 |
23-02-2006, 15:50
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
|
אף פעם לא מאוחר: קורס קצינים בגיל 40
לצד צוערים בני 20 שקראו לו אבא'לה סיים אריאל אלמוג את קורס הקצינים. למרות שגילו כפול משל יתר החיילים הוא לא ויתר על תורנויות המטבח והשמירות. "העובדה שסיימתי את הקורס מוכיחה שאפשר לעשות את זה, צריך רק לרצות", מגלה הצוער המבוגר, שבמסגרת שירותו הצבאי מנע פיגוע
חנן גרינברג
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3220182,00.html
אפילו הרס"רים הוותיקים בבה"ד 1, בית הספר לקצינים של צה"ל,נדהמו כשהבחינו בצוער, אריאל אלמוג. בניגוד לרוב הצוערים בקורס שהם בני 20 או קצת יותר, אלמוג כבר בן 40 נשוי ואב לשלושה ילדים והוא ללא ספק אחד הצוערים המבוגרים ביותר בתולדות צה"ל.
"אני לא מתרגש, אבל העובדה שסיימתי את הקורס מוכיחה שאפשר לעשות את זה, צריך רק לרצות", סיפר אלמוג שבעוד מספר ימים יקבל את דרגת הרב סרן. אבל בתור מי שלא סיפר אפילו לאשתו על הצל"ש שקיבל כאשר התנפל על מחבל מתאבד ומנע פיגוע גדול, הוא גם לא מתכוון לבקש ממנה להגיע לטקס הענקת הדרגות.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/730680/DSC_2205_wa.jpg]
בקרוב רב סרן. אריאל אלמוג (צילום: ירון ברנר)
זמן קצר לאחר שהתגייס לצה"ל, תחילה לחיל התותחנים, ידע אלמוג שהוא מתכוון להישאר במדים עוד זמן רב. "אף פעם לא חשבתי שאצא לקורס קצינים, אבל לפני מספר חודשים כשאלוף פיקוד העורף, גרשון יצחק אמר לי שהוא מצפה שאצא לקורס, ביצעתי בתוך יום את כל המבדקים והתייצבתי לקורס".
אלמוג מודה שמדובר בדבר חריג שאדם בגילו עובר את הקורס יחד עם חיילים שגילם מחצית מגילו. "בקורס הקצינים היו חבר'ה שקראו לי אבא או אבאל'ה, יש לי ילדה שהיא כמעט בגילם של הצוערים ואני אפילו יותר מבוגר מהמג"ד. היה גם קצת מביך שהיו שם חיילים שאני עצמי הוצאתי אותם לקורס קצינים, אפילו בצוות שלי היתה חיילת שאני הייתי המפקד שלה".
אבל אלמוג לא ויתר לעצמו במהלך הקורס, הוא עשה את כל המטלות בדיוק כמו חייל בן 18 כולל שבוע שטח, שמירות ותורנות מטבח. "אני לא אשקר ואגיד שלא היו רגעי משבר אבל הלכתי עד הסוף", סיפר אלמוג בגאווה. לאחר סיום הקורס בבה"ד 1 החל הצוער, שענד עד כה דרגות רב סמל בכיר, את ההשלמה החיילית בבה"ד 6, אותם סיים השבוע.
מנע פיגוע באוטובוס
שירותו הצבאי של אלמוג היה רצוף אירועים שמחים ועצובים. אלמוג נפצע קשה בדרום לבנון בשנת 1988 אבל 13 שנה מאוחר יותר הוא קיבל צל"ש, אותו הוא עונד על חולצתו, לאחר שסיכל פיגוע. "הייתי אז נגד המשמעת של גדוד שריון, היינו בדרך לג'נין, נסעתי עם הרכב שלי ובצומת שדה תרומות ליד בית שאן נעצרתי אחרי אוטובוס שהעלה נוסעים.
באותו הזמן היתה התרעה חמה על מחבל מתאבד, דרך חלון הרכב ראיתי איש עם מעיל שניסה להכניס תיק גדול לתא המטען של האוטובוס. חשדתי כי הוא היה לבוש במעיל באמצע חודש אוגוסט והיה ברור שמשהו כאן לא בסדר. זינקתי עליו, צעקתי לנהג שלא יתן לו לעלות לאוטובוס ואז השכבתי אותו על הרצפה שעל גופו חגורת נפץ. בתיק התגלתה פצצת מרגמה אותה הוא ניסה להעלות לאוטובוס. בסופו של דבר נטרלתי את המחבל וכך ניצלו חייהם של 62 איש שהיו על האוטובוס", סיפר אלמוג.
לאחר המקרה קיבל אלמוג צל"ש ממפכ"ל המשטרה דאז, רב ניצב שלמה אהרונישקי. על טקס הענקת הצל"ש ידעה אשתו רק מאמצעי התקשורת "לא רציתי להגיד לה, ככה אני", מסביר אלמוג בפשטות. גם בטקס סיום קורס הקצינים הוא מעדיף להיות לבד, לקבל את הדרגות ולחזור לתפקידו כמפקד המחנה של פיקוד העורף סמוך לרמלה.
כשיחזור לבסיסו לאחר סיום הקורס הוא ימצא שם עשרות צעירים הסובלים מתסמונת דאון. לאורך כל השנים בהם שירת בצבא טיפח אלמוג כאלף צעירים ששירתו בבסיסו, לבשו מדים וביצעו עבודות שונות על מנת שירגישו חלק מהצבא עד כמה שניתן. "בכל פעם שהייתי בלימודים או בקורס דאגתי שמישהו יטפל בחבר'ה האלו ועכשיו אחרי חמישה חודשים אני חוזר אליהם", אמר אלמוג
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
