"תפסנו את מחסום קלנדיה. היינו יורים כדורי גומי, רימוני הלם, כל הזמן היינו משחקים תופסת עם הילדים שזורקים אבנים. היינו עושים להם מלכודות. מה זה מלכודות? בוא אני אתן לך משהו מצחיק: היינו שמים ברוס (מארז לתחמושת – ח.ק.ב) עם רימון הלם בפנים, מוציאים את הנצרה שלו ושמים על זה מעדני 'דני' שהיינו לוקחים מהמטבח. אז הילדים היו באים, מסתכלים על ה'דני', ואיך שהם מרימים את זה, הנצרה נפתחת, והרימון היה מתפוצץ להם בפנים..." (א', לוחם בדרגת סמ"ר, יחידת חי"ר).

"לא חשוב כמה חייל צה"ל נחשב נאור ומוסרי - בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים היום, הלוחמים חייבים להתעלל. גם בילדים", אומר סמ"ר (מיל.) מומיק, לוחם לשעבר בפלס"ר נח"ל. היום, מומיק הוא אחד הפעילים המרכזיים ב"שוברים שתיקה" - תנועה א-פוליטית הפועלת לשבירת מעגל האדישות בציבור הישראלי בכל הנוגע להתנהגות חיילי צה"ל בשטחים.

סיפורו של דור

בחצי השנה האחרונה עוסקים חברי "שוברים שתיקה" בגביית עדויות. כולם בוגרי יחידות קרביות, ששרתו בשטחים והשתחררו לא מכבר מצה"ל. הם מראיינים לוחמים וקצינים מכל יחידות הצבא, על מה שעברו בשטחים. מתעדים. צוות שלם עוסק בהתנדבות, בצילום העדויות, בתמלולן ובהעלתן על הכתב. מנסים לספר סיפור. סיפורו של הדור הזה, הם אומרים, שלהם. מאות עדויות כבר נאספו. כולן בעילום שם בשל החשש מהפללה עצמית.

בעקבות פרסום סיפורם של ראשי "שוברים שתיקה", יחד עם שורת עדויות, במוסף השבת של מעריב לפני עשרה ימים, הגיעו עדויות נוספות רבות אל נציגי התנועה. בין העדויות גם סיפורי התעללויות של לוחמים בילדים. חלק מהעדויות, המובאות בשורות הבאות, קשה לקריאה. העובדה שמדובר בשגרת יומם של חיילי צה"ל, מקשה עוד יותר.

לכל החיים

"אתה מסתכל על כל פלשתיני כעל אובייקט, גם אם הוא ילד קטן", מספר מומיק. "אתה נכנס לבית של מבוקש בשתיים או שלוש בלילה, ומוציא ילד מהמיטה שלו, עם פנים מפוחדים, עושה פיפי במכנסיים מרוב פחד. זה מאוד לא נעים. בפעם הראשונה אתה עוד חושב 'איך אני, מומיק, גורם לילד בן שלוש לפחד', לא חשוב שהוא בן של מבוקש. זה לא משנה''.

''אבל אתה נכנס כל ערב לבתי מבוקשים, ואחרי עשרים, חמישים כניסות כאלה – זה הופך אצלך לחסר משמעות. אתה נהיה קהה. אז בפעמים הראשונות עוד חשבתי על האחיינים שלי, אבל אחרי זה כבר לא, עבר לי. אתה יודע גם שזה כל כך לא יעיל. אולי תפסת מבוקש אבל יצרת מחבל חדש: אותו ילד, שראה אותך בפיג'מה שלו, באמצע הלילה, הוא ישנא אותך לכל החיים".

לוחם בדרגת סמ"ר, חי"ר: "תפסו ילד בן 11 שזרק אבנים, הכניסו אותו לשירותים. אני זוכר את החייל. הוא היה חבר מהפלוגה והוא התגאה בזה שדחף את הראש של הילד לשירותים. הוא סיפר בגאווה איך הוא דפק לו את הראש באסלה. הילד היה נעול בשירותים איזה יום שלם בהוראת מ"פ, בשביל ללמד אותו לקח. מדי פעם, חייל שהיה שומר שם היה נכנס פנימה, ודופק לילד שוב את הראש באסלה".

לוחם בדרגת סמ"ר, חי"ר: "ילד כבן ארבע או חמש הגיע למחסום בשכם וביקש לעבור. הסמל במחסום לא נתן לו. אחרי שהילד התחנן כמה פעמים, הסמל התעצבן. הוא דרך את הנשק שלו, הצמיד לראש של הילד ואמר לו: 'עוד פעם אחת, אני יורה לך בראש".

לוחם בדרגת סמ"ר, אגוז: "היה ילד בן 16 שהתחיל לבכות במעצר. הוא היה בהיסטריה כל כך גדולה שהוא התעלף מול ההורים שלו. ההורים נכנסו להיסטריה. ואנחנו, הרמנו אותו, הוא נפל על הרצפה שלוש פעמים בדרך – בנאדם מעולף חסר תחושה. הוא קיבל פיצוץ לראש וכלום לא קרה לו. נתנו לו סטירות כדי להעיר אותו, חמש דקות רצוף... פירקנו אותו במכות כדי שיקום, כדי לראות שהוא לא עובד עלינו".

לוחם בדרגת סמ"ר, יחידה מובחרת: "הגענו לפאתי כפר, היה שם ילד אחד בן 12. אני לא יודע מה מנת המשכל שלו, אבל ללא ספק הוא היה מפגר. זה התחיל כבדיחה, החבר'ה לקחו ממנו סיגריה ועוד סיגריה. עד שהוא פשוט נתן פאקטים לכל החבר'ה. חיכינו שעתיים לרכבים שיבואו לקחת אותנו, ובמשך כל השעתיים האלה, המפגר הזה היה תוכנית הבידור".

דיבר ללא רשות

לוחם בדרגת סמ"ר, חי"ר: "אבנים נזרקו מאחד הגגות אל עבר הג'יפ. לאחר מרדף קצר בו לא נמצאו הזורקים, נתפסו שני נערים פלשתינים, אחד מהם כבן 11. הסופה הממוגנת אליה הוכנסו הנערים נעצרה ליד המסגד. מתוך הרכב יצא המג"ד, ושני חיילים שהציגו לראווה את ה'שבויים', כפותים באזיקונים עם פלנלית על העיניים. המג"ד איים על אנשי הכפר שהיו במסגד, והסביר להם שזה מה שיקרה אם יימשכו ההתפרעויות בכפר. ה"עצירים" הוחזקו למשך שבע שעות בש.ג. של המוצב. הם שוחררו, במרחק של ארבע שעות הליכה מביתם".

לוחם בדרגת סמ"ר, מג"ב: "שלושה חיילים ממג"ב ניגשו אל שני ילדים, אחד כבן 10-12 והצעיר קטן יותר. הילדים עברו ברחוב והחיילים שאלו אותם לאן הם הולכים. כשהילד הגדול התחיל לענות, נתן לו אחד החיילים סטירה בכל הכוח, כי 'דיבר ללא רשות'. במשמרת אחרת, שמענו חיילים צועקים ומכים עובר אורח כי 'לא הצדיע לקצין שנכח במקום'. המ"מ עצר את האירוע, ונזף בחיילים שההתנהגות שלהם היא כמו של נאצים".

"אדם מבחוץ לא יבין את זה", אומר מומיק, "אבל כשאתה נמצא בסכנת חיים ואתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך, אתה חייב להפוך קהה. בגלל זה אני גם מבין את מה שעשה סרן ר', המ"פ הדרוזי שאומרים שוידא הריגה. אי אפשר היה לנהוג אחרת. סרן ר' לא חריג. הוא נורמטיבי לגמרי. וידוא הריגה זה נוהל שלמדתי מהיום החמישי שלי בצבא. מי שאומר אחרת, לא אומר אמת".


http://www.nrg.co.il/online/1/ART/833/387.html

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

את אילו שמפלילים את עצמם יש להעמיד למשפט, ולכלא. כי הם פושעים.
שאר הסיפורים בעילום שם הם סתם סיפורים על מנת להעצים את גודל הנושא.
גם את אילו המספרים סיפורים יש להעמיד למשפט על עלילה ופגיעה בצהל.

כל חייל שעשה מהדברים שתוארו למעלה - שיעשה תשובה על זה.

אנחנו לא נוצרים, התקשורת אינה כומר.

יש להם בעיות עם מה שעשו? חבל שעשו. עכשיו שיתנדבו לארגוני צדקה ומחלקות בתי חולים.


ומצד שני, (לא!) מעניין איך זה לחיות בסכנת חיים שניה אחרי שניה, כשכל ילד יכול להיות כרטיס לכוון אחד..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מבוסס על סיפור אמיתי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

http://hydepark.hevre.co.il/hydepar...asp?forum_id=99

בדיוק כמו הטענות על מתנחלים ש"השתלטו על אדמות ערביות" , קודם השמאל עושה את זה בעצו , ואח"כ מתלונן על כל העולם.
הכנסתם מכות לערבים סתם? התעללתם במחסומים? רצחתם ? הורשתם את יושבי הארץ ?
מעכשיו אין עוד צורך שתחוו משפט או מעצר , אימרו שאתם יפי נפש ויסלחו לכם על הכל .

את החברה האלה צריך להכניס לקלבוש בלי קשר לכיבוש .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”