22-12-2004, 00:13
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
אם היה משאל עם - ודאי שהמצב היה אחר. הייתה התנגדות לפינוי, אבל בהיקף קטן בהרבה.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי NOTA שמתחילה ב "ההתבטאויות, האיגרת, הטלאי... איפה תסתיים ההסלמה?!"
מניעי שרון הם כל העניין. אי אפשר לשכנע מאות אלפים (או מליונים - עד שלא יהיה משאל, לעולם לא
נדע...) בטוהר הכוונות של ההתקפלות, כאשר מבצעה דיבר נגד אותה תכנית בדיוק, רק לפני שנה
וחצי, וכאשר התכנית אמורה להיות בטחונית - אבל כוללת עקירת שלושה פרברים של אשקלון, שכל
חטאם הוא קיומם מעבר לקו הקדוש של שביתת הנשק מ1949...
המסע לכיבוש הלבבות לא הוכתר בכשלון, שכן אי אפשר לדעת אם הצליח או נכשל - העם לא נשאל.
מה שהוכתר בכשלון היה הנסיון לשכנע את שרון ללכת אל העם עם האג'נדה החדשה שלו, ולהעמיד
במבחן את אותם דיבורים על "רוב גדול בציבור" (שפתאום כולל את כל אחינו היקרים מהגליל, המשולש וצפון הנגב...).
ההקצנה בביטויים נובעת מהתחושה הנוראה שמצפצפים עליהם. אלפי אנשים הולכים לחורבן נורא,
ולא - זה לא דומה למעבר דירה, כמו שזיבל כהרגלו מונופוליסט השואה טומאש. מעבר דירה אינו כולל
חורבן כלכלי, ובמעבר דירה אינך רואה את מי שירה עליך אלפי פצמ"רים, יורש את רכושך שבנית במשך 37 שנים.
עם זאת, הסכנה באלימות היא לא מהמתיישבים, אלא מהנסיון הבלתי פוסק מצד הסמולנים (כן, כאן
המילה מתאימה) לשכנע את החיילים והשוטרים, שחייהם נתונים בסכנה מיד אותם מתיישבים, כך
שחייל מבוהל עוד יירה, ומשם הדרך למטה קצרה מאוד. ראשי יש"ע הביעו כולם התנגדות לאלימות.
ההתנגדות "תורגמה" לתמיכה, ע"י מתורגמנים מומחים, ש"קוראים בין השיטין". חיילים ששוטפים את
ראשם במשך חודשים בהסתה כזו - יבואו לשם דרוכים בהרבה, ויתפסו מ-ר-א-ש את מי שלא מתפנה
מרצון, בתור אוייב.
בקיצור, לא התבטאויות ראשי יש"ע הן הבעייה - אלא ההתבטאויות ע-ל אנשי יש"ע הן הבעייה.
המתיישבים הוכיחו יכולת איפוק מופלאה ב4 השנים האחרונות, כאשר למרות אלפי פצמ"רים, מאות
פיגועי ירי ומאות הרוגים - רק בודדים לקחו חוק לידיים. לטעון שנגד צה"ל הם יפעלו ביתר חריפות ממה
שפעלו נגד פלסטינים - זו טענה שנובעת משינאה מעוורת.
|