11-05-2006, 16:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
ישנה כמות עצומה של עדויות כאלה
רק לפני כשנה היתה סערה לא קטנה בגרמינה כאשר התפרסמו מכתבים של חייל גרמני פשוט שנהרג במתקפה הרוסית הגדולה בויטבסק (מבצע בגרטיון) ובו הוא תיאר את התחושות של החיילים הגרמניים, ובמיוחד את החששות הגדולים לפני פריצת החזית בקיץ 1944 שמא "הרוסים יעשו לנו את מה שעשינו להם".
אפילו בספרו של אנטוני ביוור שהוא היסטוריה פופולרית, הוא מזכיר למיטב זכרוני סיפור על חייל מעוטר שלפני כיתור ברלין אומר לאזרחים באוטובוס "אם הרוסים יעשו לנו עשירית ממה שעשינו להם, אתם תצתערו...".
חיילים רבים בחזית המיזרחית היו על סף תמידי של קריסה מנטלית, אבל איך שהוא החזיקו מעמד (האופי הגרמני? "מורל נמוך, משמעת גבוה!"). פרט שחוזר על עצמו בהמון סיפורים ששמעתי, ובראש ובראשונה בסיפורי "לילה טוב" שקיבלתי מסבא שלי שלחם בדיוויזיה הפולנית של הצבא האדום מאמצע 1942 ועד סוף המלחמה (החזית הבליורוסית הראשונה או השניה. סיים את המילחמה ליד פילזן והיה עד לחיסול הסופי של צבא ולאסוב [רק אחרי מותו גיליתי שולאסוב בעצם נלכד ממש באותו אזור]). הוא לחם ונפצע מספר פעמים, כולל בחציית האודר והנייסה (ניסה) בקרבות הפראיים של חורף 1945. התיאורים שלו היו של שבויים גרמניים המצויים במצב של קריסה נפשית מוחלטת, ואפילו בחלק מן המקרים נופלים למצב קטטוני או לחילופין היסטרי מוחלט, כאשר הם עוברים קרוב לסוללות של "עוגבי סאטלין". לפי הסיפורים שלו, הפולנים לא "השתעשעו" במיוחד בדברים כאלה, אבל היחידות הרוסיות האורגאניות נהגו להתעלל נפשית בשבויים הגרמנים והובילו אותם בכוונה בין הסוללות (לא שגורלם היה טוב יותר מאוחר יותר).
בכל מקרה, למרות הרושם של מלחמה מתמדת, לאורך החזית הארוכה היו לא מעט תקופות שקט ובמקרים רבים פריצות החזית היו באזור אחד, בעוד בשאר האזורים המפקדים המקומיים השכילו "לכופף" את הפקודות ולהסיג את הקווים לאחור, תוך התחמקות מהרוסים וע"י כך ריקון המתקפה שלהם מתנופתה. לא זכור לי מי, אבל אחת הגנרלים הגרמניים כתב אחרי המלחמה שבשיטתו היו הגרמנים מצליחים לייצב את הקווים ולהתיש את הצבא הרוסי, ואולי להביא לתוצאות אחרות במידה מסויימת (לא נצחון בכל מקרה...).
_____________________________________
.
|
ראשי
צ'אט
...
A friend in need 
- is a friend indeed 
מצב כלאיים
