|
מי יציל את הקרפדה הירוקה?
בריכות החורף הטבעיות בארץ הולכות ונעלמות והקרפדה הארצישראלית מתקרבת אל סף הכחדה. הפתרון היחיד הוא חפירה יזומה של בריכות מלאכותיות
בעתיד הנראה לעין עשוי להיחרץ גורלה של הקרפדה הירוקה בישראל. כל מה שבעל חיים זה זקוק לו הוא בריכה קטנה יחסית, המתמלאת בחורף ומתייבשת בקיץ, אבל הבריכות האלה נעלמות והולכות. אם לא יינקטו צעדים לשימורן, וייחפרו באופן יזום בריכות חדשות, לא יהיה לקרפדה בית בטוח שבו יוכלו צאצאיה להתפתח. היא תגיע לסף ההכחדה במישור החוף, אחד מאזורי התפוצה העיקריים שלה.
אלה הן המסקנות העגומות של מחקר מקיף על הקרפדה הירוקה, שעושה בימים אלה במסגרת עבודת הדוקטורט שלו אלדד אלרון, מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. המחקר, שחושף הידרדרות חמורה במצב בריכות החורף ופגיעה קשה ביכולת הההתרבות של קרפדות, מבוצע בהנחיית שני חוקרים של מקווי מים - הפרופ' אביטל גזית והד"ר שריג גפני. לפני שבועיים זכתה הרצאתו של אלרון בתואר ההרצאה המצטיינת על עבודת דוקטורט, בכנס החברה הזואולוגית בישראל שהתקיים באוניברסיטת חיפה.
הקרפדה הירוקה היא אחד מששת מיני הדו-חיים הקיימים בישראל. אלו הם בעלי חיים שמתקיימים בתקופת חייהם הראשונה במים ועם התבגרותם חיים ביבשה. הם נפוצים בבריכות חורף, בנחלים שזרימתם אטית ובמאגרי מים. מלבד היותם יצורים שאורח חייהם מרתק יש לדו-חיים תרומות חשובות למערכת האקולוגית ולאדם, בהיותם סמנים ביולוגיים רגישים לזיהומים סביבתיים. "צפרדעים וקרפדות זה לא רק קרקורים", אומר הפרופ' גזית, "הן משמשות סמנים חשובים למצב הסביבה. הן רגישות במיוחד לשינויים בסביבה משום שהן מבלות את זמנם במים וגם ביבשה. הן גם יכולות לשמש מקור פוטנציאלי לחומרים אנטיביוטיים חדשים".
הקרפדות לא משלימות את התפתחותן
שנים רבות לא זכו הקרפדה ושאר הדו-חיים לתשומת לב מצד גופי שמירת טבע, בדומה לזו שאותה קיבלו בעלי חיים גדולים הנחשבים מרשימים ויפים יותר - כמו הנמר, הנשר והיעל. אחד מאבות שמירת הטבע בישראל, הזואולוג המנוח הפרופ' היינריך מנדלסון, אף נזף בפומבי בארגונים לשמירת טבע ודרש מהם לפעול גם לשימור "בעלי חיים חשובים לא פחות כמו צפרדעים וקרפדות".
חומרת האיומים הנשקפים לבעלי חיים כמו הקרפדה לא היתה ברורה לגופי שמירת הטבע והיא התבהרה, בין השאר, באמצעות המחקר הנוכחי. רשות הטבע והגנים שינתה את גישתה ולאחרונה החלה ליזום הקמת בריכות חורף מלאכותיות בעבור דו-חיים. עיקר המאמץ של הרשות התמקד בשימור הסלמנדרה והחפרית המצויה.
בעבודת הדוקטורט הנוכחית ביקש אלרון לבדוק אם יש אמת בהערכות קודמות על ירידה באוכלוסיות הקרפדה הירוקה. לשם כך בדק אם יש נוכחות של קרפדות ב-69 בריכות חורף הנמצאות במרכז מישור החוף ובדרומו. כמו כן נעשתה בדיקה מעמיקה יותר של התפתחות הקרפדות בשבע בריכות. בבריכות אלה נבדקו מספר הטלות הביצים בכל אתר ומספר הפרטים המצליחים לסיים את כל שלבי התפתחותם, עד להיותם קרפדות צעירות העוברות ליבשה.
כאשר השווה אלרון את תוצאות בדיקת הנוכחות לממצאים מן העבר היתה לכאורה סיבה לאופטימיות. הוא מצא שנוכחות הקרפדות בבריכות חורף עלתה בשיעור של עד 20% במשך 25 השנים האחרונות. לעומת זאת, חלה ירידה בשיעור דומה בנוכחות של שני מינים אחרים של דו-חיים - החפרית המצויה וטריטון הפסים, הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה.
את הנוכחות המרשימה של הקרפדה הירוקה יש לייחס בעיקר להיותה סתגלנית יותר לשינויים סביבתיים לעומת מינים אחרים של דו-חיים. יש לה כושר ניידות גבוה המתבטא ביכולת לעבור בתוך שטחים שבהם מתקיימת פעילות אנושית, ואין לה נאמנות מוגזמת לאתר רבייה מסוים.
אבל בבדיקה של אופן התפתחות הקרפדות, שנעשתה במסגרת המדוקדקת יותר של מעקב אחר שבע בריכות, התברר שאמנם יש נוכחות של קרפדות אבל במקרים רבים האוכלוסייה הבוגרת היא קטנה. הקרפדות לא משלימות את התפתחותן ובוגרים חדשים לא מצטרפים לאוכלוסייה.
התמונה מדאיגה עוד יותר על פי ממצאי בדיקת המצב של בריכות החורף, שבהן תלוי קיומה של הקרפדה הירוקה. מ-61 בריכות שנסקרו בעבר, 27 נהרסו (כ-44%) ו-13 נוספות נפגעו ברמות שונות. כך איבדה הקרפדה הירוקה בתוך כמה עשורים יותר ממחצית המקומות שהיו מתאימים לגידול צאצאים.
"הקרפדה הירוקה יכולה להסתגל ולעבור לבריכה אחרת אם נגרם הרס לבריכת חורף שבה התרבתה", אומר אלרון. "אבל ככל שנמשך הליך הרס הבריכות, או פגיעה בהן, היא נאלצת להסתמך יותר ויותר על בריכות פחות מתאימות לרבייה".
הבריכות המתאימות פחות הן אלו שנפגעו מזיהום סביבתי או מעבודות בינוי. לעתים מדובר בבריכות שבהן יש פחות מים או בתעלות בצדי דרכים שהגשם שוטף אותן, ולכן קשה לקרפדות להתפתח בהן. "בבריכות ובמקורות מים כאלה יורדת יכולת ההתפתחות של ראשנים שיצאו מביצים ופוחתת ההצטרפות של פרטים חדשים לאוכלוסייה", אומר אלרון.
הקרפדות עדיין מצליחות למצוא בריכות, ולכן אלרון מצא אותן באתרים רבים, אבל הן מתקשות יותר ויותר לשרוד בבריכות אלה. "ההערכה היא שאם תהליך זה יימשך, תתחיל נפילה חדה של אוכלוסיית הקרפדה הירוקה. זה יכול לקחת חמש שנים או אולי עשר שנים", הוא אומר.
אבל מה שהאדם הרס הוא יכול גם לתקן, ולו במידה חלקית. בישראל יש שגשוג של אוכלוסיות עופות מים בזכות הקמת בריכות דגים, מאגרים להשקיה והצפה מלאכותית בעמק החולה. במקרה של הנשרים, אחת הבעיות המרכזיות בשימורם היתה אובדן מקור המזון הטבעי. בשנים האחרונות סיפק להם האדם תחנות האכלה עם מזון והציל אותם מהכחדה מוחלטת.
תושיית הקרפדות תוביל אותן אל הבריכות
במקרה של הקרפדות הפתרון היעיל ביותר, מלבד הגנה על בריכות קיימות, הוא הקמת בריכות חורף מלאכותיות. לדעת אלרון יש להקים כמה בריכות חדשות בזמן הקרוב, ובשנים הבאות להוסיף עוד כמה עשרות בריכות. אולם ברשות הטבע והגנים אומרים שקשה מאוד לאתר כיום שטחים פנויים באזור המרכז לבריכות חורף.
פרסומתאלרון טוען שאפשר לשכנע בתי ספר חקלאיים להקצות שטחים לכמה בריכות ואולי גם חקלאים, שיסכימו לתת שטח קטן בפאת השדה. כמו כן אפשר לנצל שטחים בתוך גנים לאומיים ושמורות טבע. מה שנדרש לכל בריכה הוא שטח של 2-1 דונם ועוד רצועה לא גדולה של שטח מסביב.
אם יוקמו בריכות כאלה, סביר להניח שקרפדות כבר ימצאו לבד את הדרך אליהן, בזכות תושייתן וכושר הניידות המפותח שלהן. אם זה לא יקרה, אפשר יהיה לקחת שרוכי ביצים מבריכות ותיקות ולהעבירם לבריכות חדשות, שאולי יהיו בית בטוח יותר.
http://news.walla.co.il/?w=//645212 |
ראשי
צ'אט
24-12-2004, 12:30
מצב כלאיים
