 |
23-01-2006, 14:49
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
CSI TLV IL יחידת הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל
הם אלה שגילו ראשונים כי דוד אפוטה רצח את ענת אלימלך ואחר כך התאבד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/6_1_2006/images/r1.gif]
והם גם אלה שהודיעו לחוקרים שהבחור שהודה ברצח הנער אסף שטיירמן הוא מתחזה, ושהרוצח האמיתי מסתובב חופשי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/6_1_2006/images/r1.gif]
תכירו את אנשי המז"פ – המעבדה לזיהוי פלילי של מחוז תל אביב, האנשים שמנסים להוכיח כל יום שאין רצח מושלם, ושמסוגלים לפצח תיקים מורכבים על סמך שערה בודדת, כמה גרגירי חול או זווית הנעיצה של סכין
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/6_1_2006/images/r1.gif]
וכפי שמסביר אחד מאנשי היחידה: "כשאנחנו מגיעים לזירת אירוע היא מדברת אלינו"
מאת: אלי סניור
צילומים: ריאן
שתי גופות בתוך רכב החונה בחניון. זאת ההודעה שהתקבלה באיתוריות של שוטרי מחוז תל אביב. לכאורה זירה "אילמת" - בלי סימני אלימות, בלי ראיות ובלי עדים. רק כמה גרגירי חול של חמרה וחול ים שצדו את עיני אנשי המז"פ, המעבדה לזיהוי פלילי, הביאו אותם לאבחנה החדה: הרכב הובא מאזור שבו האדמה מעורבת, ככל הנראה חולות ראשון לציון. כמה ימים מאוחר יותר האבחנה התבררה כמדויקת: בלשי היחידה המרכזית עצרו את הרוצחים, לאחר שהתברר כי רכבם התחפר בחולות ראשון לציון. עוד תיק סגור.
זוהי, בתמצית, תמונת חייהם של אנשי המעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ) של משטרת מחוז תל אביב. כל ימות השנה הם נמצאים בכוננות, וברובם הם נמצאים בצל היחידות שזוכות לתהילה. בסך הכל מונה היחידה הארצית 21 אנשים, המשרתים בכל חמשת המחוזות המשטרתיים: תל אביב, מרכז, ירושלים, צפון ודרום. כולם שם קצינים בעלי עבר אקדמי, אשר נמצאים בעבודה הזו יותר בגלל האהבה ופחות בגלל התנאים.
"התפקיד שלנו הוא הבאת ראיה מדעית אובייקטיבית של האירועים בזירת הרצח או ההתאבדות", מבהיר מפקדם, סנ"צ אבנר ברזובסקי, קצין מעבדות ניידות ראשי במטה הארצי, "כלומר לקשור את המעורבים באירוע לזירה, אם על ידי טביעת אצבע, שערה, דם או כל ממצא אחר. לפעמים הממצאים שלנו מביאים להרשעה ולפעמים לזיכוי".
קצין מז"פ רפ"ק חגי וקס מחדד: "כשאנחנו מגיעים לזירת אירוע היא מדברת אלינו. לפעמים הממצאים יכולים להיות פיזיים מוחשיים, שפירושם יכול לספר לנו מה קרה בזירה. מצד שני, ישנם דברים אחרים לא מוחשיים שאנו מגלים ויכולים בעזרתם להבין את הדברים שקרו בזירה טרם הגעת אנשי החקירות לשטח".
"הממצאים בזירה הם כמו פאזל"
השגרה היומיומית של אנשי המעבדה היא היעדר שגרה. יום רגוע יכול באחת להפוך למטורף, עם צפצוף הביפר שמבשר על זירה בה נמצאה גופה חדשה. "לפני שאנחנו מגיעים לזירה אנחנו כבר מקבלים בטלפון רקע על המתרחש", מסביר רפ"ק אריה משה, מפקד יחידת מז"פ מרכז.
וזה לא יכול להטעות את קו המחשבה שלכם?
"אנחנו מתייחסים רק למה שהעיניים שלנו רואות בשטח. המידע שאנחנו מקבלים הוא טוב להשלמת התמונה הכללית, אבל אנחנו מסתמכים רק על ראיות בשטח, לא על מחשבות. מבחינתנו, אין פשע מושלם ותמיד יישארו ראיות בשטח".
רפ"ק ניסים מזרחי: "המידע הראשוני חשוב כדי לדעת מאיפה מתחילים - אם למשל מכבי האש נכנסו לדירה, אם עשו החייאה למנוח לפני שנקבע מותו. כל זה ממש חשוב כדי שנוכל להעריך מה השתנה בזירה מאז שקרה האירוע ועד שהגענו. מה לא נמצא במקומו ואיך הכל התחיל".
שגרת בדיקת הזירה מתחילה עם הלבוש המיוחד של חליפות בד לבנות, שנועדו הן שלא לזהם את הזירה והן כדי להימנע מזיהומים. לאחר מכן שלב הצילומים, ורק לאחר מכן מתפנים לטפל בגופה.
"יש אחראי זירה, שהוא אחד מאיתנו, והוא שקובע את קצב התקדמות איסוף הראיות", מסביר רפ"ק חגי וקס. "יש אחד שמצלם, אחד שמכין רישום כתוב ואחד שאוסף ממצאים. אחר כך אנחנו מתחילים לכנס ישיבות ולחשוב מה קרה שם". "לפעמים פרט קטן ושולי יכול להביא לפתרון תעלומה", מוסיף רפ"ק דני עשור, "דברים שלא כל אחד שם לב אליהם, וזה התפקיד שלנו".
המקרה שאליו התכוון עשור התרחש לפני כמה שנים, כשחדרנית במלון ברחוב אלנבי מצאה גופה של אשה כבת 40 כשהיא ערומה. הגופה נמצאה עטופה בסדין, זרוקה לצד המיטה. עשור: "כשהגענו, החדר היה חשוך וכמעט שלא ניתן היה לראות את הגופה. ישר כשנכנסנו רצינו לדעת למה אין אור בחדר. אנחנו עבדנו עם הכלים שלנו, ולפני שהלכנו בדקתי את המנורה. ראיתי שמישהו סובב אותה כדי שלא יהיה אור ולא יראו את הגופה. על הנורה הזו נמצאו טביעות האצבעות של הרוצח".
משה: "הממצאים בזירה הם כמו פאזל אחד גדול, שאם תרכיב את החלקים שלו נכון תקבל תמונה שלמה. יש ממצאים ברורים כמו כתמי דם וכלי רצח שאתה אוסף, אבל אתה צריך לדעת למי הם שייכים.
"לפני כמה חודשים טיפלנו באירוע שבעל רצח את אשתו והתאבד. כשהגענו לשטח מצאנו את גופת האשה בסלון ומחוץ לבית ראינו כתמי דם. בשלב הזה גם לא ידעו עדיין איפה הבעל. לקחנו דגימות מכל כתמי הדם, כולל אלה שנמצאו בחוץ, ושלחנו למעבדה. שם התברר שמדובר בכתמי דם של חתול".
סנ"צ אבנר ברזובסקי: "המקרה המפורסם של ענת אלימלך והחבר שלה, דוד אפוטה זכרונם לברכה, היה סיפור קלאסי של נסיון שיבוש. כמה שעות לאחר הרצח כבר היתה לנו תמונה מלאה. כשאתה יורה מאקדח נשארים סימנים על הידיים. יש חומר מיוחד שאם אנחנו שמים על היד אפשר לראות את הריאקציה שלו עם מתכת. שמנו לאפוטה מהחומר על היד וראינו בבירור את סימן האקדח, כולל הברגים שהשאירו סימן מיוחד על היד. מנגד, על היד של אלימלך היה סימן מתכת רק בקצה של אחת האצבעות, שנבע מזה שהניחו את הפטיש של האקדח על היד שלה".
אז מאיפה כל השמועות שהסתובבו סביב הסיפור הזה?
"כי היו אצלנו כאלה שרצו וסיפרו דברים אחרים לתקשורת, ולחזור מההצהרות ההן היה מאוד קשה. לנו היה ברור כבר בזירה מה קרה".
שיבוש זירה זה דבר נפוץ?
"אנחנו רואים בהרבה זירות נסיונות שיבוש, אבל מנסים להתעלות על השיבוש ולראות מה קרה. יש דברים שלא תוכל לשנות, כמו צורת התזת הדם. אין מה לעשות. זה משהו פיזיקלי.
"לפני שנתיים הגענו לזירת רצח של אשה ביפו. אלה שביצעו את המעשה ניסו לשוות לו אירוע של התאבדות. הסכין שלה היה ביד והיא נפגעה כתוצאה מחתך בצוואר. על פניו, כל הנתונים הצביעו על התאבדות - לא היתה פריצה ובעצם שום סימן אחר. אלא שאז הבחנו שהסכין שהיא מחזיקה ביד לא מתאימה לחתך בצוואר. מסתבר שהחשוד ששתל את הסכין ביד שלה שם אותה הפוך, כשהוא מחליף את הצד המחוספס עם הצד החד".
משה: "אי אפשר לעשות את הפשע המושלם, כי תמיד יש בזירה איזה רמז שהפושע משאיר אחריו. אולי לא תמיד אנחנו יכולים לגלות את זה, אבל עם הזמן והשנים אנו יכולים לעלות על עוד ועוד מקרים".
כתמי דם באקדח של הרוצח
החלום הרטוב של אנשי המעבדה הוא לקבל עוד ועוד אמצעים שניתן באמצעותם לזהות את נוכחותו של הפושע בזירת הרצח על פי ממצאים ביולוגיים. דוגמה לאמצעי כזה שנמצא כעת בפיתוח הוא המכשיר לאיתור "טביעת ריח". עד שניתן יהיה לבסס על המכשיר הזה ראיות משפטיות, נאלצים החוקרים להסתמך על מה שקיים היום בשטח, ויש לא מעט: טביעות אצבעות, רוק, שיער, דם, עור ועוד.
אחד המקרים המפורסמים, שפוענח לפני כמה שנים על ידי צוות אנשי המעבדה, היה רצח של נער בן 16 שעבד כסדרן בתחנת מוניות. הנער הסתכסך עם אחד הנהגים, שהחליט לחסל אותו. גופתו של הנער נמצאה בחורשה, ובסמוך אליה לא נמצאו כל סימני אלימות או מאבק. אנשי המעבדה פגשו גופה עם פתח כניסת כדור ופתח יציאה. הרוצח אסף את תרמילי הכדור, כך שלא נותרה בזירה שום ראיה.
"למשטרה היה חשוד שהסתכסך עם הנער", מספר משה, "אבל לא היו ראיות שקשרו אותו לזירה. היה לו אקדח ברישיון, והוא אף הכין אליבי כשאמר שהוא השתמש בו לאחרונה לאחר שירה בחתול. על פניו זו נראתה גירסה מושלמת. במהלך החקירה נתקלנו במחקר שבחן ממצאי ירי מטווח קצר. פתאום קפץ לנו לראש שאם הירי בוצע מקרוב, נוצר ואקום וייתכן שיהיו כתמי דם על האקדח של החשוד. לקחנו את האקדח לבדיקה חוזרת, ואחרי שהוא פורק נמצאו בתוכו שאריות מדמו של הנער המנוח. מכאן הדרך לפתרון התעלומה היתה כבר קצרה".
וקס: "יש מקצוענים שמנסים לשבש, כמו בזירת ירי שנתקלנו בה ביפו. לפעמים אתה מגיע לזירה ורואה שאספו את התרמילים האמיתיים ושתלו במקומם תרמילים של רובה אחר שכלל לא שימש לרצח".
ויש גם מקרים הפוכים, כמו זה שקרה ביפו לפני כמה שנים כשגבר הגיע לבית אחיו וגילה שהאח תלה עצמו על קורת עץ בבית. האיש חשש כי אם תתגלה העובדה שאחיו התאבד יקברו אותו מחוץ לגדר. "אז הוא פשוט ביים רצח", מסביר מזרחי בפשטות. "הוא הוריד את אחיו מהקורה, הזיז אותו, ושיבש את הזירה כך שייראה כאילו מישהו חנק אותו למוות".
ואיך עליתם על זה?
"היו דברים שלא הסתדרו עם הממצאים בשטח. בחיפוש שערכנו במגירות מצאנו את החבל שבאמצעותו הוא תלה את עצמו. אחר כך גילינו את קורת העץ וכן הלאה. עד שכל הממצאים האמיתיים אומתו המנוח כבר נקבר בתוך בית העלמין, והאח הודה שהוא שיבש את הזירה".
ויש גם מקרים שאנשי המז"פ "הצילו" אנשים שלקחו על עצמם תיקי פשע, למרות שלא ביצעו אותם. "יש כל מיני חולי נפש ואנשים מוזרים שמוכנים לקחת על עצמם תיקי פשיעה, ולא כדי לחפות על מישהו", מספר ברזובסקי. "זה משהו פסיכולוגי לא מובן".
אחד המקרים הזכורים היטב לאנשי היחידה הוא מקרה הרצח של הנער אסף שטיירמן ז"ל מכפר סבא בידי רעי חורב. קודם למעצרו של חורב עצרה המשטרה חשוד שהתנדב לפרט את ביצוע הרצח והסיבות לו ואף הסכים לשחזר אותו.
אנשי המעבדה נכחו אף הם בשחזור ומשהו לא הסתדר להם. "הבנאדם התחיל לבצע את השחזור, וראינו שהוא מתאר דברים שלא בדיוק התאימו למה שהיה בזירה", נזכר מזרחי. "ככל שהתקדם הליך השחזור הוא מסר עוד ועוד פרטים שהיו אמנם נכונים, אך ככל הנראה הוא קרא עליהם בכלי התקשורת. כשהוא הגיע לתיאור מקום הרצח, ראינו שהוא לא יודע בדיוק איפה נמצאה הגופה. על המקום אמרנו לחוקרים: 'תשמעו, זה לא הרוצח'".
פקד מוטי ברמי: "יש כאלה שמנסים לחפות על אחרים, בין היתר בגלל שמדובר בבן משפחה. לפני כמה שנים מצאנו גופה של גבר ירוי בתוך רכב, והבן שלו הודה ברציחתו. לכאורה, אין סיבה שבנאדם סתם ייקח על עצמו רצח של האב".
אנשי המעבדה זומנו לשחזור של רצח האב, וכבר בשלבים הראשונים הבינו שמשהו כאן לא מסתדר. ברמי: "הבן ידע פרטים מוכמנים (פרטים שלא נחשפו בתקשורת - א"ס) מזירת הרצח, אבל היתה לו בעיה להסביר איך הגופה הגיעה לתוך האוטו. אמרנו לצוות החקירה את זה, והם ביטלו את השחזור".
כמה ימים לאחר מכן שוב הוחלט ביחידה החוקרת לבצע שחזור. הפעם הבן היה מדויק יותר וידע להצביע כיצד "רצח" את אביו על שביל עפר ואיך גרר את הגופה לרכב.
"היינו גם בשחזור השני עם הבן", מספר ברמי, "ובכלל לא נקלט לך בראש למה הבנאדם צריך לשקר. אתה אומר לעצמך, אולי הוא צודק. פתאום בשחזור הוא מראה כיצד הכניס את גופת האב לרכב מדלת צדדית. הבעיה היתה שכתמי הדם ברכב הראו שהגופה הוכנסה מהדלת האחורית. היה ברור לנו שהוא מעורב ברצח, אבל לא הוא זה שרצח. שוב עצרנו את השחזור, והיחידה החוקרת חזרה לחפש חשודים אחרים, עד שבסוף מצאו את אחיו הצעיר של החשוד, שאותו הוא ביקש להציל מגזר דין של רצח".
כל חקירה של נסיון חיסול בעולם התחתון מתחילה עם אנשי המעבדה. "היום המחסלים ממש מקצוענים", מודה פקד ברמי. "בהרבה מקרים הם מגיעים לזירה עם רכב מילוט, לובשים כפפות, יורים בקורבן ודואגים לא להשאיר שום ראיה בשטח.
את האקדח הם זורקים לנו בזירה כדי שלא יתפסו אותו עליהם. במקרה כזה אין הרבה מה לעשות חוץ מלעבוד קשה, בעיקר באיסוף מודיעין".
ומה לגבי המטענים ואמצעי החבלה האחרים שהם משתמשים בהם?
ברזובסקי: "הם מכינים מטענים כל כך גדולים שלא משאירים אחריהם הרבה סימנים. יש מטענים שאפילו מחבלים לא משתמשים בכמות כזו של חומר נפץ. פעם אמר לי עבריין בכיר: 'אתם, המשטרה, אשמים בזה. אם לא הייתם מאפשרים לנסוע ברכבים משוריינים לא היינו צריכים לשים כל כך הרבה חומר נפץ כדי לפגוע במישהו, וככה לא היו נפגעים אנשים אחרים'.
"זה בדיוק מה שקרה בפיגוע הפלילי נגד זאב רוזנשטיין. אמנם מי שחוקר את סוגי אמצעי הלחימה הם החבלנים, אבל ברור לכל שמדובר במטענים במשקל רב שלא תמיד יש שליטה על הנזק שהם גורמים".
"אין אחד אצלנו שלא נפגע"
למרות שרוב אנשי המעבדה נראים קשוחים, מאחורי המעטפת מתגלים בני אדם עם רגשות, שלא פעם מתקשים לעמוד מול המראות הקשים. "אין אחד אצלנו שלא נפגע, או שלא לוקח את המראות האלה איתו", מגלה וקס. "אז מתמודדים וממשיכים לעבוד, אבל אף אחד לא יודע איפה זה יתפרץ".
ובכלל, מדובר בעומס כבד של בדיקת זירות רצח בכל רחבי הארץ, אשר נופל על כתפיהם של 21 בחורים, כולם "חולי עבודה" כהגדרתם. דבר המחייב אותם להיות בכוננות 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. ברזובסקי: "אתה יודע מה זה ללכת לסרט עם האשה ולהשאיר פתק לסדרן עם מספר הכיסא והשורה, כדי שבמקרה חירום הוא יידע למצוא אותך באולם? ככה אנחנו חיים".
"ההתמודדות היא קשה ומי שיגיד לך שהוא חסין, משקר", מוסיף מזרחי. "לכל אחד מאיתנו יש מנגנון הגנה, אבל גם מקומות שבהם אנחנו יותר פגיעים. אתה כל היום נחשף למוות וזה לא קל. גם אחרי שאתה עוזב את הזירה אתה חוזר למראות בישיבות צוות, לפעמים בנתיחה באבו כביר, ואחר כך בהכנת הדוח ובבית המשפט. פעם אחר פעם".
על דבר אחד כולם מסכימים: מראה של גופת ילד הוא דבר שאי אפשר להתרגל אליו. מזרחי: "זה משפיע עליך ואין מה לעשות. גופת ילד ישר מחזירה אותך לחיים שלך ותמיד אתה עושה את ההשוואות עם הבית ועם הזכרונות האישיים שלך".
משה: "כשאתה רואה גופת ילד שרכב על אופניים ונדרס ממשאית נמלטת - זה מחריד. אתה ישר מקשר את האופניים ואת הילד למה שיש לך בבית. לזה אין מנגנוני הגנה. פשוט אין".
ספרו על מקרים זכורים במיוחד.
ברזובסקי: "מקרה שהתרחש לפני 20 שנה בירושלים, כשנער בן 13 לקח את הרובה שהביא אביו מהמילואים ורצח את הוריו ואת שתי אחיותיו. אני נשארתי צמוד לחקירה, ואחרי שהכל הסתיים הילד שאל את החוקר ברצינות: 'מחר אני הולך לבית הספר, לא?'. זה משהו שלא אשכח כל החיים. ראיתי את הגופות של המשפחה, ואתה מסתכל על הילד ולא מאמין.
"מקרה מפורסם אחר אירע לפני כ-10 שנים, כשגופותיהם של סטודנט וסבתו נמצאו בדירתם ברמת אביב כשהם ערופי ראש. בתוך שלוליות הדם לא מצאו אנשי המעבדה בתחילה רמזים כלשהם, אבל אז הבחין אחד מהם בטביעת אצבע מוכתמת בדם על קרטון של מכונת כביסה חדשה.
"הבנו שזאת טביעת האצבע של הרוצח, דגמנו אותה והעברנו לחוקרים", משחזר רפ"ק עשור. "ולאחר פעילות מודיעינית מורכבת הגיעו החוקרים לרוצח. מתברר שזה היה חבר טוב של הסטודנט ומשפחתו, שאפילו השתתף בלוויה וצולם כשהוא בין האבלים. עם הוכחה כל כך חותכת, שהוא נגע בדם קורבנותיו, לא היה לו מה להגיד".
בימים אלה נמצאים אנשי היחידה במאבק משפטי מול המשטרה, במטרה לקבלת תגמול מיוחד על שעות העבודה שלהם. כל אנשי היחידה חתומים על עתירה בעניין שהוגשה לבג"ץ.
"כולם יודעים שאנחנו עובדים קשה, לא כאלה שבשעה חמש נופל להם העט מהיד. הצדיקו אותנו ואמרו שמגיע לנו - עכשיו הגיע הזמן שגם ישלמו לנו. הכסף הוא דבר חשוב, אבל יותר חשוב לדעת שאנחנו נמצאים פה כי למרות הכל אנחנו אוהבים את העבודה הזו".
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 23-01-2006 בשעה 14:54.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
