17-12-2005, 23:57
|
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
|
|
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
|
|
מטוסים בעלי יכולת הנ"ק\הנ"א
זה הולך להיות בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת" אבל אני אנסה בעשר דקות למצות את העיניין תוך ציון נקודות באופן אסוציאטיבי ולצערי - תוך השארת המון חורים...
נתחיל בהגדרה - מטוס הוא כלי טייס בעל כנף קבועה, בעוד שמסוק הוא כלי טייס בעל כנף סובבת.
ומכאן שכלי טייס בעלי יכולת המראה אנכית אינם תופעה חדשה - למעשה כל מסוק מוגדר ככזה.
גם מטוסים בעלי יכולת המראה במרחק קצר - גם הם אינם נדירים, ובחיל האוויר שלנו יש\היו גם שלושה כאלה - דרור, עגור וערבה - אפשר אולי לדחוף פנימה גם את ההרקולס והאיילנדר.
מכאן שישנם, בקבוצת המטוסים, שני סוגי מטוסים ייחודיים:
מטוסי הנ"ק - המראה\נחיתה קצרים - באנגלית STOL - Short Take-Off Landing
ומטוסי הנ"א - המראה נחיתה אנכית - באנגלית - VTOL - Vertical TakeOff Landing
ולרוב - מטוסי ההנ"א - מסוגלים גם לשלב בין המראה אנכית להמראה קצרה - VSTOL - ע"י פליטה וקטורית של הגזים - ברכיב אלכסוני שגרום לתנועה אלכסונית תלולה קדימה.
השאלה המרכזית היא - למה זה טוב?
מטוסי הנ"ק יהיו מטוסים שמופעלית מאתרים מאולתרים, או בקרבת מכשולים שבהם גישה לנחיתה או המראה בזווית גבוהה - היא בעלת משמעות - למשל - מנחת שנמצא בסמוך לצלע הר, מאחורי שורת בניינים גבוהה וכד'.
מטוסי אלה גם מסוגלים להמריא ולנחות במנחתים קטנים מן המקובל - למשל ממזח בנמל (כמו בסיפור הידוע של הערבות שנמכרו לחו"ל)
מתאר זה מאלץ שימוש במטוסים קטנים יחסית - כלומר מטוסים שנועדו מלכתחילה לטוס בטיסות פנימיות שבין המרכז (בו יש גם שדה תעופה גדול) לבין הפריפריה (שבה יש שדה מאולתר).
אם מדובר על יכולת הנ"א למטוסים אזרחיים - יהיו זה רק במצב בו מטוסים מאולצים להמריא ממקומות דחוקים - גגות מגדלים, שדות קצרים וכד'. או לחילופין - כאשר עלות הקמת מסלולי ההמראה ומחיר השטח עליו הם ממוקמים יהיה כה גבוה - עד שלהקטנת השטח תהיה משמעות קריטית - דבר שקשה להאמין שיקרה בזמן הקרוב (גם ביפן ייבשו את הים כדי להקים עליו שדה תעופה).
במצב כזה - הבעייה צריכה להיות בהיקף מספיק גדול כדי להצדיק את ההשקעה במטוסים ולא לבוא לידי ביטוי בוויתור על שדה תעופה בגלל היעדר תשתית.
קחו לדוגמא את המצב ההפוך - הקושי של איירבוס לשכנע מדינות להאריך את המסלולים שלהם על מנת שיוכלו לקלוט את המטוס החדש שלהם (A380)...
במישור הצבאי - הסיבות לשימוש במטוסים שכאלה הם:
* צורך בהפעלה מאתרים מאולתרים (כבישים, שדות, או אתרים שהגישה אליהם קשה).
* הפעלה ממסלול פגוע
* הפחתת התלות במערכות נילוות (למשל מעוטים [קטפולטות] בנמ"טים)
* חיסכון בתשתית ייעודית (למשל החלפת נמ"ט או בנמ"ס או לחילופין - שמוש בנמ"ט לשם הפעלת כוח מטוסים גדול בהרבה - בשל הגדלת כושר ייצור המראות)
* עיבוי מערך ייעודי והפעלה מגוונת (למשל הפעלה משולבת של מטוסים ומסוקים מסיפונים של נושאות מסוקים וייעול הפעלת הכוח - עירוב\תאום של כוחות צבא\צי\נחתים במבצע פשוט שהופך למבצע משולב)
הצד הטכני
מטוס הנ"א הוא מטוס שמסוגל להמריא אנכית, וזה אינו דבר של מה בכך. מדובר בכלי טייס ייעודי, שמנועיו אמורים לספק דחף מספיק לניתוק, ובהמשך - להעביר באוויר את המטוס ממצב נייח תנועה בציר האנכי לתנועה בציר האופקי - כלומר - ליצור תנאי המראה כאשר המטוס נמצא באוויר... כל שיתחיל לפעול עילוי על הכנף.
שלב זה הוא בעצם השלב הקריטי בטיסה.
נקודה נוספת - במהלך הריחוף - לא פועלת מערכת הניהוג האווירודינמית של המטוס, ולכן יש לנהוג בו באמצעות הנעה וקטורית - כלומר לאזן באמצעות סילוני אוויר את המטוס בעת הריחוף. סילונים כאלה מותקנים בקצות הכנפיים ובזנב המטוס.
מאחר שמטוס כזה הוא לרוב בעל מנוע בודד - נוצר צורך להקים במטוס תשתית להעברת האוויר מן המנוע אל הקצוות - דבר שגורם ל"תופעות לוואי":
א. הגדלת משקל בגלל תוספות מבניות (כלומר הפחתת כושר הנשיאה של המטוס והגדלת צריכת הדלק)
ב. צמצום החלל הפנימי היעיל (על חשבון דלק ומערכות אחרות שיכלו לתפוס את אותם המקומות במטוס רגיל)
ג. התמודדות עם תופעות לוואי כמו העברת חום וקרור של חלקי מבנה
ד. תכנון יותר ממערכת שליטה אחת המטוס
וכמובן - שימוש במנוע חזק שיכול להתמודד עם דרישות המטוס.
עכשיו נשארת השאלה - האם צריך חיל אוויר כלהשוא להקים כוח המבוסס על מטוסים כאלה - רק על מנת שיהוו תשובה למצב בו יופצצו מסלולי ההמראה שלו?
מה יהיה היקף הכוח - האם כל המטוסים צריכים להיות כאלה? אולי רק מטוסים שיוכלו לגשר על פרק הזמן שחולף בין הפגיעה במסלולים ועד להחזרת המסלולים לכשירות?
אולי עדיף היה להשקיע את הממון הזה בלמשל.... עיבוי ההגנה האווירית?
האמצעים שפותחו לטיסה בתנאי VSTOL היו מגוונים, ובאמת לא כדאי להיכנס זה.
השיטות ששרדו את הפיתוח הן:
א. מטוס ההארייר שפותח בבריטניה ויוצר בהמשך גם בארה"ב
ב. מטוס היאק הסובייטי
ג. המטוס\מסוק - V-22
ד. F-35 (עדיין בפיתוח)
ה. SKYCAR שנמצא גם בתהליך פיתוח מתקדם מאד
נסיונות מעניינים נוספים הם ה-X-WING - שדננו בו בעבר - מסוק שמסוגל לעבור לטיסה כמטוס ע"י בלימת הרוטור ו"הסבתו" לכנף קבועה, וסוג נוסף של כלי טייס, שאומנם אינו ממריא אנכית, אבל בהחלט ממריא מ"גרוש" - ה-SCORPIO שמבוסס על "כנף חופשית".
המעניין הוא שכעת שתי הגישות העיקריות פנו אל שתי קצוות - ה-V22 מיועד לטיסה בתחום התת קולי הגבוה, ואילו ה-F-35 מתיימר לטוס במהירויות על קוליות.
לסיכום:
נכון לעכשיו - מטוסים ממריאים אנכית אינם נחוצים בתחום האזרחי - למעט אולי מטוסים כדוגמת ה-V-22 שעשוי להציג פתרון בהפעלה מאזורים בנויים צפופים בטיסות פנים ארציות.
מעבר לכך - זהו כאב ראש רציני שאינו דרוש למי שאינו ממש תלוי בו.
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק
|