בפרשתנו פרעה שואל את יעקב: "כמה ימי שני חייך" ,הקשה מורנו הראשל"צ, וכי זה יפה לשאול אדם זקן, בן כמה אתה? . ותירץ ע"פ מעשה עם "בעל השאגת אריה" שהיה נוהג להחמיר מאד באיסור חדש ולא היה אוכל בשום מקום. . וכאשר היה מתארח, היה דרכו לשאת עמו גם כלים שלו, והוא היה תקיף מאד ובמיוחד באיסור החדש, ולכן לא אהבו אותו כ"כ ולא מינוהו כרב עליהם.
לימים הזדמן הרב לבית "הנודע ביהודה" וכמובן הביא עמו את כליו וכן את קמחו, וביקש מהרבנית שתבשל לו אוכל בכליו. הרבנית נפגעה: וכי כליי טרפים. אמרה זאת לבעלה. אמר לה בעלה: לא חשוב, כיוון שרב גדול הוא, תכבדי את רצונו.
באותו זמן ששהה בבית הרב "נודע ביהודה", הגיע מכתב מעיר מייץ לכבוד הרב "נודע ביהודה" וביקשוהו שיבוא להיות רב עליהם. הרב לא רצה וביקש מ"שאגת אריה" שהוא ילך. . שלח הרב מכתב: אני לצערי לא יכול, אבל שולח אני לכם, תלמיד חכם לא פחות ממני והוא יגיע בעוד ד’ חודשים.
כאשר הגיע הזמן המיוחל, ערכו טקס קבלת פנים לרב "שאגת אריה". אולם הרב רק הגיע, האנשים החלו לעקם את אפם, משום שהרב היה אז בגיל שבעים. אמרו אחד לשני, מה שלח לנו ה"נודע ביהודה", רב שרגלו האחת בקבר? . והרב "שאגת אריה" שמע זאת.
לכשהגיע תורו לשאת דבריו,הקשה:הייתכן שפרעה שואל את יעקב כמה ימי שני חייך, האם זו דרך ארץ?
וענה:כיוון שכאשר יעקב הגיע, היה צריך להיות עדיין עוד חמש שנים רעב, אבל זכותו של יעקב גרמה שפסק הרעב, ולכן כשראה פרעה את יעקב זקן כ"כ, חשש שהוא ימות עוד מעט,ולכן פחד ושאל כמה ימי שני חייך? . ואז השיבו יעקב, אל תדאג, מה שאתה רואה אותי כ"כ זקן אין זה כן, אלא מעט ורעים היו חיי.
אמר הרב "שאגת אריה": יודע אני את ליבכם, שאינכם חפצים ברב כזה זקן. מבטיח אני לכם, שאני אחיה ואהיה עמכם עוד עשרים שנה. ובאמת כך היה, הרב חי עד גיל תשעים.
ומסופר שביום אחרון למותו הלך לספריה, כדי לקחת איזה ספר, והספרייה נפלה עליו, ובשעת גסיסתו שמעו תלמידיו, שהיה ממלמל ואומר: כל הספרים מחלו לי ,על אף שהייתי תוקפם בלשון חריפה ובוטה. אבל החייט – ז"א כך היה מכנה את ה"לבוש מרדכי", הוא לא מחל לי ולכן נענשתי במיתה כזו............................................... .... מכאן לומדים מוסר השכל,כמה אדם צריך לנהוג כבוד ברבותיו ובמיוחד בראשונים וגם שאינו מבינם לא יבטלם אלא יתלה זאת במיעוט הבנתו.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

"ויגש אליו יהודה...דבר באזני אדוני" (מד, יח)

מדוע יהודה מדבר לאזניו של יוסף? מה כוונת הביטוי?

1.רבי שמשון רפאל הירש מפרש: יהודה פנה אל הגיונו ואל שיקול דעתו של יוסף "דבר באזני" ולא ביקש לדבר לרגשותיו ודעותיו הקודמות, אל ליבו.
2.פרשן אחר פרש, שבגלל שהתכוון לומר ליוסף דברים קשים, הקרב יהודה לאוזנו של יוסף, כדי שאחרים לא ישמעו את הדברים, שכן אם אחרים ישמעו שהוא מזלזל בכבודה של מלכות, הוא עשוי להיענש על כך.
3.הרב מנחם הכהן מביא ב"תורה לעם" הסבר מעניין נוסף: לאחר שיוסף גילה כלפי האחים ידידות מופגנת ("וישתו וישכרו עמו"), התקשה יהודה להאמין שיוסף בעצמו עומד מאחרי עלילת גניבת הגביע, והתעורר אצלו החשד, שמא המתרגם "המליץ בינותם", כלומר, מסלף דבריהם. לכן אמר: "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" – בוא נדבר ישירות, בלי מתווכים שונאי ישראל המעונינים לחבל ביחסים הידידותיים שנרקמו בינינו ובינך. "כי כמוך כפרעה" – הלוא תזכור את החרטומים והחכמים, שעמדו בינך ובין פרעה וניסו לחבל ביחסים שביניכם.

"אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני" (מד, כג)


* אומר על כך סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטש'ב: הקב"ה אומר לראשי שבטי ישראל – "אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם" – אם לא תיקחו אתכם את אחיכם הקטנים תחת חסותכם, תדאגו לפרנסתם, לחינוכם ולקרבם לתורה, אזי "לא תוסיפון לראות פני" – אין לי חפץ בכם.

* רבי מאיר מפרמישלאן אמר על "כי איך אעלה אל אבי" – איך יכולים מורי הדור לעלות ולהתייצב בפני אבינו שבשמים, במצב של "והנער איננו אתי" – כשהדור הצעיר מנותק ולא הולך בדרכי אבותיו. שהרי "כי עבדך ערב את הנער" – אנו אחראים וערבים לחינוך הנוער.

''ויאמר אבינו שובו שברו לנו מעט אוכל, ונאמר לא נוכל לרדת, אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו, כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו'' (מד, כה-כו)


זה מרמז שמאד קשה לנצח את יצר הרע בפרט בשבתות ובימים טובים, שמשך כל השבוע אדם טורח על פרנסתו ואין לו מנוחה לא באכילה ולא בשתייה ולא בשינה מרוב שהוא טרוד על פרנסתו, אבל כשבא שבת אומר אדם למה לא לנוח, יושב על שולחנו אוכל במנוחה ממלא כרסו מכל טוב באופן שאין לו זמן לתפוס ספר בידו, כי האכילה מביאה את האדם לשינה, ובנתיים הפסיד גם את הדרשה בבית הכנסת, וכך עובר את השבת בתוהו ובוהו, כי כל שבת שאין בו תורה נקרא תוהו ובוהו, והנשמה יודעת את זה טרם שתבוא לעולם הזה.

עבור זה הנשמה בוכה שלוש פעמים, פעם הראשונה כשמגרשים אותה ממקום קדוש ומכניסים אותה בתוך גוף מקום סרוח. פעם שניה בוכה כשמוציאים אותה מבטן אמה החוצה להביאה לעולם הזה מכיוון שהייתה שם והיה נר דולק על ראשה והייתה לומדת תורה מפי מלאך .ופעם שלישית כשכבר הגיעה עת זמנה לתת דין וחשבון.

על זה אומר הפסוק, "ויאמר אבינו", מי זה אבינו? אבינו שבשמים אומר לנשמה "שובו שברו לנו מעט אוכל", אני שולח אותך למטה בעולם השפל כדי שתתנו אוכל רוחני, לעורר התערות תחתונה, אבל הנשמה אומרת רבונו של עולם אתה יודע שיש מחלוקת גדולה בין הגוף והנשמה, הנשמה רוצה דבר רוחני והגוף מתאווה לגשמיות,
והם שני הפכים, ועוד יותר שהיצר הרע מתדמה לאדם כידיד מתוק מאוד וקשה מאוד להיפרד ממנו.

ואתה אמרת שנביא מהעולם השפל מעט אוכל?כתוב במדרש מעשה שהיו שתי משפחות בירושלים ושניהם נעקרו מהעולם מפני שהיו יושבים לאכול דווקא בשעה שהיו דורשים בבית הכנסת והם היו אומרים גם זה מצווה,שבת היום. על זה כתוב: "לא נוכל לרדת, אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו". אחינו הקטן זה יצר הטוב, אם אתה שולח אתנו את יצר הטוב יותר מוקדם בכדי שיאיר לנו את דרכי התשובה וירדנו גם לעולם של אכילה ושתייה, למה? "כי לא נוכל לראות פני האיש", זאת אומרת כי לא יכולים אנחנו לעמוד בבית דין של מעלה כל זמן ש "אחינו הקטן איננו אתנו".

"ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו" (מז, יב)
מעשה נפלא שאירע עם ר’ חיים אוירבך: באחד מלילי טבת, כשכל אנשי הבית כבר שוקעים בתרדמה עמוקה, ישב רבי חיים אוירבך לבדו ולמד. לפתע נשמעה נקישה בחלונו. "מי זה?" שאל. "אני סנדלר", נשמעה התשובה, "ולפני שעות אחדות ילדה אשתי בן למזל טוב, אבל בביתנו קר ואין עצים להסיק את התנור". . מיד יצא ר’ חיים מביתו והלך עם הסנדלר לביתו של העשיר מבני העיר והתחיל דופק בחזקה על דלתו.
העשיר נבהל וכששאל: "מיהו הדופק כל כך?" נענה: "זה הרב!" . . מיד נפתחה הדלת. הרב נשאר עומד בחוץ וסירב להיכנס למרות הפצרותיו של העשיר. . מפני הנימוס נאלץ העשיר לצאת אף הוא החוצה,למרות שהיה לבוש בחלוק הבית שלו,וכך לשמוע את דברי הרב. הקור היה גדול ושוב התחנן העשיר בפני הרב:"הכנסו נא אל הבית!אתם עלולים לקפוא למוות!"ועדיין הרב מסרב
"רצוני שתרגיש מעט ממה שמרגישים הסנדלר ואשתו והתינוק שזה עתה נולד להם", הסביר. .............לא היה צריך הרב להאריך בדיבורים ובו במקום הבטיח העשיר לספק למשפחת הסנדלר עצים וזרדים למשך כל החורף.


לגרסת הדפסה.
https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...05/73830369.doc

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

האירוע שבו נפל ארון הספרים על הרב היה לאחר סעודת סיום הש"ס האלף שבעל השאגת אריה ערך, לאח"כ כמובן שכל המשתתפים שבו לביתא, ובעל השאגת אריה כמובן נפנה להמשיך בלימודוד ואז נפל אליו ארון הספרים.

בעל מחבר ספר "לבוש מרדכי" הוא לא אחר מאשר "מרדכי יפה" שכידוע היה מתנגד נמרצות לבעל השאגת אריה. ועל זה מפרשים את הפסוק "אריה שאג, מי לא יראה", מי ר"ת מרדכי יפה.