שיחה על תחושות. במובן של פרטי האירוע לא היה מה לחדש. גם עניין החזרה של המאבטח לא היה נושא לדיון".
הרנוי: "לי היה אינטרס שיחזור. האמנתי שכל אלה שהיו מעורבים יהיו המאבטחים הכי טובים. הם כבר עברו את הטראומה, יש להם את הניסיון, הם למדו. מעבר לזה שהעובדה שהמאבטח חזר, שהוא לא הרים ידיים, נתנה לכולם ביחידה תעוזה, כוח".

הטיפול הופסק
המאבטח קיבל טיפול פסיכולוגי?
בכיר לשעבר ביחידה: "לכל היחידה וגם לו העמידו פסיכולוגים. אחר כך זה נפסק. לא היה צורך".
מאבטח ביחידה באותה תקופה: "היה דיבור מצ'ואיסטי ש'המאבטח לא צריך פסיכולוג', שעבר בין החבר'ה. אומרים תמיד שכשטייס מתרסק צריך להעלות אותו מיד למטוס, שיטוס עוד פעם. זה מה שהיה עם המאבטח. אם הוא בכה זה היה בבית, לאשתו. בחוויה שלנו, ביחידה, הוא לא עשה את זה. הוא מיד חזר. התבדחנו שאם מה שקרה היה צריך לקרות למישהו, אז זה למאבטח. כי הוא חזק. מבחינה מטאפורית, הבן אדם קם, ניער את הבגדים, אמר 'אה, ממשיכים הלאה', וחזר לעבודה".
בימי החזרה הראשונים הוצב המאבטח, שוב באופן מעט אירוני, כמדריך בקורס המאבטחים שהתגייס מיד לאחר הרצח. "אנחנו אמרנו 'וואו, הנה המאבטח של רבין'", נזכר אחד הקורסיסטים שלימים עבד בצמוד למאבטח. "הוא ערך לנו חפיפה. כשסיירנו בכנסת אנשים זרקו הערות, חלקן עוקצניות. דברים בסגנון 'אנחנו מקווים שבפעם הבאה תעשו את העבודה יותר טוב'. הוא היה מתעצבן. אנחנו, כמאבטחים טירונים, לא דיברנו איתו על הרצח".
באותם ימים היחידה לאבטחת אישים היתה שק חבטות. אנשיה נאלצו להתמודד עם מהלומות חזקות בהרבה מסיפורו האישי של המאבטח. "בימים שאחרי כל אחד ביחידה עשה מה שהוא רוצה", אומר בכיר שפרש מהיחידה לאחרונה. "היית יכול להיכנס למשרד, לתפוס כיסא ולהתחיל לעבוד בלי שאף אחד היה שואל שאלות. חזרתו של המאבטח נבלעה בהמולה".
"לחלק מהאנשים זה היה מוזר, אבל אף אחד לא הסתכל אז על המהות", מסביר בכיר לשעבר ביחידה. "ליחידה לא היה זמן לבחון את הדברים. לדוגמה י', שהיה מפקד החולייה המקדימה בליל הרצח, ושוועדת שמגר קבעה ששנתיים הוא לא ישמש בתפקיד פיקודי ביחידה. שנתיים אחרי הרצח אמרו לו: 'נגמרה ההקפאה שלך, מה אתה רוצה לעשות?', הוא אמר: 'אני לאבטחת אישים לא חוזר יותר'. המאבטח ראה את הדברים אחרת".
מאבטח ביחידה באותה תקופה: "המאבטח לא היה הנושא. לא היו ספקות לגבי האפשרות שלו להמשיך במערכת. ביחידה מאוד עטפו אותו. לא נאמרה שום מילה של ביקורת. היה איזה באזז כזה, מה שלום המאבטח, איך המאבטח מרגיש, אבל אף אחד לא ממש דיבר איתו על זה. זה כמו שאתה בא לנחם מישהו שאבא שלו מת. מה תגיד לו?'מצטער'? אז לא אמרנו כלום. לי אישית היתה רתיעה מאוד גדולה מלדבר איתו. חשבתי כל הזמן'וואו, מה עובר עליו'". מאבטח אחר: "שמעתי הרבה פעמים ביחידה שאמרו'מה פתאום נתנו לו לחזור? הוא פישל! למה לא העיפו אותו מכל המדרגות?'. מצד שני היחידה מאוד חיבקה אותו".
הרצח השפיע על צורת העבודה שלו?
הרנוי: "מה שהשתנה בכולנו, אבל בו אולי עוד יותר, זו הנחישות, העמידה על שלנו. כבר לא התפשרנו על שום דבר. זה לא שהיתה היסטריה, אבל היו נהלים קשיחים".
ישראל חסון: "כל אדם שעובר התנסות מבצעית כזו או אחרת מסיק מסקנות. כמו בכל תקלה, אנשים אחר כך יהיו טובים יותר. אם אחרי אירוע כזה, כמו רצח רבין, לאדם אין צלקת ורגישות גבוהה לאותן נקודות שבהן קרה המקרה, אני מרחם עליו. למאבטח היה את כל זה מהשנייה הראשונה. הוא כאב כאב אישי גדול מאוד".

מפתיע כמה הוא רגוע
חודשים ספורים אחרי התייצבותו מחדש ביחידה שב המאבטח להיות צמוד לראשי הממשלות. "כשהוא חזר לא דיברנו איתו על הרצח", נזכר אחד ממקורביו של שמעון פרס שמילא את מקומו של רבין. "אף אחד לא דיבר איתו על מה שהיה. גם לא פרס. הוא עצמו הסתגר. היה ברור שיש לו תיק כבד על הכתפיים. באחד האירועים המפלגתיים הייתי איתו ועם דמתי הנהג שאמר לו: 'בטח בשב"כ מטפלים בכם פסיכולוגים. מי בכלל מדבר איתי?'. המאבטח לא הגיב".
אחרי בחירות 96' הוא החל לעבוד עם נתניהו. גם איתו היו היחסים מצוינים, אבל גם עם ראש הממשלה הצעיר יחסית לא חלק המאבטח את חוויות ליל הרצח. "כולם תמיד הסתכלו עליו במבט כזה של 'הוא היה שם'", מספר שי בזק שהיה יועץ התקשורת של נתניהו. "לא במחשבה שהוא היה אחראי, אלא במבט של הערכה. באותם ימים היתה לנו בעיה עם האבטחה ההדוקה מדי סביב נתניהו. המאבטח תמיד התחשב וניסה לעזור. הוא אף פעם לא העלה את הרצח כנימוק לאבטחה יותר הדוקה".
דדי סוויסה, מתאם הסיורים של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק: "תמיד חשבתי שיהיו לו סימפטומים של פחד בגלל מה שקרה. הופתעתי לראות כמה הוא רגוע. הפוך ממה שהיית מצפה. על הרצח מעולם לא דיברנו. היה ברור שזה פצע שלא נוגעים בו".
חבריו של המאבטח ליחידה מעידים שלאחר מספר חודשים, כראש ענף טקטי ביחידה, השתחרר מעט, לפחות כלפי חוץ. "הוא אפילו הרשה לעצמו לעשות לפעמים צחוקים", נזכר אחד מהם. "למאובטחים היו נאומים קבועים ואנחנו היינו מכירים אותם בעל פה. הוא היה לוקח את הקשר הפנימי ושנייה לפני שפרס היה מדבר המאבטח היה אומר לנו: 'הנה, תראו, פרס הולך להגיד ככה וככה'".
מאז הרצח התקשורת לא הרפתה ממנו. בשירות היה מי שאמר השבוע שהעיסוק בו דומה לעיסוק בעץ שממנו נשר התפוח על ניוטון. רחוק מהעיקר. העיתונים דיווחו על כל קידום שלו. כשהיה מעורב בתאונת דרכים זכתה הידיעה לכותרות בעיתונים. גם הימין הקיצוני לא הרפה. בספר "האמת היחידה" שחיבר הרב יוסף שעשוע, מסופר על טקס סיאנס שנערך לרבין ז"ל. בטקס אמר כביכול רבין: "המאבטח ירה במאבטח אחר שצעק סרק. . . יגאל עמיר קורבן". השבוע אמר שעשוע שבסך הכל ציטט דברים מתוך מקומון חילוני בבת ים.
אחרי שנתיים כראש ענף, בסוף שנות התשעים, מונה המאבטח לסגנו של ח', ראש מחלקת המבצעים של היחידה לאבטחת אישים. "הוא היה על הכיפאק", מעיד ח'. "התעסק בעיקר עם אבטחה בחו"ל. שאלו אותי: 'תגיד, איך אתה מקבל את זה שהמאבטח סגן שלך?'. עניתי: 'בשלוש השנים האחרונות השירות קידם אותו בתפקידים, אף אחד לא אמר לו שהוא לא בסדר. אתם רוצים להחזיר את הגלגל אחורה עכשיו?'".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/392/242.jpg]

המאבטח באזכרה ליצחק רבין. צילום: פלאש 90

שגרירות קשה
לפני כחמש שנים התנדב המאבטח לשמש קצין הביטחון (קב"ט) של שגרירות ישראל בעיר בירה הנחשבת קשה מאוד לשירות. עד אז קב"טים ישראלים לא התנדבו לצאת לתחנה הנחשבת לתובענית ביותר מבחינת אבטחה שהשירות בה כולל סביבת פעולה מסובכת וקשה.
"היעד שאליו המאבטח התנדב זה המקום שאף אחד לא רוצה ללכת אליו, ועד המינוי שלו תמיד היו שולחים לשם בעלי תפקידים ששלטו בשפת המקום", מסביר בכיר לשעבר באגף האבטחה. "המאבטח אמר: 'אני לוקח את זה עלי'. זה היה צעד מאוד נדיר. אבי דיכטר שהיה אז ראש השירות התרשם. זה לדעתי מה שקנה למאבטח את הקידום מאוחר יותר".
ההתנדבות של המאבטח הפתיעה רבים באגף האבטחה. אחד המאבטחים: "תפסתי ת'ראש. אמרתי לעצמי 'הבחור שרוט'. הוא יכול היה להיות קב"ט איפה שהוא רוצה, אבל המאבטח בחר דווקא ביעד הקשה ההוא".
הרנוי: "זה חלק ממנו. הוא צריך להילחם, להיות במקום שבו יש את ה'אחרי' במונחים של פיקוד. הוא תמיד משדר 'אני אהיה במקום הקרבי ביותר והקשה ביותר'. יכול להיות שהרצח תרם לזה".
המאבטח הגיע לסיר לחץ שביעבע עוד יותר בגלל אינתיפאדת אל-אקצה שהשתוללה אז בארץ. הוא הופקד על הביטחון בשגרירות ובאל על, ניהל קבוצה של עשרות מאבטחים וסינכרן בין משימות האבטחה השונות שלהם. "בעיר שבה הוא שירת אין צורך בדיפלומטיה, הדרישה שם היא לאיש שטח, שחי ונושם אבטחה", אומר אחד הקולגות שלו. "אין שם קוקטיילים עם נציגי המשטרה המקומית. שם זה ללכת לראות שהסריקות מתבצעות כמו שצריך ושכולם מסודרים בעמדות. המאבטח התאים לתפקיד".
הוא הגיע ליעד החדש עם אשתו ושלושת ילדיו. זו היתה הפעם הראשונה שהתערה מחוץ לשב"כ מאז התגייס לארגון. את בר המצווה של בנו הבכור חגג בבית הכנסת היהודי המקומי. אשתו היתה חברה באחת הוועדות הציבוריות בשגרירות. המאבטח עצמו אירגן מדי שישי משחקי כדורגל משולהבים במגרש בית הספר האמריקני ונהג לארח את פקודיו המאבטחים לארוחות ערב בדירתו. בשגרירות הקטנה שבה כולם מכירים את כולם ידעו עוד טרם הגעתו במי מדובר.
לא כולם נהנו מהעבודה עם המאבטח. המצב הבטחוני בישראל גרם ללחץ מצד המערכת להידוק האבטחה, מה שגרם בשלב מסוים לפגיעה אמיתית באיכות חיי השליחים. פעמיים, בזמן מבצע "חומת מגן" ובעת המתיחות עם עיראק, נדרשו השליחים לפנות את משפחותיהם מהמדינה, כשעל המבצעים הליליים מנצח המאבטח.
"זה לא פשוט", מעיד אחד השליחים שמשפחתו פונתה. "המון אנשים שצריך לטפל בהם ובאישון לילה להבריח אותם. זה דורש המון סבלנות, ילדים שאתה מוציא מהמיטות למשל. כשהם חזרו, המאבטח נדרש להמון סבלנות כי הילדים נדרשו ללמוד שעות נוספות בבית ספר ואז צריך היה לארגן עוד משמרות של חבר'ה שכבר סיימו 12 ו-13 שעות עבודה כדי שיעמדו וילוו את הילדים לבתים".
בין המאבטח ובין השגריר שעל בטחונו הופקד באותם ימים התפתחו עימותים לגבי מידת האבטחה הנדרשת. באחת הפעמים ביקש השגריר לצאת לאופרה. המאבטח סירב, התפתח ויכוח שבסופו גברה עמדת הקב"ט.
השגריר: "היו לא מעט שליחים שנדמה היה להם שהוא קצת מפריז בדרישות. אני עצמי הייתי חלוק עליו לגבי הצרת צעדי. חשבתי שהוא והמערכת דבקו לפעמים בחשיבה נגטיבית. הרגשתי שהם מעדיפים לא ליטול שמץ סיכון בלי סיבה מוחשית. היה די קשה לשכנע אותו. אני לא יודע אם זה תוצר של העבר. מעולם לא דיברתי איתו על הטראומה שהיתה לו".

"שומר הכל בפנים"
אחרי שנתיים נשלח המאבטח לשמש קצין הביטחון של אחת משגרירויות ישראל הנחשבות ביותר. אמנם קציני ביטחון שמסיימים תקופת שירות במדינה בדרגת קושי שבה שירת בוחרים בדרך כלל בנציגויות נוחות יותר, אבל המאבטח העדיף את הקידום ובחר בנציגות המאתגרת. מבחינת המשפחה נחשבה התחנה החדשה לניקוי ראש יחסי אחרי המתח של התחנה הקודמת.
מהמאבטח נדרשו מעתה יותר דיפלומטיה וגינוני טקס. קולגה שלו מאותה תקופה אומר שהיו שחשבו אותו למתנשא ולמי שמתהדר יתר על המידה בסיפורי מורשת קרב. אחר אומר שכשראש הממשלה שרון הגיע לאותה מדינה, היו מי שחשו אי נוחות לאור העובדה שהמאבטח היה אחראי לסידורי האבטחה במהלך הביקור, עניין של מראית עין.
מי ששימש שגריר באותה תקופה חושב אחרת. "אני רק יכול לומר דברים לשבחו", הוא אומר. "הוא עשה הכל במסירות, בדייקנות, בקפדנות ואפילו בחן. אדם שנעים מאוד לעבוד איתו. המאבטח הצטיין בהחדרת רוח צוות. זה בא לידי ביטוי בהרגשה טובה בין העובדים, במסירות, בסיוע ובעזרה הדדית וברצון להצליח ולהצטיין".
בקיץ האחרון חזר המאבטח עם משפחתו לארץ. שנה לפני חזרתו נקבע שיקבל ראשות מחלקה בשירות. מעטים שמו את כספם על האפשרות שתהיה זו המחלקה האחראית ישירות לחייו של ראש הממשלה.
הוא עוד מדבר על הרצח? זה מעסיק אותו?
"לא", משיב אחד מחבריו, "הוא מדחיק הכל. שומר את הכל בפנים".
עכשיו הוא בדרגה המקבילה לאלוף משנה בצה"ל. המדרגה הבאה בסולם היא פיקוד על היחידה לאבטחת אישים. "אני מאוד אופתע אם הוא יהיה ראש היחידה", מודה אחד הקולגות. "זה יהיה הקצה של הקצה שימתח את יכולותיו. התפקיד שלו עכשיו הוא עדיין ברוטינה. גם אם לא תהיה כוכב-על יש מעליך ומתחתיך אנשים וזה זורם".
עם משפחת רבין לא שמר המאבטח על קשר אישי. על הקידום הנוכחי שלו הם קראו בעיתון. מקורב למשפחה מספר שחלקם התייחסו לנושא כמשהו הזוי: "זה קצת מוזר. לא בפן האישי, אבל אין ספק שזו שאלה מעניינת. למשפחת רבין היה קשר טוב מאוד עם השירות הרבה מאוד שנים. לאה רבין, גם אחרי הרצח, נתנה 'בקינג' מלא לשירות ולמאבטח. מעבר לזה מה שקרה לא חיבר בינו למשפחה. הוא המשיך להתקדם בשירות והמשפחה היתה עסוקה בדברים אחרים.
"להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם ביגאל עמיר הם לא התעסקו. יכול להיות שמה שלהם נראה קצת הזוי, למאבטח הוא דרך התמודדות. 'בודי גארד' שפיספס התנקשות ואחר כך הוא כולו אכול מטרה, לתפוס את המתנקש הבא. לא היה שיח משפחתי סביב המינוי החדש שלו, אף אחד גם לא הודיע להם עליו. מבחינתם גם זה בסדר. הם גדלו במקום שהם מבינים שהשירות לא חייב להם הסברים".
הפעמים הבודדות שבהן ראו בני המשפחה את המאבטח מאז הרצח היו באזכרות לזכרו של רבין, שאליהן הוא מגיע בין היתר מתוקף תפקידו. "לא קל לו באזכרות, אין ספק", אומר הרנוי. "אנחנו לא מדברים על זה, אבל השיקום שלו הוא לא מובן מאליו. לפני שנה ארגנתי אירוע יום הולדת 80 למאבטח הראשון בשירות, ניצול שואה שעמד שלוש פעמים לפני הוצאה להורג. חשבתי 'איך האיש הזה הצליח אחרי שלוש פעמים שבהן ניסו להוציא אותו להורג לחזור לאבטחה'. עניתי לעצמי שהוא איש חזק, בטון. להבדיל, אם אני עושה את ההקבלה, אז כנראה שהמאבטח איש חזק. אנשים אחרים לא היו שורדים את הסיפור הזה של רבין. המאבטח בחר להשתקם וזה לא פשוט".
השבוע הופתע שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין, לשמוע על תפקידו החדש של המאבטח. "הוא עדיין נבוך כשהוא פוגש אותי", אומר שבס, "אבל הכעס שלי הוא לא עליו אלא על כל המערכת שכשלה לפני הרצח".
בשבוע שעבר הוא ישב על תוכניות אבטחת ראש הממשלה שרון לקראת עצרות הזיכרון של רבין.
"לא נכון. . . אוי אוי אוי, שאלוהים ישמור. הוא באמת צריך להיות בחור אמיץ".

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה