 |
17-12-2004, 18:45
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.04.03
הודעות: 23,256
|
|
|
גדעון, "נראה לך שחיילים אוהבים להרוג ילדים ?"
נראה לך שחיילים אוהבים להרוג ילדים?
גדעון לוי מתעמת חזיתית עם צנחן שמאלני משכם, שמשוכנע כי פעילותו מסייעת לשמירת הביטחון
בת"א. "התגייסתי כדי לשמור על המדינה", כותב החייל. לוי, בתגובה: שטפו לך את המוח
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/82763-18.jpg]
א"ל, חייל סדיר, צנחן שמשרת בשכם, כתב אלי בעקבות הכתבה "לידיעת הרמטכ"ל" (מוסף "הארץ" 3.12), שתיעדה את הירי של חיילי צה"ל בארבעה ילדים בקסבה של שכם, הורגים שלושה מהם ופוצעים את הרביעי, פעוט בן שלוש. מכתבו מובא כאן כמעט כלשונו:
"קראתי את כתבתך ביום שישי (3.12), בפרשנות הקבועה שלך בעיתון 'הארץ', והייתי חייב לנסות להבין את הטענה שלך כלפי צבא ההגנה לישראל. אני משרת בחטיבת הצנחנים התופסת את גזרת שכם, המאיישת את מחסום חווארה, 'גב אל גב' ועוד יוזמות אחרות בלילות, המתבצעות כל יום. אני כבר כמה חודשים בגזרה ומרגיש סיפוק אדיר כל יום, כשאני קם בבוקר ויודע עד כמה אני תורם להגנת תושבי מדינת ישראל, שבוטחים בחיילי צה"ל, הנלחמים בשטחים בשבילם, כדי שיוכלו ללכת לעבודה בשלום ולשלוח את ילדיהם לגן בשלום. בגלל זה יש מוטיבציה אדירה לחיילים, יותר מאי פעם, ורצינות גבוהה מאוד בשביל ילדים בני 19.
"גם אני כמוך מחזיק בדעות שמאלניות שתומכות בפינוי התנחלויות, אבל בזמן הנוכחי הזה של פיגועים אי אפשר לעזוב כזאת גזרה, שמוציאה פיגועים לשטח ישראל. אני לא מבין איך אתה כותב על חיילי צה"ל שהם הורגים ילדים פלסטינים בכוונה. נראה לך באמת שחיילים אוהבים להרוג ילדים קטנים וחפים מפשע שמסתובבים ברחובות הקסבה? נראה לך שילד בן 20 התגייס לצנחנים כדי להרוג ילדים? הוא התגייס כדי לשמור על המדינה נטו.
"המציאות בשטח הקשה הזה גובה מחיר לא תמיד צודק. זה שאתה מאמין לכל מלה שלהם, זו בעיה רצינית מאוד שלך. אם היית מתלווה למעצרים ולסיורים של צה"ל, היית רואה מקרוב איך הם נעשים בצורה שבאה רק כדי לפגוע במחבלים, ומחלקים גזרות ירי מוגדרות על מנת שלא יקרו פאשלות בשטח. תאמין לי שאף חייל לא ילחץ בחיים שלו על ההדק כשהוא רואה בכוונת האופטית שלו ילד בן 12, שהוא היה כמוהו לפני מספר שנים.
"אם היית שם, באזור, והיית רואה בדיוק מה שהיה שם, היית מבין עד כמה הם משקרים. אם ילד בן 12 זורק מטען, אין לצה"ל מה לעשות אלא לפגוע בו ולנטרל אותו, בשביל כושר ההרתעה שלו בשטח לעתיד. ברור שקורות פאשלות מדי יום בשטחים, אבל צה"ל עושה הכל, ותאמין לי - הכל, כדי למנוע טעויות כאלה. הילדים האלה לא תמימים. הם מבינים טוב מאוד איך צה"ל פועל שם.
"אני לא ארד לרמה של תגובות קודקודים שאומרים: במלחמה יש טעויות. אבל בפעילות מבצעית מורכבת באוכלוסייה אזרחית, קשה מאוד לא לפגוע באזרחים חפים מפשע, שמסתובבים ליד מחבלים. אני מוכן להבטיח לך שאם תראיין מאות חיילים שמשרתים בשטחים, הם יגידו לך שהם לא רוצים לפגוע באזרחים חפים מפשע והם יעשו הכל כדי למנוע דברים כאלה, חוץ מחיילים שמשרתים בשטחים כדי לפגוע במתכוון בחפים מפשע בגלל תחושת נקמה. על דברים כאלה אי אפשר לדבר כי הם לא מייצגים את הצבא.
"כל סיור שנכנס לקסבה, בא לא בשביל להראות נוכחות בשטח, אלא למשוך אליו מחבלים ומבוקשים חמושים ולחסל אותם, או לאפשר גישה נוחה ליוזמות שמתבצעות בלילה. האזרחים רואים את הסיורים האלה כעוד כלי של מדינת ישראל לכיבוש והם יורים על החיילים, או זורקים עליהם בקבוקי תבערה, וצה"ל מחזיר בהתאם. כל ילד שם יודע טוב מאוד שאם הוא מתעסק עם צה"ל בזריקת מטענים או בקבוק תבערה, ינסו לתפוס אותו. זה שילדים נפגעים מקרב יריות נגד מחבלים ברחובות זו בעיה, אבל עדיין צריך לעשות את זה כדי לחסל את אותם מבוקשים שמנסים להוציא פיגוע יום יום משכם.
"מקווה שתבהיר לי את עמדתך בנוגע לעניין, כי אני באמת רוצה להבין איך כותבים כאלה כתבות בעיתון 'הארץ', הפועל כבר עשרות שנים, ותוכיח לי עד כמה אני לא צודק".
חשבת פעם למה הילדים נלחמים בך?
מחסום צה"ל בגדה. "עברה בך המחשבה שאולי הם נלחמים על עניין צודק?" (צילום: רויטרס)חייל יקר, אי אפשר לעשות מה שאתה עושה בשטחים בלי לחשוב כמוך. אי אפשר להסתכן מדי יום בלי לחוש "סיפוק אדיר" כפי שאתה חש. אתה וחבריך לא הייתם מסוגלים לבצע את העבודה הזאת, שהוטלה על כתפיכם, אלמלא הייתם משוכנעים שמה שאתם עושים חיוני וצודק מאין כמותו. דווקא משום שלפחות חלקכם אנשים ערכיים, לא הייתם מסוגלים לעולל מה שאתם מעוללים אלמלא הנחילו לכם שלכם מותר. שלהם אסור. שהם ואנחנו זה לא בדיוק אותו הדבר. שבשם הביטחון מותר לכם לעשות כמעט ככל העולה על רוחכם, בלי קווים אדומים, כולל הקו האדום שלא יורים בילדים, שנחצה מזמן.
לשם כך מופעלת מערכת משוכללת של חינוך, הסברה, תקשורת ושטיפת מוח, דה-הומניזציה ודמוניזציה, מערכת שמגדלת דורות של צעירים מצוינים שעושים מעשים מחרידים בלי שהם כלל מודעים לכך, גם הטובים שבהם. מנחילים לכם שאנו אדוני הארץ והפלסטינים עם נחות שבשום אופן לא זכאי למה שאנחנו זכאים לו; שהכיבוש מוצדק, מחויב המציאות, שהטרור נולד יש מאין, שהפלסטינים נולדו כדי להרוג, שהפיגועים נובעים אך ורק מצימאון הדם שלהם; ואת הכל עוטפים בשיקולי הביטחון שמתרצים הכל, אבל תאמין לי - הכל.
623 נערים וילדים הרגו החיילים, ואתה רוצה לומר שאף חייל לא ראה ילד בכוונת שלו? מי שירה בילדה ברפיח גם הוא לא ראה? ומי שירה בשני הילדים בקסבה, עמאר בנאת ומונתסר חדאדה, הורג את שניהם בכדור אחד, גם הוא לא ידע? ומי שהרג את הילד בן התשע, חאלד אוסטה, פוער חור ענקי בחזהו, גם הוא לא שם לב? וגם מי שהפגיז בתי מגורים בעזה, ואמנם לא ראה ילד בכוונת האופטית שלו אבל ידע היטב שבבתים הללו מתגוררים ילדים, כבכל הבתים, ובכל זאת לחץ על הכפתור ושיחרר את הפגז? והטייס שלחץ על הכפתור והוריד פצצה על שכונת מגורים צפופה, גם הוא לא ידע שיפגע בילדים? לא התכוון? ואם ילד מיידה אבן בג'יפ ממוגן, ואפילו בקבוק תבערה, ואפילו מטען, האם דינו למות? אתה כותב שצריך לפגוע בו כדי לשמר את ההרתעה. זה מבהיל. להרוג ילד כדי להרתיע? ואם פגעתם בילדים כדי להרתיע, נו, הצלחתם להרתיע?
חשבת פעם למה הילדים הללו נלחמים בך? ולמה המבוגרים? עברה בך המחשבה שאולי הם נלחמים על עניין צודק? שאולי הם רוצים להיפטר סוף סוף מנוכחותך המענה בחייהם? שאין להם דרך אחרת להאבק? ניסית לשים עצמך, ולו לרגע, במקומם? מה אתה היית עושה אילו נולדת פלסטיני שחי תחת הכיבוש הזה? היש בך האומץ לומר מה שאמר לי בזמנו אהוד ברק, "הייתי מצטרף לאירגון טרור"? אין לך תשובה ישרה, אמיצה ואמיתית מזו.
אתם נלחמים בכוח אדיר נגד ילדים ומבוגרים שנאבקים בכוחם הדל על עניין צודק מאין כמותו. הם נלחמים בכיבוש. אין להם דרך אחרת להילחם בו, זולת המטען ובקבוק התבערה. הם נאבקים בכיבוש כמו שהורינו והורי הורינו נלחמו בכיבוש אחר. אתה חושב על זה לפעמים?
ההיסטוריה רצופה במאבקים ובמלחמות שכאלה. צעירים בני גילך נשלחו למות על עניין שמוצג להם כחיוני מאין כמותו, חיים ומוות, ואז יום אחד זה נגמר, הסכסוך מיושב איכשהו בדרכי שלום, כלא היה, ואז הכל שואלים: למה? לשם מה היה כל העניין? אתה, ובוודאי ילדיך, לא תבינו בכלל מה עשינו שם, בדיוק כמו שבני המשפחות של החללים בלבנון שואלים עד היום מה עשינו שם. על מה נהרגו? על מה נהרגים? מה עשית בשנותיך היפות ביותר, בקסבה של שכם, מקום לא לך, תוך סיכון חייך וחיי זולתך? באיזו זכות רדית שם באוכלוסיה? בתוקף מה קבעת להם את אורחות חייהם, מתי הם ישארו בבתיהם ומתי יצאו, מתי יעבדו ומתי ישבתו, מתי יוכלו להגיע לבית החולים ומתי יתענו בבתיהם? למה, מי אנחנו בכלל? מי שמנו? רק כי הכוח, הרבה מאוד כוח, נמצא בידינו, מותר לנו לעשות הכל?
"יום אחד תבין באור אחר את מה שעשית"
לך ולחבריך אין כל זכות מוסרית להיות שם ובוודאי לא לעשות מה שאתם עושים שם לאוכלוסייה. אין לך זכות מוסרית לכלוא את התושבים, להיכנס לבתיהם באישון ליל, לעבור מבית לבית תוך הרס קירות הבתים, לעצור בלא אבחנה, להרוס, לירות, לנגוש ולפגוע.
יום אחד תבין באור אחר את מה שאתם עושים שם, בין חווארה לקסבה, ואם אמנם הינך אדם מצפוני, שנתך עוד תנדוד עליך בלילות, להרבה לילות, להרבה שנים. אז כבר לא תוכל לתרץ הכל, כפי שאתה מנסה עכשיו, בשם השמירה על הביטחון. הביטחון האמיתי לתושבים בתל אביב יושג רק כשיושג גם הביטחון לתושבים בקסבה, לא רגע אחד קודם. ביטחון, כבוד עצמי וחופש - הם זכאים לכך בדיוק כמונו. ואז יפנה ה"סיפוק האדיר" שלך את מקומו, כך אני מאמין, לרגש אשם עמוק ובושה גדולה תציף אותך על מה שעוללת שם, על מה שטחו עיניך מראות.
בלבך, נדמה לי, אתה יודע שהקשר בין פעילותכם שם בקסבה לבין הביטחון שלנו בתל אביב הוא רופף בהרבה מכפי שאתה מתארו. אתה וחבריך מונעים פיגוע אחד ומייצרים מוטיבציה ל-100 פיגועים חדשים, מחסלים מבוקש אחד ומצמיחים תחתיו שלושה. זה דינו של מאבק עממי שנובע מתוך יאוש. הילד שאת ביתו הפכתם באישון ליל ואת הוריו השפלתם לנגד עיניו לא ישכח לעולם, בדיוק כפי שאתה לא היית שוכח למי שהיה מעולל כדבר הזה לך ולבני משפחתך; חבריהם של עאמר, מונתסר וחאלד, הילדים בהם ירו החיילים והרגום בקסבה, לא יסלחו. הם יגדלו בשנאה שאנו זרענו. הם היו שלושה ילדים, בלי הווה ובלי עתיד. שניים מהם, עאמר ומונתסר, היו יתומים מאב. עאמר היה בן יחיד. הם לא היו בני מוות. אמנם לא ראיתי במו עיני מה הביא להריגתם, אבל ראיתי מה נותר אחרי שהם נהרגו.
ומה יהיה עליך? איזה זיכרונות תישא משם? מה יעשה השירות הצבאי הזה לנפשך, לאישיותך? מה תספר לילדיך בבוא היום? שאבא שמר על תל אביב מתוך הקסבה בשכם וחיסל אנשים כמעט בלא אבחנה, כפי שאתה מודה במכתבך ("כל סיור שנכנס לקסבה, בא לא בשביל להראות נוכחות בשטח אלא למשוך אליו מחבלים ומבוקשים חמושים ולחסל אותם"). מה זה לימד אותך אודות השימוש בכוח, באלימות, בחיסולים? אם מותר שם, למה לא גם כאן?
אדם שניתן לו כוח כה רב בגיל כה צעיר לא יכול שלא להישרט בנפשו. אחרי שעיכבת זקנים, מנעת מחולים מלהגיע לבית חולים, עצרת יולדות וילדים במחסומים, יישארו אתך הזיכרונות הקשים לנצח. גם אם אפילו לא עיכבת אותם, היית האנושי בחיילים, די בעצם הצורך שלהם לקבל את אישורך כדי לעבור בתוך עריהם, בתוך בתיהם, כדי לחרוט בך את הצלקות. איזה אדם תהיה כשתחזור מכל זה הביתה?
לרגע לא עברה בי המחשבה שמישהו מחיילי צה"ל נהנה להרוג ילדים. אבל ילדים נהרגים. ילדים רבים, מאות ילדים. וצה"ל לא עושה די כדי למנוע את ההרג הנפשע הזה. צה"ל מנחיל לחייליו שאין ברירה ושלא נורא גם אם ילד נהרג. העיקר הביטחון שלנו.
דמם של הילדים הללו זועק השמימה. דמם על ידינו. דמם על ראשו של מי ששלח אתכם לקסבה, ועל ראשו של מי שירה, ועל ראשו של מי שמסתובב חמוש ברחובות שכם ורודה בתושבים, וגם על ראשו של מי ששתק. אתה נמצא שם גם בשמי ולכן כולנו נושאים באחריות כבדה, קשה מנשוא. המשך בשלך ושמור עליך ועלי, אני אמשיך לעשות אותו כנ"ל.
http://news.walla.co.il/?w=//641974
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
