אין לי ספק שמעטים מאיתנו היו מצליחים לשרוד את מה שעברו ניצולי השואה.ואולם,כניראה שלא עבר עליהם מספיק והם נידונו למעין מחזוריות של סבל לכל חייהם,היישר ממחנות הריכוז הגיעו הניצולים לארץ,לאחר שאבדו את משפחותיהם,רכושם,וכל היקר להם.ומה חיכה להם בארץ ?? הקמת מדינה,מלחמות בערבים,והקשה מכל, הקמת משפחה מחדש. ואולם,האנשים החזקים האילו לא ויתרו והמשיכו בחייהם,גרשו את אוייבינו,הקימו מדינה,הקימו משפחות ןהחליטו לציין את יום השואה פעם בשנה למען יראו וייראו.ומה יצא להם מזה ???? לימים,הגרמנים שלמו פיצויים למדינת ישראל שהיו אמורים להגיע לניצולי השואה,הכספים נעלמו,רובם לא הגיעו לניצולים אלא נעלמו במשרדי הממשלות השונות.אך הניצולים לא אמרו נואש,הם עבדו,ושלמו להסתדרות ולקופות הגמל כדי שלעת זיקנה יוכלו לדאוג לעצמם ולא להסתמך על אף אחד.ומה קרה ??ראה זה פלא,קמו אנשים כמו הברפלד,קיסר,אמיר פרץ ורוקנו את קופות הגמל של הניצולים,בצר להם פנו הניצולים למשרדים פרטיים העוסקים בתשלומים לניצולי שואה כמו יפה גולן מתל אביב,דווקא אילו הצליחו להוציא כסף מהגרמנים אך לקחו לעצמם 50% מהסכום אותו אמור לקבל הניצול,ואקצר הרבה ממה שיש לי לספר ואשאל,היכן הניצולים היום ??? יומיים לפני יום השואה ?? אז ככה,סעו לשוק הכרמל ביום שישי אחר הצהריים ותמצאו אותם נוברים באשפה כדי למצוא משהו לאכול,לכו לכם לבתי התמחוי ותראו מחזה מביש איך שוב מחלקים להם מספרים וצועקים עליהם ומשפילים אותם. לאן הגענו ??? אני בוש ונכלם,על היותי שייך למדינה שכך נוהגת במקימיה,באילו ששמרו בתנאים הכי קשים ומזוויעים על הגחלת היהודית,באילו שמעולם לא בקשו דבר לעצמם אלא רק נתנו.אבל הצביעות,הטכסים ביום השואה, למי ???? אני חייב לציין את מר לניר המתפרנס מהימורים ברשת האינטרנט ובעל ממון רב שהחליט לעזור לניצולים וכן ירבו אילו העוזרים,אבל מר לניר,המדינה מחכה לאנשים כמוך כדי להתנער משארית הפלטה ולמלא את כיסי חבריה בכסף.

למרות שיש לי, בתור דור שלישי משני הצדדים, דיעה חריפה מאוד על הנושא.

למרבה הצער, נושא האשכול לא קשור לתחומי עיסוקו של הפורום. מועבר לאקטואליה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני רוצה להפנות עוד חץ ביקורת לנישה אחרת. מוסדות לתשושי נפש ובתי אבות.
בתור בת למנהל בית אבות פרטי "יוקרתי" בחיפה, שמאכלס רבים וטובים מניצולי השואה יוצאי הולנד וגרמניה, אני עדה למחזות מחרידים בבתי אבות ממשלתיים. השארת קשיש שבוע במיטה מלאת שתן, קשירת קשיש שאינו מסוכן לעצמו או לציבור, מתן תרופות הרגעה ע"מ "להוריד מהנטל" על הצוות המטפל. פשוט הזנחה פושעת.
חבל שאנשים כניצולי השואה (וגם קשישים אחרים כמובן) צריכים לסבול יחס כזה מצד גורמים שאמורים לדאוג לרווחתם. אנשים אלו איבדו את כל היקר להם (בית, משפחה, חברים) ולצערי במקומות אלו (חלקם, אני לא אכליל) הם מאבדים גם את שארית צלם האנוש שהצליחו לשמר לאחר המלחמה.
לשמחתי הרבה, אנשים אלו הם בגדר אילן איתן ששורשיו נטועים עמוק באדמה, או כמו שסבא שלי אמר לי לפני שלושה ימים- "יבלית- לא עוקרים כ"כ מהר".

חזקה על הרשויות הממשלתיות שיתעוררו ויעשו משהו לטובת האוכלוסיה המדהימה הזו.
מדינה נמדדת ע"פ יחסה לאוכלוסיות החלשות. כדאי שנתעורר ומהר.

לניצולי שואה נזקקים אין כתובת לקבלת תמיכה

יום שני, 24 באפריל 2006, 7:18 מאת: עמירם ברקת, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/167455-18.jpg]

רבים מהניצולים סובלים מבעיות נפשיות קשות (צילום: ערוץ 10)

ערב יום השואה ישנם 20,000 ניצולים נזקקים בארץ שנותרים ללא סיוע, לאחר שתוכניות ועמותות לרווחתם הפסיקו את הסיוע הנדרש


עוד בכתבה:
לא עומדים בנטל»

לאה מולכו, בת 83, זקוקה לשיניים תותבות, אך אין לה כסף לרכוש אותן. מולכו, ילידת סלוניקי שביוון, נדדה בזמן השואה בין מחנות ריכוז ועבודה. היא שרדה במשך שנתיים במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ בירקנאו עד שניצלה.

לאחר המלחמה עלתה לישראל וכיום היא מתגוררת בבית אבות "רקנטי" בפתח תקוה וחיה מסכום חודשי של 3,400 שקלים. היא מקבלת קצבת זקנה בסך 1,300 שקלים ואינה זכאית לקצבת השלמת הכנסה, משום שכניצולת שואה היא מקבלת מהמדינה סיוע חודשי בסך 2,100 שקלים. מולכו אומרת שהחיים בבית האבות נוחים מאוד, אך חוסר יכולתה לרכוש שיניים תותבות גורם לה סבל רב: "נותנים לי כאן כמה אוכל שאני רוצה, אבל אני לא יכולה לאכול כמעט שום דבר".

עד לפני כמה חודשים, מולכו היתה יכולה לקבל מענק לרכישת שיניים תותבות מ"הקרן לרווחת ניצולי השואה" - ארגון התנדבותי שהוקם על ידי ארגוני הניצולים. ואולם, בינואר השנה הודיעה הקרן כי בעיות תקציב מאלצות אותה להפסיק תוכניות תמיכה וסיוע שהעניקה לכ-20 אלף ניצולים נזקקים.

מולכו אומרת שניסתה לפנות למשרד האוצר בבקשה לקבל כסף לרכישת שיניים, אך שם הסבירו לה שפנתה לכתובת הלא-נכונה. בישראל אין חוק שמקנה הטבות מיוחדות לניצולי שואה. המדינה אינה מטפלת בצורכיהם הבריאותיים והפיסיים של ניצולי השואה; את הטיפול בתחום זה מרכזת הקרן לרווחת ניצולי השואה. המדינה גם אינה מטפלת בצורכיהם הנפשיים של הניצולים - שרבים מהם סובלים מבעיות נפשיות קשות; את האחריות לכך לקחה על עצמה עמותה התנדבותית אחרת, "עמחא".

לא עומדים בנטל

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/154885-18.jpg]

על פי ההערכות, כחצי מהניצולים ימותו ב-9 השנים הקרובות (צילום מאתר יד ושם)

את כל המחקרים בשנים האחרונות שבדקו את בעיותיהם של ניצולי השואה ואת צורכיהם המיוחדים ביצעו ארגונים התנדבותיים בכוחות עצמם, ללא סיוע ממשלתי. ואולם, בחודשים האחרונים הודיעו הגורמים המסייעים לניצולי השואה כי אינם יכולים להמשיך ולשאת על גבם את נטל הטיפול בציבור, שצורכיו מגיעים בשנים אלה לשיאם.

בקרן לרווחת ניצולי השואה מעריכים כי התקציב העומד לרשותם יספיק בשנים הקרובות כדי לסייע למחצית מהניצולים הנזקקים - כ-20 אלף מתוך 40 אלף. רק לאחר מאבק ציבורי קשה, הסכים האוצר להגדיל את השתתפותו בתקציב הקרן משבעה ל-14 מיליון שקלים, שהם כ-7% בלבד מתקציבה השוטף של הקרן. מנכ"ל הקרן, דובי ארבל, אומר כי השנים הנוכחיות הן קריטיות בכל הקשור לסיוע לניצולים. על פי נתונים שפירסמה אתמול הקרן, ימותו ב-9 השנים הקרובות כמחצית מהניצולים - ובהם כמעט כל ניצולי מחנות הריכוז והכפייה. הרוב מבין הניצולים שיישארו בחיים, היו ילדים בני פחות מחמש בתקופת השואה.

במשרד האוצר טוענים שהמדינה מסייעת לניצולי שואה מעל ומעבר לנדרש כיוון שהיא מעניקה לאלפי ניצולים גמלה חודשית בהיקף שנתי כולל של מיליארד שקלים וחצי. "זו טענה מקוממת ושערורייתית", אומר ארבל, "ראשית כיוון שישראל התחייבה כלפי גרמניה לשלם את הקצבאות ומנעה מהניצולים לתבוע ישירות פיצויים מהגרמנים. שנית, כיוון שהגמלה שישראל משלמת נמוכה במחצית מהגמלה שמשלמים הגרמנים. שלישית, כיוון שישראל - בניגוד למדינות אחרות - שוללת מחלק ניכר מהזכאים לגמלה את הזכאות לקבלת קצבת הבטחת הכנסה. ורביעית, כיוון שישראל הגבילה את הזכאות לגמלה לניצולים שהיו בישראל ב-1953. כל האחרים נשארו ללא פיצויים".

יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, נוח פלוג, אומר כי הניצולים מופלים לרעה לעומת היחס שמקבלים ניצולי שואה במדינות אחרות. "אני לא מדבר רק על מדינות המערב. אפילו במדינה כמו פולין, יש חוק ניצולי שואה שמעניק שורת הטבות לניצולים כמו נסיעה חינם בתחבורה ציבורית או אפשרות לתבוע קצבה גם מגרמניה וגם מהמדינה המקומית. בישראל זוכרים את אלה שנרצחו ושוכחים את אלה שנשארו בחיים".