 |
20-05-2006, 19:40
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
|
השב"כ מתקשה לגייס, מאפשר הצצה נדירה אל עולם רכזי השב"כ - מוואלה
כך תתקבלו לעבודה בשב"כ
יום שבת, 20 במאי 2006, 14:25 מאת: עמוס הראל, הארץ
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/190753-18.jpg]
ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר. הלחימה הממושכת דיללה את שורות הארגון (צילום: רויטרס)
השב"כ, שמתקשה לגייס רכזים לעבודת השטח, מאפשר הצצה אל נהלי הגיוס ועבודתם של רכזי השטח, המפעילים את הפלסטינים
"פעם", מספר ראש השב"כ לשעבר והשר לביטחון פנים אבי דיכטר, "ניסינו לגייס פלסטיני בסדרת שיחות, שלא הצליחו להביא את הסחורה. האיש היה מקור בלתי רגיל, בפוטנציאל שלו. הפגישה המכרעת התקיימה באיזשהו מתקן לימודים, שהיה בו שלד אדם מפלסטיק. הפעם המפעיל והמנהל שלו, שגם השתתף בפגישה, היו מרוצים כי הכל זרם. האיש נפתח. בסוף אחרי שלוש שעות, הוא אומר להם: 'תשמעו, אני מוכן להמשיך להיפגש. אבל בפעם הבאה שלא יהיו פה דברים כאלה' ומצביע על השלד".
אף שגם הקולגות מצה"ל מגדירים את רכז השב"כ כאיש המשמעותי מכולם בסיכול פעולות טרור (והפלסטינים רואים בו את הביטוי החזק והדורסני ביותר של הכיבוש), הושאר התפקיד הזה באפילה מכוונת. מבחינת העיתונאים, אלה היו האנשים האלמונים עם מכשירי הביפר שמוטב להרחיק מהם את עדשת המצלמה בעת תיעוד מעצר המבוקש, משום שאחרת הצנזורה תתערב. ההתנגדות בשירות לחשיפתם היתה חריפה. ראש השב"כ הקודם דיכטר, הטיל בשיא הלחימה וטו על הצטרפות כתבים לחפ"קים צבאיים, מחשש שאלה ינסו לחלץ מידע מאנשיו. הסיבה שדיכטר הסכים להיפתח מעט ולספק הצצה לשיטות העבודה של רכזי השב"כ, טריטוריה שעד היום היתה מחוץ לתחום לעיתונאים, היא שלשירות חסרים פתאום אנשים.
הלחימה הממושכת, העלייה בהיקף איומי הטרור והשחיקה הכרוכה במילוי התפקיד לאורך זמן, דיללו את השורות. צעדים קודמים, כמו פתיחת אתר האינטרנט של השב"כ לפני כשנה, הביאו רק מעט מועמדים מתאימים נוספים לקורסים האחרונים. בשבועות האחרונים, באישורו של ראש השב"כ הנוכחי יובל דיסקין, התאפשרה ל"הארץ" הצצה על מסלול המיון, הגיוס וההכשרה של הרכזים.
"בשנה וחצי האחרונות התקשינו מאוד להגיע לאנשים שאנחנו באמת מחפשים. אנחנו זקוקים לכל מי שיכול לעבור את מסלול הייסורים בדרך לתפקיד", אומר גורם במטה השירות. "תהליך הגיוס הופך יותר קשה, גם משום שצירוף התכונות שאנחנו מחפשים ברכז השתנה. מתקבלות אמנם הרבה פניות, בעיקר דרך האתר, אבל רובן כלל לא רלוונטיות". הסטטיסטיקה מבהירה: מבלי למנות את מי שנדחים על הסף, לאחר עיון ראשוני בקורות החיים ששלחו, עומד היחס בין המתחילים בתהליך המיון לבין מסיימי מסלול ההכשרה, על 1:25. במהלך ההכשרה עצמה, נושרים כ-20% מהמועמדים.
האבן שמתחתיה המבוקש
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/43005-18.jpg]
מעצר מבוקשים בחברון. "אתה מדבר עם אנשים ששכנעת לבגוד בכל היקר להם" (צילום ארכיון: רויטרס)
אתר האינטרנט של השב"כ מגדיר את משימתו של הרכז, באופן לאקוני, כ"איסוף מודיעין על ידי גיוס והפעלת סוכנים". תהליך המיון וההכשרה משותף לרכזים ולחוקרים, שתפקידם "חקירת חשודים בפעילות חבלנית עוינת". לקראת סיום הקורס משובצים החניכים לאחד משני התפקידים. הכישורים הנדרשים: שירות צבאי מלא, רישיון נהיגה, נכונות לגמישות במקום המגורים ו"נכונות לעבודה קשה, גם מעבר לשעות העבודה המקובלות".
עד לאחרונה נדרש גם תואר ראשון ממוסד אקדמי, אבל בסוף החודש שעבר דיווח אמיר אורן ב"הארץ", כי בשל מצוקת כוח האדם מציע השב"כ מסלול שירות חדש לצעירים שיצטרפו אליו ויתמחו בתחום הערבי. מי שיוכשרו לתפקיד של רכז או חוקר יוכלו, בתום ההכשרה, לזכות תוך תקופה מקוצרת בתואר של בוגר אוניברסיטה בלימודי ערבית ומזרח תיכון. תנאי הסף: ציון צנוע של 550 בפסיכומטרי. הפרסום הספיק לעורר תגובות עוינות בקרב כמה מרצים, שמחו נגד מה שתיארו כהתפשרות על הרמה האקדמית ובעיקר כברית עם כוחות הכיבוש.
"בסופו של דבר", מודים גם בשירות עצמו, "עוסקים כאן בחרא. אתה מדבר עם אנשים ששיכנעת אותם לבגוד בכל היקר להם, במשפחתם, בעמם, במאבק הלאומי שלהם. אבל אם ברצונך למנוע מהמתאבד להגיע לתל אביב, זה מה שצריך לעשות... התפקיד עצמו מרתק. נכון אמנם שבשנים האחרונות עלתה חשיבות ה'סיגינט' (המודיעין המושג כתוצאה מהאזנות), אבל היתרון היחסי שלנו נותר ה'יומינט', המודיעין שמגיע כתוצאה מגיוס מקורות ערביים. נקודת המפתח בשרשרת הסיכול נמצאת אצל הרכז. הוא זה שלעתים קרובות יביא את המידע, שבזכותו יסוכל הפיגוע בזמן. כדי להגיע לכך נדרשת הכרה עמוקה של השטח, של התרבות וגם יכולת להסתכל לפלשתינאי 'בלבן של העיניים'. לא מדובר כאן על סיכול מרחוק, בתנאי מעבדה".
ישראל חסון, ששימש כסגן ראש השב"כ והחל את שירותו כרכז באזור ירושלים, אומר שהרכז "אמור לתת את התובנה בדבר הוויית החיים בשטח. זה מרכיב שבלט בחסרונו אצל האמריקאים, בתחילת המלחמות שלהם באפגניסטאן ובעיראק. כשמסתכלים על כל מה שקורה היום בעולם המערבי בלחימה בטרור, צריך לדעת שלישראל יש יתרון אחד, בהפעלת היומינט. שירותי ביון אחרים לומדים מאתנו. הרי בתחום הסיגינט, יש לאמריקאים יכולת שבוודאי עולה על שלנו. אבל בלי הבנת הדקויות של האנשים והשטח, קשה לכוון את הפעילות המודיעינית והמבצעית.
"יתרונו של רכז טוב הוא בזיהוי צומתי הפעילות שמתהווים בשטח שתחת אחריותו, בהבנת הדקויות. יש יתרונות בניתוח אקדמי של מידע, בפרספקטיבה, אך יש הבדל גדול כשאתה מכיר את האיש שמולך לפני ולפנים ויודע לזהות אצלו נקודות תורפה וחוזק. גם המגבלות של הסיגינט ידועות: קשה לזהות רגשות או כוונות. יותר מכך, אם הצד השני מתנהל באופן ממודר, אתה מתקשה לצותת לו. פה צריך את היומינט. אתה יכול לעמוד מעל האבן שמתחתיה מסתתר המבוקש ואם לרכז לא יהיה סוכן שיודיע לך שהמבוקש שם, לא תדע מזה".
אבי דיכטר מוסיף ששני הערוצים, היומינט והסיגינט בעייתיים. "מקור יומינטי יכול לשקר לך. כשזה קורה בפגישה פנים אל פנים, אתה בכל זאת יכול לנסות לשפוט על פי שפת גוף, העוויות פנים. בסיגינט, אלה שני אנשים שמדברים ויכול להיות שלא הבנת נכון, שהם משקרים זה לזה, או שהם משקרים בתיאום, אותך". אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים אומרים שבחלק ניכר מההתנקשויות, נשען המודיעין הישראלי על מידע שסיפקו לו סוכנים פלסטינים של רכזי השב"כ. הם שהעבירו את המידע בדבר מיקומו המדויק של האיש שנהרג, בטרם נפגע.
מה מחפש השב"כ אצל רכז? "צריך יכולת בין-אישית טובה מאוד, יוזמה, סקרנות, יצירתיות, אחריות, אמינות בלתי מתפשרת. זו עבודה עצמאית מול מקורות המידע, שמחייבת גם יכולת שכנוע טובה, כריזמה, תחבולנות, כושר לימוד ויכולת להתמודד עם כישלונות", אומרים שם. אלה כרוכים, במקרה הקל, במאמצי גיוס כושלים של סוכנים ובמקרה החמור יותר גם בתחושת האחריות לנוכח כישלון בסיכול פיגוע.
במפתיע, הרקע הצבאי של המועמד אינו רלוונטי במיוחד. "יש דימוי מוטעה, כאילו אנחנו מחפשים רק יוצאי יחידות קרביות. זה לא מרכיב משמעותי ברקע של המועמד, מבחינתנו. יש חשיבות להתנסות בתפקיד עם אחריות בצבא, למשל שהוא בוגר קורס פיקודי". והפתעה נוספת: הודאה בשימוש בסמים קלים בעבר כבר אינה מכשול לקבלה לשירות (הצבת רף כזה היתה פוסלת חלק ניכר מהמועמדים בקבוצת הגיל הרלוונטית). השב"כ יסתפק בכך שהמועמד אינו צורך סמים בקביעות ובהתחייבות שלא לגעת בסמים בעתיד.
שחקן תיאטרון אופרטיבי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/138205-18.jpg]
רכז השב"כ עודד שרון, נהרג כשבדק מחבל מתאבד בצומת גוש קטיף
אבי דיכטר, גם הוא בוגר קורס הרכזים, מגדיר את נקודת המבחן שבה יודעים שהמועמד הפנים את תפקידו כשלב שבו הוא מתחיל לחלום בערבית. לא מעט רכזים, הוא אומר, מצאו עצמם פונים בערבית לנשותיהם. "הרכז צריך קודם כל להצטייד בנשק הכי בסיסי, השפה. בעיני, העובדה שלקחו פולני כמוני או כמו יובל (דיסקין) והפכו אותנו לדוברי ערבית ברמה גבוהה בתוך שנה, זה קרוב לקסם. אחר כך לוקחים את הנשק הזה לשטח ומתחילים לשייף אותו. רכז צריך לרכוש אמון של הסוכן והדרך הכי יעילה לעשות זאת היא לדבר בשפה ברורה ולתת לו תחושה שאתה נמצא באותו צד של המתרס".
לימוד השפה והתרבות הערבית תופסים אמנם חלק ניכר מהמסלול, אבל קודם להם תהליך סינון ממושך, שעשוי להימשך מספר חודשים. מועמדים רבים נופלים בשלב התחקיר הביטחוני, הכולל גם בדיקת פוליגרף. אחריו, מגיע יום ב"מרכז ההערכה" של השירות. 14 שעות של משחקי סימולציה מפרכים, שנועדו לבחון את כישורי המועמד לעבודה בתפקיד. רק שליש מהמועמדים המגיעים לשלב זה עוברים אותו. בהמשך, יעבור המועמד ראיון בוועדת קבלה, בהשתתפות ראש אגף בארגון.
ההכשרה עצמה נמשכת כשנה וחצי לערך. הפרק הראשון, האולפן לערבית, אורך כתשעה חודשים. רוב החניכים מגיעים בלא ידיעת השפה. הלימודים מתקיימים בבית הארחה, בתנאי פנימיה, מ-8:30 בבוקר עד 9 בערב. מדי שבוע נדרש לימוד בעל פה של 200-300 מלים ומתקיימים מבחנים. הלימודים עוסקים גם בתפילות, בשירים בערבית ובתוכניות בידור. החניכים אינם נדרשים להפגין מבטא והתנהגות ברמה של חלק מאנשי יחידות המסתערבים, משום שבתפקידם אינם צריכים להתחזות לערבים.
מנגד, שיטת הלימוד שונה מאשר באולפן הצבאי לערבית, מפני שכאן נדרש יותר מאשר ידע "פסיבי" של השפה. ביחידה 8200 של אמ"ן צריכים לדעת להאזין ולתרגם. איש השב"כ נדרש לשליטה אקטיבית בשפה: הוא יצטרך לגייס, לשכנע סוכן ולהפעילו. זו משימה קשה דיה כשלעצמה בשפת האם שלך, בוודאי כשמדובר בשפה חדשה. בשב"כ אומרים שהרמה הלימודית באולפן גבוהה מבעבר. "לא כולם עומדים בזה. אין לנו לוקסוס למשוך חניכים עוד ועוד. מי שכשל בשניים-שלושה מבחנים ברצף, למרות שהוא מקבל תגבור לימודי, ייפלט".
מהאולפן ימשיכו החניכים לקורס הייעודי, העוסק בהכשרה לתפקיד הרכז עצמו ונמשך כשבעה חודשים. הקורס כולל ארבעה חודשים של מבוא תיאורטי וחודשיים של תקופת חניכה בשטח, אצל רכז או צוות חוקרים. בסיומם, יחזרו לחודש אחרון בבית הספר, שכולל גם תרגיל מסכם. כאן, יידרשו לגייס ולהפעיל "סוכן". את הסוכנים מגלמים רכזים ותיקים, או לעתים "מקורות משוקמים", משת"פים פלסטינים שהועברו למגורים בישראל, מחשש לחייהם. בכל שלב בקורס מודחים חניכים. גם לאחר ההסמכה כרכז, מתקיימת בדיקה שנתית של התאמתו. לאחר ארבע שנים, יזכה הרכז בקביעות.
שלב החניכה כרוך לעתים בתקלות מביכות, שחלקן קשורות בחוסר ידע מספיק בערבית. סיפור מפורסם בשב"כ, מסוף שנות ה-70, עוסק בחניך שהתלווה לרכז ותיק במפגש עם סוכן. הרכז יצא מהחדר והסוכן התלונן בפני החניך הצעיר על חוסר המזל שלו. באותה תקופה פתח מפעל הפיס דוכנים בעזה והסוכן, שרכש כרטיס, גילה שמספרו שונה רק בספרה אחת מהכרטיס הזוכה. "הסוכן הפסיד סכום עצום, בטח במונחים של מישהו מג'באליה והיה מאוד מתוסכל מזה. החניך היה די נבוך ולא ידע איך לנחם אותו. בסוף הוא אומר לו: 'מעליש. כל כלב ביג'י יומו'. הסוכן מרט את השערות. לקח לנו שבועיים להרגיע אותו ולשכנע אותו שזה חניך חסר ניסיון".
בתום הקורס, משובץ הבוגר כרכז או כחוקר, לקדנציה הנמשכת שש עד שמונה שנים. הרכז יוצב בנפה גיאוגרפית, לצד רכזים אחרים, אך יקבל אחריות בלעדית על אזור מסוים. "זו עבודה אינטנסיבית של מודיעין מסכל", אומר גורם בשב"כ. "הידיעה שתקבל בצהריים עשויה להוביל למבצע באותו ערב. מבחינת השירות, הרכז אחראי על כל מה שקורה בתא השטח שבו הוצב. הוא צריך לגייס מקורות, להפעיל אותם ולהביא מידע שיאפשר את סיכול הטרור היוצא מהשטח הזה. החוויה הקשה ביותר, ולצערנו זה קורה לא מעט, היא כשמתאבד יוצא מהשטח שבאחריות הרכז ומבצע פיגוע. אתה חתום עליו. זו התמודדות נפשית מסובכת".
דיכטר זוכר טראומה אחרת. "גם רכז שעובר הרבה אירועים כמפעיל, הפעם הראשונה שבה הוא מתבגר ומתפכח, היא כשמקור בוגד בו. מפעיל שלא חווה בגידה כזו, ורובנו חווינו, לא מבין את מורכבות העבודה. זו התחושה הקשה, אבל גם המחשלת ביותר. יש גם תופעה של מקור משטה, שמזרים במתכוון מידע מוטעה. כמו למשל מישהו שמעביר לך מידע על פיגוע צפוי במועד מסוים, אתה מקפיץ את כל המערכת, מזרים כוחות וכלום לא קורה. האובייקט לא מגיע והמערכת מאשימה אותך.
"אבל הגרוע מכל הוא מקור בוגד, שמנצל את הקשר אתך והקרבה הפיסית אליך כדי לבצע פיגוע. כשסיפור כזה מתפוצץ לך בפרצוף, זה אסון. היו לנו מפעילים שמקורות משכו למלכודת, כמו פתיון בדמות מידע בהול שצריך להעביר. רכז חולם על דבר כזה הרבה זמן ואז חוטף פגיעה. לצערנו, יש גם כאלה שלא חזרו ממלכודות כאלה. מנגד, כשאתה מצליח לסכל פיגוע בגלל מידע שהעביר מקור, אין תחושת סיפוק גדולה מזו. זה האולימפוס".
העבודה כמפעיל כרוכה בסיכון אישי לא מבוטל. בינואר 2005 נהרג רכז השב"כ עודד שרון, כשמחבל מתאבד פוצץ עצמו בעת ששרון בדק אותו בצומת גוש קטיף. בשנות ה-90 נרצחו שני רכזים אחרים, חיים נחמני ונועם כהן, בעת מפגשים עם סוכנים. ביוני 2001 נרצח סא"ל יהודה אדרי, מבכירי יחידה 504 של אמ"ן המתמחה בהפעלת סוכנים, במפגש עם סוכן בכביש המנהרות.
דיכטר אומר שהמשימה העיקרית של הרכז, בגיוס מקור היא "להסביר לו, בפגישות רבות ובשיחות טלפון מלב אל לב, מדוע הוא צריך לתת לך מידע שיפגע באנשים אחרים, עד כדי הריגתם. ואתה צריך לשכנע אותו שהם רעים גם מבחינתו, לא רק עבורך. אף פעם לא עוסקים במלים מפורשות, כמו ריגול או שיתוף פעולה. יש קופה שלמה של דברים שנמצאת מאחור ושניכם יודעים שלא נעים לגעת בהם.
"הרכז הוא שחקן תיאטרון אופרטיבי. ההבדל ביכולת בין רכז לרכז יכול להיות הבדל של שמים וארץ, והרבה מזה פונקציה של יכולת משחק. יש כאלה שאתה אף פעם לא מבין: הוא לא נראה גאון גדול, אבל יש לו את היכולת הזו לרכך את הסוכן. חלק מהמודיעין פשוט בלתי אפשרי להשגה בלי יומינט. מפעיל טוב צריך להיות ערני לשפת הגוף של הסוכן, לפליטות פה. לעתים, לא נעים לסוכן לתת את כל המידע. הגיוס הוא בכלל אמנות של חיזור ועקשנות. אתה לוקח מישהו ומעביר אותו ממצב בסיסי של אנטי, לנכונות לדווח ולהפליל אחרים, שחלקם עשויים להיות קרובים אליו.
"זו לא שפה בינארית של אפס או אחת. יש הרבה ניואנסים. יכול להיות שייקח חודשים רבים עד שתפיק ממנו את המידע. לעתים, המידע הטוב יגיע כבר בהתחלה, אבל אז אתה צריך לוודא שהסוכן נשאר נאמן לך. הוא הרי עוזב את הפגישה אתך וחוזר לחממה, שמשדרת לו באופן בלתי פוסק שנאה ואנטישמיות. מבחינתך, הוא חוזר אליך מהתופת ואתה צריך לקלוט אותו בכל פעם, אבל יש לך אינטרס שימשיך להיות שם.
"אם הוא שייך לתשתית טרור, אתה צריך להבטיח שנשארת המפעיל האמיתי שלו ושבינתיים הוא לא 'הוכפל' (נחשף על ידי הצד היריב ומופעל כעת על ידו, כסוכן כפול), במטרה לחזור ולפגוע בך. אתה כל הזמן צריך להיות בטוח שבין הפגישות שלכם הוא לא נחשף, או שנהרג קרוב שלו באיזו פעולה של צה"ל והוא ירצה לנקום, ולך אין בכלל מושג מזה".
בשב"כ מספרים על פגישה עם פלסטיני שהסתמן כמועמד מבטיח לגיוס כסוכן, שלפתע נתקלה בקשיים. "האיש פתאום הקשיח את גישתו. רק כשיצאנו, הבנו למה. על הקיר מאחורי הרכז היתה תמונה של הר הבית. אנחנו ראינו בה תצלום שגרתי של הכותל, אבל הוא ראה את המסגדים וזה חיזק אצלו את הרגשות הפטריוטיים".
טיפולי פוריות לאשה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/216330-18.jpg]
גדר ההפרדה בין עזה לישראל. ההתנתקות שינתה את אופי תפקיד הרכז (צילום: רפאל בן ארי)
הנסיגות הישראליות מערי הרצועה והגדה בשנות ה-90 ומהרצועה כולה, אשתקד בהתנתקות, שינו את אופי תפקיד הרכז. הסדרת מפגש עם מקור פלסטיני הפכה למשימה מסובכת. "כששלטנו בעזה", מסביר רכז ותיק, "ישבתי בבניין הממשל במרכז העיר. אם מקור רצה לדבר, תוך רבע שעה הייתי אצלו". כיום, כמעט בלתי אפשרי לקיים מפגשים פנים אל פנים. הדבר מסבך גם את תהליך הגיוס. החמאס ברצועה הוא מוקד עניין מרכזי מבחינת השירות, אך קשה לקיים מפגש בלתי אמצעי עם מקור פוטנציאלי בתוכו, משום שחבר מוכר בחמאס לעולם לא יקבל היתר להיכנס לישראל. מתן היתר כזה יחשיד אותו מיד בעיני ארגונו. חלק מגיוס המקורות נעשה כיום בטלפון.
גם הכוח שיש לשירות מול הסוכן מוגבל. כשצה"ל היה כובש לכל דבר, התלות הפלסטינית בישראל היתה מוחלטת. מפעיל היה מסוגל להעניק לסוכן שורה ארוכה של הטבות, מהיתרי עבודה ועד איחוד עם קרובי משפחה. דיכטר אומר שהתגמול יכול להיות "כל דבר שאתה מעלה על דעתך, כסף, טיפולי פוריות לאשה, סידור עבודה, העלאת שכר, הקלה בעונש מאסר פלילי". אבל היום, בעיקר בעזה, גורם ההשפעה העיקרי הוא המצוקה הכלכלית האדירה והתמריץ הכספי הופך לשיקול מוביל. הרכז נדרש להיות הרבה יותר יצירתי בתחילת הקשר עם המקור ובהפעלתו בהמשך. זו אחת הסיבות לכך שהכישורים שמחפש השב"כ אצל מועמדיו השתנו ושהסטנדרטים לקבלה הועלו.
הרכזים מוגדרים כ"אוכלוסיית חוד" בשב"כ והדבר מתבטא גם בתנאי השירות שלהם. המשכורת נחשבת טובה יחסית. לעבודת שטח מקבל הרכז רכב צמוד, שנשאר אתו גם בתקופת הלימודים שאחריה. אחרי קדנציה בשטח, ייצא הרכז לשנת לימודים לתואר שני, על חשבון השירות. בסיומה, יוכל להשתבץ במגוון תפקידים, בהם במערך האבטחה בחו"ל, שליחות שנחשבת לצ'ופר משמעותי. כמו דיכטר וחסון לפניהם, חלק גדול מבכירי השירות כיום, ובראשם דיסקין, הם רכזים בעבר. אפשרויות הקידום מרובות, מתוך ההנחה שהתמדה בתפקיד הרכז היא מבחן עליון. "מבחינתנו, אם היית רכז, זה כמו טייס קרב עבור חיל האוויר", מסבירים בשב"כ.
מי שישובץ כרכז יצטרך לקחת כמובנת מאליה את "צדקת הדרך" של השירות. אף שרבים מיוצאי הארגון ועובדיו כיום הם בעלי דעות יוניות באשר לטיב ההסכם המדיני שדרוש עם הפלסטינים, אין להם אשליות לגבי העבודה עצמה. מודיעין, ובמיוחד הפעלת סוכנים, כרוך בעבודה מלוכלכת: ניצול חולשות והפעלת לחצים על אנשים בצד היריב, כדי שיבגדו בעמם. כדי לעסוק בכך צריך להיות משוכנע שזו הדרך היחידה לסכל טרור ושהסבל שהדבר גורם לאזרחים פלסטינים הכרחי כדי למנוע פיגועים בצד הישראלי.
"אני", אומר ישראל חסון, שהשתתף בפסגת קמפ-דייוויד ביולי 2000 והספיק בינתיים להצטרף לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, "בן הדור שלחם מלחמת חורמה בפתח' ואחר כך ישב לדבר עם אותם אנשים על שלום. לפלסטינים, גם כשהייתי בשירות, אמרתי שאני רואה את העבודה שלי כמניעת שפיכות דמים, תוך שימור הסיכוי לשלום. זו לא היתה מריחה. לרכזים אמרתי: ביום שבו תצאו למעצר ולא תהיה לכם צביטה בלב על כך שאתם מפרידים איש ממשפחתו וילדיו, תעצרו, כי איבדתם צלם אנוש".
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
