אני אסתער שוב. כמו שצריך
סרן ר' שזוכה מאשמת וידוא הריגה בנערה פלשתינית מדבר לראשונה: העליהום, ההשפלה, עדויות השקר, הבגידה. למרות כל מה שעבר, הוא עוד מאוהב בצבא
חן קוטס-בר
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/maariv.gif]

25/11/2005 19:00

שנה וחודשיים חיכה סרן ר' לרגע הזה. בשבוע שעבר, אחרי מסע ארוך ומפרך, זוכה מי שהיה מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד שקד של גבעתי, זיכוי מלא מהאירוע שכונה "פרשת וידוא ההריגה". הוא עמד מתוח מול שופטי בית הדין הצבאי. חודשים של השפלות התמצו לשנייה אחת. דמעות זלגו מעיניו. זו היתה הפעם הראשונה שבה בכה מאז החלה הפרשה ששינתה את חייו. הקרב על שמו הטוב, זה שאף אימון צבאי לא הכשיר אותו לקראתו, הסתיים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/401/384.jpg]

"לא יכולתי לעמוד בזה", חוזר סרן ר' לאותו רגע מתוק. "הדמעות פשוט זלגו. הרגשתי שכל סעיפי האישום יורדים איתן, הכל יוצא החוצה. הייתי קורבן של משפט שדה. דרייפוס. פתאום אתה מוצא את עצמך, חייל מצטיין, לוחם, קצין, עומד מול הר של בולדרים שנופלים עליך. אני מסתכל אחורה ושואל את עצמי איך עמדתי בזה. בן אדם פחות חזק ממני היה מתמוטט, מתאבד. מה שעברתי זה לחץ שיכול להרוס בן אדם, לשגע. אתה צריך להיות עם אופי כל כך חזק, עם ביטחון בעצמך ובאמת שלך, גם אם ערים וכפרים ומדינות אומרים שאתה משקר".
מה היה הרגע הכי קשה?
"היו שניים. הראשון כשהשעו אותי מתפקיד מפקד הפלוגה המסייעת, בלי סיבה. הרגע השני היה כשנעצרתי. כשהיינו נכנסים לעצור מבוקש היינו סוגרים על הבית שלו מארבעה כיוונים, שלא יוכל לברוח. ככה עשו לי במצ"ח. הצח"מ התכווץ כשהגעתי לשם. הסתכלו עלי מהחלונות, יצאו מהחדרים. אני, קצין בצה"ל, מפקד פלוגה, פתאום 'המבוקש'".
והרגע הכי משפיל?
"היו מספיק. הושעיתי, נעצרתי, נחקרתי, הייתי במעצר סגור, פתוח, חזרתי לצבא, קיבלתי כל תפקיד שנתנו לי, השלמתי עם הכל כי ידעתי שאני צודק. חיכיתי בסבלנות. פעם ביקשתי לקנות פחית שתייה באחת ההפסקות בחקירה. החוקר אמר לי לא. אמרתי לו: 'אחי, בימים שהייתי נלחם עם מחבלים, מי היה שואל אותך בכלל אם אני יכול לקנות פחית או לא. לפני שבוע הייתי מפקד מוצב, עכשיו מצ"ח לא נותנים לי לקנות שתייה?'. אי אפשר להבין כמה כואב לי לדבר על זה. נתתי את המאה אחוז שלי תמיד. לא מאה אחוז, 400 אחוז נתתי. ומה קיבלתי בתמורה? שנה ושניים".
אתה חושב שלעובדה שאתה דרוזי היתה משמעות בהתנהלות הפרשה?
"זה לא עזר. אני אומר את זה עכשיו, אבל לא העליתי את הטענה הזאת אפילו פעם אחת, לא בחקירות ולא בבית המשפט. ניהלתי את כל התיק בצורה מקצועית. לא רציתי להכניס את הנושא העדתי, אבל אם את כבר שואלת, צריך להניח את הדברים על השולחן בצורה אמיתית. כן, עובדת היותי דרוזי לא עזרה לי. יכולתי לומר את זה במילים יותר גסות, אבל כיוון שאני בצבא ואני לויאלי למערכת אני אעצור כאן".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
מערכת יחסים מעוותת שהתפתחה בפלוגה
בבוקר ה-5 באוקטובר 2004 נורתה למוות אימאן אל-המאס, בת 13 ועשרה חודשים, בזמן שהיתה באזור הבטחוני המיוחד האסור לכניסת אזרחים (אב"מ), סמוך למוצב גירית שליד רפיח, כמאה מטר בערך משער הכניסה אליו. סרן ר' היה מפקד המוצב ומי שהסתער על הנערה אחרי שחשד כי היא מחבלת.
בעקבות האירוע הוגש נגדו כתב אישום חמור ובו חמישה סעיפים: שני פרטי האישום הראשונים ייחסו לו עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק. בנוסף הוא הואשם בשיבוש הליכי משפט, בעבירה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות ובהתנהגות שאינה הולמת. לפי כתב האישום הסרן ירה בגופת המנוחה ביודעו שהיא כבר הרוגה ולא נשקף ממנה כל סיכון.
בין השאר נטען כי מדובר בילדה תמימה שעשתה דרכה לבית ספר, ובתיקה נמצאו ספרים. ר', עד אז קצין מצטיין ומקור גאווה למשפחתו, הפך בן לילה למוודא הריגה. התקשורת הסתערה עליו. "'הקצין שירה בילדה בדרך לבית ספר'", הוא אומר," זה מה שהדביקו לי".
בשבוע שעבר קבע בית הדין הצבאי במחוז שיפוט הדרום כי גרסתו של סרן ר', כפי שנטענה על ידו מרגע שהפרשה החלה להתגלגל, היא האמיתית. "שוכנענו מעל לכל ספק", כתבו בהכרעת הדין השופטים סא"ל אהרון משניות, סא"ל אלון גילון וסא"ל עוזיאל פרידמן, "כי המנוחה לא הלכה לבית הספר כשהגיעה לשער המוצב, שכן הדרך לבית הספר היא בכיוון שונה לחלוטין. שוכנענו גם כי אין כל אפשרות ממשית שגורם תמים יגיע בטעות לקרבת המוצב. בנסיבות אלה, הערכתו של הנאשם כי מדובר באירוע פח"עי וכי הדמות שנצפתה בסמוך לשער המוצב היא למעשה מחבל שניסה לחדור למוצב, היתה סבירה והגיונית".
השופטים חשפו גם מערכת יחסים מעוותת שהתפתחה בפלוגה שאליה הגיע סרן ר' שלושה חודשים לפני האירוע, והובילה לבסוף לכך שהעלילו עליו עלילת שווא. חיילים שלא רוו נחת מהמפקד החדש שביקש להשליט משמעת ולהעלים נורמות פסולות, כאלה שהיו עתידים להיענש על ידו כיוון שלא תיפקדו כראוי באירוע, הם שהפיצו את הסיפור. השופטים קבעו כי אלה היו עדויות שקר.
כמו כן נמתחה בהכרעת הדין ביקורת קשה על חלקים בתקשורת ועל התנהלות המשטרה הצבאית והחוקרים. נקבע שהמצב בפלוגה, כפי שהעיד עליו מלכתחילה סרן ר', היה צריך להדליק לחוקרים "לא רק נורה אדומה, אלא זרקור רב עוצמה, שמא יש ממש בטענותיו של הנאשם על אודות קנוניה נגדו, או לפחות שמא היה למי מהעדים מניע זר כלשהו או אינטרס אחר. אולם החוקרים היו נעולים על כיוון חקירה אחד, וקשה להשתחרר מהרושם שהפרסומים בתקשורת השפיעו על שיקול דעתם של החוקרים, שהיו שבויים בקונספציה מסוימת ונמנעו מלבדוק כיווני חקירה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

הרבה פחות תמים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
עכשיו , לראשונה מאז התפרסמה הפרשה, מדבר סרן ר' בתקשורת. בראיון בלעדי ל"סופשבוע" הוא מספר על האירוע במוצב גירית, על החיים בפלוגה המסייעת והתופעות המזעזעות שהיו שם, ועל מה שעבר עליו ב-14 החודשים האחרונים. הוא שמח כמובן על הזיכוי, אבל גם מרגיש מפוכח והרבה פחות תמים.
"רציתי לדבר, ברור שרציתי, אבל אסור היה לי לפי פקודות הצבא", הוא אומר. "קשה להבין כמה כוח הייתי צריך כדי לשתוק כששופכים את דמי. אתה שומע אנשים שלא שרק כדור מעל הראש שלהם בחיים, באים ומתראיינים ומנתחים את הסיפור שלך. זה בסדר, אבל למה לגזור את דיני כשהמשפט עוד מתנהל? כמעט כל מי שדיבר התחיל מהנקודה שבה סרן ר' אשם והמשיך משם הלאה. לא נתנו לי ליהנות מהספק. אני יודע מה זו דמוקרטיה, מהו חופש הביטוי ומהי זכות הציבור לדעת. זכות הציבור, לפעמים, היא גם לדעת את האמת".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/401/385.jpg]

עם עורכי הדין מני ואיזנברג. צילום: רובי קסטרו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


" מחבל במוצב"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
השעה היתה 06:49 בבוקר. סרן ר' ישן באותו לילה עם חיילי החפ"ק בהאמר מול הש"ג. לפנות בוקר נכנס למפל"ג ונרדם. הוא התעורר מבעיטה של החובש הפלוגתי שצעק "מחבל במוצב". ר' שמע קולות ירי קרובים. אזעקת החירום החלה לפעול, מלווה בכריזה "מחבל במוצב". הוא דרך את נשקו ורץ לש"ג. פרטי האירוע כפי שמובאים מכאן נקבעו על ידי בית הדין כאמת. ר' מצא את שני החיילים בש"ג יורים החוצה. הם אמרו שזיהו "איזו ערבייה, מישהו עם כאפייה שמתכופף". להלן "הדמות". אחד מהם ביקש אישור לירות רימון ממטול. סרן ר' סירב, ביודעו כי ירי כזה עלול לפגוע בצד המצרי או בתושבי השכונה תל סולטן.
הוא יצא עם שני החיילים מהש"ג כדי לנהל את האירוע מחוץ למוצב, ונזכר ששכח אפוד קרמי. חזר, לקח את האפוד מסגנו ויצא בריצה עם החיילים לסוללת הרק"ם, סמוך למוצב. העובדה שהדמות זוהתה רק קרוב לש"ג עוררה אצל סרן ר' חשש שאולי הגיעה דרך מנהרה. היה ברור שמי שהצליח להגיע עד לשם, לאחר שעבר את כל שטח האב"מ, יש לו מטרה פח"עית בלבד.
"תמונת המצב שלי היא שיש מחבל שעומד לחדור למוצב, או לפוצץ אותו, או לבצע עליו ירי", משחזר סרן ר'. " אני יוצא החוצה, להסתער כמה שיותר מהר, שהמחבל לא יספיק לחדור, שלא יפעיל מנהרה, שלא ירסס את המוצב. ברור לי שרק מחבל יכול להיות בחוץ. אנחנו ליד ציר פילדלפי, אין מעבר פועלים, אין אזרחים, אין תנועה סביב המוצב, כל מי שהיה שם בארבע השנים האחרונות היה מחבל". על כך, אגב, העידה גם מ', מפקדת התצפיות בגזרה באותה תקופה.
סרן ר' נשכב על הסוללה. הוא זיהה את הדמות לשנייה, מדלגת ונעלמת. בינתיים הגיעו לסוללה שני קצינים נוספים. כולם ירו לכיוון שבו זוהתה הדמות. ר' ביקש להסתער. הוא גילה שמכשיר הקשר שלו לא פועל. כך שבניגוד לפרסומים, לא יכול היה לשמוע שמדובר, על פי חיילי התצפית, בילדה בת עשר. עובדתית, בסיום האירוע מדווח סרן ר' כי מדובר בדמות שגילה, להערכתו, 18-15. בכל מקרה, קובע בית הדין, גם כשמדובר בנערה בת 14 לא ניתן לשלול את האפשרות שהגעתה קרוב כל כך למוצב היתה חלק מאירוע פח"עי.
סרן ר' פתח את המכשיר והודיע שהוא יוצא להסתערות לוודא הריגה. המשפט הזה, בדיעבד, הכניס אותו לצרה צרורה. אבל בהכרעת הדין קבעו השופטים כי כאשר סרן ר' דיווח שהוא יוצא לוודא את ההריגה, וכשדיווח לאחר מעשה כי וידא אותה, כוונתו היתה ל"ווידוא נטרול". גם רח"ט מבצעים העיד שהפעולה הלגיטימית של "וידוא נטרול" מכונה בדרך כלל על ידי הלוחמים "וידוא הריגה".
"הלכתי בצורה מבצעית לקראת הסתערות ומגע עם מחבל שמנסה לבצע פיגוע", משחזר סרן ר', "זה מה שהיה לי נגד העיניים. עד היום אני מאמין שזו היתה מחבלת. קמתי והסתערתי. ידעתי שהדמות מולי קיימת בנקודה איקס, מאחורי מחפורת. התקרבתי ושלחתי ידיים קדימה. יריתי שני כדורים. לא יודע במה פגעתי. היתה לי מטרה לפגוע במחבל. לא התכוונתי לעשות וידוא הריגה למחבל מת. חזרתי טיפה אחורה. עלה לי בראש שאמרו בהתחלה שמדובר בדמות עם תיק. רציתי לבדוק את התיק. סביבי היה כל הזמן ירי. ביצעתי ירי צרור, כשבמקביל נתתי פקודה לתת עיבוי למוצב, לפקוח עיניים, לראות שלא תהיה חדירה. הצרור לא כוון לגופה. הירי היה בתנועה סיבובית, לפי עקרונות הלחימה בשטח מאוים".
סרן ר' חזר לסוללה. הוא הפעיל מיסוך עשן ואז גם מצא את התיק, כבר בפתח הש"ג. התיק הזה, שפורסם כאילו הכיל ספרים, לא נפתח מעולם. חבלנים שהגיעו אחרי האירוע סירבו לקחת סיכון ולפתוח אותו. הוא נקבר על ידי טרקטור הדי-9 בחולות רפיח. גם התביעה לא טרחה להביאו למשפט.
בתום האירוע חזר סרן ר' למוצב. בתחקיר הראשוני הוגדר האירוע כהצלחה. נסיון חדירה למוצב נכשל. ר' לא ידע עדיין שחייו עומדים להתהפך. דבריו בקשר פורשו כאילו ירה באל-המאס מטווח קרוב, אחרי שכבר היה ברור שמתה, בידיעה שמדובר בילדה תמימה. התפתחה סערה ציבורית. לסרן ר' לא עזרה גם האמירה שלו שנקלטה בקשר בשעה 07:23 ( כאשר האירוע עוד לא הסתיים והוא נותן הוראות כיצד לטפל בתיק שהשליכה): "כאן קודקוד, כל מי שזז, גם אם זה בן שלוש, צריך להרוג אותו". הטענה היתה, גם בכתב האישום, שסרן ר' ביקש לשנות את הוראות הפתיחה באש. הוא הצטייר כמפלצת.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


"ילדים זה באמת משהו ששובר אותי''

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
איש לא נתן ביטוי לדברים שפורסמו באתר האינטרנט "העומדים איתן" בערבית, למחרת האירוע. האתר מרכז דברים של ארגוני ההתנגדות, ובין השאר הובא שם ראיון עם קרוב של המנוחה וחברתה, שסיפרו כי אמרה מספר פעמים שהיא מבקשת לנקום את מותו של חברה ללימודים. זה היה הנרטיב הפלשתיני הראשוני. כאשר הבינו שיש להם, אולי, נרטיב טוב יותר, הורדו הדברים מהאתר.
התביעה הצבאית לא נגעה בכל העניינים האלה. היא ביקשה לבדוק את המצב התודעתי של סרן ר', שעה שהסתער בשטח, לא את קורותיה של המנוחה ואת נסיבות הגעתה. בית הדין קבע לעניין הילד בן השלוש שמדובר היה באמירה על דרך הגוזמה, ודאי לא בשינוי הוראות הפתיחה באש. "לא ניתן לנתק את המשפט", כותבים השופטים, "מההקשר שבו הדברים נאמרו. סביר להניח שהמשפט ביחס לילד בן שלוש מתייחס לאירוע הספציפי שעוד לא הסתיים ועוסק במרחב של המוצב".
"לא האשימו אותי בגניבת בקבוק שתייה", אומר סרן ר', "זה לא שמותר לגנוב, אבל אותי האשימו שהרגתי ילדה תמימה בדרך לבית ספר, שאני אדם לא מוסרי. הייתי מוכן לוותר על כל ההישגים שלי רק שלא יגידו את זה. נגעו בי בנקודה הכי רגישה. אני לא רוצה להצטדק, אני כבר לא צריך, אבל ילדים זה באמת משהו ששובר אותי. גם אם זה בן של מחבל''.
''פעם נכנסנו לפוצץ בית שהיתה בו מנהרה. 11 מטר פיר, 200 מטר אורך. הוצאנו את האנשים. הם כבר עמדו על הכביש. עמדנו לפוצץ את הבית. היתה שם ילדה, בת שמונה אולי. היא אמרה לאמא שלה: 'אני רוצה לקחת את העט'. היה לה עט כזה, שעליו היה פרפר. לקחתי את הילדה ועליתי איתה למעלה לחדר. היא פתחה את המגירה, לקחה את העט ויצאנו החוצה. אם היה לי ארנק באותו רגע גם הייתי נותן לה כסף. אם היו אומרים שגנבתי זה היה כואב לי פחות. זה שרף אותי מבפנים".
סרן ר', 26, נולד וגדל בכפר דרוזי בגליל. פרסום שמו, תמונתו ופרטים מזהים על אודותיו אסורים בצו בית הדין הצבאי. אביו שירת שנים רבות במג"ב. היום הוא איש ציבור. בני משפחה רבים שימשו בתפקידים קרביים בצה"ל. ר' עצמו, מספרים, חלם להתגייס ליחידה קרבית מאז שהיה צעיר. על שולחן הכיתה שלו נהג לחרוט את השועל של גבעתי, העץ של גולני, כנפי צניחה. חלם להתגייס לקומנדו הימי ואחרי שלא התקבל, באוגוסט 97', התגייס לגולני.
את המסלול עשה בסיירת אגוז. היה מאגיסט. סיים בהצטיינות קורס מ"כים ובגיל 19 כבר היה קצין. בגלל מצוקת קצינים בגדוד הדרוזי הוא נשלח לשם. בנובמבר 2002 מונה למפקד פלוגה ביחס"ר גבעתי. כשסיים את התפקיד, בינואר 2004, הציע לו עופר וינטר, אז מפקד הגדס"ר בגבעתי ומי שסרן ר' מזכיר שוב ושוב כאחד שעמד לצדו בתקופה הקשה, להיות קמב"ץ הגדוד. זו היתה תקופה של הרבה מאוד מבצעים וכבר בפעולה הראשונה שלו הצליח ר' ללכוד מבוקש.
אחר כך הגיע המבצע בזייתון, שנחרת בזיכרון הציבורי בגלל הנגמ"ש שהתפוצץ על ששת חייליו. סרן ר' היה באותה שיירה. "רציתי לפתוח את הנגמ"ש שלי ולצאת החוצה", הוא נזכר. "המג"ד אסר עלי. הוא נתן הוראה לתפוס בתים. תפסנו בית. הבנו שהמלחמה צריכה להיות על הגופות. אני עוד זוכר קרקפת של מישהו על גג. תפסתי אותה ביד. חלק מראש. ראיתי את השיער. ראיתי כף יד. באתי ואספתי גם את זה. אני זוכר את עצמי זוחל, מחפש איברים. שש-שבע בבוקר, ירי לכל כיוון. דווקא בתקופה הקשה שעברתי נזכרתי בזה כל הזמן. הרבה פעמים עלה לי הרגע ההוא שרציתי לצאת מהנגמ"ש, רציתי להציל חיילים. תמיד חשבתי 'האם אותם אנשים, כל מי שניהל את המשפט נגדי, אלה שדיברו עלי רע בתקשורת, חוקרי מצ"ח, הם יודעים מי אני? אני הרי הייתי מוכן למות'".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


שטני גן העדן

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
הוא נחשב לקצין אמיץ, אחראי, מנוסה, עם כושר גופני יוצא דופן. בבוחן קצין ליחידות מיוחדות זכה בתואר מ"פ מצטיין וגבר אפילו על מפקד סיירת מטכ"ל. קצינים שהכירו אותו לפני האירוע סיפרו על נפש ציפור בגוף אריה. באוגוסט 2004, אחרי שסיים את תפקידו בגדס"ר, התמודד ומונה למפקד הפלוגה המסייעת בגדוד שקד. השמועה היתה שמדובר בפלוגה בעייתית. תחלופה של שלושה מפקדים תוך תקופה קצרה - אחד מהם סיים את כהונתו אחרי כחודש בלבד - סימנה רעות.
אבל סרן ר' חפץ בתפקיד. הוא ראה בו אתגר. "הגעתי לשיחה אצל המח"ט", הוא מספר, "שהסביר שאני הולך לפלוגה בעייתית, אבל לא פירט. הוא אמר: 'אני מאמין שאתה תוכל לסדר את הדברים. יש לך אתגר, גם מבחינת משמעת וגם מבחינת לחימה'. אמרתי לו: 'שום דבר לא קשה, אבל אני רוצה שתיתן לי זמן'. הוא עשה לי עם היד 'אני סומך עליך, תעשה מה שאתה חושב'. הבנתי שיש לי את כל הגיבוי שבעולם".
סרן ר' לא יגיד את זה אפילו ברמז, אבל הדברים שאמר לו מח"ט גבעתי באותם ימים, אייל איזנברג, הם האקדח של המערכה הראשונה. בסיס האכזבה שלו אחר כך, כאשר מצא את עצמו מושעה מתפקידו ומתמודד לבד מול כל העולם.
הפלוגה המסייעת ישבה אז במוצב גירית, סמוך לציר פילדלפי. בטן רכה. אלא שסרן ר' למד מהר שהבעיה הראשונה שלו היא דווקא מבית. הכרעת הדין פורשת תמונה קשה מאוד על מה שהיה בפלוגה באותה תקופה. בפועל, זהו לב הפרשה של סרן ר'. היחסים בין לוחמים ותיקים לצעירים קיבלו במסייעת שקד, "שטני גן העדן" כפי שכינו אותה לוחמיה, ממד מפלצתי.
"סוגיית היחס שבין צעירים לוותיקים מלווה את צה"ל מיום היווסדו", נכתב בהכרעת הדין, "אולם נראה לנו כי בפלוגה של הנאשם נחצו קווים אדומים רבים. נדהמנו לגלות כי במקביל לפיקוד הפורמלי על הפלוגה התפתחה מערכת פיקודית נפרדת של הוותיקים. חשש כבד מקנן בנו כי מערכת היחסים המעוותת באה לידי ביטוי גם ברמה המבצעית של הפלוגה ובין היתר בליקויים שגילינו בפעילותם של חלק מהחיילים במהלך האירוע. הדברים שעלו במהלך המשפט בעניין זה מעוררים דאגה רבה וראוי כי הגורמים המופקדים על כך בצה"ל ייתנו דעתם על סוגיה זו".
סרן ר' עצמו מתקשה לדבר על התנהלות הפלוגה. "זה מעייף אותי נפשית, אני עדיין אוהב אותה", הוא אומר, ומקפיד להדגיש שלא כל הלוחמים היו חלק מההתנהלות הפסולה. "ביום חמישי בערב, אחרי שהמ"פ הקודם עזב, הגעתי לארוחה", הוא פותח, "זה היה טקס הקבלה. לא קיבלתי אוכל. לא אני, לא הקצינים האחרים. הסבירו לי שקצינים מקבלים אוכל אחרונים וגם אז הם צריכים לקחת אותו. אין לי בעיית כבוד, אבל הבנתי שיש בפלוגה הזו בעיה קשה. הלכתי לישון בשתיים בלילה, קמתי בארבע, מצאתי צעירים פורקים מכולות. הסתבר שקיבלו 'עבודות'. מי נתן להם? לא רצו להגיד. צעירים קירצפו את האבנים המשתלבות במוצב עם סבון נוזלי וסקוטש''.
"מצאתי חיילים צעירים ישנים בתוך העמדות, וזה במוצב גירית בפילדלפי. הם לא שברו שמירה אלא פשוט היו עייפים כי רק הם שמרו. היו חדרים שצעירים לא יכלו להיכנס אליהם. דגלים עם גולגלות שאני הורדתי. לצעירים אסור היה להתקלח עם הוותיקים. הם היו צריכים לחכות בחוץ עד שירשו להם להתרחץ. לפעמים בקור. עד שהגעתי היו למ"פ מקלחת ושירותים. החלטתי שאני מתקלח איתם. ראיתי שהוותיקים מתקלחים, אז נכנסתי עם הצעירים למקלחת. כל הוותיקים יצאו. למחרת הם שברו את כל הברזים במקלחות. דלת השירותים שלי נתלשה. ביקשתי לעשות אבחון פלוגה. הם החזירו את כל הדפים ריקים".
מעמד המפקדים היה בעייתי במיוחד. כך, למשל, היה טקס חניכה למ"כים על ידי הלוחמים הוותיקים. המ"כים היו נכנסים בלילה לחדר חשוך עם תחתונים, נעמדים בתוך מעגל סטיקלייטים והיו חוטפים מכות עם כלי נשק ומטאטאים. מ"כ שקיבל יותר מכות, נחשב למ"כ טוב יותר. אחר כך קיבל כינוי. גם לוותיקים היו כינויים. ש', מלך הפז"מ, כונה '5 טרור'. סגנו היה '7 בסט'. "אחד המ"מים סיפר לי ששלוש פעמים שברו לו את המשקפיים", מספר ר'. "הוא הסתובב עם משקפיים עקומים, מחוברים בנייר דבק. שאלתי אותו: 'מה עשית עם זה?'. הוא אמר: 'תשמע, קשה להתמודד, אנחנו לא משתלטים'. הם שפכו לו אוכל בתיק האישי שלו, לכלוך על המיטה. השתינו על המיטה של מ"מ אחר. צילצלו לאמא של המ"מ ואמרו לה שכדאי שיעזוב. לי שמו במשרד רימון הלם. קצין היה בעיניהם סמל הגועל נפש''.
''היו להם שירים עם קללות על המפקדים. כשאסרתי עליהם לקלל הפסיקו לשיר בכלל. לא היו מד"סים, לא היו מטווחים כשהגעתי. הייתי רץ איתם עשרה קילומטרים, מוביל בעצמי כל מד"ס. האמנתי שאם רק ייתנו לי זמן הפלוגה הזאת עוד תגיע רחוק".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


''הסוכר נגמר, אתה מבין?''

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
סרן ר' החל לדבר עם הלוחמים בפלוגה על שוויון בינם לבין הצעירים. הם כעסו. סגנו של מלך הפז"מ רצה לקבוע שיחה למחזור האחרון, הוותיקים, עם המפקד. "כמו במאפיה", אומר ר'. הוא ביקש להיפגש עם נציג המחזור. סגנו של המלך הגיע.
"הכנתי לו קפה, עם שתי כפיות סוכר. הוא אמר: 'אתה מ"פ חדש, אני חייב לחבר אותך למורשת של הפלוגה. חשוב לי שתצליח. נכון שיש מ"פ, אבל בין החיילים יש מסורת שמישהו מאיתנו אחראי על הנהלים בפלוגה: מי מעלה לשמירה, נהלים, עבודות'. שאלתי אותו מה הבעיה. הוא אמר: 'איך שראינו אותך, אתה לא בעד הוותיקים. אתה רוצה שנתקלח עם הצעירים, שהצעירים ייכנסו למועדון. אנחנו לא מסכימים לזה. נעצור את זה. מדובר במורשת, מסורת של שנים. או שתעשה מה שאנחנו אומרים ותקבל פלוגה מתוקתקת או שיהיה מרד. לא נעשה משימות, חיילים לא יעלו לשמירות, לא תהיה כיתת כוננות, נכשיל ביקורות'.
"רציתי לראות איפה אני יכול לתת הטבות מסוימות לוותיקים, אבל הסברתי לו שיש דברים שאני חייב לעקור. הוא לא היה מוכן לשמוע. הייתי בדילמה קשה. או שאני חותך דברים ונלחם במורשת או שאני שותק ונותן לזה יד. חתכתי. נזכרתי בדוד שלי, שהיה אלוף משנה בצבא, סגן מפקד יק"ל. הוא סיפר לי שביקר אצלו בדרום לבנון מישהו שהכיר, ביקש שלא יבדוק את הרכב שלו במעבר והציע לו בתמורה מזוודה מלאה בדולרים. הוא כמובן לא לקח. הרגשתי אותו דבר. הכנתי לסגן מלך הפז"מ עוד כוס קפה, הפעם בלי סוכר. אמרתי לו: 'החיים הטובים נגמרו. הסוכר נגמר, אתה מבין? אם אתה מתחיל באיומים אני רוצה שתעזוב את הפלוגה'".
כעבור חמש דקות עזב סגן מלך הפז"מ את הפלוגה. סרן ר' הדיח גם את מלך הפז"מ, אבל העמדה לא נותרה מיותמת ולימים נתפסה בידי ש', מי ששיקר בעדות שמסר בעניינו של סרן ר'. הורים לחיילים צעירים החלו מתקשרים אליו. "אבא אחד צילצל ואמר לי: 'הבן שלי אומר לך תודה. לפני שהגעת הוא רצה להתאבד. הוא לא פחד מעזה. הוא פחד מהוותיקים'". כשסרן ר' נעצר האבא הזה ביקש לדבר עם כלי התקשורת וגם רצה להעיד במשפט.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"אתה שרוף"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
במקביל נאלץ סרן ר' להתמודד עם מצב בטחוני לא פשוט במוצב גירית. הוא היה אחראי אז גם למוצב חרדון. היום שלו התחיל בחמש בבוקר והסתיים בשתיים בלילה, כולל פתיחות ציר, הערכות מצב, משימות, תחקור מארבים, ומעל כל אלה, הניסיון לשקם את הפלוגה. מאז קיבל את הפיקוד על המסייעת יצא רק פעם אחת הביתה, ללילה אחד, לחתונת אחותו. מדי יום היו אירועים מבצעיים. ירי נ"ט, ירי צליפה, נסיונות חדירה.
כעשרה ימים לפני האירוע היתה חדירה למורג שבה מצאו את מותם שני לוחמים. סרן ר' היה הראשון שהגיע לשם וראה את ההרוגים. הלקח המרכזי היה לחתור למגע עם המחבלים ולנהל את האירועים מחוץ למוצב. בתיק המוצב של גירית מצא גם תחקירים אחרים, בהם תחקיר על מקרה במוצב כלנית שבו מחבל תקף חיילים שיצאו לשפוך זבל מחוץ למוצב וברח. גם שם נקבע שיש לחתור למגע ובסופו של דבר להרוג את המחבל.
ב-1 באוקטובר, כשנכנסה התרעה ממוקדת על "מסע הרג במוצב גירית", המתח כבר היה בשיאו. "זכאי, מפקד האוגדה, הגיע שבוע לפני האירוע ואמר 'פה תהיה מנהרה, בתוך המוצב'", אומר סרן ר'. "העברתי את כל החיילים לישון בחדר האוכל המדופן במקום בחדרים שלהם, שהיו מפח גלי. אני והחפ"ק ישנו בהאמר במרכז המוצב. הוספתי עוד שתי עמדות. החיילים שמרו שניים בעמדה. היינו שמים את האוזן על האדמה ומנסים לבדוק אם חופרים מתחתינו מנהרה, כמו אינדיאנים. חיכינו לחדירה. ידענו שתגיע".
על הרקע הזה מתרחש האירוע המדובר. ר' חוזר למוצב, מרוצה שסיכל יחד עם חייליו את מה שראה כסכנה. הוא מכנס את הלוחמים, משבח את תפקודם, אך מציין כי החיילים בעת"ף (עמדת תצפית פנורמית) כשלו בכך שלא זיהו את החדירה, והוא מתכוון "להיכנס בהם". בעמדה הזו היו ש', מלך הפז"מ החדש, וע' סגנו. החיילים מתפזרים וסרן ר' מנסה להראות לסמג"ד שמגיע את מרחב האירוע מאחת העמדות, גם באמצעים אופטיים. הוא לא מצליח. מסתבר שלא ניתן לזהות משם את גופת הנערה.
בדיעבד מוסר מ"כ בפלוגה שהיה באותה עמדה תיאור שלפיו סרן ר' "ריסס אותה מטווח אפס". זאת, כשלא יכול היה בעצם לזהות כלל את הדמות. סרן ר' מבקש לשפוט את ש' וע'. הוא עדיין לא יודע, מה שיתגלה רק במהלך המשפט, כי חייל נוסף, ל', שאמור היה להיות בעמדה אחרת, זו שהוסיף כדי לעבות את השמירה במוצב, היה למעשה יחד עם חבריו בעת"ף אחרי שנטש את עמדתו.
"בתחקיר שהיה נקבע ש-ש' וע' כשלו", אומר סרן ר'. "למחרת, יום רביעי, החלטתי לשפוט אותם. הם סירבו. אמרתי להם: 'המג"ד יעשה לכם בירור'".
האירוע הזה והאפשרות שאולי היה לו קשר לניסיון להעליל על סרן ר' לא נבדקו על ידי החוקרים. ביום רביעי, ערב שמחת תורה, יצא סרן ר' לחופשה הביתה. הוא השאיר לוחמים ותיקים ממורמרים, מחפשים כיצד להסיר מעליהם את כתם הכישלון. ביום שישי קיבל הביתה הודעה כתובה שאמרה: "אתה שרוף". לא ברור לו ממי. לוחמים ותיקים מהפלוגה פנו לכלי התקשורת ופרשת "וידוא ההריגה" החלה מתגלגלת. חיילים תיארו כיצד סרן ר' ירה כביכול בנערה מטווח קצר, ללא הצדקה, למרכז הגוף.
מה שתיארו, אמר אחר כך הפתולוג, הזכיר יותר הוצאה להורג ולא תאם את הבחינה שעשה הדוקטור הפלשתיני בגופה. עוד תיארו את הגופה רוטטת, מרוססת. לימים, יתברר, איש מהם לא ראה את הגופה. הם שיקרו. "הראש שלי מיד קפץ לשני החיילים שרציתי לשפוט", אומר סרן ר'.
החלו תחקירים בכל הרמות. מפקד אוגדת עזה אז, תא"ל שמואל זכאי, קבע שסרן ר' חף מפשע. ר' מדגיש כי לעולם לא ישכח את תא"ל זכאי ואת האמון והתמיכה שלו. לאחר מכן נקרא ר' אל מח"ט גבעתי, שהשעה אותו מתפקידו. הובטח לו שישוב תוך כמה חודשים אחרי שיירגעו הרוחות. "לא הבנתי למה. צלצלתי לאמא שלי, סיפרתי לה. אחר כך לקחתי את האוטו ונסעתי לים באלי-סיני. לא יכולתי לעכל את מה שקרה לי".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


לשקר יש רגליים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
שבוע אחר כך נודע לסרן ר' כי מתנהלת חקירה במצ"ח סביב האירוע. הוא היה זה שהתקשר לחוקרים. כשהגיע לחקירה במועד שתואם שמע כי הוא עצור ושיש לו עוד שיחת טלפון אחת. רק יום קודם, ב-25 באוקטובר, התוודה אחד החיילים כי שיקר בתחקיר המבצעי, אבל לסרן ר' זה לא הועיל. המעצר, נאמר, נעשה בהוראות הפרקליטות. הוא צילצל לאביו והסביר לו ש"מי שנחקר, נעצר. זה הנוהל". אולי מתמימות, אולי מהבושה. כשנשאל על ידי האב אם הוא זקוק לעורך דין אמר שלא. הוא ניסה לספר לחוקרים על היחסים העכורים בפלוגה, לתת להם את המפתח לפרשה, לשווא. סרן ר' הובל אזוק לתא המעצר והדרגות נלקחו ממנו. עד כדי כך היה הלום, שכאשר נשאל איפה הנשק שלו לא זכר. "מצאתי את עצמי במעצר עם חשודים בעבירות סמים, עריקים, מואשמים בעבירות אלימות. בקושי אכלתי. לא הייתי מסוגל לישון".
שבועיים היה במעצר במחנה נתן. אחר כך שוחרר למעצר פתוח בבסיס ג'וערה. סך הכל היה עצור כשלושה חודשים. ידיו, באזיקים, פורסמו בכל אמצעי התקשורת והתמונה נתלתה גם על קירות המוצב. "מצפייה בקלטות החקירה התרשמנו כי החוקרים נהגו בנאשם בנוקשות, הרימו עליו את קולם ולא נתנו לו את הכבוד הראוי", כתבו השופטים בהכרעת הדין. סרן ר' לא מסוגל לצפות בקלטות האלה עד היום. "לא למותר להזכיר בהקשר זה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", המשיכו השופטים. "ספק רב בעינינו אם התנהגותם של החוקרים כלפי הנאשם עלתה בקנה אחד עם ההוראות הבסיסיות של חוק זה".
"כל דבר שאסור לעשות החוקרים עשו לי", אומר סרן ר'. " לפני שפתחתי את הפה כבר שמו לי אזיקים. אף אחד לא רצה לשמוע מה יש לי להגיד, לא על הפלוגה, לא על החיילים שרציתי לשפוט. שלחו אותי, קצין שבסך הכל רצה להגן על המוצב שלו, לחדר אוכל עם אזיקים. רק לפני שהייתי לוקח את הסכו"ם, שנייה לפני האוכל, היו משחררים אותי".
ראיתי את סרן ר' באותה תקופה. הוא היה מבוהל. בפברואר, אחרי ששוחרר ממעצר, הגיע לעורכי הדין שהובילו אותו לזיכוי, מני ואייזנברג, ואמר להם ש"לשחרר את סרן ר' יהיה כמו לשחרר את טוראי ראיין". הוריו וגיסו עטפו אותו. בפעם הראשונה הבין למה התכוון אביו כשאמר לו שהמשפחה באה לפני הצבא. אלמלא משפחתו לא היה שורד. "כשהייתי במשימות", הוא אומר, "ידעתי איך לפעול, איך לתפוס מחסה, איך לנהל את הלחימה. אתה יודע שיש לך כוחות תומכים, טנקים. בקרב הזה, על שמי הטוב, היה די-9 אחד , שקוראים לו סרן ר'. מסביבי היו רק ההורים, גיסי, בני משפחתי, עורכי הדין שלי, שמואל זכאי ועופר וינטר. והאויב היה מיליוני אזרחים וחיילים שניזונים מהתקשורת".
היו אנשים שהתרחקו ממך?
"כן. לא אמרו לי בפרצוף, אבל היו כאלה שהרגשתי שמאחורי הגב שלי אומרים עלי 'הקצין שירה בילדה בדרך לבית ספר'. היו גם כאלה שהתקרבו. צריך להבין שלפחות בכפרים הדרוזים לא הייתי סרן ר'. כולם ידעו מי אני. השתניתי בגלל האכזבה שלי מאנשים. התחלתי לפחד, לחשוד. אחרי שאילנה דיין הביאה את הסיפור, כביכול, ב'עובדה', בכלל נגמרתי. אם היתה לי עוד טיפה אוויר לנשימה אחרונה גם זה נגמר. עשו לי וידוא הריגה".
המפנה המשמעותי בפרשה קרה כאשר ש', מלך הפז"מ שהיה בעת"ף באירוע, הודה כי לא דייק בעדותו במצ"ח בכל הנוגע לדרך הגעתו של סרן ר' לגופה, לאופן עמידתו בסמוך לה ולמרחק של קנה הנשק שלו ממנה. הוא הודה שלרוב החיילים לא היה אכפת ממותה של הנערה, וכי היו כאלה ששיקרו בתחקירים כדי להעיף את הנאשם. ש', התברר , לא ראה את ירי שני הכדורים וגם לא את ירי הצרור. בחקירת שתי וערב נחשפה תמונה עגומה של פלוגה, שכמה מלוחמיה היו מוכנים להקריב את מפקדם כדי לנקום ולהציל את עצמם מעונש, ועדותם נקבעה כבלתי אמינה. לר', בשלב הזה, הותר לשוב לגבעתי. הוא חזר להיות קצין באג"מ של הגדס"ר. התקווה שהפרקליטות תחזור בה מכתב האישום נתבדתה. "לא ידעתי שאפשר ככה לשקר", אומר סרן ר' על חייליו. נגד עדי השקר, אגב, לא ננקטו עד כה הליכים. ע' וש' לא נשפטו עד היום על הכשל בזמן האירוע, ול' לא נשפט על כך שנטש את עמדתו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


"אוהב את הצבא, אפשר להגיד מאוהב"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בהכרעתו מותח בית הדין ביקורת נוקבת על חקירת מצ"ח ואומר שהיו בה ליקויים רבים. למרות שכבר באוקטובר העלה אחד החיילים בפני החוקרים את האפשרות שחיילים שיקרו, דבריו לא נרשמו. סרן ר' חזר שוב ושוב על כך שנרקמה נגדו קנוניה, עד שהחוקרים ביקשו שיחדל להזכיר זאת כי זה 'לא רלוונטי'. לא נבדקו סתירות בין העדים, החוקרים לא עלו על כך שאחד העדים נטש את משמרתו.
קלטת הפסקל, שמקליטה את האירועים בשטח בזמן אמת והיתה יכולה לשפוך אור על מה שקרה, תומללה בצורה רשלנית בידי כאלה שלא היו בקיאים בנוהל הדיבור בקשר, ופגעה באמינות החקירה. כאשר תומללה הקלטת שנית, כראוי, היה כזה פער בין שני התמלילים עד שקשה היה לנחש שמדובר באותו מקור. "נוכח הליקויים שמצאנו בטיפולם של חוקרי מצ"ח בפרשה", כתבו השופטים, "אנו מורים כי עותק מפסק הדין יועבר לקמצ"ר כדי שיופקו הלקחים הראויים".
עוד בזמן הקראת הכרעת הדין ביקש סרן ר' מאביו להודיע לאמו על הזיכוי. כשהסתיים הדיון נסע הביתה, לגליל. הוא יצא לריצת 14 קילומטר, לבד. בדרך חשב איך יגמול להוריו. שום מתנה לא תביע את מה שהוא מרגיש. הוא בונה עכשיו בית בן שתי קומות. אולי יזמין אותם לבוא לגור בקומה הראשונה. למחרת הזיכוי חזר לצבא, שובץ בגבעתי והוא מתלבט בין תפקידים. "אני עדיין גאה במדים", הוא אומר, "ואוהב את הצבא. אפשר להגיד אפילו מאוהב. אני מודע לזה ששילמתי מחיר. אני בטוח שאני עוד אשלם".
יש לקחים ברמה הפיקודית? חיילים שלך העלילו עליך.
"כמפקד אתה לומד מדבר כזה, כן. יכול להיות שהייתי צריך לעשות את הדברים בצורה יותר איטית. הכי מציק לי שאני יודע שאם לא היו משעים אותי, אם רק היו נותנים לי עוד זמן, הפלוגה הזאת היתה היום הכי טובה בצבא. מבחינה מקצועית, ערכית. רק הייתי צריך זמן".
תחזור לפקד. מה תעשה אם יהיה אירוע?
"אני אסתער שוב. כמו שצריך. מה שקרה לא ישתק אותי".
קריירה צבאית?
"כן. חפשי אותי עוד עשר שנים, בתור מח"ט. כמו שהוכחתי לכולם שלא וידאתי הריגה, אני אוכיח שגם אחרי סיפור כזה, כמו שקרה לי, אפשר להגיע לכל מקום".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

התיק אכן הכיל ספרים, ואין שום אמת בטענה שהתיק לא נפתח כיוון ש"החבלנים חששו". התיק נפתח באמצעות רובוט של (חבלה מג"ב עזה), והכיל ספרים. ברור שלתמונה הכללית זה לא משנה אם התיק הכיל ספרים או מטען.

ר' גיבור יקר.
יש לי שני דברים לאמר לך:
א. מצ"ח הן גייס חמישי בגוף הצבא. שאיפת ההפללה שמפעמת בהם, חולנית, הרסנית, אין כלום בינה לבין האמת, לא פעם. אין להם הבדל דת, מין, גזע, דרגה.
הם ינקטו בכל צעד, הכי מלוכלך, הכי גבולי, להשיג הודאה ותיק.
אין להם מגבלות אמת, הוגנות. בעיקר בכל האמור בחקירות על אירועים מבצעיים.
ב. ידעתי שאתה זכאי וכתבתי זאת בשבוע הראשון. מי שהיה חייל פעם, ראה את השחזור והבין הכל. מי שהיה תחת אש פעם, התראות והתקפות עם אחריות של לשמור על חיילים, מבין מיד.
תחזור לשירות.
הכבוד על המקצוענות, הנחישות והאהבה למולדת הזו.
בהצדעה אחי...

מצטרף להצדעה ,על העמידות מול הנחישות להפליל ועל האומץ להודות גם בטעויות .

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Big Bad Joe ר' גיבור יקר. יש לי שני דברים לאמר לך: א. מצ"ח הן גייס חמישי בגוף הצבא. שאיפת ההפללה שמפעמת בהם, חולנית, הרסנית, אין כלום בינה לבין האמת, לא פעם. אין להם הבדל דת, מין, גזע, דרגה. הם ינקטו בכל צעד, הכי מלוכלך, הכי גבולי, להשיג הודאה ותיק. אין להם מגבלות אמת, הוגנות. בעיקר בכל האמור בחקירות על אירועים מבצעיים.

תתבייש!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל