בזמן החלפת חוויות עם אחד הגולשים על רס"ר מסויים המוכר לשנינו, עלה לי הרעיון לפתוח את תחרות הטמטום של הפורום- כל אחד מוזמן להציג פה מקרים של אנשים בצבא שהציגו טמטום ראוי לציון- בעילום שם ופרטים כמובן.
אתחיל עם כמה דוגמאות משלי, כולן מתייחסות לרס"ר (אחר) בפלגה שלי, שלא סבל מעודף אינטליגנציה:

- כמו בכל יחידה, גם בדבורים קיים הנוהל של לעבוד על טירונים. חייל חדש הגיע לספינה וקיבל משימה- למלא גז באחת מפצצות העומק... החייל הנבוך ניסה לברר מה הנוהל של "החלפת גז" בפצצות וניגש לרס"ר- שהבטיח לחזור אליו עם תשובה. אותו רס"ר שאל כמעט כל קצין בבסיס איך מחליפים גז בפצ"מ...

- לאותו בחור הייתה קבוצה של עובדים, בד"כ אנשים שיצאו מהספינות. יום אחד רחבת המסדרים נראתה לו קצת מלוכלכת ובפרץ של יזמות הוא החליט שלצבוע אותה יהיה הרבה יותר יעיל מלקרצף. לאחר שחיטט במחסן הוא מצא פחית צבע ונתן אותה לחיילים כדי שיתחילו במלאכה, הוא לא שם לב שמדובר בצבע אפוקסי שדורש שני חלקים כדי להתייבש.
בוקר למחרת כל הפלגה התייצבה למסדר, ההרגשה הייתה כאילו הרחבה הייתה מצופה בדבק. ראיתי את הסמפל"ג מנסה להתאפק- אבל לבסוף הוא נכשל וצעק על הרס"ר לפני כולם: ".... יא חתיכת מטומטם!!"

- בטיול סיירת לאילת, החיילים נסעו באוטובוס והקצינים, יחד עם אותו רס"ר, נסעו בטויוטה. המס"ר איבד קצת את הקו ונסע על השוליים המפוספסים בכביש הערבה, מה שגרם לרס"ר לשאול אם יש פנצ'ר. כמובן שהוא ירד מהרכב לבדוק את הנושא. התרגיל חזר על עצמו 3 פעמים...

-

אמצע הלילה, בבסיס היחידה שלנו באיזור תעשיה ארז. הרס"ר האגדי של מ"צ פד"ם הגיע לערוך ביקורת בבסיס. הוא עובר בחמ"ל, בחניית הרכבים, מציץ לאוהלים ומרגיש אכזרי מתמיד. תוך שניות ממלאות את האויר שאגות "הקפצההההההה!!!!!!!!".
חיילים עייפים עם עיניים אדומות מזנקים מהאוהלים, חלקם חצי לבושים וחלקם אפילו פחות - מעמיסים את הפק"לים ורצים אל העמדות. אני ואריאל רצים אל עמדת חיפוי ש"ג כשהרס"ר הגאון עוצר את אריאל. אריאל כבר בטוח שהרס"ר יבדוק כוננות במחסניות או את הפק"ל הכבד שעל גבו אך הרס"ר מביא לו אותה מהכיוון הכי פחות צפוי: "חייל - למה הנעליים שלך לא מצוחצחות?!"

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

חייל אחד מהספינה שלי הגיע יום ראשון בבוקר לאזור שער הבסיס. לכשראה את השער נזכר שבכניסה עומד באופן קבע רס"ר אגדי שדואג לסרוק כל חייל .
יש לציין שהבסיס צמוד לבסיס נוסף ויש מעבר בינהם. (שני הבסיסים של חיל הים)
החייל שלא היה מדוגם בלשון המעטה החליט לקצר את דרכו דרך הבסיס השני.
כמובן גם בבסיס השני עצר אותו רס"ר , ראה את תג היחידה שלו ושאל למה הוא לא עובר דרך שער הבסיס שלו. החייל ברוב תמימותו עונה לו : "לא רציתי שהרס"ר יתפוס אותי בשער"....
מיותר לציין שהתלונה שהחייל קיבל מאותו הרס"ר הכילה כמות רבה של סעיפים ...
בהקשר לאשכול זה אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לחתימה שלי

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

הוא היה אומר לי- "אבל לפני שבוע/שבועיים נתתי לך חבילה, מה עשית איתה?"
ואני הייתי עונה לו בכל פעם את אותה תשובה- זה היה לפני היציאה הקודמת הביתה...

אותו רס"ר גם נהג להגיע לחדר האוכל ברכב הטויוטה הממוזג של הענף, רק מה? חדר האוכל נמצא בערך 50 מ' מהחדר שלו...

לעולם אשא דגלך בגאווה

עובד רס"ר כתב בשבילינו שלט שעליו נכתב "מחלקת מחס"ר".
על לא מעט טפסים בגדוד נכתב "מ"מ מחלקת מחס"ר.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

ממעללי רס"ר בא"ח נחל טוב ועובדיו- שלט כניסה ועליו באותיות קידוש לבנה: נח"ל, האיתרון האנושי.

"סתמו תפה!,דברו בטלפתיה!" (הרס"ר מציא שיטה חדשה לתקשורת)
"אם שיער היה דבר חשוב, הוא לא היה צומח על התחת" (שיעור ביולוגיה מפי הרס"ר לחייל שדואג לשיערו)
"דווקא תתאים לך קרחת" (הרס"ר מנסה את מזלו כתור יועץ טיפוח)
"גולנצ'יק, פה זה לא גולני!"
"תצרחו ככה שברשל"צ יתלוננו עלינו"

סיפור אישי שהיה לי איתו - לרס"ר שלנו יש סטייה מטורפת להליכה עם כובע, מבחינתו כובע זה הדבר הייחידי שמראה על חיל ממושמע. יום אחד הייתי צריך להכניס חייל למ"פ מפקדה למשפט, הלכתי לחדר והנחתי את הנשק והכובע ושמתי כומתה (אסור להיות במשפט עם נשק, אם מישהו לא מכיר) ואז הלכתי למשרד של המ"פ, בדרך כמובן הרס"ג תפס אותי, ומה הוא צעק? "איפה הכובע שלך?" כבר לא יכלתי להתאפק וצעקתי לו בחזרה "זה שאני מסתובב בלי נשק לא מפריע לך?" הרס"ג נכנס לשוק עד שהסברתי לו לאן אני הולך.

אין ספק שההוראות שלו להתנהגות בזמן שריפה הם השיא, הוא הוציא מסמך צבעוני ומנויילץ (שתי דברים שאף אחד לא מוציא בצבא חוס מהרס"ג) ואחרי שהוא עשה מספיק עותקים לכל הגדוד (מדובר בלפחות 50 עותקים) התגלו כל השגיאות כתיב. החלקים הכי טובים:
א.יש להרתיע על השריפה.
ב.יש לדווח על השריפה לרס"ג, לסמג"ד ולמק"ד. (אמור להיות מג"ד)
את יתר השגיאות אני לא זוכר, אבל היו עוד כמה, ישבתי אצל המג"ד במשרד בפעם הראשונה שהוא ראה את המסמך... התגובה שלו הייתה בערך "איזה רס"ג מטומטם יש לי).

והקטע האחרון בטקס סיום מחזורית של האגד. (למי שלא מכיר תותחנים אז לצורך העיניין אני נמצא באגד א', הרס"ג במקור היה באגד ב' ואז הוא עבר לאגד א' ונהיה רס"ג). הרס"ר של האגד והרס"ר של הגדודים חילקו בינהם את המשימות והחליטו שהרס"ר שלנו יהיה אחראי על המוסיקה.
השיר הראשון היה "פרחים בקנה" כולם מרוצים, השיר השני היה שיר האגד, כולם עוד יותר מרוצים. והשיר השלישי - השיר של אגד ב'. הקטע העוד יותר משעשע הוא שהבן אדם לא הבין למה זה לא בסדר שהוא שם שיר של אגד אחר.

בבסיס שלנו היתה אחות גזעית שכולם עלו אליה (לא עליה) לרגל.
בוקר אחד מגיע הרס"ר ומבקש ויאגרה(יש כאלה) עבור אשתו.
כעבור שעתיים הוא מתקשר מודאג לאחות ואומר שהוא לקח את התרופה אבל את אשתו הוא לא מוצא.
אין דבר אומרת לו האחות לך לשכנה ממול.
טמבלית - הוא עונה, בשביל השכנה אני לא צריך ויאגרה.

למרות שהמקור עצמו הוא מהימן.

בסיס חה"י באשדוד, עבר רס"ר וראה סירה שלא בשימוש שהיתה מונחת ל"יופי" בבסיס, קרא הרס"ר לכמה חיילים וביקש מהם לצבוע אותה מחדש.
לא עזרו ההסברים של החיילים שמודבר בפריט חשוב, ורק בהתערבותו של מב"ס אשדוד נמענה צביעת מחדש של "קארין-A".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.israel-wat.com/onia8.jpg]

קארין A הייתה אוניית משא ולא סירה, הגורם היחיד שמוסמך ומסוגל לטפל בעניינים כאלה הוא מספנות חיל הים. יכול להיות שמדובר בסירת דיג קטנה או בפריט אחר שהיה קשור לקארין A.

לעולם אשא דגלך בגאווה

סנטוריני הייתה יאכטה באורך של כ 20 מטר, בכל מקרה לא משהו שאפשר לטעות ולחשוב שמדובר בקישוט (אפילו לא נגדי משמעת...)

קודם כל לא רק רס"רים!
הרבה יותר מעניין הם קצי"צים (קצינים צעירים שרק גמרו בה"ד אחד וחולים בסג"מת קשה) או אחיהם, הגרועים יותר ה"קורסיסיטים" או בשפת החי"ר: "זימונצ'יקים" (קצינים שאת כל שירותם העבירו בקורסים: יצאו זימון ראשון לפיקוד, תוך כדי או מיד אחרי המסלול, ומיד בסוף קורס המפקדים יצאו לקצונה). קורסיסט שמגיעה ישר לפלוגה מבצעית לא היה מעולם חייל ולא השתפשף בפעילות מבצעית. קצין כזה מסוכן לכל הסובבים גם אם הוא לא חולה סג"מת (והוא כן!).

סיפור על קשר"ג 82 שהיה קורסיסיט (קציני קשר ייעודי) :
באוקטובר 95 כשירדנו מהקו הראשון שלנו בלבנון הוחלפנו ע"י גדוד 82 (כן, החבר'ה של yotaml). כשחזרנו לרמה, עוד לפני שהצלחנו לטפל בטנקים התחלנו תקופה מטורפת שנקראת "משימות רמת הגולן". בתקופה הזאת, הגדוד שתופס אותו צריך להחזיק יותר כוננויות בנוסף לכונות הרגילה שלו. במסגרת המשימות שומרים על כל מצבור תחמושת, בונקר או בותקה נידח ברמה.
השמירה בבונקר היא חוויה בפני עצמה. רוב הזמן אתה לבד ואין סיכוי שמישהו יגיע אליך, גם אם הוא יגיע הוא לא ימצא אותך ובכל מקרה אתה לא יכול להצליח לשמור על הבונקר. מדובר על שטח ענק, בנוי מחפורות מחפורת שבינהן סוללות עפר, כך שכל אחת מוסתרת מהשניה. גם אם מאד תתאמץ לשמור יכול להיות שתהיה בצד אחד של הבונקר בזמן שבצד השני מעמיסים את התחמושת למשאיות!
אתם בטח יכולים לנחש איך נופצו השמירות שם...
אחד הבונקרים נמצא בצמוד לגדוד 82 קרוב לצומת קצביה. כיוון שהגדוד ממילא היה בלבנון עמדו מבני המגורים ריקים וישנו בבהם. חוץ מאיתנו היו בגדוד הרס"ג, קצין תורן וצוות שמירה מפלוגת המפקדה.
כחיילים שישנים ואוכלים בגדוד הפכנו לחלק מכיתת הכוננות שלו. אם חלילה הייתה הקפצה בגלל חדירת מחבל או הג"ס (הגנה סביבתית, מה שאומר בד"כ שריפה). גם לנו היה תפקיד. בכל ערב התייצבנו (השלושה שלא שמרו) לפני לשכת המג"ד לתידרוך מפי הקצין תורן. לילה אחד, קצת לפני 2:00 התעוררנו בבהלה למשמע הסירנה וצעקות "הקפצההההה! הקפצההההה!".
היינו כבר מתורגלים מלבנון (כמה ימים קודם עוד היינו בדלעת...), חתרנו למגע, זרקנו על עצמנו שכפ"צים, אפודים, קסדות ונשק וטסנו החוצה. רצנו לעמדות שלנו תוך כדי חיפוש היכן המחבל. טבח מזיע ומתנשף הגיע אלינו בריצה-זחילה והודיע שזו הייתה הקפצת תירגול ושאנחנו צריכים להצטרף אל כולם ברחבת הדגל לסיכום.
כעסנו על כך שהוקפצנו בלי שהודיעו שההקפצה היא הקפצת תירגול (מישהו היה יכול להיירות, אבל למי איכפת?!) ודאגנו לשומר שבמגדל בבונקר שייתכן עכשיו עד שהקצין תורן ייסים להרצות לנו את משנתו הבטחונית. אבל הלכנו והצטרפנו אל שאר הטבחים, השלישונים והנהגים שעמדו בחית מול הקשר"ג החדש שרק אתמול הגיע לגדוד.
כצוות טנק עמדנו מסודרים: ינאי המט"ק מלפנים, קפלן התותחן מאחוריו ואני אחרון (בוסו הטען היה על המגדל).
הקשר"ג התהלך וסקר את המסדר של כיתת הכוננות, הוא עבר מחייל לחייל שאל לשמו, רשם הערות בפינקס שלו ונזף ברשלנים: "למה הכפתור בכיס של החולצה שלך פתוח? למה קפצת בלי גומיות בנעליים? למה הנעליים שלך לא מצוחצחות?"
כך עד שהוא נתל בנו. הוא היה בהלם. עמדנו שלושתנו בתחתונים וכפכפים (במקרה הטוב, אני הייתי יחף) ומעליהם כל ציוד הלחימה.
"איך אתם מעיזים לקפוץ בצורה כזאת?" הוא התחיל לצרוח, "ככה לא נראה חייל!"
ינאי ניסה להסביר לו בנעימות שקודם הורגים את המחבל ורק אחר-כך מתפנים להתלבש ושיש לנו את כל ציוד הכוננות הדרוש. הוא לא רצה לשמוע והמשיך לצעוק.
בסוף התעצבנתי והתחלתי לצרוך בחזרה: "יא קצין צעיר ומטומטם! אתה לא מבין שאם מחבל יורה בתוך הבסיס אז הכפתור של החולצה או הציחצוח של הנעליים זה לא מה שיעזור?! עכשיו תשתוק ותרגע! אתה טוחן חייל ממרץ 2(9) בשמירה. אני הולך להחליף אותו. אתה יכול להמשיך להעמיד מסדרים כמה שאתה רוצה. אני לא פה". התחלתי להתרחק ואז נזכרתי שאני עם נשק טעון. ביקשתי מינאי לפרוק לי את הנשק וחזרתי לקשר"ג שאפילו בחושך היה אפשר לראות כמה שהוא אדום "ובפעם הבאה שאתה מקפיץ תרגיל בתור הקפצת אמת אל תתפלא אם מישהו ירה בך בטעות, או שלא".
הלכתי למגורים כשהקצי"ץ הנ"ל מבטיח לי משפטים וכליאות מגוונות עד קץ השירות. למרבה הפלא אף אחד לא שפט אותי...
----------------------------------------

וקטע על נגד משמעת (לא זוכר את שמו, אבל הוא זה שהחליף את הסוס הלבן בביסל"ש. אולי סעדון) בסוף הטירונות או המקצועות הוא הכין אותנו לקראת ההשבעה ועשינו ת"ס-תס"ח (= תרגיל סדר ותרגיל סדר חמוש. אגב, מישהו פעם ביצע באמת ת"ס שאינו תס"ח). היו כמה חבר'ה שהתקשו אז הוא טרח להסביר להם: "כשאני אורמ אחורה פני! אני מתכוון שתסתובבו אחורה 365 מעלות!"
(מקווה שלא צריך להסביר את שתי הטעויות)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

בעיקר עבור חיילים שנמצאים בסביבתו של הנשא. בחיל הים קיימת מוטציה של הנגיף, הנגרמת מהתפתחות לא תקינה של החולים ומחסור בחפ"שות, בנוסף לשהיה במדורים סגורים של ספינה- סביבה שבה הוירוס חוגג.

מקרה כזה היה סג"ם ע', שסבל גם מטמטום אקוטי- באחד מהמקרים מכונאי תפס אותו ישן בשירותים בזמן שהיה אמור להיות קצמ"ש במי"ק, הכי מוזר בכל הסיפור זה ששירותים של דבור הם תא של 1 מ"ר.
יום אחד ע' עבר את הגבול ואיים על ימאי בכיר בשבת אחרי שאמר איזה שטות, צעד נדיר ביותר אפילו מצד מפקדים. לאחר כינוס חירום של הצוות החלטנו על טיפול בדיסוננס קוגניטיבי (פער בין תפיסת המציאות של היחיד מול הסביבה), שהתרחש בזמן תדרוך הכרת זירה, שאותו העביר ע' בעזרת מפה לחלק מהצוות:

ע'- מי יכול לספר לי על אל עריש?
ש'- השגיאת כתיב דבר ראשון
ע'- איזה שגיאת כתיב??
ש'- מה זאת אומרת? אתה לא יודע שזה אמור להיות אל הריש?
ע'- מה אתה מז*** את המוח?!
ר'- ע', זה נכון, סיימתי בה"ד לפני חודשיים, אני זוכר את זה מהקורס!!
א'- יא גנוב, סיימת חובלים ואתה לא יודע את זה?!
ע'- (מתחיל לאבד את העשתונות) רגע... זה לא מסתדר לי...

לפתע s', המוכ"ם הבכיר נכנס "במקרה" למדור.
ש'- הנה ע', תראה. s'- מה לא בסדר במפה הזאת?
s'- (מבלי להסתכל במפה) אתה מדבר על זאתי עם אל הריש?
ע' התחיל להחליף צבעים כמו צ'קאלקה בזמן שהצוות מסתכל עליו במבטים לא מאמינים. לפתע התאפס על עצמו, חייך והכריז- "אהההה, נכון!!, עכשיו אני זוכר, באמת לימדו אותנו בקורס שיצאה סדרת מפות עם שגיאת כתיב!".

כאשר המפקד שמע על זה הוא נשך את השפתיים ועצר את הנשימה כדי לא להשפך מצחוק ומלמל משהו כמו- די חבר'ה זה לא מכובד...

דוגמא שמוציאה אותם ילדים קטנים ומצעבנים כאלו...
המירסים החדשים...
על השנייה שהם קיבלו אותו לא הפסיקו להציק אחד לשני גם כהם נמצאים קרובים אחד לשני.

Your every single wish is kept in the pages of our diary

באחד הדיונים שנעשו בנוגע להקמת היחס"רים, פתאום אני שם לב שכולם עסוקים ב"פאלמים" שלהם... כשהסתכלתי בפאלם של אחד הסא"לים לידי, ראיתי שהם שיחקו... פוקר... בחיי....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מזכיר לי את המ"כים אצלנו.

כל השיעור הם שולחים SMS אחד לשני, פתאום מסתכלים ביחד על אותו חייל, מתפוצצים מצחוק (בצורה של מפקדים כמובן, כובע על הפנים וכד') וחוזרים להתכתב.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

הרס"ר שלנו ידוע בחיבתו למסדרים,
באחד המסדרים הוא ראה חיילת עומדת ועל חגורתה מוצמד מכשיר,
הוא התחיל כמובן בצעקות "חיילת !! את לא יודעת שלא באים עם ביפר למסדר ?! מה את באה עם הביפר !?".

החיילת היתה מתנדבת.
חולת סוכרת.

היינו אני ועוד חברה מהאוהל שלי בכיתת כוננות, אמרו לנו שאנחנו בכיתת כוננות ביום שישי ואמרו לנו שכמובן אין הקפצות תירגול בשבת לכן במהלך השבת ישנו בתוך האוהל שלנו ולא חשבנו לרגע שבאמת תיהיה הקפצה אמיתית... פתאום קופץ אלינו לתוך האוהל המפקד של הכיתת כוננות כולו מזיע ורטוב מהגשם ועל כוננות מלאה עם קסדה על הראש והכל.. וצועק בצעקות ששמעו בכל הפלוגה: " תתעוררו !!!!! אתם לא שומעים בקשר שיש הקפצה ???!!?!? הקפצה אמיתית !! מהר קחו רובים ואפודים מהר מהר !!!! " צריך לציין שזה פעם ראשונה שהיינו כיתת כוננות ופעם ראשונה שהיתה הקפצה אמיתית אנחנו מתוך שינה המומים מהכל לוקחים את הציוד עלינו ואז הוא צועק עלינו " מזה ?!?!?!?! שימו מהר קסדות על הראשים שלכם !!!!!!! זה הקפצה אמיתית!!!! יאללה אחרי בשיא המהירות !!!" אנחנו כבר טוחנים סרטים שהיתה חדירה של מחבל לבסיס ואנחנו בשיא הרעל רצים אחריו לחמ"ל ( היה מבול נוראי באותו היום..) במחשבה שתיהיה עכשיו התקלות, באמצע הריצה המטורפת שלנו אחד מהחברים שלי שואל את המפקד: " מה קרה שיש הקפצה? מה היתה חדירה?" ואז המפקד אומר ( את המשפט שעשה לנו פשוט את כל הטירונות.. ) : " לא, יש גלים גבוהים בים !! " איך שהוא אמר את זה אנחנו פשוט נשפכנו ונקרענו מצחוק פשוט לא יכולנו לשלוט בצחוק לא יכולנו לדבר ולא יכולנו להמשיך לרוץ בגלל זה.. המפקד ישר התחיל לצעוק עלינו שזה לא בדיחה ושזה יעלה לנו ביוקר הצחוקים האלה. בקיצור הגענו שפוכים מצחוק לחמל המפקד נכנס לחמל לא יודע על מה דיברו הוא יוצא ואומר הכוננות בוטלה תחזרו לאוהלים.

אחד המקרים הכי תמוהים שיצא לי להיות בהם..

רק לצורך הבהרה - לא מדובר בבסיס על חוף הים או משהו בסגנון הבסיס רחוק קילומטרים מהים...

אין כמו רס"רים, אבל הם עליית מדרגה לעומת רס"פים.

לנו בטירונות היה רס"פ בקבע (לכל מי שלא מכיר, רס"פ הוא בדר"כ תפקיד שניתן לסמל ותיק, כך שתבינו לבד איזו קב"א צריך כדי להיות בתפקיד בקבע).

בקיצור הבחור היה חולה על בזנ"טים, כמה שיותר. עד לרמה שפעם הוריד בט"שית מהגדר כדי שהצוות יסע להביא בזנ"טים מאיזו ערימה שהוא זיהה בשטח.

יום אחד איתרע מזלי ונשלחתי לסייע לרס"פ - "חייל, אתה רואה את השלושה בזנ"טים האלה, שים שלושה ליד המטבח, שלושה ליד האוהל מ"פ ושלושה ליד הרס"פיה". אבל יש פה רק שלושה בזנ"טים. "מתחכם ... מה לא הבנת, שלושה ליד המטבח, שלושה ליד האוהל מ"פ ושלושה ליד הרס"פיה". אבל יש פה רק שלושה בזנ"טים. "חייייייל .... ממשיך להתחכם אה.... תחשוב טוב טוב על השבת שלך...."

או מקרה אחר, שהפך להיות סיסמת המחלקה :
במחלקתנו היו שני חבר'ה שתמיד הצליחו להיעלם בזמן מטלות רס"פיות. אותם חבר'ה (נקרא להם סמי וסוסו) גם דאגו שלעולם לא יהיו להם חוסרי ציוד - פשוט על כל פריט במחלקה היה רשום סמי או סוסו. בקיצר הרס"פ קולט אותם מתחפ"שים מאחורי אחד האוהלים על איזה שק"ש. "סמי וסוסו .... תביאו ת'שק"ש" אבל זה השק"ש שלי (אומר סמי). "זה שלי..." עונה הרס"פ. איך שלך ? (מקשה סמי). "זה שלי פרטי ... מהבית" עונה הרס"פ (ומתחיל להעלות קצף בזוויות הפה). אבל ... כתוב פה צ'. "איזה צ' ... זה של אח שלי ציון".

מטבע השרות בביסמ"ת - נזדמן לנו להתקל לא מעט בקורסיסטים של כיבוי, בחורים שהוגדרו פעם על ידי גורם בכיר בבסיס כ:"אם ישרף אחד - לא נורא"...

מספר מקרים:

מסדר עלית משמר - חניך קורס כיבוי מאחר... (שיחה בינו לבין הקמב"ץ)

- חייל, איפה המדים?
- בחדר המפקד. צבענו היום והם נורא מסריחים
- גש אח"כ לאפסנאות להחליף. לך לחדר, תעלה על מדים ותחזור לעליית משמר
החניך הולך לחדר, מתלבש וחוזר בלי חגור ובלי נשק
- חייל - איפה הנשק
- בחדר המפקד. קשור למיטה
- חייל, טוס לחדר תביא את הנשק. זו עליית משמר!
החניך חוזר עם הנשק. בלי חגור
- חייל. אתה מנסה לעצבן אותי? טוס לחדר תביא את החגור
החייל טס חוזרמתנשף עם חגור ובלי מים במימיות...
- חייל!!! מים מילאת?
- לא המפקד.... אתה רוצה שאני אמלא?
- לא עכשיו... תמלא ותגיע למוצב אבטחה אחרי המסדר. בנתיים תוציא פק"ל כיסים
- אהההה.... זה בחדר המפקד...
הקמב"ץ מסתובב כדי לא להישפך מצחוק. נרגע ומסתובב לחייל.
- חייל - טוס להביא את הציוד - תזכור - זה דסקית פנקס שבי ותחבושת אישית ותבדוק טוב לפני שאתה בא שלא שכחת כלום...
כמה דקות אח"כ מגיע החייל וטקס עליית משמר עובר בהצלחה.
- יש שאלות? שואל הקמב"ץ
עונה החייל... המפקד... בטירונות היה לנו קפלס"ט, ועכשיו אין לי... זה לא מסוכן?

הקמב"צ לא מצליח להתאפק וצועק על החייל - אל תדאג - גם אם יפגעו לך בין העיניים לא יפגעו לך בשכל....

מקרה שני

לחניכי כיבוי יש סרבל נומקס חסין אש שבכיס מיוחד על הגב יש בו ידית לחילוץ מן האש. מעבר לפרט הזה - הסרבל דומה לחלוטין לסרבלי טיסה.
במהלך תרגולות קורס כיבוי - נדרשו החניכים לעבור (לבושים גם בחליפת אסבסט) דרך בריכת דס"ל בוערת. בסוף התרגולת שגרמה לבסיס להיראות כמו אחרי הפצצה גרעינית (פטריה שחורה ענקית מעל הבסיס) צעדו החניכים בגאווה עם הסרבלים וניסו לעשות רושם על החניכות ולהציג עצמם כטייסים (רק שבבסיס לא היה מטוס אחד מעבר לזה שבשער ועליו התאמנו הכבאים)...
משום מה כל החניכים הסתובבו כשהם שפופים קדימה (כמו גורילות). שאלתי אחד מהם - למה אתה לא הולך ישר? ואז הוא הסביר שאחרי התרגיל - הרוכן של הסרבל ממש חם....

מקרה שלישי נשמור לאח"כ....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

סרבל נומקס עם ידית נשלפת הוא בדיוק סרבל טנקיסטים.
די מעצבן לשמוע שהחבר'ה שלכם הלכו כפופים כי הרוכסן חם בעוד שאנחנו הלכנו כפופים כי כל הסרבלים היו קטנים מאד ומיועדים לאנשים שנמוכים ממני לפחות בראש (ואני לא מהגבוהים).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

חבר שלי משרת במסייעת בנח"ל.
וזה סיפורו:

בטירונים התבקשו לכתוב באבנים "מחלקה 2"
שהמפקד חזק הוא ראה אותם רושמים "עד מ..." (עוד קצת זמן והיה כתוב "עד מתי")

לאחר כן זה הדיאלוג שהתפתח בין המחלקה למ"מ:
-ממ : אתם רואים שיש לי כומתה על הראש?
-מחלקה : כן המפקד!
-ממ : יש לי כובע ומתה על הראש בשני מצבים:
1. שיש דגל ישראל.
2. שאני עצבני.
ואני לא רואה דגל!!!!
רדו למצב 2!!!!!!

(כל המחלקה נשפכה מצחוק).

*לרקורד - לאחר מכאן היה עליהם לרשום מתרמילים של מאג "עד מתי צעירים יעלוזו וותיקים יזילו דמעה"

אתה לא מספר על טיפשות של נגדים וקציצים אלא על התחכמות של סגל במסלול.
אני מאמין שלכל אחד יש סיפור על ההלוויה שהוא ערך לבדל סיגריה או למילים של רחוב סומסום (תודה סליחה ובבקשה). על השעון מקורות ואבנים מסויידות שהוא נאלץ לבנות כשהמחלקה שלו לא עמדה בזמנים ועל האלונקה שעמדה בטול לילה שלם.

אבל, נדמה לי שאחד הסיפורים היותר נחמדים על התחכמות של סגל טירונים סופר דווקא ע"י האלוף אלעזר שטרן (בגליון במחנה 6.1.06) הרס"פ שלהם הוציא אותם למשסע חיפושים אחרי החבר שלו אתגר שהלך לאיבוד. לאחר זמן רב, כשהם כבר היו תשושים, הרס"פ שאל אותם איך יכול להיות שהם לא מצאו את אתגר? "בגיבוש צנחנים כולכם אמרתם שאתם רוצים להיות צנחנים בגלל האתגר. אז איך זה שעוד לא מצאתם אותו?"

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שכחתי להגיד דבר מאוד חשוב... היה דגל במקום...

ואם הוא הולך עם כומתה וכובע זה לא אומר שהוא עצבני, זה אומר שהוא צעיר מת!

י.ש (זה שהיה לפני רומן)- גם הוא היה מסתובב ככה כל הזמן.
לאותו מב"ס היה גם קטע של דוגמא אישית- במקום להסתובב עם M-16 מקוצר או מקוצר כמו רוב הקצינים בשיבטה הוא חתם על גלילון, אבל מה?
הוא היה הולך עם קת מקופלת כל הזמן (תותחנים תמיד הולכים עם קת פתוחה), הולך ב"תלה סבבה" ולא בהצלב (הנשק זרוק על הכתף), וכל פעם שהיה מגיע לאיסוזו טרופר שלו הוא היה פותח את הדלת האחורית, זורק את הנשק מאחורה והולך להתיישב במושב הקדמי.

אחלה של דוגמא אישית...

לעולם אשא דגלך בגאווה

באימון סיירת מסויים הפליג עלינו המפל"ג, זה היה האימון הראשון שבו הטלתי רימון נ"א (נגד צוללים). הוראת הבטיחות הראשונה בנשק הזה היא להחזיק אותו בירכתי הספינה, כמה שיותר רחוק מהמעקה ולהפיל אותו למים בלי תנופה בזמן שהספינה בתנועה, כדי שהרימון לא ייפול במקרה על הסיפון.
כמובן ששיקשקתי בהתחלה, אבל פעלתי כמו שצריך והטלתי את הרימון. כאשר חזרתי מבסוט לגשר המפל"ג גער בי- הוא אמר שאסור לי לפחד מהרימון ואני צריך לזרוק אותו (ברעל!!) כמו שזורקים רימון רגיל ולא סתם להפיל אותו למים...

כשהייתי מפקד טירונים שמעתי שקורס מפקדים הולכים לצפות בפגזים נופלים, החלטתי להעלות את החיילים שלי איתם כדי שיראו את זה.

הסתבר שהמב"ס החליט שהוא גם מגיע והוא מעביר לחניכים של קורס מפקדים הסבר על הפגזים. החיילים יושבים בשקט מחכים שהמב"ס יגיע, פתאום הוא מגיע עם כומתה וכובע, כל החיילים מסובבים ישר את המבט אליי. (היה קשה לשמור על עצמי מלהתפקע מצחוק)

הקטע היותר משעשע זה שהיה מיסוך עשן, המב"ס מדבר, מראה איזה יפה המיסוך, ופתאום פגז נופל משהו כמו 200 מטר מיתר המיסוך (במקרה הזה זה היה הרבה). לקח לו כמה שניות להתאפס על עצמו, זה פאדיחה דיי גדולה טעות ירי באמצע תצוגה, ואז הוא חדל את הסוללה.

בקורס פלס 8 באדוריים היינו מחלקת חי"ר אחת ושתי מחלקות הנדסה בפלוגת קורס משק"י חה"ן.
לאחת ממחלקות ההנדסה היה מ"מ (סג"מ אילוז) שכל הזמן ניסה לקחת פיקוד על המחלקה שלנו (חי"ר) ולהחליף את המ"מ שלנו (שהיה גבר גבר).
כשלא היה מצליח לו הוא היה ניתקל בנו כאילו במקרה והיה מעברי אותנו תסריט שחוזר על עצמו:
אילוז: תגיד לי חייל, ציפור חירבנה לי על הכתפיים?
אני: (מגלגל בעיניים וחושב לעצמי "עוד פעם הפסיכי הזה") לא המפקד!
אילוז: אז אם אתה רואה את הדרגות שלי, למה אתה לא מצדיע?
אני: אהההה......אההה.....
אילוז: כי אתה חושב שאתה יותר טוב מהמוהנדסים, כי יש לך נעליים אדומות, כי....וכו' וכו'
אני: לא המפקד, אחלה חברה' בהנדסה
אילוז: רואה את המשולש?? צא!!!!! (כביש של 5 ק"מ בצורת משולש על רכס מעל הבסיס - קריעת ת..)

לילה אחד שמרתי בבונקר שהיה מקום חשוך ומפחיד (עושים כל 2 דקות בדיקת קשר מרוב פחד...), פתאום אני מזהה דמות מתקרבת מכיוון הגדרות (הלב נפל לתחתונים כי הוא הגיע מכיוון בלתי צפוי) צעקתי את העצור סיסמא המפורסם....אין תשובה!! עוד פעם עצור סיסמא...... אין תשובה!
דרכתי את הנשק ואז
אילוז צועק לי: חייל אתה רוצה להרוג אותי?? אתה לא רואה שזה אני??
אני: (דופק שלי על 180) לא המפקד, יש פה עלטה גמורה, לא רואים כלום
אילוז: אתה מתחכם?? ממציא מילים?? אתה חושב שאתה יותר טוב כי יש לך נעליים אדומות וכו' וכו'.......

התרחיש הזה חזר על עצמו כמה פעמים לכל החברים במחלקת החי"ר, בדקנו על אילוז וגילינו שבבקו"ם הוא ניסה להגיע לצנחנים, לא הצליח ומצא את עצמו בהנדסה!

כמה שמחנו כשסיימנו את הקורס שהיה קשה רק ברמה המנטלית.....

פעילות מבצעית בג'נין (או שזה בשכם ? ) . הצוותים נמצאים ימים ארוכים בתוך הטנקים . יוצאת הוראה לפלוגה בגדוד (מזל שהטמטום לא השריש לעבר הפלוגה שלנו) : כל יום חדש בפעילות , לבצע נוהל בוקר - להתגלח .... ולצחצח נעליים בתוך הטנק . כל יום .
תסמונת צוללן : פלוגה שנייה בגדוד (עוד הפעם , הטמטום לא השריש עלינו) , פעילות מבצעית , מחנה בלטה . התובה של הטנקים של הפלוגה השנייה מכוונים לעבר היציאה , התותח לצד השני . נשאלת השאלה , WTF ? התשובה : תותח לכיוון האיום , והתובה נגד , כאשר מתחילים לירות , פול מהירות בורחים .... (כשהאיום באותו זמן היה בקושי ירי נק"ל) .