אני אזרוק כפפה ונראה אם מישהו ירים.
בואו נשרשר את כל המנהגים הקטנים, או אמונות טפלות (שכל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה) שהיו (ואולי עדיין יש?) לנו בצבא.

בתור היוזם אני אתחיל :

לא שאי פעם האמנתי בדברים האלה, אפילו רחוק מכך, אבל ביום שהתגייסתי אבא שלי (היה הרבה מאוד שנים במערכת הביטחון) נתן לי שרשרת עם קליע 7.62 שהשם שלי חרוט עליו.
היתה אמונה כזו שלכל אחד יש כדור עם שם, ובסופו של הדבר הכדור הזה ימצא אותו.
אם הכדור "שלי" אצלי, אין סיכוי שיפגע בי.

(טוב ההנחה הזו היתה מוטעית כי בסופו של דבר כן פגע אחד אחר....)

האמונה השניה היא כמובן (ואת זה אני מניח מכיר כל מי שהיה בלבנון) שאסור להצטלם.
המחפפים היו אומרים שאסור להצטלם רק לפני שיוצאים לביצוע, המהדרין - בכלל.

אני לא מאמין בשטויות האלה, אבל עדיין כמעט ואין לצוות שלי תמונות מלבנון

אני חושב שאשכול כזה כבר נפתח כאן פעם...
שווה לבדוק !

אכן לא חיפשתי (מקווה שלא יקנסו אותי).
חשבתי שזה נושא איזוטרי מדי שמישהו יפתח עליו אשכול...

תודה לך ולילה טוב !

למה לא להצטלם בזמן שירות בלבנון?

דלדוליה של מסורת.
בתרקופתי היינו משתדלים לא להצטלם בלבנון, בטח לא לפני ביצוע כלשהו (אם זה מארב, חיפוי או נסיעה בשיירה), כן היינו מצלמים את מה שמחוץ למוצב או מצטלמים אחרי ביצוע, נגיד צילום עם התרמילים אחרי הורדת חולייה.
אבל, אם כבר היינו מצטלמים אז היינו עומדים בצורה כזו שיהיה מספיק רווח כדי שבתמונה בעיתון יוכלו לשים את הטבעת המזהה מסביב לפרצוף של זה שיהרג בלי להסתיר את האחרים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אל תתחיל איתי... אנחנו עוד יכולים להפחיד פה את כל הילדים :-)

שירי לבנון:

רד אלינו אווירון
קח אותנו ללבנון
נילחם בשביל שרון
ונחזור בתוך ארון.



אתמול בחמש אחר הצהריים,
חטפנו RPG ועפנו לשמיים
וראינו
שהטנק שלנו שרוף

זה לא ל-כך נעים לראות טנק שרוף...
במיוחד אם הוא שלך
טנק שרוף.



שמעתי BOOM BOOM BOOM
ירו עלי סאגר, HEY OH
שמעתי BOOM BOOM BOOM
ירו עלי סאגר, HEY OH

אם אתה בשיירה,
אל תדאג זה לא נורא
כשיפגע בך הטיל
תהרג וזה רגיל.

המחבל כבר בעינית,
מכוון לחצאית
והסאגר הנה בא.
הוא יפתח ת'מרכבה.

שמעתי BOOM BOOM BOOM
ירו עלי סאגר, HEY OH
שמעתי BOOM BOOM BOOM
ירו עלי סאגר, HEY OH

והכי רגוע, ועם זאת, הכי מתוחכם ונכון:
פרחים בקנה
הרדופים בצריח...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

צלילי שביזות מן הנוצב המרוחק היה שולח
ליטף הוא את גופה הרך
ההקפצה הרסה הכל
חדל להיות חייל קרבי,
אני רוצה אותך פה ג’ובניק
אז הבטיח להוריד את הפרופיל

וכשפרצה ההקפצה שכח את כל מה שהבטיח
לקח הוא את המאג ורץ ישר הוא ללבן
כדור בודד אז את ראשו פילח
את הפרופיל הוא לא יוריד עוד לעולם

ואוו ואוו ואוו ואוו - קול קורא קריה קריה

אה...
זה סוג של שיר מסייעת מסוג השיר הבא (במנגינת Im popay the sailor)
תומר (הרס"פ) עולה מת"ש
תומר עולה מת"ש
כולנו ביחד,
נשבור עוד צלחת
כי תומר עולה מת"ש

לשירים הללו יוחד אשכול משלהם (היו כמה, הנה אחד לדוגמא). ואני מתקשה להשוות בינהם לשירים הנ"ל.
נראה לי שפרחים בקנה והרדופים בצריח יכול להעלות זכרונות נעימים (אולי לשונרא1 ולצנחן1). אבל לא למי שפעם ניקה צריח מחלקים של הרדוף.


הרדופים שלי כמוני וכמוך....

הרדופים/ נתן יונתן
לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים

יפזר דממה צוננת על פנינו החוורות

שמה בין איבי הנחל בשעה אחת נשכחת

זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות.

בלי תוגה כפופי צמרת, בלוריות שיבה נבדרת

באשר יפות התואר בין שריקות העדרים

תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם

נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים.

לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח

איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים.

תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע

אל קינו חזר בחושך מדרכי הא-לוהים.

הרדופים שלי, כמוני וכמוך, שכל ימיך

את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רועה –

לא עופות מרום אנחנו ואל גובה השמיים

גם אתם גם אנכי לא נגיע כנראה.

רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת

מן הוואדי והאבן לרכסים אל הרוחות,

עד אשר בכסות הערב יחזור נוגה אליך

עם פכפוך פלגים

עם רחש הרדופים ליד החוף.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

גם אצלי הזכרונות האלה חקוקים עמוק בפנים.

ובנימה יותר משועשעת :

את השירים בסגנון "איתן איתן (נשאר שבת) אמא שלו XXXXX ואבא שלו XXXXX"
אתה מכיר ?
יש את הגרסה ששרים לחיילים מהשריון (ואז ה-XXX בהחלט במקום...) ויש את הגרסה ששרים אם במקרה מישהו מהטובים נשאר - אמא שלו מבשלת ואבא שלו נהג בט"שית.... :-)

אצלנו שרנו את זה בעיקר לש"ג כשהיינו יוצאים הביתה...
הש"ג בן XXXX והש"ג XXX
אמא שלו XXX ואבא שלו נהג בט"שית.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נוסטלגיה כזו לא הולכת ברגל

נראה לי מתאים להמשיך את הדיון באשכול שכבר קיים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

1 - מטאטא על ראש התורן לאחר הטבעת כלי שייט...

2 - אסור כמובן לשרוק בים - זה מרגיז את אל הים וגורם לו להתפרצויות קנאה...

3 - נשים באופן כללי מקומן לא על כלי שייט (היה קצת קשה לעמוד בכך)...

4 - לא קוראים לכלי שייט על שם של כלי אשר הוטבע (גם על זה לא ממש מקפידים).

ו... נשאיר קצת לאחרים.

פעם בקורס מש"קי אב"ך של חיל הים התחלנו לדבר על זה, בקורס היו דבורנים, סטי"לנים ונדמה לי שגם צוללן או שניים ופשוט לא היה אחד שלא היה לו סיפור על בחורה (לא טכנאית) שנכנסה למכונה ו"גרמה" להרס של מכונות (אצלי זה היה גנרטור, אבל היה גם סיפור על סטי"ל שבו שני מנועים שבקו חיים...).

לגבי השריקות- היה לי מפקד מילואימניק שהוריד כאפה לפנים לכל מי שהעז לשרוק, אבל בתכלס היו הרבה ששרקו וזה לא שינה יותר מדי, אני אישית העדפתי לא לקחת סיכון ולהשאיר את השריקות לחוף...

So be it
Threaten no more
To secure peace is to prepare for war
So be it
Settle the score
Touch me again for the words that you'll hear evermore

לטייס טרנר (ראש עיריית ב"ש ומנהל מוזיאון ח"א) היה מנהג להגיע עם כוס קפה למטוס ולשתות את חציו. הסיבה: אמונה תפלה שאם לא מסיימים את השתיה מגיעים בשלום בחזרה כדי להשלים את הנותר.

אין להשתין לפני הזחלים.
הכלל הזה הפך להוראת בטיחות בצוות שלי שאותה קראנו מהבד"ח לפני כל טיפול וכל תדריך.
מותר להשתין לכל הכיוונים, לצדדים ולאחור רק לא על הטנק ולא מלפניו. השתנה לפני הטנק תגרור תקלת מזקו"ם חמורה או אפילו פריסה רחמנא לצלן.

ואם כבר השתנות, משום מה גליתי בצמ"פ שרבים משתנים בצורת הסיפרה 7...


וכלל חשוב נוסך: חובה לסדר את כל הבוקסות במקומן בערכה לפי הגודל. בוקסות מסודרות היטב לא ידרשו לצאת ולתקן כלום.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אנשים, אתם חייבים להסביר את עצמכם בפנינו, הצעירים הפעורים.
למה לעזאזל לא להשתין לפני הטנק?

היא לא הייתה "טפלה", נכון?

אסור היה בתכלית האיסור לעלות על הטנק עם תחתונים אדומות.
למה? הפזמניקי"ם האמינו שמי שעולה כך לטנק גורם לפריסת זחל
ובאמת לא היה אפשר למצוא משהוא בפלוגה עם תחתונים אדומות.

"האדם הוא הפלדה "
"האדם שבטנק ינצח"
"השריון עשה הסטוריה"
"במקום שבו יעצרו הזחלים שם יקבע הגבול"
"השריונאי רואה מבין ראשון פועל ראשון ומנצח"
" נוע נוע סוף"

כשרואים את שם המלש"ב בתור לראיון, ומופיע משהו כמו "סער יוגב"- אסור להגיד "טייס"!!

(כי אז בד"כ יוצא נפל והראיון איתו לוקח בין שעתיים לארבע שעות...)

מותר- כפפות\כפפה.

ארבע חמסות סגולה להשד יודע מה.

בסוף הטפ"ש, אחרי שויידא עם המט"ק התורן שהצוות שלו סיים את כל המטלות הקשות והמלכלכות, מגיע המט"ק לטנק. "וואי, אני ממש מצטער שלא עזרתי לכם" הוא אומר, "פשוט, עד עכשיו הייתי בהמון תדריכים וישיבות... רציתי לבוא ולעזור.... לא יכלתי... טוב, אני אעשה טיפול לשאקלים". ואז הוא טובל את היד בגריז. מלטף את השאקלים ומלכלך את חזית התובה עם סימני כף היד שלו.
אח"כ המט"ק מעביר חצי שעה ליד חבית הסולר בשטיפת הידיים ושיחה עם הטענים המשועממים שעובדים על הריג'קטים של המקלעים.
בסוף היום הוא אומר: "אח! איזה טפ"ש קשה היה. אני שונא את הטפ"שים האלו" ומראה את כפות הידיים המלוכלכות שלו לכולם.
גם בבית הוא מראה לכל בחורה את סימני הגריז על היד בתיקווה שהידיים השחורות יצליחו לגרום ל לחלשוב כמה קשה לו ולעשות לו טובה מתוך רחמים על החייל האמיץ והמסכן.
מט"ק 2א בצמ"פ שלי שיכלל את הסיטואציה הזו לכדי אומנות. 12 שנה אח"כ הוא מספר שכיתמי הידיים המגורזות על התובה הם מסורת ...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אני אפילו לא הייתי טובל את היד בגריז או בסולר חלילה- הייתי נשאר עם סימני הדיו מה"תדריכים והישיבות" ומנסה למכור בבית שאני בממר"ם.

LOL

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יוסיפון-כל מלה בסלע..
- עוד "מנהגים" : יום ראשון במקצועות טנקים- נהוג היה לתלות את הפראייר התורן{חניך..} מסל הצריח כשהוא אחוז בוו ראצ'ט פירוק סדן דרך לולאת החילוץ בסרבל..{לא זוכר למה..}
וגם לדחוף את ידי הצוות לפח גריז {מהגדולים} בטפ"ש לימודי ראשון- אל מנת להסיר את החשש מהגריז..

יש כמה צוותים במארינס (ממה שאני ראיתי, אמרו לי שיש עוד) ששמים מסקנטייפ עם סוג הדם על הקסדה.

אמונות טפלות...

לידיעתכם יש תוכניות להוסיף את סוג הדם ושם המשפחה לכיסוי הקסדה אצל האמריקאים, בדיוק כמו ששם החייל רקום או תפור כפאטצ' לחולצת הבגד.
זה עלה כבקשה מרבים מהלוחמים, ולא בכדי.
מה ששניכם מדברים עליו הוא אלתור ולא אמונה טפלה.

בדיוק כמו שדיסקית בנעל היא לא נגד עין הרע, כך גם סוג הדם שמודבק לקסדה.

1 טלפון לאמא לקבל ברכה לפני כל מילואים
2 לעולם לא למלא טפסי מילואים לפני שהסתיימו כל המשימות.
(אני לא חושב שיש מישהו שעושה את זה).

1. איסור צילום מטוסים לפני גיחה (לא נאכף באדיקות)

2. הקפת המטוס משמאל (וזה גם מעוגן בבד"ח כשיטת עבודה ונובע ממקורות קדומים)

3. יש גם משהו בנוגע להשתנה על גלגל זנב...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

יש את ה-"דלת השחורה". זו הדלת שממנה פרצו הסורים לתוך המוצב ביום כיפור.
כשהייתי שם באיזה מבצע אי-שם בשנות התשעים המוקדמות, נאסר עלינו בתוקף להסתובב לידה בגלל שזה מביא מזל רע, בייחוד לפני מבצעים.

בעבר שמעתי סיפור שאינני יודע עד כמה הוא מדויק או נכון.
מספרים שכאשר חה"י רכש את הצוללת דקר שמה הקודם בצי המלכותי היה TOTEM על שם איזשהוא טוטם אינדיאני שהיה בתוך הצוללת ושימש כקמע. כאשר הצוללת עברה שיפוץ שאלו את הישראלים אם לשמור אותו והתגובה היתה כמובן לזרוק אותו. נשמע קצת מצמרר אבל אני כלל לא בטוח בנכונות הסיפור.

שמה של הדקר היה TOTEM והיה בה טוטם (קמע אינדיאני) שהוסר במהלך השיפוצים באנגליה טרם מסירתה. יש כאלה שאומרים שזו היתה את הסיבות למזלה הרע...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק