היום חל יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, כוחות הבטחון ונפגעי פעולות איבה.
באשכול זה אתם מוזמנים לספר סיפורים אישיים, על מכרים שנפלו במערכות ישראל ולהדליק נר לזיכרם.

אנו מבקשים מכל גולשי הפורום לכבד את היום הזה ולהתנהג בהתאם.

רשימה מרוכזת של ארועי יום הזיכרון ברחבי הארץ

נפל ממארב בעין זחלתא ב 29/5/1983 , ביום האחרון לשירות המילואים שלו .
בן 24 בנופלו , תנצב"ה .

אתר יזכור

מצוות הצוללת דקר

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

לוי, אליהו (אלי)

נולד- כ' באב תש"י (3.8.1950)
נפל- ב' במרחשוון תש"ל (14.10.1969)
בן 19 בנפלו
חיל רגלים
יהי זכרו ברוך



קובר, נמרוד

נפל כ"ז בתמוז תשנ"ח (21.7.1998)
בן 19 בנפלו
חיל אוויר
יהי זכרו ברוך


מדר, יואב

נפל- י' בשבט תשס"א (3.2.2001)
בן 18 בנפלו
חיל רגלים
יהי זכרו ברוך


קולבסקי, אלה

נפלה- י"ח בניסן תשס"ו (16.4.2006)
בת 21 בנפלה
חיל אויר
יהי זכרה ברוך

ולזכר כל אנשי כוחות הבטחון ונפגעי פעולות האיבה

מצוות הצוללת "דקר".

דף יזכור
אתר "דולפין"

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

כואב את חייך שנגדעו

השנים נערמות בטור חשבוני

(שנה ועוד שנה ועוד שנה)

בסדר מופתי,

כמו טורי המצבות והקברים.

הכאב אינו כפוף לשום סדר.

קופץ במכפלות,

דורס בחזקות.

אחרי המלחמה חיפשתי אותך,

הלכתי בדד במקומות שוממים,

צרחתי שמך מצוקי סלעים

וגלים סוערים

וכל היקום הגדול,

כמו גוש מטמטם

אדיש לכל כאב ושבר

המשיך בשלו.

בקשי הד קטן

לצווחת כאב.

מתגעגע אליך, אחי היקר.

לצחוק, לחיוך, לחבוק.

לציניות, ללגלוג העצמי...

...המכתבים מהתיכון,

הסיפורים מהצבא,

הטיולים, החלומות המשותפים,

כואב את חייך שנגדעו,

את חיי שמתו פתאם.

דורון אלמוג

אחיו של ערן

יהי זכר הנופלים, קדושים טהורים, כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים - ברוך...

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

במהלך טירונות בחיל האויר חברו לאוהל שיחק עם הנשק וכדור שנפלט מנשקו פגע בראשו של שלום.

מתוך מצג יזכור:

שלום שטרן- בן גרשון ושרה.
נולד ביום י"ד באדר תש"י (3.3.1950) בנהריה.
בהגיע שלום לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי על שם וייצמן. אחרי שסיים את לימודיו שם למד בבית הספר מקצועי על שם שפרינצק ובחיפה למד בבית הספר הטכני של חיל האויר.
בנעוריו היה חבר בתנועת "הצופים".
היה נוטה לספורט והשתייך ל"הפועל". בינואר 1968 גויס לצה"ל והתנדב לחיל האויר, וביום ח' בשבט תשכ"ח (7.2.1968) נפל בעת מילוי תפקידו.
שלום הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה.
מפקדו כתב עליו במכתב התנחומים להוריו כי שלום היה תחת פיקודו רק זמן קצר אבל בו עשה עליו רושם באישיותו המקסימה וכן סיים את המכתב:
"הוא היווה מוקד חברתי, נעים הליכות והשתלב עד מהרה במסגרת היחידה".

לעולם אשא דגלך בגאווה

זהו היום העצוב ביותר בשנה,
היום בו אני חושב על החברים שלי, אחי גיבורי התהילה.
פיני שנפל בבקעה, עופר ויוני בלבנון, טירן בג'נין,
סיגל ותמיר שמתו במהלך שרותם הצבאי, גדי ומוקי שנהרגו בקורס קצינים,
ואדם הקטן שנהרג בפיגוע במדרחוב, כשיצא לבלות עם חברים.
זה היום שאני הכי גאה להיות פה, במדינה שלי, מוקף בזכרם של החברים שלי.
בעוד שעה נלך לטקס ונעמוד בצפירה, ומחר נבקר חברים,
זה היום שבו אני הכי גאה, וכל היום רק בוכה.


אוהב ומתגעגע.

יהי זכרם ברוך של כל חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה.

שרק יבוא השלום.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

סיגל - http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=511625








תמיר - http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=515159



פיני - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=513041






עופר - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511980






טירן - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516273






מוקי - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511984







יוני - http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511729

הבדיחות שלך חסרות הרבה מאוד זמן. רוב החבר'ה כבר התקדמו בחיים (אתה יכול לנחש לבד מי לא) - אשה, ילדים, תואר - ורק אתה נשארת ילד יפה שמחייך אל האינסוף. היום אף אחד כבר לא מנשק קרפיונים, או מציק למתנדבות בפאב (שגם הוא כבר לא שם, יחד עם כל הבניין שמעליו). לואיס לא רוקד יותר עם הקיר, וטרינטי כבר לא מטגן חביתת-קליפות. אין יותר אולפן, רב-קומתי, צריפים, לקום בארבע בבוקר, למשוך רשת של 20 טון ולחייך מזה, לאכול ארוחת בוקר ב13:00 וצהריים ב19:00, להתגנב למטבח ולאכול חמין בשישי בלילה - ולהפליץ עד הבוקר שאחרי... בקיצור, שווילי - העולם שהשארת לנו קצת פחות נחמד והרבה פחות נאיבי. לרגע לא הפסקנו להתגעגע.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לזכרו של מודי סגל ז"ל
דף יזכור: http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...=98578&ndt=8293

5.3.83 - 18.6.02, לא שכחנו אותך יקירי...







אתר הזכרון לרועי שלנו:
http://roee.private.012.net.il/main.html

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים:

אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים:
הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן:
מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם:
שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו:
בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן:
איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל:
צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים:
איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה:"

היום הכי "ישראלי" בשנה - כולנו עוצרים את מירוץ החיים לרגע, מרכינים ראש ומודים למי ששילמו בחייהם על המלחמה הבלתי נגמרת של להיות עם חופשי בארצנו.

היום הזה נקבע ואנו מתכוננים אליו לעומת אותם ימים ארורים בהם קורה פיגוע או אסון שעוצרים את המדינה בהפתעה ובהלם.
בשנת 1997 לבדה היו 3 אסונות (המסוקים, ואדי סלוקי והשייטת) הקשורים ללבנון שהעלו את רף הכאב, התסכול והייאוש הציבורי למימדי שיא ודחפו ליציאה מארץ הדמים הזו.
סמל צחי איטח ז"ל היה החלל האחרון בלבנון!

בין התמונות שבעיניי ממחישות הכי הרבה את המשמעות של להיות חייל צה"ל - חיילי קורס מכ"ים מחפשים את שרידי חבריהם על ציר פילדלפי אחרי אסון הנגמ"ש השני 12.05.04


יהי זיכרם ברוך

להדליק נר?
שנת 97 לבדה.
מסוקים 28 נרות שלי.
אנצרייה עוד אחד.
מהגדוד עוד שניים.
מדלעת עוד שלושה.
וזו רק 97 הארורה!
לא אמרתי כלום על 82, 83, 89, 92,93, 94, 95, 96, 98, 99, 2000, 2001, 2002, 2003, 2004, 2005, 2006... די!

עם מי מכולם להתייחד?
עם זה התרתי את הקשרים וחבשתי את הפצעים שעל ידיו אחרי שקיבל מכות? עם זה שהקשיב לשיכנועי, עלה ללבנון ואני משוכנע ששלחתי אל מותו? עם ההוא שלא הקשיב לי ולא ירד הביתה? עם זה שלא הצלחתי להציל? עם אחד משלושת אלו שנפלו בחופשת השיחרור שלהם? עם השכן? עם החבר ללימודים? עם זה שחלקתי איתו מיטה? עם החבר לנפש שחלקתי איתו מחשבות כמוסות? עם החייל שבמסלול הושיט יד כשהיה לי קשה? עם זה שהשאיר אישה ותינוקות? עם זה שלא הספיק כלום? עם היפיפיה שניסתה, לשאו ללמד אותי לפרוט על הגיטרה ושאיתה שרתי שוב ושוב "אילו ציפורים"?

ללכת לבית העלמין? לאנדרטה? לבקר משפחה? איזו מכולן? היכן?

מאחר וידי וראשי דמים מלאו ואיני יכול לבחור את "האחד" שאיתו לבדו אתייחד, שלכבודן אדליק נר, שאת קיברו אבקר ואת הוריו אחבק. אני זוכר את כולם, ואת חלקם גם מזכיר. ומדליק כאן נר אחד לכולם.

יהי זכרכם ברוך.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

את יצחק חימו איש ההגנה שנהרג בידי צלף שעמד על צריח מסגד חסן בק ביפו, בעת שפינה קשישים וספרי תורה מבית בוער. הוא יכול היה להיות סבי, ובקושי הספיק להיות אבא וששת ילדיו. הותיר לי את שמו.

בן-ירוחם אורון (אוורבוך) - דודי שנהרג המלחמת יום הכיפורים וחשף אותי אל השכול לראשונה

שבתאי טשקשווילי - אף פעם לא ידעתי לכתוב את שם משפחתך כראוי. היתה מקרה השכול הראשון שפגשתי - כאשר מקרר התופת שבכיכר ציון שם קץ לחייך הקצרים כל כך. היית רק בכיתה ב'...

גילי מישייקר - בנה של מחנכתי בתיכון. טיילנו הרבה ביחד. דרכך התקצרה באסון המסוקים.

גדי וציפי שמש - צחקנו על כך שאשתי וציפי כנראה נכנסו להריון באותו היום. אתם נהרגתם בידי מחבל בפיגוע ברח' המלך ג'ורג' והתאומים שלכם מעולם לא נולדו. לנו נולד בן כעבור 4 חודשים.

בני בראשי - בן המחזור שחייו גברו עליו. שם קץ לחייו במהלך שרותו הצבאי ביום השנה למות אביו.

בן-שמואל (אברהם?) - רעייתך היתה מורתי. ביום רביעי סיפרה שהיא נאלצת לחזור הביתה מן הטיול השנתי, כי אתה עולה ללבנון. ביום חמישי, כשחזרנו הביתה דיברו בחדשות על הפיגוע בבנין השב"כ בצור. בשבוע שאחרי כן, נפגשנו עם המחנכת בהר הרצל...

דניאל נובוגרודסקי - סמ"ט פתן, אחיו של י. שהדריך טיסה בקורס הטייס של גדנ"ע אוויר שריספ"תי. בן-בלי-יעל שחתם על מטוס מושבת הביא למותו המיותר ושל שישה נוספים באסון הצסנה ברמון.

יהי זכרכם ברוך.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

רוב השנה בוערים שלושה עשר נרות אנושיים בתוך לבי.
חלקם בוערים בעוז, חלקם מעדנות. יש ימים שאני לא זוכר. אותם אני הכי אוהב.
היום מצווה להזכר, איש איש נזכר בדרכו, בחייו, במתיו.
אני מרשה לעצמי ביום העצוב הזה לומר שזיכרון שלוב וראוי שיהיה שלוב במשמעות.
לפעמים המשמעות אישית (מה למדתי על החיים והעולם) לפעמים כללית (איך אפשר היה למנוע, איזה טעויות לא לעשות בשדה הקרב) ולפעמים רגשית (מה זה אומר לי שאבדתי אותם, ושאני חי).
יש נטל גדול ומחויבות גדולה בכל השכול הזאת- מחויבות לחיות חיים ראויים וכן, גם מאושרים. לו היינו במקומם היינו רוצים לדעת שמתנו כדי שאחרים לא רק יחיו, אלא יחיו טוב.
בתוך כל העצב הזה לראות את התקוה והיופי המדהימים של החיים.
שנהיה חזקים ומאושרים, כולנו.

מתוך הספר עשיו של מאיר שלו:


עצור ופרוש הוא אחי יעקב, אבל בהתבקעו, על מררתו נשפכת: "זה שהם לא סיפרו
לי איך הוא נהרג, זה שהייתי צריך לחקור ולבדוק ולגלות בעצמי, זה עוד מילא. אבל
הניסוח הזה, ה'נפל במילוי תפקידו' הזה, זה מה שמשגע אותי."
יד ביד עמדנו אצל המצבה וגדם אצבעו של אחי בוער בידי. "נפל במילוי תפקידו," אמר
בבוז מר. "כמו פקיד שהתחלק על שלולית של תה במשרד. גם הוא נפל במילוי
פקידו, לא?"
ואחר-כך, בקול נמוך יותר, הוסיף: "ולא במילוי תפקידו הוא נפל. הוא נפל במילוי
תפקידם. בגלל כמה קצינים מטומטמים שלא ידעו איך להוציא חוליות לשטח, ובגלל
כמה חיילים היסטריים שקודם ירו בו ואחר-כך לא הצליחו למצא אותו עד שנגמר לו כל
הדם. אז עכשיו הם אומרים לי שזה לא משנה, שכל מי שנהרג הוא חלל. לא משנה אם
בקרב או באימונים או בתאונה. אני לא צריך אותם ואת החגיגות שלהם! אני לא בעסק
שלהם ואני לא מתכוון לשחק את המשחקים שלהם. לא רוצה את האנדרטות שלהם
ואני לא אתן לאף אחד להשתלט לי על החיים!
"אתה יודע כמה ימי זיכרון יש למשפחה כזאת בשנה? יום הזיכרון של המדינה, ויום הזיכרון
של החטיבה, ויום הזיכרון של היחידה, ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר, שלא
נשתעמם אפילו רגע. והימי זיכרון שלי, מה איתם? היום שהוא נולד, והיום שהוא נפל,
והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה? ומה עם רגע הזיכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא
נפל ממנו כשהיה בן שש? והדקה דומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו שלמד איתו בכתה
אחת, ושניית זיכרון בגלל מישהו בלונדיני כמוהו? והמקומות? כמה שזה נדוש וכמה שזה
נורא. זה לא רק הקבר, זה גם האנדרטה של הכפר, והאנדרטה של החטיבה, והאנדרטה
של הפיקוד, וגלעד פה, וגלעד שם והלוח זיכרון בבית הספר. וחוץ מזה יש את המקום ששם
הוא נהרג, שבארץ הזאת זה אף פעם לא רחוק יותר מדי מהבית, והמקום שלו ליד השולחן,
וכשעורכים את השולחן אתה תמיד חושב אם לשים גם את הצלחת שלו. וכששואלים אותך
במשרד ממשלתי כמה ילדים יש לך? מה לענות? שניים או שלושה?"
ותודה לזיו פרי (fat fish)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

09.1.2005- סרן שרון אלמקיס הי"ד ז"ל
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=517158

25.2.2005- סמל גשאו דרבה ז"ל
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=517174

10.10.2005- סמ"ר עומרי שבי ז"ל
http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=517256


17.1.2004- חייל משמר הגבול סמל שני כפיר אוחיון הי"ד ז"ל
http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=517034



זוכרים ולא שוכחים!

חזרנו מטקס יום הזיכרון בתל נוף, מנסים לאסוף את עצמנו חזרה.

הטלוויזיה ממשיכה בסיפורים קצרים על חיילים שאינם עוד, הפורמט תמיד זהה: תינוק עגול שאט אט גדל, הנה הוא כבר הבגן, תמונות עם ההורים, עם סבתא, עם המשפחה, "שלום כיתה א", כבר בר מצווה והוא נואם "ותודה להוריי שהביאוני עד הלום", נער בתיכון, ספורט, חברים וחברות, תמונות מהטירונות, עם הנשק, עם החברים, רגע אחד הוא חייל חי ובשני הוא כבר חייל מת, איש איש וסיפורו, איש איש וחייו, איש איש וסיפור נפילתו, הסרט מסתיים עם הורים/בני משפחה/חברים שמספידים ולבסוף תמונתו ממלאת את המסך ולסרט הבא, לחייל הבא והם כל כך רבים........

בשיחה שהייתה לי עם אב שכול, אמר לי האב "ביום שבני נפל מישהו לחץ על שעון עצר נסתר וחיי משולים לאותם סצינות מהסרטים בהם השחקנים נעים על המסך ללא צליל ורק פעימות לב נשמעות, אני עומד לפעמים בתור בבנק, בדואר ומסתכל על האנשים שמנסים לעבור עוד יום, עוד רגע של שגרה וכל זה בזכותם של כל אותם חיילים וזה נותן לי מעט נחמה, אבל רק לרגע, אני משתעשע באשליה שאולי מישהו ילחץ חזרה על אותו שעון עצר וגם אני אוכל לחזור לשגרה"

אחה"צ מוקדש לביקורים אצל משפחות שכולות שיימשכו עד לשעות הערב, בשעה 20:00 אולי השנה אני אצליח לעשות מעבר חד מיגון לשמחה (אף פעם אני לא מצליח) ונצא לחגוג את הסיבה שלשמה כל האנשים האלה אינם עוד.......

מוקדש לבן משפחתי שלא הכרתי השיריונאי סמ"ר סמי מגידנה ז"ל - נהרג בקרבות ביר חמה בסיני ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים - יהי זיכרו ברוך

מפקדי צה''ל וחייליו בשירות הסדיר ובמילואים ועובדי צה''ל,
חמישים ושמונה שנות העצמאות שמציינת מדינת ישראל, נקנו במחיר דמים כבד, מחיר חייהם של רבים וטובים: קצינים וחיילים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים שנפלו בלחימה ובאימונים. במותם ציוו לנו את החובה ואת הזכות להמשיך ולהיאבק, להמשיך ולחתור להגשמת חלומם, חלומנו.
מדינת ישראל נאבקת כל שנותיה באלה שאינם מכירים בזכותנו לחיות כאן כאומה חופשית ועצמאית. בימים אלה חוזר ונשמע קולו של נשיא אירן הקורא להשמדת מדינת ישראל - אל לנו להקל ראש בהתבטאויותיו. עלינו להיות דרוכים לקראת כל איום, נכונים לכל ניסיון לפגוע בנו. הלחימה בטרור מלווה אותנו בחמש וחצי השנים האחרונות. אתם, חיילי צה"ל ומפקדיו בשירות הסדיר ובמילואים, בכל התפקידים והמקצועות, ביבשה, בים ובאוויר מוכיחים כל פעם מחדש שאין אתגר שאינו בהישג ידכם, שאין משימה קשה מדיי עבורכם, שאין גבול לעוז הרוח ולנחישות בביצוע, במסירות שאין למעלה ממנה, במקצועיות ובאחריות רבה.
במקביל ללחימה המתמשכת, לא שקטה מדינת ישראל על השמרים גם בתחומים אחרים, רבים ומגוונים של עשייה. בתעשייה מתקדמת ביטחונית ואחרת, בחקלאות מודרנית, בתשתית מתפתחת. אך יותר מכל אנו יכולים להיות גאים על כי נבנה כאן בית איתן לעם היהודי, בית קולט עלייה, בית מוגן ומגן.
הדרך אל השלום עוד ארוכה, ביסודה עומד הצורך להתלכד, לאחות את השסעים בתוכנו, לחזור ולהיות עם אחד המאמין בדרכו ובעתידו. אל לנו להירתע מקשיי היום, בידיעה שאנו מסוגלים להגיע למחר טוב יותר.
צה"ל הוא חומת המגן של מדינת ישראל העצמאית; עוצמתו טמונה באיכות האנשים המשרתים בו, אנשים המבינים ויודעים את משימתם - הבטחת קיומה של האומה היהודית בארץ ישראל.
צבא ההגנה לישראל זוכר היום ויזכור לעד את הבנות ואת הבנים שאינם איתנו עוד. אנו מרכינים ראש לזכרם ומאמצים אל ליבנו באהבה את המשפחות השכולות.

דני חלוץ , רב-אלוף
ראש המטה הכללי

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

נציג הממשלה היה השר לאיכות הסביבה שלום שמחון.

היחידה הצבאית שהיתה אחראית על הטקס היתה גדוד הנדסה שמוצב באזור.

מצ"ב מספר תמונות:

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכון כל כך מה שכתב כאן "יוסיפון" שזהו יום זיכרון למי שלא זוכר כל יום אחר.
הנה עברו כמעט 10 שנים ואנחנו כבר במקום אחר לחלוטין, אבל אתם אחים שלי עדיין שם.
ואתמול והיום מברכים אותי ב"חג שמח" ואני חנוק מבכי ולא של שמחה.

גל

http://www.izkor.mod.gov.il/izkor86.asp?t=515020

תום אחי בנפש ובדם

http://www.izkor.mod.gov.il/izkor86...98489&ndt=98488

נועם

http://www.izkor.mod.gov.il/izkor86.asp?t=515400

אורי

http://www.izkor.mod.gov.il/izkor86.asp?t=514720

וניר, בני, אורי, איתמר, מיכאל וארז בקבר יוסף.
וזוכר את אסון המסוקים ואת קובי.