האם ישראל נכנעת לקסאם?

http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?MenuID=560

האם ישראל הרימה ידיים במלחמתה בקסאמים? מה בין ה"אילוצים המוסרים" אליהם התייחס השבוע הרמטכ"ל דן חלוץ, לבין מהותו של צבא ההגנה על אזרחי ישראל? מהם כמה מן הפתרונות לקסאם המוצעים ע"י מומחי בטחון ומדינאים? ביום ג' שעבר (3.1.06) בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הצהיר הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ כי "לישראל אין פיתרון לבעיית הקסאמים הנופלים על שדרות". הרמטכ"ל הודה כי מבצע "שמיים כחולים" שהחל לפני כשבועיים (28.12.05) נותן מענה חלקי בלבד לירי רקטות הקסאם על אשקלון, ואיננו נותן פיתרון הולם לירי הטילים על שדרות.

מלבד העובדה שהתבטאות זו עלולה לעודד את המחבלים להמשיך ולשגר טילים, כשהם מודעים לכך שישראל מודה שאין לה מענה, יש באמירה זו משום איתות לאזרחי ישראל - אלה הנמצאים כרגע בטווח הטילים ואלו שימצאו שם בקרוב - כי לממשלתם אין פיתרון עבורם למיגור התופעה, מלבד מיגון פאסיבי ואמצעי אזעקה דוגמת "שחר אדום".

הרמטכ"ל והדילמה הערכית

השבוע (9.1.06), מספר ימים לאחר הצהרתו הקודמת, ניסה הרמטכ"ל חלוץ בשיחותיו עם כתבים לסגת מהצהרתו הראשונה, כשדיבר על ה"אילוצים המוסריים" שעומדים בפני ישראל, אם תחפוץ לפתור בעיה זו: "לישראל יש דרכים לטפל באיום הקסאם אך לשם כך יש לחצות אילוצים ערכיים ואחרים שאיני ממליץ לחצות". לדבריו, "יש דרכים ויש טכנולוגיה מתאימה כדי לטפל בטילי הקסאם אך מדובר בפעולה 'אגרסיבית של ישראל', שעשויה לפגוע בסביבה ובאזרחים חפים מפשע". חלוץ לא נכנס לפירוט, אך התכוון, כנראה, לכך שצה"ל חושש שייאלץ לירות טילים גם לעבר אזורים שבהם תתכן פגיעה באוכלוסייה פלשתינית אזרחית.

משמעותה המעשית של משוואה מעין זו שמציג הרמטכ"ל היא שמעופם של טילים לעבר ריכוזי אוכלוסיה אזרחית ישראלית היכולים לגרום למותם של ישראלים בכל רגע נתון, עדיף על מעופם של פצצות צה"ליות בכיוונם של טרוריסטים יורי קסאם המסתתרים בינות בתי האוכלוסייה המקומית שאכן עלולה להיפגע.

צודק הרמטכ"ל: פגיעה באזרחי האויב בשוגג מציבה בעיה ערכית שראוי לענות עליה תשובה ברורה. אך מדוע לא מזכיר איש מהמנהיגים הצבאיים והפוליטיים שלנו את הבעיה הערכית החמורה עוד יותר: שאלת מחויבותו הראשית של הצבא, זו שלשמה הוא קיים - ההגנה על אזרחי המדינה עליהם נשלח להגן. התשובה חייבת להיות ברורה למי שעומד בראשו של צבא שהוביל במשך עשרות שנים מאבק מוסרי להישרדותו של עם בשטח מוקף באויבים. יש לשאול מדוע על פי הרמטכ"ל, לא עולה שאלה ערכית הבוחנת את אחריות הצבא שבראשו הוא עומד לכך שנורו ונורים מאות טילי קסאם שכבר הרגו ופצעו אזרחים ישראלים.

לפני כשבוע (3.1.06) נפל אחד הטילים שנורו מהרצועה סמוך לתחנת דלק בשדרות והיה כפסע בינו לבין פגיעה ישירה שהייתה מפוצצת את התחנה וגורמת לנפגעים רבים. האם אז היו הכללים הערכיים משתנים או שהיו נורים עוד כמה טילים למרחבי שיגור קסאמים, או לשבילי הגישה אליהם? האם החרדה בפני הטיל הבא חייבת להיות חלק משגרת חיי אזרחי ישראל?

אתמול פורסם בגלי צה"ל שישראל נאלצה בימים האחרונים, לפנות מצבורי כלור ליד אשקלון, שפגיעת טיל בהם עלולה הייתה ליצור ענן רעיל מעל כל האזור. האלוף עוזי דיין (מיל.) ואחרים התריעו שהנסיגה מיישובי צפון הרצועה תקרב את טווח הקסאמים באופן מיידי לאשקלון. צה"ל נאלץ לצאת למבצע "שמיים כחולים", שהתמקד בצפון הרצועה, רק לאחר שהטילים שנורו מחורבות היישובים באזור זה, נחתו באזור התעשייה הסמוך לאשקלון ובמחנה זיקים. עד אותן נפילות נמנע צה"ל מפעולה אקטיבית שכזו.

מאז ביצוע תוכנית ההתנתקות הועברו לציבור מסרים רבים מפי בכירים בטחוניים ובראשם שר הבטחון שאול מופז והרמטכ"ל חלוץ, בהם נאמר כי לאחר הנסיגה המוחלטת מרצועת עזה וסיום שהיית הכוחות שם, יוסרו הכבלים מעל ידיה של ישראל במלחמה בטרור ותינתן לה לגיטימציה ברורה לתגובות חריפות. שוב היה זהמקרה של מאזן הרתעה וירטואלישכן בפועל המדיניות הצה"לית נותרה דומה לשהיתה.

בעיית טווח הקסאמים

בהקשר לטווח הקסאמים ראוי לציין שבישיבת ועדת חוץ וביטחון בשבוע שעבר (3.1.06),מסר ראש השב"כ יובל דיסקין כי לפלשתינים יש כבר טילים לטווח של 30 ק"מ. לדבריו "בידי ארגון הפת"ח ברצועה יש כיום בין שישה לעשרה טילי "גראד", שיכולים להגיע לטווח של בין 15-30 ק"מ". הטילים הוברחו, לדבריו, לרצועה עוד לפני ביצוע ההתנתקות. עוד הוסיף כי "בידי ארגונים שונים ברצועה ישנם גם טילי נ"מ מדגם סטרלה." בדיווח היום (10.1.06) באותה ועדה ציין דיסקין כי הוברחו לרצועה גם עשרות מטולי אר-פי-ג'י ושתי טונות חומר נפץ.

מספר היישובים והאזרחים שייכנסו לטווח המאוים, אם חלילה ישתמשו בטילים אלה, יגדל באופן משמעותי ,ולפיכך מובן הצורך לנטרל את הבעיה לאלתר כדי למנוע פגיעות נוספות בנפש.

הפתרונות המוצעים:

לשם פתרון בעיית הקסאמים הועלו כמה הצעות לפעולות צבאיות, והנה הן לפניכם:

1. חומת מגן 2 בעזה:

יעקב עמידרור, אלוף (מיל'), מציע בראיון לעיתון ב"שבע" שישראל תכבוש מחדש את הרצועה.

"כל פתרון אחר - שאינו טומן בחובו שליטה ישראלית מוחלטת, מעברים ימיים ויבשתיים לעזה, יכולת איסוף מודיעין ופעילות מבצעית חופשית בתוך הרצועה - לא יועיל להקטנת כמות הקסאמים באופן משמעותי". לדבריו, ללא פיתרון זה "ייגזר על ישראל לחיות עם קסאמים וקטיושות ככל שיצליחו הפלשתינאים להבריח לתוך עזה או לייצר בעצמם".

בניגוד לעמידרור סבור הרמטכ"ל, "כי מבצע קרקעי הוכיח בעבר שאינו נותן אפס קסאמים" כפי שאמר לועדת חוץ וביטחון לפני שבוע. עם זאת עמידרור מציע פעולה נרחבת וכוללת, ולא מבצעים מקומיים.

חשוב לציין שלא ברור עד כמה דעת-הקהל שתמכה ביציאה מהרצועה, תהייה כמהה ללכת למהלך כולל ברצועה כל עוד אין הרוגים רבים כתוצאה מטילים אלה. כמו כן ראוי לשקול את מחירה בנפש של כניסה קרקעית מאסיבית.

2. הפעלת לחץ על האוכלוסייה הפלשתינית:

תא"ל (מיל.) צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד הדרום, מציין באותה כתבה, בניגוד לעמידרור, שכיבוש חלקים מהרצועה לא יפסיק את ירי הקסאם, וכי הוא רואה בהתשת אוכלוסיית האויב את הפתרון הרצוי. "לדעתי, כיבוש חלקים מהרצועה לא יפסיק את ירי הקסאם, יגרור אותנו שוב לשלוט באוכלוסייה פלשתינית ועלול לגבות מאיתנו מחיר יקר מדי. אנחנו חייבים להיות מקוריים יותר ונחושים יותר, גם אם העולם לא תמיד יאהב את מעשינו – אנחנו חייבים להפעיל לחץ רצוף וכואב על האוכלוסייה הפלשתינית – למנוע מהם להגיע לשדותיהם, למנוע מהם יציאה לעבודה בישראל, לירות ארטילריה קרוב לבתיהם ולתת להם להבין כי לתמיכתם בטרור יש מחיר! רק החברה הפלשתינית מסוגלת "להקיא" מתוכה את "מחרחרי המלחמה"; אנחנו צריכים לעזור להם להבין זאת, ובמקביל, להראות כי העתיד שלהם יכול להיראות אחרת - ויפה שעה אחת קודם!

3. עוזי דיין בדומה לפוגל - אלמנט ניתוק החשמל

בראיון לשבועון "שלום טורונטו" היוצא לאור בסוף השבוע, מצדד האלוף (מיל.) עוזי דיין, מנהיג מפלגת "תפנית", בהפעלת יד קשה נגד הטרור הפלשתיני, כולל ניתוק חשמל כצעד עונשין על ירי רקטות הקסאם

"עלינו להגיב בחריפות, כולל לחץ על התושבים הפלשתינים כגון: ניתוק החשמל שישראל מספקת לתושבי הרצועה, על כל טיל קסאם שנורה, ובכך לקבוע מחיר ברור ומרתיע. זה מה שצריך לעשות היום".

4. הפיתרון המדיני בכל תנאי

התפישה, שבה דוגל מחנה תומכי יוזמת ז'נבה, שמאמינה כי גם אם הצד השני הפלשתיני, אבו מאזן, או מישהו אחר לאחר הבחירות שם, אינו מצליח להפסיק ירי זה, עדיין צריך לשוב ולדבר עימו על הסדר קבע. תפישה זו אינה מתנה שיבה למשא ומתן בהפסקה מיידית של ירי טילים ואינה מציעה מענה צבאי כלשהו לבעיה.

הפרוזדור בין עזה ליהודה ושומרון

חיוני לשים לב אף לנעשה בנושא הפרוזדור הפלשתיני המוצע מעזה ליהודה ושומרון, המכונה בשם האירוני 'מעבר בטוח'. מעבר זה עלול לשמש להעברת אמצעי לחימה בין שני האזורים. האם ראוי לאפשרו כאשר עומד איום כזה מעל ראשינו? מיותר לציין מה יקרה אם ייפתח איום מאזור יהודה ושומרון לעבר מישור החוף והשפלה, אזור בו חיים כשני מיליון ישראלים.

מה מתעתד הצבא לעשות על מנת להגן על האזרחים החיים בטווח הטילים, וכנגד איום הקסאם הממשמש ובא מיהודה ושומרון לכיוון ישובי השרון? מהדברים האחרוניםנראה, לצערנו, שדבר לא ישתנה עד שלא יכירו העומדים בראש מערכת הביטחון שמחויבותם המוסרית הראשית היא הגנה על אזרחי ישראל.

"יש שיקולי מוסר" שמפריעים. איפה בן גוריון ומדיניות התגמול. הוא לא חשב שהן שגויות/ בלתי מוסריות.

אני שוב אומר - רוצים לדון בדרך לפתרון הקאסמים, בבקשה. אם תתחילו להכניס ענייני מדיניות ופוליטיקה....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

חברי הפורום נתנו דעתם לסוגיה זו לא מזמן, ובאופנים יצירתיים במיוחד:

ר':

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ht=%FA%EC%E5%EC

"התרגלנו לקסאמים כאילו היו גשם" הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון ממשיך להתריע מפני חוסר התגובה לירי הרקטות, וקורא להאיץ את הפעילות הצבאית, גם בכניסה לרצועה. "צריך לפעול בצורה שהפלשתינים יעמדו בפני דילמה"

טל ימין-וולבוביץ

www.nrg.co.il

21/2/2006 12:02
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (במיל') משה (בוגי) יעלון ממשיך למתוח ביקורת על הדרג המדיני ועל היעדר התגובה המספקת, לטעמו, לירי הקסאמים. "צריך להאיץ את הפעילות הצבאית נגד משגרי הקסאמים, גם היא כוללת כניסה לרצועה", אמר יעלון.

בכנס שעסק בניצחון החמאס במרכז לענייני ציבור ומדינה בירושלים אמר הרמטכ"ל לשעבר ש"התרגלנו לקסאמים כאילו הם גשם", והציע בפני הקהל שהגיע "לבצע מהלכים כדי שהצד השני יעמוד בדילמה האם כדי לו להשתמש באמצעים האלו או לא".

לדברי יעלון, מדינת ישראל צריכה להיזהר מנקיטת מהלכים שיעבירו את הכדור למגרש שלה, ושעלולים לגרור אחריהם ביקורת או נסיגה. "צריך לגבש חזית בינלאומית ופנימית", קבע. יעלון גם התייחס לפתרון שתי מדינות ואמר: "הפרדיגמה לפיה יש פיתרון של שתי מדינות לשני עמים אינה רלוונטית עוד. לא הייתי זקוק לניצחון החמאס כדי לומר זאת".

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

לצערי הפוליטיקאים כבר משנת 1973 ואולי אפילו לפני במלחמת ההתשה . גרמו לצה"ל לעבד את כושר ההרתעה .

התהליך הגיעה לשיאו במלחמת שלג {מלחמת לבנון }.

ניתן לראות בברור את השלבים והידרדרות המוסרית של המדינה והצבא .

הצבא במלחמת לבנון יצא למבצע צבאי שמטרה שלו הרחקת טווח הקטיושות מישובי הגליל וחיסול תשתית הטרור בלבנון .

מטרות המבצע היו מוצדקות הביצוע היה כושל ומסורבל . שגרר את החברה הישראלית לטראומה לאומית מקבילתה של מלחמת ויטנאם בתודעה של הציבור אמריקאי . תוצאות הטראומה זו זולגות לאינטיפדה הראשונה ומשם לאינטיפדה אל הקצה .

כמובן שאירועים הם אירועים מעצבים בחברה הישראלית .

והם כמעט אבי כל החטאים בחברה בכל תחום כמו חברתית ,שחיתות , נורמות של מנהל תקין .

מ"ס דוגמאות : בנית קו בר-לב המפורסם קבלנים ואנשי צבא עשו יד אחת לקבלת כסף במרמה ממדינת ישראל בלי שביצעו את העבודות בעוד שקציני צה"ל חותמים על ביצועה העבודות .

מלחמת לבנון דרך קבלת ההחלטות הבעייתית בממשלה ששרים מאשרים תוכניות כלליות וראש ממשלה חולה וחלש שלו מסוגל לעמוד בפרץ . חברתי: כבר במלחמת 73 אנו רואים משתמטים רבים שבורחים משדה הקרב והמטלות שונות ומשונות כמו אני באמצע התואר ברפואה ואני לא יכול לעשות את זה להורי .

במלחמת לבנון כמות המשתמטים גדל וגדל למעשה עד ימים אלה שלמעשה אנו נגררים לצבא סחרי חרב לערכתי תוך עשור צה"ל היה צבא סחרי חרב .

ולמעשה בימים אלה אנחנו נמצאים בתוך מדינה מבולבלת שהצבא שלה מבולבל ולמעשה חדל מלשמש את מטרתו העיקרית הגנת התושבים מדינת ישראל וצבא העם .

מונחים כמו יש מ"ס נפגעים נסבל שאפשר לחיות איתו שנאמרות בערכות מצב בדרגים הגבוהים ביותר . או מפקדי גדודים שאומרים שאין הפשרות לחסל את הטרור . לפני שלושים שנים סמל היה מושלך מי הצבא בבושת פנים על יאמרה כזו .

ותסמונת הספינה הגדולה שלא מסוגלת לתמרן בזריזות " צבא מדושן שקועה עד הצבר בפרויקטים שמעצמות על שקלות בכובד ראש עם יש בהם צורך . הכסף הפנוי שעומד למעשה ליצור ביטחון שותף מוגבל וקטן מדי שנה ובמקום לסגור פרויקט או שנים ולעביר את המשאבים ללחימה בטרור ובמו"פ לגילוי חומרי נפץ מרחוק או יירוט טילי קסאם בוחרת מערכת הביטחון לשחק את מעצמת העל .

לסיכום דברי: צה"ל צריך לחזור להיות צבא זריז חכם שתואם את גודל המדינה , ממוקד במטרה יצרתי מסוגל לחלק את המשאבים שעומדים לראשותו בצורה נבונה להיות צבא העם .

צבא שחיילים שמתגייסים עליו יאמרו אנחנו מחפשים משהוא מאתגר אלה בנו לתרום למדינה שלנו כי אנחנו מבנים שהזכות לחיות במדינה זה לתת לה כדי שתוכל לתת לנו לחיות בכבוד .

הגיעה הזמן להתנתק מעטיני הפרה אמריקאית אנחנו לא ילדים עברנו את גיל חמישים מזמן . להפסיק להיות מפונקים לצאת מהבית של ההורים ולנסות להיות הצמאים .ואולי אז העתיד שלנו יראה אחרת . {עם נרצה אין זאת אגדה }

הגיע הזמן להפסיק להעלות אשכולות שעוסקים בנושאים פוליטיים בהקשרם הצבאי. נמאס לנו מההתחכמות הזאת.

יוסי בכינור - אזהרה פומבית נחרצת ואחרונה: בפעם הבאה שתעשה זאת תיחסם סופית ללא כל חנינות והזדמנויות נוספות. עד היום זכית מן ההפקר, לא עוד.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל