09-02-2006, 06:00
|
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
|
|
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
|
|
זה לא עניין פשוט.
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי עידו403 שמתחילה ב "השאלה היא עד כמה הסיכולים הממוקדים תורמים לאינטרסים שלנו (ללא התעסקות בפוליטיקה)"
מצד אחד, פגיעה *מתמשכת* בפעילי ארגונים, ובמיוחד בדרג המקשר בין הצבאי והפוליטי, יכולה לגרום לשיתוק חלקי או מלא של הארגון ולהקטנת יכולתו המבצעית. אפשר לקחת בתור דוגמאות את מערכת החיסולים של בריטניה נגד ה-IRA בשנות השמונים, או את חיסול צמרת החמאס בשנת 2003 (והרעיון מוזכר כבר אצל רוברט תומפסון בספר על מלאיה).
מצד שני, חיסול של מישהו אחד *שלא כחלק* מתכנון ארוך טווח עלול להוביל תוצאות לא נעימות ולא להיות שווה בטורח המלך. ובכל מקרה, בטווח המיידי כמעט לעולם הארגון ינסה להעלות את פעילותו, משלוש סיבות עיקריות:
א. נקמה (דווקא לא תמיד הסיבה העיקרית),
ב. יצירת מאזן אימה, שיגרום למדינה להחליט שהמשך מדיניותה רק מזיק לה, וכך בעצם ליצור חסינות מסויימת לפעילי הארגון,
ג. הדגמה ש"אנחנו כאן", ושלמרות החיסולים הארגון קיים ומתפקד.
|