הי,

אשמח מאוד לשמוע חוות דעת איך נראתה המלחמה הקרה בעיניים של יוצאי ברית המועצות.

בתקופת מסך הברזל העם הרוסי היה בעל תדמית קשוחה ועויינת , ואילו כיום כשאני לדוגמה צופה בסרטים על הצבא האדום אני פתאום מגלה גנרל שמנמן וחמוד שהיה בראש אחת הדוויזיות של הטילים הבליסטים, וזה מאוד משעשע ...

אבל ברצינות :

איך הוצג לעם הרוסי העולם המערבי ?
האם תואר תרחיש שהמערב פותח במתקפה אטומית על ערים סובייטיות ?
עד כמה האמין העם הסובייטי למה שהוצג לו ע"י השלטון ?

תודה ,

איך הוצג לעם הרוסי העולם המערבי ?
בעיקר הבליטו את הבעיות (אמיתיות צריך לומר) כמו לדוגמה שעולם המערבי אכזר שהכל בו בנוי מסביב ל - $ ואדם שעובד נושא על כתפיו את הכל. שזה עולם תוקפני שכובש, הורג, גורם לרעב ולסבל. עולם שפוגע במדינות חלשות ומנצל אותם לטובת חברות פרטיות ובעלי הון. דברים חיוביים כמו חופש ביטוי וחופש תנועה כמובן הצניעו או הסתירו לגמרי.

האם תואר תרחיש שהמערב פותח במתקפה אטומית על ערים סובייטיות ?
לזה בהחלט התכוננו. לדוגמה בתחילת שנות ה - 80 היה משבר מתמשך עם מערב אחרי החלטה אמירקאית למקם טילי Tomahawk ו - Pershing עם רש"קים גרעיניים באירופה מערבית. דיברו על האיום של טילים האלה כמעט ללא הפסקה - משהו שגרם למתח די רציני. התרחיש היה שאמריקאים מנצילים את זמן הטיסה הקצר של הטילים ( 6 דקות בערך) למכה ראשונה על חלק האירופאי של ברה"מ ולאחר מכן מגנים על עצמם מתגובה בעזרת מערכת נגד טילים שפרוסה בחלל (במסגרת תוכנית ה -Starwars המפורסמת של הנשיא רונלד רייגן).

עד כמה האמין העם הסובייטי למה שהוצג לו ע"י השלטון ?

אנשים פשוטים (שהם היו הרוב המוחלט בברה"מ) האמינו מאד. והיה לזה בסיס. מי ששירת בצבא באותה תקופה והיה ב"חזית" - בכל אותם מקומות איפה שהיה מגע עם צבאות מערב יכול וודאי לספר על המתח וחשש שהם נמצאים צעד אחד ממלחמה אמיתית כוללת. היו גם חיכוחים לא מעטים באוויר ובים כמו לדוגמה במקרה הזה של חדירת אניות של צי אמריקאי למיים טריטוריאליים של ברה"מ:






ניתן לראות שאניות של ברה"מ ממש דוחפות (בהתנגשות מכוונת) את USS Yorktown ואת USS Caron ומאלצות אותן להסתלק בסופו של דבר ללא שימוש בנשק. אבל זה היה קרוב מאוד וזה אגב שנת 88 שמלחמה הקרה הסתיימה כביכול.....
אנשים אינטלגנטיים ידעו שלא הכל כפי שכותבים בעיתונים - שחור ולבן. היו גם כאלה שיתמזל מזלם להיות בחו"ל ולהביא איתם חוויות והרבה פעמים גם דברים מוחשיים יותר. היו גם כאלה שעברו לגור במערב - כולל גם בישראל, ואיתם היה קשר. בסופו של דבר מסך הברזל אף פעם לא עבד 100%
זה כמובן מאד מאד על קצה המזלג...

קודם כל למען הסר ספק,ההורים שלי שנאו את המשטר הקומוניסטי והם היו ציונים נלהבים.
יחס למערב? לפי מה שאמא שלי סיפרה לי,הם היו שומעים ביטלז ורולינז סטונז דרך תקליטים שהוברחו.. לא היה להם יחס רע כלפי המערב (לא רק ליהודים). אני לא יכול בכלל להשליך את זה לגבי כלל העם הסובייטי,מכיוון שהוריי נמנו עם השכבה המשכילה..
כמו כן הוריי סיפרו שבשנים האחרונות היו צוחקים על הדיבור של ברז'נייב .. לפי מה שהבנתי במקום sistematicheski הוא היה אומר סיסי מסיסי וכנראה שזה היה מאוד מצחיק.. אבא שלי מספר שאחת מהסיבות לנפילת ברה"מ היא בגלל תוכנית מלחמת הכוכבים של רייגן.. הרוסים מאוד פחדו ממנה ולפי מה שהבנתי הם ניסו בכל מאודם ליצור מערכת דומה (זה רק מראה איך רעיון יכול למוטט.. זה לא שהתוכנית באמת יצאה לפועל או משהו..)
כמו כן רצו לגייס את קרוב משפחה שלנו למלחמה באפגניסטן,והוא דפק עריקות.. בכלל המשפחה שלנו ממש לא אהבה את המשטר הקומוניסטי. למרות שלדעתי יש חצי כוס מלאה - אמי ואבי הם בעלי שלושה תארים כל אחד בזכות מערכת החינוך.
אם יעלה לי עוד משהו בראש אני אוסיף כאן..

עריכה 1 : כן,כן תואר תרחיש של מתקפה אטומית. AS A MATTER OF FACT סבא שלי היה בתפקיד די בכיר בעירית מוסקבה והוא שמע לא פעם או פעמים על תוכניות להקמת מקלטים מפני התקפות גרעיניות.

כמו כן אמי סיפרה שראו שהרוסים ניסו בכל הכוח לעזור לערבים,ובמלחמת יום הכיפורים אמא שלי שמעה שחלק מהאנשים היו מאוד שמחים כששמעו על התקדמות הערבים .
אבל שוב בל נשכח אנחנו יהודים וההורים שלי תמיד הרגישו יחס אנטישמי,אפילו במדינה שהתיימרה להיות שוויונית לחלוטין. וזאת לא הייתה רק הרגשה.. לא פעם אמי שמעה "ז'ידי" (כינוי גנאי ליהודי) מפי שיכורים או אידיוטים..

עריכה 2 : העם הרוסי הוצג כחיות , כי הם באמת כאלה. לא סתם הם ניצחו את מלחמת העולם השנייה. הם לדעתי אחד העמים הכי עמידים,וכהוכחה תראו את כל סיפורי הזוועה שלהם. רבים עמדו בגבורה נגד הנאצים,חיו בתנאים לא אנושיים (וזה לא רעב של יום יומיים.. אלא חודשים ושבועות של ארוחות שהיום אפילו לנשנוש לא הייתם אוכלים!). גם היום רצים ברשת סרטונים שמראים את האימונים בצבא שלהם,היה כאן אפילו אשכול של ה"גדנ"ע הרוסי".. ילדים בני 9-10 שהולכים ספוגים במים עם כלי נשק,כאילו הם יחידה מובחרת. לא כמו הsissies בארץ שמקסאם אחד כבר מבקשים לברוח ..

הסרט פיתנה - סרט חובה על סכנת האסלאם!
לחצו כאן כדי לצפות בסרטון - מיליוני אנשים כבר צפו בו! העבירו לכל חבריכם!

והסיבה היא שרוב מוחלט של משתתפים יוצאי בריה"מ לשעבר עלו לארץ בגיל צעיר וכמעט לא חוו תקופה סובייטית (סוף שנות ה-80 - זה כבר לא זה), שלא לדבר על קבלת מסקנות. כמו כן, כולנו באנו מרקע מאוד מסוים - משפחות יהודיות משכילות, וניסיון לרענן משפחת לא ייתן מונה של חיים בבריה"מ בעיני העם הרוסי, אלא בעיני המגזר הצר הזה.

באשר להצגת המערב בבריה"מ - הנקודה המעניינת היא שבניגוד לארה"ב, בבריה"מ לא צולמו סרטים, לא נכתבו ספרים וכ"ה על מלחמת העולם השלישית והמשתמע מכך. גם סרטים מערביים בנושא (אפילו אנטי-מלחמתיים מובהקים, כמו "על החוף"), לא הוקרנו. "המלחמה הקרה" הוצגה בעיקר כמלחמת אנשי מודיעין ומודיעין נגדי, תוך מוטיב קבוע של שיתוף פעולה בין נאצים לשעבר ושרותי ביון מערביים עכשוויים (לרגע צילום הסרטים).

באשר לאמונת העם הסובייטי לשלטון - היא הייתה די נמוכה. מספר רב ופופולריות של בדיחות פוליטיות (שכנראה רובם לא נוצרו ע"י יהודים משכילים) היא עדות לכך. לפעמים המצב הגיע ליותר מזה - היו כמה מקרים של שביתות והפרות סדר, שדוכו באכזריות. ככלל, אפשר להגיד שרוב תושבי בריה"מ לא התעניינו בפוליטיקה פנימית או חיצונית, אלא בשיפור רמת החיים שלהם למצב סביר. מזרח התיכון הוא אולי יוצא מן הכלל יחיד, בגלל ישראל, אנטישמיות רוסית ורצונם להשוות בין יהודים שהם פפגשו ביום-יום ובין "כובש ציוני אכזרי" שהם ראו בעיתונים וטלוויזיה.

קשה מאוד לקבל תמונה מדוייקת בהסתמך על יוצאי בריה"מ מקרב משתתפי הפורום הזה. רובם חוו (אם חוו) את "החיים הסובייטיים" בשנות ה-80, כשהרוחות נשבו כבר לכיוונים אחרים לגמרי. במקרים רבים, גם ההורים לא יוכלו לתת תשובה מוסמכת.
אמנם היה פחד מהמלחמה. בכל מוסד ציבורי (בתי ספר, גני ילדים, אוניברסיטאות, מפעלים, משרדים וכד') נערכו תרגילי הג"א, לפחות פעם בשנה. אבל זה הוצג כמשהו גלובלי. כלומר, בדרך רוסית טיפוסית - מאבק כוחות האור בכוחות החושך. זאת אולי גם הסובה, שכמעט לא הייתה תרבות של "אחרי" - מה יהיה אם תפרוץ המלחמה הגרעינית. הנושא לא הגיע לרמת האזרח הבודד. ברור שכל אחד היה צריך להתמודד עם המצב הנתון. אך לא הייתה כל מערכת שסייעה לו בזה. הכל נשאר ב"חלונות הגבוהים".
על האנשים הפשוטים אולי כדאי שתקרא את ספר של הדריק סמית (Hedrick Smith) "הרוסים". הוא מתאר את המצב בשיאה של המלחמה הקרה (האיש שימש ככתב של The New York Timesבמוסקבה).
http://www.hedricksmith.com/books/bookTheRussians.shtml